התובעים טענו כי מדובר בכספים שהפקידו ילדיהם בחו"ל לצורך פקדון לבניית בית בישראל וכי הם אינם עושים כל שימוש בכסף. הנתבע טען כי יש לזוקפו לתובעים. בתאריך 3/12/12 התקיים דיון בפני המותב , נשמעו הוכחות וסיכומים ובו נקבע כי : "1.בית הדין ממליץ לנתבע , נוכח העובדה שהתובעים עשו כל שנאמר להם דהיינו הביאו תצהירים ואישור הקונסול המציאו את מסמכי הבנק, וכן נוכח העובדה שעולה ממסמכי הבנק כי בכסף שמופקד בכל פעם לא נעשה שימוש והוא נמצא בנפרד ואינו משמש את התובעים למחייתם או לכל צורך אחר, לאשר את הגמלה בשלמותה רטרואקטיבית מהמועד שבו חדלו לשלמה בשל הפקדות אלה. 2. יחד עם זאת מוכן בית הדין לשקול את בקשת הנתבע לקבל תלושי שכר של הבן הגדול, הרוקח. אין לבית הדין ידיעה מהי הדרך הנהוגה בארה"ב לעניין אולם ניתנת לתובעת אורכה של 30 יום להמציא לבית הדין ולנתבע עותקים מתלושי שכר ו/או אישורים אחרים לגבי משכורתו של הבן הגדול פיסה. באשר לבן הצעיר, בית הדין אינו מטיל חובה לעשות כן, ככל שיש מסמכים כאלה ייטב לו יוגשו במועד כאמור. 3. התובעים יבדקו מה ניתן לעשות כדי להעביר את הכספים נשוא המחלוקת מחשבון שלהם, לחשבון אחר שאינו על שמם ויודיעו אם פעלו כן אף זאת תוך 30 יום. 4. הנתבע יגיש עמדתו תוך 10 ימים מקבלת מסמכי התובעים, וככל שלא יגיעו אלה, עד ליום 15/1/13. 5. ככל שלא תהיה הסכמה מטעם הנתבע , יינתן פסק דין על סמך מה שנשמע היום. "(דגש שלי ש.ש.) הוגשה הודעת הנתבע מיום 12/2/13 ולפיה לפנים משורת הדין בנסיבות ההליך , מוכן לשלם גמלת הבטחת הכנסה מיום העברת הכספים מהחשבון של התובעים. וכלשון ההודעה" " מההודעה עולה כי הסכומים הניכרים שהיו בחשבון התובעים הועברו במלואם. המוקדם מהתאריכים כאמור בהודעה הוא 18/11/11 (סע' 10(ג) להודעת הנתבע)ובשני תאריכים נוספים .משכך מודה הנתבע כי למעשה פעלו התובעים על פי הוראת הנתבע. לטעמנו אין לזקוף לזכותם סכום כספי כלשהוא גם אם הסכומים האחרים הועברו במועדים מאוחרים מחמת שיש בכך להצביע כי אין מדובר בכספי התובעים עוד בעת היותם בחשבון. הנתבע בהודעתו התחייב שלא להפעיל את תקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה תשמ"ב - 1982 שזו לשונה: "11. הועבר נכס, שהיה בבעלותו או בחכירתו של התובע גימלה או של בן זוגו, לאדם אחר ללא תמורה או בתמורה סמלית, יראו את הנכס כשייך למעביר הנכס — (1) אם הנכס הועבר תוך חמש שנים שלפני מועד הגשת התביעה לגימלה; (2) אם הנכס הועבר לילדו, כל עוד הוא ילד הנמצא בהחזקתו, אף אם חלפו יותר מחמש השנים האמורות בפסקה (1). " דהיינו ברור אף בעיניו כי משלכתחילה לא נעשה בהם שימוש חרף מצוקת התובעים ובדיעבד הוצאו מהחשבון, אין סבירות או מידתיות בזקיפת קיומם לתובעים ושלילת הגמלה. התובעים בתגובה להחלטתי מיום 12/2/13 עמדו על תביעתם כי ישולם להם מיום 1/4/11 יום הפסקת התשלום. לאור זאת ,בהעדר הסכמה יש לין פסק דין על פי מה הראיות נשמעו בפנינו . מעדות התובעת, עולה חדשה מאתיופיה ,המתקשה בכל המעמד עצמו ,עולה כי: "ש. ספרי את הסיפור. מאיפה נכנס הכסף ולמה. ת. הכסף הוא של הילדים שלנו. הוא מגיע מארה"ב. הם שולחים אלינו כי הם רוצים לקנות בית. עוד מעט רוצים להתחתן פה, בגלל זה הם שולחים כסף. ש. איך הם שולחים את הכסף. ת .עם אנשים. כסף מזומן. ש. האם את יודעת במה הם עובדים בארה"ב. ת. הבן שלי רופא. ש. יש לו אישור שהוא רופא. ת כן. ש. את יכולה להביא אישור כזה. שניהם רופאים. ת. הרופא הוא הגדול, שמו פיסאה. פיש. השני - טרדסה, הוא עובד שם לא יודעת בדיוק מהי עבודתו. הוא היה פה. שניהם בנים. " ובהמשך מעידה: "ש. מי מפקיד את המעטפה עם הכסף. ת. זה בעלי. ש. את יודעת אם הם משלמים מיסים בארה"ב. ת. הם משלמים כמו כולם. ש. למה הם לא פותחים חשבון בנק בישראל על שמם. ת. הבן הגדול אין לו תעודת זהות פה בישראל, הבן הקטן - זה הרבה כסף, רוב הכסף הוא של הגדול, הוא לא יודע את החוקים של ישראל. ש. ת. הבן הגדול למד רפואה באתיופיה גם בארה"ב. הבן הקטן שלי למד בטכניון בחיפה. " תימוכין לדבריה מצאנו בעדות בנה הדובר עברית: "ספר מה אתה יודע על עניין הכסף. ת. ההורים שלי מאז שעלו לארץ חיים על ביטוח לאומי, הכסף שמגיע להם בתחילה היה 3,000 ומשהו, אחרי זה היה 3,500 ₪ הכסף הזה משתמשים לצרכים שלנו, גם אחותי הקטנה היא סטודנטית היא נמצאת גם בבית, הכסף הזה לא מספיק. הדבר הזה, התחיל שאחים שלי שלחו כסף, כל ילד רוצה להיות קרוב להוריו, הם רוצים לקנות בית פה בארץ לגור פה. כדי שיהיה להם נכדים להוריי. מה שאנו רואים בגלל ביטוח לאומי לקח את הכסף, הם מקבלים עכשיו 2,000 ₪. הם לא יכולים לחיות מזה, הכסף הוא בשביל הילדים שיקנו את הדירה, ביטוח לאומי לקח את הבטחת הכנסה, אמי עובדת מרוויחה שבע מאות שמונה מאות ₪." הוכח כי הכסף הועבר לאב - כאבי המשפחה ובעל האחריות למשמורת בלבד , לא לשימוש ולא לסיוע. מדברי הבן המשיכו התובעים להתקיים מהסכום המצומצם מביטוח לאומי והאם אף יצאה לעבוד בכ-700₪ לחודש! כדי להתפרנס. ומהודעת הנתבע עולה חד משמעית כי הסכומים שהועברו לתובעים ע"י בניהם נותרו בחשבון ולא נעשה בהם כל שימוש. כמו כן עולה כי התלושים שהועברו חלקית בלבד אף אם לתק' קצרה מצביעים על שכר גבוה. כלשון ההודעה: אין ספק כי מדובר בסכום לא קטן ל- 3 חודשי השתכרות. התובעים ציינו כי מדי פעם נשלחים סכומים במזומן וכי למעשה אין להם שליטה מה מגיע. משכך יש לדחות את החישוב שעשה הנתבע כאילו רק סכום קטן שהופקד הוא מהמשכורות, זאת משהגיעו רק חלק מהתלושים ורק לאחד מהבנים. הלכה היא כי שעה שמצויים סכומי כסף בחשבון, יש לבדוק מהותם בפרט אם לא נעשה בהם כל שימוש והם הוצאו בשלמותם מהחשבון בדיוק כפי שהוכנסו.(סע' 10 להודעת הנתבע). בפסק דין בעניין בל ( ב"ש 9445-10-10(‏ ‏ שלב וטליה נ' המוסד לביטוח לאומי קבעה כב' הנשיאה הש' סלע, ויפים הדברים גם לענייננו: " אשר לטענת הנתבע לפיה קיומה של היתרה בחשבון העו"ש מעידה כי לתובעת קיימים מקורות קיום גם אם מקור ההכנסה הוא של התובעת עצמה - אין לקבלה. הנתבע לא הוכיח קיומם של מקורות הכנסה במקרה דנן ואין הוא יכול להסתפק באמירה בעלמא בעניין זה. אשר לטענת הנתבע לפיה עמדתו נתמכת בדברי ההסבר להצעת חוק הבטחת הכנסה )תיקון מס' 14) (חסכון( התשנ"ח-1998 - אף זו דינה להדחות. העובדה כי המחוקק התייחס בדברי ההסבר להכנסה הנובעת מחסכון אין בה כדי ללמד כי המחוקק ביקש להגביל את הסעיף לסכומי כסף המצויים בתוכניות חסכון בלבד ולו רצה לעשות כן - היה קובע זאת מפורשות. משלא עשה כן - ניתן ללמוד כי ההיפך הוא הנכון. מעמדה של יתרת הזכות בחשבונה של התובעת דומה מבחינת המחוקק למעמד של תוכנית חסכון וזה ואף זה נכללים במסגרת "סכום שאינו מובא בחשבון" על פי סעיף 9(ג) לחוק, ובלבד שגובהו נמוך מהמצוין בסעיף. 14. כפי שעולה מהוראות החוק ופסקי הדין שלעיל - מטרת החוק הינה להבטיח לכל אדם ולמשפחה בישראל שאין בכוחם לספק לעצמם הכנסה הדרושה לקיום, את המשאבים הדרושים לסיפוק צרכיהם החיוניים וזאת מקום בו אין בידם מקור הכנסה אחר או נכס אשר ניתן להפיק ממנו הכנסה. המחוקק קבע, בסעיף 9 לחוק, כי סכום כסף יכול להיחשב "נכס" היכול להפיק הכנסה כל עוד אין המדובר בסכום "שאינו מובא בחשבון" כקבוע באחד החריגים לסעיף 9(ג)לחוק שאינו עולה על הסכום הנקוב בסעיף, שהינו לגבי התובעת 6 פעמים הסכום הבסיסי שהינו סך 47,850 ₪. המחוקק הניח כי מיתרת זכות בחשבון עו"ש שגובהה נמוך מסכום זה לא ניתן להפיק הכנסה שוטפת ולכן אין להתחשב בה כמקור הכנסה. במקרה דנן, לא הוכח כי לתובעת מקור הכנסה ואף אם קיים ספק בעניין זה, הרי משמדובר בחוק בעל אופי סוציאלי ובהתאם להלכה הרווחת - יש ליתן לתובעת ליהנות מהספק. 15. תמיכה לעמדתי זו ניתן למצוא בהוראת תקנה 10 לתקנות הבטחת הכנסה שקובעת - "כהכנסה חדשית מנכס יראו סכום השווה ל-8% משוויו מחולק ב-12 אף אם אין מופקת ממנו הכנסה, או את סכום ההכנסה החדשית המופקת ממנו בפועל - לפי הסכום הגבוה יותר". אף מתקנה זו ניתן ללמוד כי בחישוב הכנסה חודשית מסכום כסף המופקד בבנק, לא יביאו בחשבון את סכום הכסף עצמו אלא את ההכנסה ממנו. (כך נפסק בהלכת בנישו, שם בסעיף 20 לפסק הדין.)" במקרה שבפנינו הוכח כי המקור הכספי אינו של התובעים וכי הכסף לא נותר כלל בחשבון , הוא הועבר בלא שנעשה בו שימוש. בנסיבות אלה גם שאלת הסכום אינה רלוונטית עוד. יש לומר כי מקרה זה חריג שאינו מלמד דבר על הכלל. מדובר בעולים מאתיופיה שפעלו על פי הנורמות המשפחתיות שעמם באו אף כי לא הבינו שיש בכך פגיעה בהם. משנתבקשו ע"י הנתבע, פעלו כדרישת המוסד. לאור האמור התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובעים את גמלת הבטחת הכנסה מיום הפסקתה 1/4/11 ואילך. שקלנו פסיקת הוצאות אולם נוכח העובדה שהתובעים ייצגו את עצמם ונוכח השאלה המשפטית בטרם ביצעו התובעים כל מה שביקש הנתבע, כל צד ישא בהוצאותיו. הבטחת הכנסה