האם זכאי התובע לתוספת חקירות בשעור 5% ולרכיב 30 שעות נוספות גלובליות ? ואלה העובדות הצריכות לענין ושאינן שנויות במחלוקת: 2. התובע החל לעבוד באיגוד ביום 1.4.95 וממשיך לעבוד עד היום. 3. התובע החל עבודתו ככבאי. 4. בשנת 98 זכה התובע במכרז למפקח מניעת דליקות. 5. בשנת 2002 נפטר ראש מדור מניעת דליקות מר גדעון נחום ז"ל. 6. ביום 23.11.05 זכה התובע במכרז קצין מניעת דליקות. כתב המינוי הותנה במעבר קורס קצינים. 7. ביום 21.8.06 חזר התובע מקורס קצינים אותו עבר בהצלחה. 8. ביום 1.7.08 מונה התובע באופן רשמי לממלא מקום ראש מדור מניעת דליקות וחקירות. 9. ביום 1.4.2009 זכה התובע במכרז לתפקיד ראש מדור מניעת דליקות וחקירות. 10. על יחסי העבודה בין הצדדים חלות בין היתר הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 3.3.99 (להלן - "הסכם 99") וכן הסכם ההצטרפות של איגודי ערים לשירותי כבאות שנחתם ביום 7.3.02 (להלן- "הסכם 2002") וכן ההסכם הקיבוצי שנחתם ביום 29.7.2010 (להלן - "הסכם 2010"). 11. מר גדעון נחום ז"ל שימש בתפקיד קצין מניעת דליקות עד לחודש עד ל 1.2.98 שאז מונה לראש מדור מניעת דליקות . 12. ביום 31.8.98 תקן קצין מניעת דליקות לא היה מאויש. 13. אין מחלוקת בין הצדדים כי במועד הרלוונטי היה קיים תקן הן לקצין מניעת דליקות והן תקן (נוסף) לראש מדור מניעת דליקות. טענות הצדדים 14. בכתב התביעה טען התובע כי הוא זכאי לתוספות השכר באופן רטרואקטיבי מיום 23.11.05, היינו היום שבו זכה במכרז לשמש בתפקיד קצין מניעת דליקות וחקירות. התובע הוסיף כי בהתאם לחישוב שנערך ע"י האיגוד הוא זכאי עד ליום הגשת התביעה לסך של 209,450 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה לסך של 240,280 ₪. לחלופין טען התובע כי הוא זכאי לתוספות הנ"ל באופן רטרואקטיבי החל מיום 1.4.09 עת מינויו בפועל לתפקיד ראש מדור מניעת דליקות וחקירות. טענתו היא כי את התוספות הנ"ל קיבל קודמו בתפקיד, מר נחום גדעון ז"ל, עוד כשהיה קצין מניעת דליקות וחקירות, וזאת לפני המועד הקבוע בהסכם הסכם 99, הוא ה-31.8.98. כמו כן תבע לחייב את האיגוד לשלם את תוספות השכר הנ"ל מיום הגשת התביעה ואילך. בנוסף לכך טען התובע, כי התנהלות הנתבעים בעניין זה גרמה לו עגמת נפש רבה, ועל כן תבע גם סך של 30,000 ₪ פיצויים בגין עגמת נפש. 15. לטענת האיגוד, הקביעה בדבר אי תשלום תוספות שכר לתובע היא של נתבע 2 (להלן- "הממונה"). משנתנה החלטת הממונה, הרי שהאיגוד מנוע מלנהוג אחרת ועליו למלא אחר החלטת הממונה. 16. לטענת הממונה, בשל העובדה כי התובע קודם פעמיים במשך התקופה הקובעת, הרי שאינו זכאי לתוספות הנתבעות על ידו, אלא לתוספת של 10% בשכרו, וזאת בהתאם לקבוע בהסכם 2010. הממונה הוסיף, כי גם אם התובע זכאי עקרונית לתוספת בשל "קידום אחד נוסף", בפועל אינו זכאי לכך כי במועד הקובע לא אויש התפקיד אליו קודם. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית 17. הסמכות ע"פ ס' 29 לחוק יסודות התקציב, לאשר שכר החורג ממה שהוסכם או הונהג בשירות המדינה, הואצלה לממונה על השכר במשרד האוצר, המקיים פיקוח על השכר בשירות הציבורי ובגופים מתוקצבים ונתמכים כשהוא מופקד על ישום מדיניות הממשלה, בתחום השכר בסקטור הציבורי. 18. ביום 3.3.99, נחתם ההסכם קיבוצי, הסכם 99, אשר הסדיר את סוגיית ההסכמים המקומיים הבלתי מאושרים בשלטון המקומי. הסכם זה מתייחס לעובדים ותיקים ומאשר את תוספות השכר החורגות ששולמו להם, ובלבד שלא יהיה בכך כדי לגרום לשכר של עובד להיות "שכר גבוה". באופן זה ביקשו הצדדים להסכם הקיבוצי ליצור איזון בין הצורך שלא לפגוע בעובדים ותיקים, שתנאי שכרם נקבעו טרם המועד הקובע, לבין האינטרס הציבורי, שבהגבלת אישור החריגות עד לתקרה מסוימת, שהועמדה על 82.5% משכרו של מנכ"ל. 19. איגודי הערים לכבאות לא חתמו על הסכם 99, וההסכם אומץ על ידם, בהסכם הצטרפות בכפוף לשינויים מסוימים, אשר נחתם בהסכם הקיבוצי מיום 7.3.02, הוא הסכם 2002. 20. לפי העקרונות הקבועים בהסכם 99, ובהתאם לשינויים האמורים בהסכם 2002, הסכמים מקומיים שלא אושרו על ידי הממונה, יוכלו להמשיך לחול על עובדים ותיקים באיגודי הערים לכבאות, כפי שהם מיושמים על העובד הוותיק ערב 31.12.01 בהתקיים התנאים הבאים: א. הסכמים אלו הונהגו מ -1.4.82 ועד ל"מועד הקובע", היינו 31.8.98. ב. ההסכמים היו מיושמים ערב 3.3.99 על עובדים ותיקים באותם תפקידים ג. אין בהסכמים המקומיים כדי לגרום לשכרו של עובד ותיק להיות "שכר גבוה" כהגדרתו בסעיף 6 להסכם 2002. 21. בהסכם 2002 נקבע כי במקום סעיף 6.1 בהסכם 99 (שקבע עקרון ולפיו עובד שקודם לתפקיד אחר יהיה זכאי לתנאי השכר ששולמו לקודמו בתפקיד, בכפוף להתקיימותם של תנאים מסוימים) יחול הסעיף הבא: "6.1 (א) עובדים ותיקים המועסקים ככבאים אשר יקודמו בתפקיד ו/או יועברו לתפקיד אחר לאחר יום 31/12/01, יהיו זכאים, לכל התנאים והזכויות הנובעים מההסכמים המקומיים, כפי שיושמו ערב חתימת ההסכם וכעדכונם בהתאם להסכמים כאמור על עובדים ותיקים באותם תפקידים, ואולם הוראה זו תחול על קידום ו/או מעבר בתפקיד פעם אחת בלבד. למען הסר ספק מובהר כי הוראות סעיף 5 ו- 8 יחולו לגבי עובד כאמור. למען הסר ספק מובהר כי זכאות כאמור תהיה רק לגבי עובדים ותיקים שאינם בעלי שכר גבוה וכל עוד אינם בעלי שכר גבוה. ... (ד) הוראות סעיפים קטנים (א) עד (ג) לא יחולו על עובדים ותיקים אשר קודמו או הועברו בתפקיד לפני יום 31/12/01 עובדים אלו זכאים לכל התנאים והזכויות המפורטים בסעיף 6.1 להסכם הקיבוצי מיום 3/3/99". 22. למעשה השינוי המרכזי שהחיל הסעיף לעומת הוראות הסכם 99 הוא, שהקידום לגביו תקום הזכאות להשוואת תנאים הוא כזה שייעשה לאחר יום 31.12.01, ומי שקודם קודם לכן לא יהנה מהוראה זו פעם נוספת. 23. נציין כי ביום 29.7.2010 נחתם הסכם קיבוצי נוסף בין הצדדים להסכם ההצטרפות, הוא הסכם 2010, שאפשר לקבל תגמול גם עבור קידום שני. בהסכם נקבעו ההוראות הבאות: 4. קידום נוסף: החל מהמועד הקובע (1.12.2009) יחולו על העובדים הוותיקים כהגדרתם בהסכם ההצטרפות שנחתם בין ההסתדרות לאיגודי הערים לכבאות ביום 7.3.2002 .... ההוראות הבאות: .... ב. קידום שני- קידום שני בתפקיד הוא קידום שמתקיימים בו במצטבר כל התנאים המפורטים להלן: הכבאי התמנה/ נבחר לתפקידו החדש כדין. דרגת השיא במתח הדרגות בתפקיד החדש של הכבאי גבוהה לפחות בדרגה אחת מדרגת השיא במתח הדרגות בתפקיד שמילא הכבאי טרם הקידום בתפקיד. מתח הדרגות של התפקיד החדש של הכבאי הוא לפחות 10-8 בדירוג המינהלי או 38 -40 בדירוג המח"ר והתפקיד החדש כולל אחריות ניהולית ישירה על עובד אחד לפחות או שמתח הדרגות של התפקיד החדש של הכבאי הוא לפחות 12-10 בדירוג המינהלי או 42-40 בדירוג המח"ר גם אם אינו כולל אחריות ניהולית ישירה על עובדים. ... ה. כבאי וותיק שקודם ו/או עבר לתפקיד אחר על פי הוראות סעיף 6.1 בהסכם 3.3.1999 או על פי הוראות סעיף 6.1 כנוסחו בסעיף 8 בהסכם ההצטרפות או כנוסחו בסעיף 1 בהסכם 6.1 ( הוא הסכם 2002) כפי שהיו ערב המועד הקובע ( 1.12.2009) וקודם בתפקיד פעם אחת נוספת טרם המועד הקובע ( 1.12.2009) ובקידומו מתקיים האמור בסעיף קטן ב לעיל יהיה זכאי, החל מהמועד הקובע (1.12.2009),לתוספת נוספת של 10% משכרו המשולב ( תוספת קידום שני) וזאת בתנאי שהגיש למעביד בקשה לקבלת תוספת קידום שני עד ליום 31.12.2011. 24. הצדדים נחלקו בשאלת הפרשנות שיש ליתן להסכם זה, ועל הרלוונטיות שלו לעניינו. נעמוד על כך בהמשך. האם התובע זכאי לתוספות הנתבעות על ידו הקידום לתפקיד קצין מניעת דליקות 25. בהסכם 2002 נקבע כי עקרון "קידום אחד נוסף" יחול על כבאים ותיקים שיקודמו לאחר יום 31.12.2001. קידומו הראשון לכאורה של התובע, היה בחודש יוני 2005, בו זכה התובע במכרז קצין מניעת דליקות, ומכיוון שכתב המינוי הותנה במעבר קורס קצינים הרי שלמעשה ביום 21.8.06, בו סיים התובע את קורס הקצינים בהצלחה, הרי שהוא קיבל תפקיד שכביכול קודם אליו. עם זאת, על מנת שקידום זה יזכה את התובע בתוספות הנטענות על ידו, נדרש כי התוספות הנ"ל יחולו על קודמו של התובע בתפקיד במועד הקובע כהגדרתו בהסכם 99. הצדדים לא נחלקו בכך, שבתאריך זה, תקן קצין מניעת דליקות (התפקיד אליו קודם התובע) לא היה מאויש. מאחר והתפקיד לא היה מאויש במועד הקובע, הרי שלתובע אין "קודם בתפקיד" כנדרש על פי ההסכם הקיבוצי, (ועל פי הפרשנות שניתנה לו בפסיקה -ראו ע"ע 98/06 מדינת ישראל - שלמה אקווה ואח' מיום 19.3.07, להלן- "עניין אקווה") אשר מתנאי שכרו ניתן היה לגזור את הזכויות המגיעות לתובע עם מינויו לאותו תפקיד. פסק הדין בעניין אקווה אמנם ניתן בהתייחס לסעיף 6.1 בהסכם 99, אך סעיף זה הוא המקביל לסעיף 1 בהסכם 2002, על כן יש להחיל את העקרונות האמורים בו ביחס להוראות אלו. בעניין אקווה נקבע, כי אישור הממונה לתנאים חריגים ינתן למי שקודם בתפקיד, כשהקידום הוא לתפקיד בכיר יותר מזה שממלא העובד הוותיק; התפקיד אליו יקודם העובד הוותיק, הוא תפקיד שנקבע לו תקן כדין, ושמילא אותו כדין עובד אחר, עובר לחתימתו של הסכם 99. לשון סעיף 6.1 להסכם 2002 (כמו גם לשונו של סעיף 6.1 להסכם 99) , דורשת כאמור, בין התנאים להחלת תנאי הקודם בתפקיד , כי אותם תנאים וזכויות שחלו על פי ההסכמי המקומיים יחולו "כפי שיושמו ערב חתימת ההסכם" - קרי , הזכאות היא לתנאים שיושמו בפועל על מי ששימש קודם לכן בתפקיד. היות ובמקרה דנא, תפקיד קצין מניעת דליקות היה פנוי במועד הקובע (8/98), ותנאי התפקיד כלל לא יושמו לגבי מאן דהוא, הרי שהתובע אינו זכאי, מכוח קידום זה, לקבלת תוספות השכר. הקידום לתפקיד ראש מדור מניעת דליקות 26. בכתב התביעה טען התובע כי למצער הוא זכאי לתוספות מעת קידומו בשנת 2009 לתפקיד ראש מדור מניעת דלקות. התובע זכה במכרז לתפקיד זה ביום 1.4.09. יצוין כבר עתה כי בין הצדדים התעוררה מחלוקת, האם מכוח קידום זה חלות עליו ההוראות האמורות בסעיף 4 (ה) בהסכם 2010, הנוגעות לעובד שקודם קידום שני, והתוספות להן יהיה זכאי, אלא שלטעמנו בנסיבות המקרה דנן אין צורך להידרש לעת עתה להוראות הנ"ל. ונבאר. 27. נקדים ונאמר, כי לדעתנו קידומו של התובע לתפקיד ראש מדור הוא "קידום אחד נוסף" כמשמעו בהסכם 2002 (ולמעשה כהגדרתו בכותרת סעיף 6.1 בהסכם 99). בהסכם 2002 נקבע כי ההוראה בדבר הזכאות לתנאים מכוח קידום "תחול על קידום ו/או מעבר בתפקיד פעם אחת בלבד". דהיינו, ישנה אפשרות "לנצל" זכאות זו פעם אחת בלבד. אין בלשון הסעיף תנאי המזקיק כי הקידום האמור יהיה הראשון מבין שורה של קידומים, אלא כל שנקבע הוא, שניתנת האפשרות לממש זכאות זו על קידום אחד בלבד. יתר על כן, במקרה דנא משקבענו כי קידומו של התובע לתפקיד קצין מניעת דליקות איננו בא בגדר "קידום נוסף" כמשמעו בהסכם 2002-וזאת כיון שלא עמד בתנאים הנדרשים לכך, הרי שממילא הקידום לתפקיד ראש מדור הוא הקידום הראשון של התובע שהינו קידום הנכנס בגדר "קידום אחד נוסף", ולפיכך ככל שהתובע עומד בתנאים הנדרשים (כפי שנבחן להלן), הרי שהוא זכאי לתוספות הנתבעות על ידו. לא למותר לציין כי גם מנוסח הוראות הסכם 2010 ניתן להגיע לכלל אותה מסקנה. שם קובע סעיף 4ה' - עליו נסמך הממונה בפנינו כי " כבאי וותיק שקודם ו/או עבר לתפקיד אחר על פי הוראות סעיף 6.1 בהסכם 3.3.1999 או על פי הוראות סעיף 6.1 כנוסחו בסעיף 8 בהסכם ההצטרפות או כנוסחו בסעיף 1 בהסכם 6.1 כפי שהיו ערב המועד הקובע ( 1.12.2009) וקודם בתפקיד פעם אחת נוספת טרם המועד הקובע ( 1.12.2009)" זכאי לתוספת 10% משכרו. דהיינו- הזכאות ל10% בקשר לקידום השני, נסמכת על כך שהקידום הראשון היה "על פי הוראות סעיף 6.1" (=קידום המזכה בהטבות שמעניק סעיף 6.1), ולא קידום כלשהו בעלמא. והרי קידום כשלעצמו אינו תלוי בהוראות איזה מן ההסכמים הנדונים! 28. לטענתו של הממונה, הסכמתו המקורית להכיר בקידום לתפקיד ראש מדור כ"קידום אחד נוסף" בטרם הגיע ההליך לפתחנו, (ראו מכתבו של מר שמואל נחמני מיום 1.5.11, נספח י"ב לכתב התביעה. הממונה בסכומיו אף אישר שאכן כך ראה את הדברים (ראו סעיף 47 לסיכומי הממונה), נבעה מכך שלא היה מודע ל"קידום" הראשון לתפקיד קצין מניעת דליקות (סעיף 48, שם), ומשנודע לו על ה"קידום" הראשון, התאים את עמדתו לנתונים כהוויתם. אף אם נקבל כי זהו הטעם האמיתי לשינוי גרסתו של הממונה, אנו סבורים כי עמדתו החדשה (זו שבפנינו) שגויה. הממונה אינו יכול לאחוז את החבל בשני קצותיו- מחד, לטעון כי קידומו של התובע לתפקיד קצין מניעת דליקות לאו קידום הוא, ומאידך לטעון כי קידומו לתפקיד ראש מדור מניעת דלקות הוא קידום שני. טיעון זה חוטא לרציונל של ההסכם , שנועד לעודד עובדים להתקדם בדרך של הענקת תנאים ששולמו לקודמים בתפקיד ואולם זאת-בשל קידום אחד בלבד. האם מטרת ההסכם היתה לגרום שמי שלא יכול היה לקבל תנאים אלה לגבי אחד הקידומים שלו, שכן לא בשלו התנאים לכך, ימצא ניזוק גם אם התקדם לתפקיד אחר שלגביו אין מחלוקת כי בשלו תנאי זכאותו לתנאי קודמו בתפקיד? עמדתנו היא כי לא זו היתה כוונת ההסכם. סיכום בינים של דברינו עד כה- כי קידומו של התובע לתפקיד ראש מדור, ככל שיוכח כי מתקיימים התנאים הנוספים לכך הוא בגדר "קידום אחד נוסף" של התובע. 29. כאמור לעיל, התנאים הנדרשים לכך שינתן אישורו של הממונה לתנאי שכר חריגים בקידום עובד הם שהתפקיד אליו יקודם העובד הוותיק, הוא תפקיד שנקבע לו תקן כדין, ושמילא אותו כדין עובד אחר, עובר לחתימתו של הסכם 99 וכי תוספות השכר היו נלוות לתפקיד ולא אישיות. במקרה הנוכחי, לא התעוררה מחלוקת בין הצדדים כי תפקיד ראש מדור הוא תפקיד שנקבע לו תקן כדין, אלא שעלינו לבחון האם במועד הקובע מילא את התפקיד עובד אחר, והאם אותו עובד זכאי היה לתוספות אלו. בענייננו תפקיד ראש מדור מניעות דליקות אויש על ידי מר גדעון נחום ז"ל במועד הקובע, בחודש 08/98, ואין מחלוקת כי מר נחום ז"ל קיבל את התוספות הנ"ל באותה עת. (ר' הודעת הממונה מיום 19.7.12 ונספחים2-3 לסיכומי התובע, בהודעת התובע מיום 24.9.12) . לפיכך נותר רק לבחון מה מהותן של תוספות השכר, האם נלוות לתפקיד או שהיו תוספות אישיות? 30. באשר לתוספת 5% חקירות, אף לעמדת הממונה- לא היתה זו תוספת אישית ( ראו הודעת הממונה מיום 19.7.12 וכן סעיף 69 לסיכומי הממונה). משכך זכאי התובע להכללתה בשכרו. 31. הצדדים נחלקים בשאלה, האם התוספת של '30 שעות נוספות' שולמה למר נחום ז"ל כתוספת אישית, שאז התובע אינו זכאי לה - כעמדת הממונה, או שזו תוספת שקיבל מכוח תפקידו, שאז זו תוספת תלוית תפקיד שהתובע זכאי לה- כעמדת התובע. במחלוקת זו דעתנו היא כשיטת התובע. כפי שציינו, במסגרת ההליך שבפנינו לא נערכו תצהירים, לא נערכו חקירות ופסק הדין ניתן על יסוד סיכומים בכתב. השאלה האם מר נחום קיבל את התוספות כתוספת אישית או כתוספת תפקיד היא שאלה עובדתית. בבואנו להכריע בשאלה זו אנו מתבססים על החומר שבפנינו. התובע צירף לסיכומיו מכתב מיום 23.2.95 שמוען לידי מר נחום (נספח 1) בו נכתב בהאי לישנא: "להלן סיכומי הדברים בדבר עבודתך בתחנת המשנה שמש א' בתפקיד מפקד תחנת משנה. החל מ 1.3.95- הינד עובר לעבוד במסגרת משמרת בוקר בלבד. שכרך יחושב עפ"י הנהוג לגבי עובדי בוקר, היינו פיצוי אבדן משמרת. 30שעות גלובליות לחודש...."(הדגש אינו במקור). טענת התובע כי תוספת של 30 שעות שולמה לכל עובדי הבוקר, ובגדר זה אף ניתנה לקודמו בתפקיד, מר נחום ז"ל, בהיותו עובד בוקר, נתמכת היטב באמור במכתב זה. טענת הממונה, כפי שהודעה לבית הדין ביום 19.7.12 היא, כי התובע אינו זכאי לתוספת זו, היות ומדובר בתוספת שניתנה לקודמו בתפקיד בקשר עם תפקידו כמפקד תחנה ולא בקשר עם תפקידו כקצין מניעת דליקות. בעקבות הודעה זו של הממונה שלח התובע לאיגוד דרישה להודות בעובדות להלן, (מכתב מיום 25.7.12) בזו הלשון: "1. בחודשים דצמבר 1997 וינואר 1998 קיבל מר גדעון נחום ז"ל את תוספת השעות, בהיותו קצין מניעה. 2. מר גדעון נחום ז"ל קיבל את תוספת השעות בהיותו עובד בוקר. 3. מר אשר פרץ קיבל את תוספת השעות בתקופה בה כיהן כרמ"ד מניעת דליקות. באותה תקופה עבד כעובד בוקר. 4. כל עובדי הבוקר בתפקידי קצונה קיבלו את תוספת השעות, כך לדוגמא: מפקד התחנה החל משנת 1996, מר דרור נעים. קצין הרכב החל משנת , 1996 מר אבי דנינו. 5. אין עוררין לגבי זכאותו של התובע ל 5% חקירות. 6. אי לכך נבקש הסכמתכם והודעתכם לבית הדין כי תוספת השעות אינה תוספת אישית כי אם תוספת בגין תפקיד, כנהוג לגבי עובדי הבוקר". 32. במענה למכתבו של התובע ענה האיגוד (מכתב מיום 6.8.12) כך- במענה לסעיף 1- כן, בתאריכים המצוינים קיבל מר גדעון נחום ז"ל את התוספת בהיותו קצין מניעה. במענה לסעיף 2 - כן, מר גדעון נחום ז"ל קיבל את התוספת בהיותו עובד בוקר. במענה לסעיף 3 - כן, מר אשר פרץ קיבל את תוספת השעות בתקופה בה כיהן כרמ''ד מניעת דליקות. באותה תקופה כיהן כעובד בוקר. יודגש, כי חרף ניסיונו, לא הצליח האיגוד לאתר את תלושי השכר של מר פרץ. 4. במענה לסעיף 4 - כן, למיטב ידיעתנו כל עובדי הבוקר בתפקידי קצונה קיבלו את תוספת השעות הנוספות, וזאת מבלי להתייחס לעובדים המוזכרים כסעיף. 5. במענה לסעיף 5- אכן, אין מחלוקת שהעובד זכאי לתוספת 5% חקירות, וזאת בהתאם להוראת הממונה על השכר במשרד האוצר. 6. במענה לסעיף 6 - כפי שצוין בכתב ההגנה, האיגוד כפוף להחלטות והוראות הממונה על השכר במשרד האוצר. משקבע הממונה כי התוספת אינה תוספת תלוית תפקיד, נאלץ האיגוד לסרב לבקשתכם להגשת הודעה משותפת לפיה התוספת הינה תלוית תפקיד. 7. אבקש לראות במכתבי זה תצהיר מענה לשאלון כדין. מהאמור בחלופת מכתבים זו אנו למדים, כי על אף שבשורה התחתונה לא הודה האיגוד בכך שהתוספת היא תוספת תלוית תפקיד (סעיף6), הרי שלמעשה מכלל הדברים מתבקשת המסקנה כי מדובר בתוספת שאיננה תוספת אישית גרידא ובכלל זה, אף לא תוספת ששולמה למר נחום ז"ל בשל כך ששימש כמפקד. כך אישר האיגוד כי גם קודמו של מר נחום ז"ל בתפקיד רמ"ד, מר אשר פרץ, קיבל בתקופת כהונתו זו את תוספת השעות וכי כל הקצינים במשמרות בוקר קיבלו רכיב זה. אף האיגוד בחר שלא להודות באופיה של התוספת, רק מהנימוק כי הוא כפוף להחלטות הממונה על השכר. הואיל ומדובר בעניין עובדתי, הרי שבשאלה זו יש לשאול את פי האיגוד עצמו ולא את פי הממונה. כעולה מנספח 1, הרי שאין כל יסוד לטענתו של הממונה, אשר בעצמו לא צירף (ולא יכול היה לצרף) בדל של ראיה שתתמוך בטענתו. מסקנת הדברים היא, כי מדובר בתוספת מכוח תפקיד, ולפיכך התובע זכאי לתוספת זו מהמועד בו זכה במכרז לתפקיד ראש מדור מניעת דליקות, קרי החל מיום 1.4.09. 33. תוצאה זו מייתרת את הצורך להידרש למחלוקת שהעלו הצדדים בפרשנות שיש ליתן להוראות הסכם 2010. משקבענו כי קידומו של התובע לתפקיד ראש מדור הוא "קידום אחד נוסף", ועל קידום זה, שחל עובר לחתימת הסכם 2010, חלות הוראות הסכם 2002, הרי שבהתאם להוראות אלו זכאי התובע לתוספות הנתבעות. נציין כי גם לפי לשון סעיף 4(ה) בהסכם 2010 המצוטט לעיל, קידום שני מתקיים רק כאשר היה קידום ראשון קרי "כבאי ותיק קודם לפי הוראות סעיף 6.1 כנוסחו בסעיף 8 בהסכם ההצטרפות או כנוסחו בסעיף 1 בהסכם 6.1 כפי שהיו ערב המועד הקובע (1.12.2009)", ולכן משקבענו כי התובע אינו עומד בתנאים אלו, ממילא סעיף זה כלל אינו רלוונטי עבורו לעת הזו. במאמר מוסגר נציין, כי ברי איפוא שלעת הזו, התובע אינו זכאי ל- 10% תוספת האמורה בהסכם 2010 מכוח "קידום שני". 34. טרם חתימה נציין, כי בסיכומיו העלה התובע תביעות נוספות שלא בא זכרן בכתב התביעה, בגין היותו "ממלא מקום קצין מניעת דליקות". משטענות אלו נטענו לראשונה בסיכומים, איננו נדרשים להן ולפיכך הן נדחות. כמו כן, לא מצאנו להידרש לטענת התובע לפיצוי בגין עגמת נפש- טענה זו נזנחה על ידו בסיכומים (על אף שעוררה שוב בסיכומי התשובה) וגם לגופו של עניין לא מצאנו במכלול נסיבות המקרה ואופן השתלשלות העניינים בתיק כי יש מקום לפיצוי זה, ולפיכך היא נדחית. סוף דבר- העולה מן המקובץ כי התובע זכאי לתוספת 5% חקירות ול-30 שעות נוספות בתחולה מיום 1.4.09 ואילך. התובע לא ערך תחשיב לזכאותו זו (נספח טז 1 לכתב התביעה עוסק בעלויות מעסיק ומתיחס לתקופה שמאז המינוי לקצין ולפיכך בלתי רלבנטי). לפיכך ,האיגוד ישלם לתובע רכיבים אלו מדי חודש בחודשו מיום מתן פסק הדין ואילך. עבור התקופה שמאז 1.4.2009 ועד למועד פסק הדין ,ישאו הסכומים החודשיים של הרכיבים האמורים הפרשי הצמדה וריבית כדין מעת זכאותו של התובע לכל אחד ואחד מהם, ועד תשלומו המלא בפועל. הנתבעים ישאו ביחד ולחוד בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לתובע בסך כולל של 7,500 ש"ח. שעות נוספות