1.עסקינן בתובענה, במסגרתה מבקש התובע להכיר באירוע מיום 12.8.10 , אשר במהלכו נפגע התובע בברכו הימנית, כתאונת עבודה. 2. לאחר קיום מסכת ראיות, נתן בית הדין תוקף להסכמת הצדדים לעניין התשתית העובדתית עליה התבסס המומחה כמפורט להלן: "1. התובע יליד 1984. 2. התובע עובד כחשמלאי וכעובד כללי בחברה. 3. ביום 12.8.10 עבד התובע, עלה על סולם כדי לבצע עבודה, ובעת הירידה מהסולם מעד. התובע המשיך לעבוד, וסבר כי הכאב יחלוף. כשראה שהכאב אינו חולף, פנה לקבל טיפול רפואי. התובע הזמין תור אצל אורטופד, ונקבע לו תור ליום 5.10.10. התובע הפסיק לעבוד ביום 21.11.10. 4. מצבו הרפואי של התובע הינו כעולה מהמסמכים הרפואיים". 3. לצורך הכרעה בסוגייה מונה ד"ר בשוראי כמומחה מטעם בית הדין (להלן:"המומחה"), והוא נתבקש לחוות דעתו בשאלות הבאות. "1. ממה סובל התובע בברך ימין? 2. האם הליקוי הקיים, ככל שקיים, נובע מהאירוע שתואר להלן? נא להתייחס לכך שהתובע הזמין תור לאורטופד כשבועיים שלושה לאחר האירוע, ונקבע לו מועד ליום 25.10.10". 4. המומחה השיב בחוות דעתו מיום 20.11.12, במסגרתה סקר את החומר שהיה בפניו וציין: "... מעידה ללא נפילה קשה או הפעלת אנרגיה בעוצמה גבוהה על הברך, כפי שתואר באירוע הנוכחי, לא סביר שתגרום לנזק כזה....". 5. בהחלטה מיום 25.11.12 ניתנה לצדדים אפשרות לפנות לבית הדין בבקשה להציג למומחה שאלות הבהרה, ונקבע כי במידה ולא יוצגו שאלות כאמור יסכמו הצדדים בכתב. 6. בהחלטה מיום 11.12.12 נתבקש המומחה ע"י בית הדין לענות האם קיים קשר סיבתי בין נזקו האורטופדי של התובע לבין האירוע מיום 12.8.10. 7. בתשובה לשאלת ההבהרה, ענה המומחה בחוות דעתו מיום 30.12.12 כי להערכתו אין קשר סיבתי בין האירוע מיום 12.8.10 לנזקיו האורטופדיים של התובע. 8. בהחלטה מיום 1.1.13 נתן בית הדין לצדדים אפשרות לפנות לבית הדין בבקשה להציג למומחה שאלות הבהרה, ונקבע כי במידה ולא יוצגו שאלות כאמור יסכמו הצדדים בכתב. 9. בהחלטה מיום 4.2.13 אישר בית הדין לתובע להציג למומחה 5 שאלות הבהרה. 10. ביום 13.3.13 השיב המומחה לשאלות עליהן נשאל את הדברים הבאים: "החבלה נשוא התביעה היא חבלה קלה שאינה מתאימה לנזק המתואר, ולא ניתן להערכתי לשלול את החבלה מ - 2007 כמקור אפשרי לנזק או שמדובר בחבלה אחרת עליה לא דווח כלל...". 11. בהחלטה מיום 14.3.13 הורה בית הדין לצדדים להגיש את סיכומיהם. התובע הגיש סיכומיו ביום 21.4.13, והנתבע הגיש את סיכומיו ביום 27.5.13. טענות התובע 12. לטענת התובע, יש להכיר בתאונה כתאונת עבודה כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי, שכן זו אירעה תוך כדי ועקב עבודתו. התובע אינו אשם בכך שפנה לרופא לאחר 3 חודשים, כאשר חשב שמצבו ישתפר עם חלוף הזמן, אך לצערו משראה כי מצבו לא משתפר פנה לקבל טיפול רפואי. לאור העובדה שאין מחלוקת שנפל מהסולם בעבודה, וכי לא עולה מהתיעוד הרפואי כי נפגע לאחר אותה תאונה, יש לייחס את נזקיו לתאונה דנן, ולקבוע כי מדובר בתאונת עבודה. לסיכום, טען התובע כי עמד בנטל ההוכחה הדרוש בשאלת קשר סיבתי בין מצבו הרפואי ובין החבלה נשוא התביעה. עדותו של התובע היתה מהימנה, וגם המומחה מסכים כי הנזק שנגרם לתובע נגרם מחבלה, והיות ואין חבלות מתועדות, אלא חבלה משנת 2010 ולפניה משנת ,2007 יש לנהוג בתובע לפנים משורת הדין, ולהכיר דווקא בחבלה משנת 2010 ככזו שגרמה לנזקיו. המדובר בחוק סוציאלי, וספק אם קיים נוטה לטובת המבוטח, על אחת כמה וכמה שהתאונה גרמה לתובע לשהות באי כושר, לעבור ניתוח, ולהזדקק למשככי כאבים ולטיפולים רפואיים אינטנסיביים. טענות הנתבע 13. לטענת הנתבע, חוות הדעת של המומחה הינה מפורטת וסוקרת היטב את החומר הרפואי שעמד בפניו בנוגע לתובע, ומסקנותיו מבוססות על חומר זה. המומחה נימק והבהיר את עמדתו ביחס למצבו הבריאותי של התובע. המומחה הסביר קביעתו בהרחבה תוך הנמקה מפורטת. בתשובותיו לשאלות ההבהרה חזר המומחה על מסקנותיו החד משמעיות, כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה האורטופדית לבין האירוע מיום 12.8.10. על בית הדין לאמץ את חוות הדעת של המומחה ועל בסיסה לדחות את התובענה. דיון והכרעה 14. לאחר לימוד טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין התובענה להדחות בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה, והכל מהנימוקים המפורטים להלן. 15. בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת המשקל שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, וזאת בהאי לישנא: "בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית". ראה: עב"ל (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי (2.11.99, פסקה 4 לפסק הדין). סטיב אדלר, 'מומחים יועצים רפואיים בביה"ד לעבודה', המשפט ב' (התשנ"ה) 199, 212. יצחק לובוצקי, 'סדר הדין במשפט העבודה', מהדורת 2011, פרק 12 עמ' 49. כמו כן, הלכה פסוקה היא כי בשאלות רפואיות "יסמוך ביה"ד את ידיו על חוות דעת מומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן". ראה: דב"ע (ארצי) נה/ 79-0 סעדה - המוסד לביטוח לאומי (29.3.95, פסקה 13 לפסק הדין). ועוד פסק בית הדין הארצי בהאי לישנא: " ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה". ראה : עב"ל (ארצי) 1035/04 ביקל - המוסד לביטוח לאומי (6.6.2005, פסקה 5 (ו) לפסק הדין). לפיכך, במרבית המקרים ראוי להעדיף את חוות דעתו של המומחה שמינה בית הדין מאשר את חוות דעתו של המומחה מטעם אחד הצדדים. ראה: דב"ע (ארצי) 37 - 0 המוסד לביטוח לאומי - נתנאל, פד"ע יח 78, 82. ע"ע (ארצי) 1274/02 אואקנין - מדינת ישראל, פד"ע לח 370. יצחק לובוצקי, שם. 16. במקרה שבפנינו שלל המומחה קיומו של קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לבין פגיעתו של התובע. 17. המדובר בקביעה רפואית, אשר הובאה במסגרת חוות דעת מפורטת, מנומקת ועניינית, וראוי לקבלה. המומחה ביסס מסקנותיו על החומר אשר הונח בפניו, תוך שהוא קושר היטב בין זה לבין זה. המומחה פירט היטב את מצבו הרפואי של התובע בכל הקשור לברכו הימנית, וכן בחן את הספרות הרפואית, והכל בהקשר עם התשתית העובדתית שהונחה בפניו, ולבסוף קבע את שקבע. המומחה סקר בצורה כרונולוגית את החומר הרפואי הרלוונטי בעניינו של התובע, תוך ציון הבדיקות הקליניות ובדיקות ההדמייה אותן ביצע התובע על תוצאותיהן, ולבסוף ציין את הדברים הבאים: "הנזקים המוזכרים יכולים לנבוע מחבלה קשה לברך הכרוכה בכוח הפועל על הברך מאחד מצדדיה, בתוספת הפעלת כח סיבובית. דוגמא מתאימה לכך היא הנפילה של התובע מסולם מגבה 3 מטר ב - 2007. מעידה, ללא נפילה קשה או הפעלת אנרגיה בעצמה גבוהה על הברך, כפי שתואר באירוע הנוכחי, לא סביר שתגרום לנזק כזה. אך בנוכחות נזק כמתואר, אם היה קיים קודם לכן, יכול להופיע או להתגבר כאב בכל פעולה בנאלית הכרוכה בהפעלת הברך. לנושא לוחות הזמנים של הפניה לרופא, אציין כי סביר שאדם הסובל עקב פציעה חמורה, יפנה לרופא כלשהו, חדר מיון, מוקד רפואת חירום או רופא משפחה, באופן מיידי. אורך התור לאורתופד שצויין הוא די סביר לאדם עם בעיה שאינה דחופה. בנוסף, לא סביר שהתובע לא סיפר על המעידה לאורתופד שטיפל בו, אלא חודש נוסף מאוחר יותר (אחרי 3 חודשים מהחבלה), כאשר עלתה אפשרות של ניתוח. אז גם הצהיר על כך התובע במקום העבודה והביא טופס ב.ל. 250 אצל האורתופד צויינה "נפילה" במקום העבודה. אסייג את דברי בכך שאציין כי שאלת אמינותו של התובע היא שאלה משפטית, ולא רפואית, וכי אני מסתמך על ההתנהגות הצפויה של אדם סביר עם בעיה רפואית אורתופדית מול שירותי הרפואה". 18. בתשובתו מיום 30.12.12 לשאלת ההבהרה אשר הופנתה על ידי בית הדין, לפיה נדרש לענות האם קיים בנסיבות העניין קשר סיבתי, ענה המומחה בזו הלשון: " ... בהמשך לדיון דנתי בתגובה לשאלה 2 דלעיל שבחוות דעתי המקורית, המודגש בצבע, אני מבהיר כי להערכתי אין קשר בין האירוע לנזקיו האורתופדיים של התובע" וזאת תוך שהוא מפנה לרישא בתשובה מס' 2 שבחוות דעתו. גם במסגרת תשובותיו ל - 5 שאלות ההבהרה אשר הועברו אליו ענה המומחה על שנשאל, ולא סטה ממסקנות חוות דעתו. המומחה פירט ביחס למנגנון הפגיעה, והתייחס לספרות הרפואית הקיימת בעניין הנזק שנגרם באירוע נשוא התובענה דנן, על רקע הרישומים הרפואיים ונפקותם; כמו גם ביחס לעיתוי פנייתו של התובע לרופא בנוגע לנפילה נשוא התובענה. המומחה אף ציין מהו מנגנון הנפילה אשר יכול לגרום לנזק שנמצא בברכו הימנית של התובע. 17. מכל האמור לעיל עולה, כי עסקינן בקביעות רפואיות גרידא, מטעם מומחה אשר מונה על ידי בית הדין, בהן בית הדין אינו נוהג להתערב. חוות הדעת מפורטת ומנומקת, וכן נסמכת על ספרות רפואית מחד ועל העובדות דנן מאידך, ולא ראינו סיבה שלא לאמצה. כמו כן, כפי שכבר נקבע בפסיקה, על המומחה מטעם בית הדין אין חובה לקבוע מה הסיבה לנזק בברכו של התובע. אחרית דבר 18. לאור כל האמור לעיל, דין התובענה להדחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 19. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום. 20. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. ברכייםהכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה