זכאות התובע לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ושכר עבודה לפי כתב התביעה, התובע הועסק אצל הנתבעים מחודש ספטמבר 1989 ועד ליום 10.11.2004 בו פוטר. הנתבעים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, התיישנות שיהוי ומניעות. טענות הצדדים לטענת הנתבעים, יש לדחות התביעה על הסף הואיל וניתן צו הקפאת הליכים בעניינה של הנתבעת 2 במסגרת ה"פ 3422/04 בבית המשפט המחוזי בירושלים, בהחלטה מיום 1.11.04. צו ההקפאה ניתן בהתאם לסעיף 350 (ב) לחוק החברות, תשנ''ט - 1999 (להלן: "חוק החברות"). הסדר הנושים אושר בהחלטה מיום 23.1.05 במסגרת בש"א 273/05. התובע לא הגיש תביעתו במועד שנקבע בצו או עד ליום אישור הסדר הנושים על ידי בית המשפט אשר קיבל תוקף של פסק דין. לטענת הנתבעים הסדר הפשרה מהווה מעשה בית דין המחייב את יתר הנושים בהתאם לסעיף 350(ט) לחוק החברות. ממילא פטורה החברה מחובות אשר עמדו לחובתה קודם לאישורו ולא אושרו במסגרתו. הנתבעים טענו כי לא היו מחויבים להודיע לתובע באופן אישי הואיל ואינו נושה מהותי. מכל מקום הודעה בעניין פורסמה בעיתונות בהתאם לתקנות, ובין היתר בעיתון אחד בשפה הערבית. ככל שהתובע מלין על הסדר הנושים, עליו לפנות לבית המשפט המוסמך - בית המשפט המחוזי בירושלים. כמו כן, יש לדחות את התביעה על הסף אף כנגד הנתבע 1 ולא רק כנגד הנתבעת 2, כיוון שיסודה של התביעה בעניינים שנטענו לגבי מעורבותו של הנתבע 1 בענייניה של הנתבעת 2, מעסיקתו של התובע, ולפיכך הסדר הנושים יוצר מעשה בית דין בעניינים אלו גם לגביו. לא נטענה הרמת מסך כדבעי, וגם לו תוכח, ממילא נחסמת האפשרות לתבוע את הנתבע 1 בעילה זו עת קיים מעשה בית דין כלפי הנתבעת 2. הנתבעים ציינו כי בית משפט השלום בפתח תקווה (ת"א 8544-05-10 וייס נ' א ברקן ושות בע"מ) סילק על הסף ביום 14.9.2010 תביעה אחרת שהוגשה כנגד החברה בנושא אחר, תוך קבלת טענות הנתבעים בעניין קיומו של מעשה בית דין. עוד ביקשו הנתבעים דחיית התביעה מחמת שיהוי הואיל והוגשה ביום 9.11.11, יום אחד לפני חלוף 7 שנות התיישנות ממועד פיטורי התובע ביום 10.11.04, כאשר כתב התביעה הומצא להם כשנה לאחר הגשתה. לטענת התובע, צו הקפאת ההליכים והסדר הנושים אינם חלים בעניינו הואיל ובמסגרת צו ההקפאה נדרשה הנתבעת 2 להמציאו לנושיה, ואולם למרות שהתובע היה נושה שלה אותה עת, לא המציאה לו את הצו. משלא הוכיחה כי מילאה אחר האמור בהחלטה בדבר ההמצאה בנוגע לתובע, ממילא לא חל לגביו הסדר הנושים. התובע לא ידע על זכויותיו ועל הליכי ההבראה שעברה הנתבעת. אף אם פורסם דבר הסדר הנושים והקפאת ההליכים, הנתבעת 2 לא הצביעה על כי פורסם באופן שהתובע, שהינו פועל ערבי שאינו דובר את השפה העברית, יכול היה לראות ולהבין את הפרסום. כמו כן, אין כל נימוק לסילוק התביעה על הסף כנגד הנתבע 1, הואיל והתובע טען כנגדו כי היה מעסיקו באופן ישיר, ולא רק במסגרת הרמת מסך כבעל מניות בנתבעת 2. זאת ועוד, אין לדחות את התביעה מחמת שיהוי, הואיל והוגשה בטרם חלוף תקופת ההתיישנות. התובע לא הגיש תביעתו קודם לכן כיוון שסבר בטעות שממילא בשל קשייה הכלכליים של הנתבעת לא יקבל זכויותיו, וטעותו התחוורה לו רק לאחר שקיבל ייעוץ משפטי מבא כוחו. דיון והכרעה בהתאם לתקנה 36 לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר), התשס"ב - 2002 (להלן: "התקנות"), הסדר נושים שאושר הינו הסדר סופי ומחייב, ודינו כפסק דין, אולם לבית המשפט סמכות לשנותו או לבטלו: "פשרה או הסדר שאישר בית המשפט, דינם כדין פסק דין ואולם ניתן לשנותם או לבטלם באישור בית המשפט." בהתאם לתקנה 1 לתקנות, בית המשפט האמור הינו "בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו מצוי משרדה הרשום של החברה או מקום עסקיה העיקרי". כאמור, התובע מלין על אי קבלת הודעה, ולמעשה טוען שהסדר הנושים אינו מהווה מעשה בית דין בעניינו הואיל ולא נשלחה אליו הודעה מתאימה, בהיותו נושה של החברה. התובע נסמך על תקנה 2 לתקנות והחלטת השופטת חנה בן עמי שנתנה את צו הקפאת ההליכים, לפיה "המבקשת תמציא העתק לנושי החברה, בין בדואר רשום ובין במשלוח בפקסימיליה מאושר כדין, בתוך שלושה ימים ממועד קבלת החלטה זו." מנגד, טוענת הנתבעת כי בהתאם לתקנה 16(ב) חובה זו מוטלת עליה רק בנוגע לנושה מהותי. כמו כן, בוצע פרסום בעיתון בערבית לפי התקנות, כאשר בהחלטת השופטת בן עמי נאמר במפורש כי הודעה תפורסם לפי התקנות. משפורסמה הודעה לפי התקנות, יצאה הנתבעת ידי חובתה בכך, ואין היא צריכה להוכיח שהתובע קרא את ההודעה בעיתון. הואיל והתובע חולק על תקפות הסדר הנושים כלפיו, וכן על פרשנות החלטות בית המשפט המחוזי, עליו לפנות בעניין זה לבית המשפט המוסמך בהתאם לתקנות - דהיינו בית המשפט המחוזי בירושלים. לבית דין זה אין סמכות לשנות את הסדר הנושים או לקבוע כי אין לו תחולה על התובע וכי אינו מהווה מעשה בית דין. כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת על ידי בית המשפט המוסמך, מנוע התובע מלתבוע את הנתבעת 2 על תקופות שקדמו לאישור הסדר הנושים. לפיכך, דין התביעה כנגד הנתבעת 2 להיות מסולקת על הסף. ככל שבית המשפט המחוזי יקבע כי הסדר הנושים אינו חל על התובע דנן ויתיר לתובע לנהל הליכים כנגד הנתבעת 2 ניתן יהיה להגיש תביעה מתאימה בבית הדין לעבודה. לטענת הנתבעים, קיים מעשה בית דין אף כנגד הנתבע 1. טענה זו לא ניתן לקבל. ראשית, אף אם להסדר הנושים של החברה ניתן תוקף של פסק דין וישנו מעשה בית דין לגבי תביעות כנגד החברה-הנתבעת 2 בנוגע לתקופה הרלוונטית, אין בכך כדי להוות מעשה בית דין בהכרח כנגד בעליה, הנתבע 1. אף העובדה שהנתבע 1 שילם חלק מחובות הנתבעת 2, אין בה כדי לשנות עניין זה. שנית, בוודאי שלנוכח טענות התובע בדבר היות הנתבע 1 מעסיקו הישיר, לא ניתן לסלק התביעה כנגדו על הסף. דין התביעה הישירה כנגד הנתבע 1 כמעסיק להתברר, והבקשה לסילוק התביעה על הסף בהקשר זה נדחית. סוף דבר הבקשה למחיקת התביעה על הסף מתקבלת בנוגע לנתבעת 2, ונדחית בנוגע לנתבע 1. התביעה כנגד הנתבעת 2 נמחקת בזאת. ההליכים כנגד הנתבע 1 יימשכו כסדרם. כתב הגנה מטעם הנתבע 1 יוגש תוך 30 יום. שאלת ההוצאות תידון בסיום ההליך ובהתאם לתוצאתו. נקבע בזה דיון מוקדם ליום 26.1.14 בשעה 11:00. הודעה מוקדמתפיצוייםשכר עבודהפיטוריםפיצויי פיטורים