תביעה לתשלום גמלה לתלויים בנפגע עבודה: 1. במסגרת התביעה טענה התובעת, כי הייתה במועד פטירת המנוח הידועה בציבור שלו. כעת פונה התובעת ומבקשת שנכיר בה כ"אלמנה" לצרכי גמלת שאירים לפי חוק הביטוח הלאומי, כשלטענתה היא היתה "הידועה בציבור כאשתו" של המנוח. 2. התובעת גרושה ואם לשני ילדים, טוענת שחיתה עם המנוח משנת 2003 בדירות שונות, בתחילה באשקלון ולאחר מכן עברו להתגורר בשכירות באילת. בחודש מרץ 2006 חזרה התובעת להתגורר באשקלון. לטענתה, מאוקטובר 2006 עד מרץ 2007, מועד פטירתו של המנוח, התגוררו יחד באשקלון. 3. תביעתה של התובעת לתשלום גמלה לתלויים אושרה ביום 7.1.08, וכן אושר לה גם שיקום מקצועי. תביעתה אושרה לאחר שנחקרה על ידי חוקר מטעם הנתבע, ו"הודתה" ששיקרה לנתבע כאשר טענה לנפרדות מהמנוח בתביעה שהגישה בעבר להבטחת הכנסה. 4. לאחר מות המנוח הגישה התובעת התנגדות למתן צו ירושה לילדי המנוח בהתאם לסעיף 55 לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965, בביהמ"ש לענייני משפחה באשדוד (ת"ע 381/07) בטענה כי היא הידועה בציבור של המנוח. 5. בבית המשפט לענייני משפחה התנהל דיון הוכחות בשאלה האם התובעת היתה הידועה בציבור של המנוח. ביום 17.1.10 נתנה סגנית הנשיא, השופטת שרית גולן ז"ל, פסק דין אשר דחה את התנגדות התובעת למתן צו ירושה. בפסק הדין נקבע כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי היא הידועה בציבור של המנוח. התובעת ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בעמ"ש 26576-02-10. ביום 26.10.10 נדחה ערעורה של התובעת. 6. לטענת הנתבע, השאלה בדבר היותה של התובעת ידועה בציבור של המנוח לצורך סעיף 55 לחוק הירושה, הוכרעה בפסק הדין בבית המשפט לענייני משפחה שקבע בצורה מפורשת וחד משמעית כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי במועד פטירת המנוח או בסמוך לכך, שהיתה הידועה בציבור של המנוח. הנתבע טוען כי פסק הדין לא ניתן כהרף יד אלא לאחר ניהול הוכחות תוך שמיעת ראיות ועדויות, וכי לאחר שמיעת טענות הצדדים ועדיהם הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעת לא ניהלה משק בית משותף עם המנוח. לטענת הנתבע, השופטת ביססה החלטתה זו בפסק דין מפורט ומנומק, במהלכו אף סקרה את התנהלותה והתנהגותה של התובעת במהלך הדיון והדגישה את הסתירות הרבות שעלו מעדותה. 7. הנתבע טען כי התובעת בתביעה זו מנסה לערוך מקצה שיפורים להליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה, תוך ניסיון לשנות את אשר הוכרע וזאת למרות שגם ערכאת הערעור נתנה דעתה על כך. הנתבע ציין כי גם בית משפט השלום דחה על הסף את תביעתה של התובעת לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 מחמת מעשה בית דין. 8. לטענת הנתבע, התובעת לא הראתה כי קיים הבדל בקריטריונים של ידועה בציבור לצורך הגדרת "אלמנה" בהתאם לסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995, לבין הקריטריונים של ידועה בציבור לצורך סעיף 55 לחוק הירושה, שיש בהם כדי לשנות את התוצאה שאליה הגיעה השופטת גולן ז"ל. 9. התובעת טוענת כי פסק הדין בבית המשפט לענייני משפחה אינו מחייב את בית הדין, מה גם שבעבר תביעתה הוכרה ע"י הנתבע, ולא היה כל מקום לשנות את ההחלטה, אלא היה מקום לברר לעומק את השאלות העובדתיות שלא התבררו בבית המשפט לענייני משפחה. 10. אין אנו מקבלים את טענת התובע שיש לדחות את התביעה מחמת מעשה בית דין לאור פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. אין מקום לקבל את טענת השתק הפלוגתא מאחר שהמבחנים לצורך הגדרת "ידועה בציבור" על פי חוק הביטוח הלאומי הם מבחנים ייחודים המותאמים לתכלית החקיקה, וכן מהסיבה שהמוסד לביטוח לאומי לא היה צד לאותו הליך. ר' למשל פסק דינו של השופט (כתוארו אז) פליטמן בעב"ל 731/07 קירשנר נ' המוסד לביטוח לאומי, [פסק הדין מיום 6.9.06] שקבע בסעיף 8ז לפסק הדין שגם אם המערערת הוכרה כידועה בציבור לצורך קבלת פנסיית שאירים, פסק הדין אינו מחייב את המוסד לביטוח לאומי. 11. לצורך הכרה ב"ידועה בציבור" בהתאם לסעיף 55 לחוק הירושה נדרשים שלושה תנאים מצטברים: א. חיי משפחה, ב. משק בית משותף ו- ג. שבשעת הפטירה אף אחד מבני הזוג לא היה נשוי לאדם אחר. תנאי הסעיף נדרשים להתקיים עד לפטירת המוריש, או בסמוך לפטירתו, ואין די בקשר שהיה בעבר, גם אם הסתיים ימים ספורים טרם הפטירה. 12. בתביעה נגד עיזבון, מאחר שבן הזוג השני איננו בחיים, יש לנהוג זהירות מרובה בעדותו של הנשאר בחיים ויש לדרוש סיוע בלתי תלוי וללא דופי התומך בגרסתו (ע"א 621/69 קרול נסיס נ' קוינה יוסטר פ"ד כ"ד (1) 617, 622). 13. סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "אלמנה" - מי שהיתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו". בסעיף 1 לחוק מוגדרת "אשתו" - לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עימו". כלומר, ידועה בציבור של מבוטח תחשב כ"אלמנה" לצורך סעיף 238 לחוק בהתמלא שני תנאים מצטברים: בשעת פטירתו של המבוטח- היא היתה ידועה בציבור כאשתו וכן שבשעת פטירתו של המבוטח היא גרה עימו (דב"ע נ"ו / 0-255 מימי עטר - המוסד פד"ע ל"ב 385). 14. בעב"ל 731/07 שמוזכר לעיל קבע השופט (כתוארו אז) פליטמן בסעיף 8ה לפסק הדין: לצורך הגדרת בני זוג כידועים בציבור לשם קבלת קצבת שאירים, יש לעמוד על תכליתו של חוק הביטוח הלאומי לעניין זה, והיא להעניק לאלמנה קצבה על מנת לשמר את רמת חייה, פחות או יותר, כפי שהיתה לפני פטירת בן הזוג (השופט פליטמן הפנה בפסק דינו לעב"ל 1169/01 אורה אביטל - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 10.5.04)). 15. יש להוכיח הן קיום משק בית משותף והן כי בשעת פטירתו של המבוטח התובעת היתה ידועה בציבור כאשתו. תנאים אלה נבחנים בשעת פטירת המנוח ומורכבים משני מישורים: מישור פנימי- יש להוכיח שבני הזוג ראו את היחסים ביניהם כיחסי בעל ואישה. לצורך כך יש להוכיח שלושה יסודות: קיום יחסי אישות, קיום יסוד כלכלי, וקיום יסוד אמוציונאלי (חיבה, אהבה, מסירות ונאמנות המראה כי הזוג קשר את גורלו זה בזה). מישור חיצוני - יש להוכיח שהציבור ראה בבני הזוג כבעל ואישה וכך התייחס אליהם. 16. התובעת טוענת כי עפ"י עדותה ועדותה בתה, גם בתקופה שבה חזרה להתגורר באשקלון, המשיכה להיות בקשר רציף, אישי וכלכלי ולקיים יחסי אישות עם המנוח, על אף שהמשיך להתגורר באילת עקב התחייבותו למקום העבודה, חברת הנסיעות בה עבד כנהג אוטובוס. 17. מבדיקת הראיות עולה כי המנוח הציג את התובעת בפני ילדיו וגרושתו כמטפלת של אמו (ראה עדויות גרושתו של המנוח - עמ' 12 לפרוטוקול מיום 21.5.13 שורה 22, בנו של המנוח - עמ' 19 לפרוטוקול מיום 21.5.13 שורה 11). לטענתם, המנוח לא סיפר לילדיו ולגרושתו אודות יחסי האישות שלו עם התובעת, אלא הם הגיעו לבדם למסקנה זו. בתו של המנוח סייגה זאת והעידה כי בתחילה אביה הציג את התובעת כמטפלת של סבתה ורק לאחר מכן הציגה כחברה. 18. עדי התובעת לא תרמו לחיזוק גרסתה, אמנם בתה סיפרה כי ילדיו של המנוח באו לבקר בשבתות אותה ואת והמנוח, וכן סיפרה שהם היו ביחסי חברות (עמ' 14 שורות 9-17 לפרוטוקול מיום 9.4.13). ילדי המנוח העידו כי ביקרו את אביהם מידי פעם באילת וראו את התובעת, אולם עדות זו התייחסה כאמור לביקור באילת וזה לא היה בתדירות גבוהה (עמ' 15-16 לפרוטוקול מיום 21.5.13). התובעת לא הציגה כל ראיה חיצונית למעט עדותה, עדות ילדיה ואחיה שהעיד שראה את התובע פעם אחת בביתה. התובעת לא הציגה סיוע בלתי תלוי (שכנים, מכרים וכד') כדי לתמוך בגרסתה. כאשר מדובר בתביעה כאשר בן הזוג אינו בחיים יש לנהוג בזהירות מרובה בהכרה כידוע בציבור ויש ולדרוש סיוע בלתי תלוי התומך בגרסת התובעת (ר' ע"א 621/69 המוזכר לעיל). אלא, שאין די בקיום יחסי אישות עם המנוח שכן, יש להוכיח קיום שני תנאים נוספים: היסוד הכלכלי והיסוד האמוציונאלי. 19. מעדויות בני משפחתו של המנוח עולה כי המנוח ,טרם פטירתו, אף ניסה לחזור אל זרועות גרושתו (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 21.5.13 שורות 1-2 ועמ' 18 לפרוטוקול מיום 21.5.13 שורות 5-8). יש בעדויות אלו כדי ללמד כי לא הייתה בכוונתו של המנוח לקשור את חייו בחיי התובעת אף אם התגורר עמה. 20. התובעת הודתה כי במרץ 2006 עזבה את העיר אילת, בה התגורר המנוח ושבה להתגורר באשקלון. השניים התגוררו בנפרד לפחות עד לחודש אוקטובר 2006 (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 21.5.13 שורות 10-13). 21. על פי סעיף 238(1) לא תחשב "אלמנה" מי שהייתה אשתו פחות משנה, ואם היא בת 55 שנה ומעלה - פחות מחצי שנה. 22. מצב של חיים בנפרד, דהיינו פירוד, מביא להפסקת הגדרת "אשתו" מכוח היותה ידועה בציבור. יחד עם זאת ברור שצריך שיהיה בכך כדי לשלול את הקוהביטציה - חיים משותפים (ב"ל (ב"ש) 2101/09 אהובה עובדיה נ' ביטוח לאומי - סניף באר שבע; דב"ע נב/0-69 אביב ליאון נ' המוסד, פד"ע כד' 458). 23. התובעת לא הציגה אסמכתא כלשהי לפיה המנוח מימן אותה. בעמ' 20 לפרוטוקול מיום 9.4.13 היא אמרה שלה ולמנוח לא היה חשבון משותף והם השתמשו בחשבונה של אמו מאחר ששניהם היו מוגבלים. אולם לשאלת ב"כ הנתבע מדוע בתביעתה לצורך קבלת קצבה מהמוסד לביטוח לאומי מסרה חשבון בנק אחר, השיבה כי לצורך קבלת הקצבה היא היתה צריכה להיות בעלת חשבון נפרד (עמ' 20 שורה 7 לפרוטוקול מיום 9.4.13). לגבי חוזה השכירות בו התגוררה באשקלון הסבירה התובעת שרק היא חתומה על החוזה כי המנוח חשש לחתום על חוזים כי "היו לו המון הוצאות לפועל ותביעות והגבלות בחשבונות", לכן הוא העדיף להימנע ולכן רק היא חתמה (עמ' 8 שורה 28-32 לפרוטוקול מיום 21.5.13). 24. התובעת הסבירה כי היא עברה להתגורר באשקלון כדי למצוא עבודה ולהסתדר (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 21.5.13 שורות 15-17). לפחות לכאורה היא הכפילה את הוצאותיה במעבר שלה לאשקלון, לרבות הוצאה על שכר דירה. הסבר זה של התובעת מוביל אותנו למסקנה שלא התקיימה תלות כלכלית במנוח. 25. בעב"ל 1169/01 המוזכר לעיל התייחס השופט (כתוארו אז) פליטמן למבחן התלות הכלכלית וקבע בסעיף 3ב לפסק דינו:- "בדב"ע נג/7 בטר - קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ פד"ע כ"ז 135 בעמ' 141 - 140 נקבע, כי על הטוענת להיותה ידועה בציבור של מנוח פלוני להוכיח כי מערכת היחסים שבינה לבין המנוח היתה של חיים משותפים ביחידה משפחתית וכי היתה קיימת תלות כלכלית ביניהם. בין השאר יש לבדוק, במקרים מתאימים, האם עקב פטירת המנוח נוצר לגבי המערערת 'מחסור כלכלי' ". 26. תנאי "התלות הכלכלית" הוא תכלית התשלום של קצבת השאירים, כקצבת קיום מינימלית המחליפה את התלות הקבועה והרציפה עד לפטירה, שיש לידועה בציבור בבן הזוג התומך בה. כאמור, התובעת העידה שלא היה לה ולמנוח חשבון משותף, שניהם היו בחובות ואף הסבירה כי הוא נמנע לחתום על חוזה השכירות מאחר והיו לו כדבריה "המון הוצאות לפועל, תביעות והגבלות בחשבונות". 27. נכסיהם של התובעת ושל המנוח היו נפרדים. לא היה להם חשבון בנק משותף, התובעת אף פתחה חשבון בעצמה לצורך קבלת קצבת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי התובעת לא הציגה כל ראיה לפיה המנוח שילם בפועל את חשבונות דירתה, (כאמור חוזה השכירות היה על שמה בלבד), אדרבא, היא טענה שהמנוח היה מוגבל בחשבונותיו והיו לו חובות רבים. גם אם מידי פעם המנוח והתובעת עשו קניות יחד או שילמו חשבונות מסוימים אין בכך כדי להרים את הנטל המוטל על התובעת בעניין מבחן התלות הכלכלית, מבחן הכרחי לצורך הכרה כאשר מכירים בידועה בציבור לעניין קצבת שאירים לפי חוק הביטוח הלאומי. התובעת לא הציגה כל ראייה לפיה היתה לה תלות כלכלית במנוח או שהיתה ביניהם תלות כלכלית הדדית. מכאן שלא ניתן לומר שהתובעת היתה תלויה כלכלית במנוח או שהיתה ביניהם תלות כלכלית. התלות הכלכלית היא תנאי הכרחי כדי להכיר בידועה בציבור לצורך הגדרת "אלמנה" בהתאם לסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי. קצבת השארים היא קצבה המשולמת ע"י המוסד לביטוח לאומי מכסף ציבורי, כלומר, הציבור אמור לממן את המבוטחת על מנת להשלים את החסר שנוצר עקב מותו של המנוח. 28. אם לא נוצר מחסור או שינוי כלכלי כתוצאה מפטירת המנוח, אין מקום להכיר בתובעת כידועה בציבור של המנוח לצורך קבלת קצבת שאירים לפי חוק הביטוח הלאומי. קצבת השאירים נועדה לשמר את רמת חייה של הידועה בציבור כפי שהיתה כבר פטירת הידוע בציבור. 29. לא נוכל גם להתעלם מהתנהלות התובעת מול הנתבע כאשר ביקשה לקבל קצבת הבטחת הכנסה. חובת תום הלב החלה על מי שבא לקבל גמלה באה לידי ביטוי בראש ובראשונה בחובת גילוי מידע לרשות ובמקרה זה המוסד לביטוח לאומי, לצורך מימוש הזכות לגמלה. "חובתו של המבוטח לגלות למוסד את מלוא הפרטים הנוגעים לזכאותו לקבלת הגמלה נובעת מכללי האמון ההגינות והיושר. על התובע זכויותיו במסגרת החוק לבוא בידיים נקיות בפני הרשות ולעשות כל הנדרש ממנו להוכחת קיומה של הזכות לקבלת הגמלה שלא בכחש ובדרכים עקלקלות" (עב"ל 280/05 א.ב. - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 13.2.06)). כאמור, התובעת הודתה בפנינו (עמ' 18 לפרוטוקול מיום 9.4.13) כי העבירה לנתבע מידע שקרי בדבר נפרדותה בעת התביעה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה וזאת לצורך קבלת גמלה שלא כדין ואף הגדילה וטענה כי "האמצעי קידש את המטרה" (עמ' 18 לפרוטוקול מיום 9.4.13 שורה 22). התנהלותה של התובעת בעניין זה אינה תורמת לחיזוק טענותיה, שכאמור לא שכנעה אותנו גם ללא זאת, כי היא והמנוח היו ידועים בציבור כבעל ואשה. 30. סופו של דבר, אנו דוחים את התביעה וקובעים שהתובעת לא היתה ידועה בציבור כאשתו של המנוח כפי שנדרש בחוק הביטוח הלאומי. 31. אין צו להוצאות. 32. ניתן להגיש ערעור תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה. קצבת תלוייםתאונת עבודה