עובד שממשיך לעבוד באותו מקום עבודה, חרף חילופי מעסיקים, יהא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים מהמעביד הראשון, אפילו אם סירב להצעת עבודה חלופית (ע"ע 324/05 אצ'ילדייב - עמישב שירותים, ניתן ביום 27.3.06 ; עד"מ 1011/04 דינמיקה שירותים - וורונין ואח', ניתן ביום 21.8.08) . סגן הנשיאה יגאל פליטמן לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו (השופט דורי ספיבק; תע"א 12114-09), אשר קיבל בחלקה את תביעת המשיב לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו אצל המערערת וסיומה, עקב מעברו לקבלן חדש באותו מקום עבודה. המשיב הועסק על ידי המערערת כעובד ניקיון בקניון הזהב בראשון לציון (להלן - הקניון). באוקטובר 2009, הפסיקה המערערת לספק שירותי ניקיון לקניון. כתוצאה מכך, הסתיימה העסקת המשיב על ידי המערערת, והמשיב המשיך לעבוד באותו מקום העבודה באמצעות קבלן חדש. המשיב תבע מהמערערת פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות. פסק דינו של בית הדין האזורי הצדדים הסכימו כי מועד סיום העסקת המשיב היה בסוף אוקטובר 2009, אך נחלקו בשאלת מועד תחילת העסקתו. עמדת המשיב, לפיה החל עבודתו ביולי 2005 נתקבלה על ידי בית הדין קמא. בית הדין נימק קביעתו בכך שהמערערת לא הכחישה טענת המשיב לגבי מועד זה בכתב הגנתה. כמו כן, המערערת לא הציגה כל הודעה ששלחה בהתאם לחוק הודעה למשיב (תנאי עבודה), התשס"ב-2002. לפיכך, עבר הנטל לחברה להוכיח את מועד תחילת העבודה, אך המערערת לא עמדה בנטל זה. כן נקבע על ידי בית הדין קמא כי בהתאם לטענת המשיב, שכרו החודשי הקובע לצרכי חישוב זכויותיו עמד על סך 4,244 ש"ח, על בסיס תלושי שכרו בשנת העסקתו האחרונה. בית הדין ציין כי המערערת לא הציגה חישוב נגדי ולא הכחישה את חישוב המשיב בתצהיריה. בית הדין האזורי קבע כי על המערערת לשלם למשיב פיצויי פיטורים בסך 18,390 ש"ח. בית הדין קיבל את תחשיב המשיב, שנעשה לפי 52 חודשים (החל מיולי 2005 ועד אוקטובר 2009), ולפי משכורת קובעת בסך 4,244 ש"ח, כאמור. בית הדין דן בשאלה האם הוצעה למשיב עבודה חלופית על ידי המערערת, וקבע כי אין חשיבות לשאלה זו, נוכח הפסיקה לפיה כאשר עובד ניקיון מבקש להמשיך באותו מקום עבודה, חרף החלפת מעבידים, עומדת לו הזכות לכך תוך קבלת פיצויי פיטורים מהמעביד הראשון, וזאת אף אם הוצעה לו עבודה חלופית. עם זאת, ולמעלה מן הנדרש לצורך ההכרעה בסוגיית פיצויי הפיטורים, קבע בית הדין כי למשיב לא הוצעה עבודה חלופית, בהתבססו על הנימוקים הבאים: המערערת הציגה את אישורו של מר מוטי נגר, מזכיר האיגוד המקצועי בהסתדרות במרחב ראשון לציון (להלן - מר נגר), שניתן לחברה ביום 25.7.10, בו נכתב: "הנני מאשר כי במהלך חודש אוקטובר לבקשת חברת אופק פניתי למשיבי המערערת המשיבים בקניון הזהב. מטרת הפגישה היתה לעודד את המשיבים המוכנים לעבור לעבוד עם חברת אופק במקום אחר באותם תנאים ובאותן שעות... משיחותי עם המשיבים שפגשתי לא ראיתי נכונות מצידם להמשיך ולעבוד בחברת אופק." בית הדין ציין כי האישור ניתן כתשעה חודשים לאחר מועד הפגישה. מר נגר לא נקב בשמות המשיבים הספציפיים שעימם נפגש, ולא ניתן ללמוד מהאישור האם נפגש ספציפית עם המשיב. כמו כן, ציין מר נגר בעדותו: "...הם בקושי מדברים עברית, אתיופים היו שם...", כלומר, עולה מהעדות כי מר נגר נפגש עם עובדים יוצאי אתיופיה ולא עם עובדים יוצאי רוסיה, שעימם נמנה המשיב. מנכ"ל המערערת ידע להשיב לשאלות שנשאל בעדותו רק באשר להצעות שהוצעו בכלליות ל"עובדים", להבדיל מהצעות ספציפיות למשיב: "אני לא זוכר מה היה עם המשיב הספציפי הזה"; "אני לא יודע לגבי התובע הנ"ל". בנוסף, טען מר לוי בתצהירו כי המשיב קיבל באופן אישי מכתב, אך העתק המכתב לא צורף לתצהיר. המפקח מטעם המערערת העיד על הצעה כללית שהופנתה למשיבים להמשיך לעבוד במקום אחר, אך לא על הצעה ספציפית למשיב. המערערת טענה כי בנוסף למפקח מטעמה, נפגש עם המשיב גם מנהל התפעול שלה. עם זאת, משהמערערת נמנעה מלהעידו, קבע בית הדין כי טענה זו הינה בגדר עדות שמיעה ולכן לא ניתן לה משקל. המסמכים שצורפו לתצהירי המערערת מתייחסים באופן כללי להצעות שהופנו למשיבים, מבלי לנקוב בשמות. המשיב עצמו העיד באופן ברור כי למעט שמועות שהגיעו לאוזניו באשר לסיום העסקתו, אף אחד מנציגי המערערת לא פנה אליו והודיע לו על שיבוץ במקום אחר. בית הדין קבע, בהתחשב בראיות שהוצגו בפניו, כי המערערת ניסתה באופן אקטיבי למנוע מהמשיב את האפשרות להמשיך לעבוד באותו מקום עבודה באמצעות הקבלן החדש. מנכ"ל המערערת שוחח מספר פעמים עם הנהלת הקניון וביקש ממנה לוודא כי הקבלן החדש לא יפנה אל עובדי המערערת, ביניהם המשיב, על מנת להציע להם להמשיך ולעבוד בקניון. בית הדין ציין כי מדובר בפנייה המהווה פגיעה לא חוקתית בזכויות המשיב. עוד קבע בית הדין כי על המערערת לשלם למשיב פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 20,000 ש"ח. בית הדין ציין כי אין להתייחס למחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בעניין תשלום פיצויי הפיטורים כאל טעות כנה במצב הדברים, שכן ההחלטה שלא לשלם למשיב פיצויי פיטורים נעשתה בכוונת מכוון, ככל הנראה לאור כעסה של המערערת על כך שהמשיב בחר שלא להמשיך ולעבוד עמה במקום אחר. בית הדין ביסס החלטתו, בין היתר, על כך שחלפו שנתיים מהיום בו המשיב אמור היה לקבל פיצוייו, ועל כך שמדובר בעובד קשה יום אשר אין ספק כי הושפע באופן משמעותי מהעיכוב בקבלת פיצויי הפיטורים. עוד ציין בית הדין כי אין ספק שהמערערת הייתה מודעת לחובתה לשלם פיצויי פיטורים, בין היתר מפני שבתיק אחר בעניינה טענה כך. בית הדין חייב את המערערת לשלם למשיב פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך 4,244 ש"ח, וקבע כי המשיב זכאי גם להחזר הסך של 4,024 ש"ח שנוכה משכרו האחרון בגין אי מתן הודעה מוקדמת מטעמו. בנוסף חייב בית הדין את המערערת לשלם פיצוי בגין הפרשות בחסר לפנסיה בסך 6,067 ש"ח; החזר ניכוי דמי טיפול ארגוני שנוכו שלא כדין בסך 675 ש"ח; והחזר דמי ביגוד שנוכו שלא כדין בסך 150 ש"ח. בית הדין קמא דחה את תביעת המשיב לתשלום שעות נוספות. וחייב את המערערת בהוצאות בסך 7,500 ש"ח. הערעור לטענת המערערת, בית הדין האזורי קבע ממצאים עובדתיים אשר סותרים את חומר הראיות. לטענתה, המשיב החל לעבוד אצלה בחודש אוגוסט 2006, וניתן ללמוד זאת מתלוש השכר שצירף המשיב לכתב תביעתו. בנוסף, המשיב עצמו כתב בתצהירו: "בחודש אוגוסט 2006 התחלתי לעבוד בנתבעת כפועל ניקיון בקניון הזהב." המשיב אף ציין בדיון ההוכחות מיום 12.9.2011 כי ידע לאורך כל הזמן שבתלוש השכר רשום כי תחילת העבודה הינה באוגוסט 2006. המערערת טענה גם כנגד גובה השכר הקובע של המשיב. לטענתה, חרף קביעתו של בית הדין כי לא הציגה חישוב נגדי לחישוב של המשיב, אכן הציגה חישוב נגדי, הן בחישוב דמי הפנסיה שהגישה והן בפרוטוקול הדיון מיום 12.9.2011. עוד טענה המערערת כי משחישוב הפרשי השכר של המשיב לא התקבל על ידי בית הדין, ותביעתו לקבלת הפרשים אלו נדחתה, הרי שלא היה מקום להתבסס על תחשיב הכולל את הפרשי השכר. לטענת המערערת, שכרו הקובע של המשיב עמד על סך 3,875 ש"ח. המערערת טענה כי בגרסתו של המשיב נפלו סתירות. כך, למשל, המשיב נתן גרסאות שונות באשר לאי היענותו להצעת העבודה: פעם טען כי לא היה במשרדי המערערת, בפעם אחרת טען כי היה במשרדי המערערת ולא העניקו לו את שביקש, ובכתב התביעה טען כי נכשלו ניסיונותיו ליצור עם המערערת קשר. כן טענה המערערת כי בית הדין שגה בקובעו כי בנסיבות החלפת חברה מעסיקה, עובד הבוחר להישאר באותו מקום עבודה זכאי לפיצויי פיטורים מהמעביד למרות שהוצעה לו הצעה חלופית על ידי המעביד. המערערת הוסיפה וטענה כי בית הדין שגה בקובעו כי על המערערת לשאת בתשלום פיצויי הלנה בסך 20,000 ₪, שכן לא קיימת הלכה ברורה בעניין תשלום פיצויי פיטורים בעקבות החלפת מעסיק באתר עבודה. עוד טענה המערערת כי בית הדין האזורי חרג מסמכותו כאשר דן בסוגיה שכלל לא הועלתה כפלוגתה, באשר לניסיונה של המערערת למנוע מהמשיב להמשיך ולעבוד באותו מקום עבודה. בנוסף, טענה המערערת כי בית הדין קמא חרג מסמכותו, כאשר ציין דברים שנאמרו על ידי המערערת בפסק דין אחר, וטענה כי דברים אלו נאמרו בהקשר אחר. כן טענה המערערת כי אין המשיב זכאי לדמי ההודעה המוקדמת שנפסקו לו על ידי בית הדין קמא. לבסוף, טענה המערערת כנגד שיעור ההוצאות בהן חויבה, בהתחשב בעובדה שתביעת המשיב נדחתה ביחס לרכיב הפרשי השכר. בישיבת קדם הערעור הוחלט כי הדיון יתקיים על דרך של סיכומים בכתב, וכי פסק הדין יינתן על ידי המותב על יסוד הסיכומים וכלל חומר התיק. המערערת בסיכומיה הוסיפה טענה שלא העלתה בערעורה, לפיה בית הדין האזורי שגה בקובעו כי המשיב זכאי לתשלום נוסף בגין רכיב הפנסיה. המשיב תמך בסיכומיו בקביעות בית הדין קמא בפסק דינו, וטען כי מרבית טענותיה של המערערת נוגעות לקביעות עובדתיות של בית המשפט קמא, אשר בית הדין לא יתערב בהן. לגישת המשיב, טענת המערערת לפיה החל לעבוד אצלה באוגוסט 2006 מהווה הרחבת חזית, מכיוון שהועלתה רק בשלב הסיכומים. המערערת טענה כי המשיב ציין בתצהירו כי החל לעבוד בה בחודש אוגוסט 2006, אך טענה זו אינה נכונה, שכן בסעיף 4 לתצהיר המשיב כתוב: "הועסקתי אצל הנתבעת... החל מחודש יולי 2005". באשר לטענת המערערת בנוגע לגובה שכרו הקובע טען כי המערערת לא הפנתה למקום בכתב הערעור או בסיכומי הערעור, שבו לטענתה ביצעה תחשיב נגדי. המשיב המשיך וטען כי טענות המערערת בכל הנוגע לרכיב הפנסיה מהוות הרחבת חזית אסורה, שכן הועלו לראשונה רק בסיכומים. לבסוף טען המשיב כי אין מקום להתערב בגובה ההוצאות שנפסקו. דיון והכרעה לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו ולטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. חיוב המערערת בפיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ותשלום בגין רכיב הפנסיה, הינו מבוסס בממצאים העובדתיים כפי שנפרשו לפני בית הדין קמא, ולא מצאנו טעם משפטי להתערבותנו בפסיקתו. לפיכך, ראוי פסק דינו של בית הדין קמא להתאשר מטעמיו על פי הוראות תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. על האמור נוסיף הערות אחדות, כמפורט להלן. טענות רבות בערעור מכוונות כנגד ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי. ככלל, בהיעדר טעם משפטי המצדיק זאת, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעות שבעובדה, או בממצאים המבוססים על התרשמות הערכאה הדיונית מעדים שהעידו בפניה. בית הדין האזורי הגיע לכלל מסקנה, לאחר בחינת חומר הראיות, כי מועד תחילת העסקתו של המשיב היה בחודש יולי 2005, בהתאם לגרסת המשיב. בית הדין ביסס מסקנתו על כך שהמערערת לא הכחישה את טענת המשיב בנוגע למועד תחילת העסקתו בכתב הגנתה. עוד ציין בית הדין כי המערערת לא הציגה כל הודעה ששלחה לפי חוק הודעה למשיב (תנאי עבודה), ולכן עבר הנטל אליה להוכיח את מועד תחילת ההעסקה, נטל בו לא עמדה. המערערת לא העלתה נימוק בעל משקל אשר יש בו כדי להצדיק התערבותנו בקביעה זו של בית הדין. מקובלת עלינו קביעתו של בית הדין קמא, לפיה, השכר הרלוונטי לחישוב זכויות המשיב הינו 4,244 ש"ח, וזאת בהתאם לתחשיב המשיב. כפי שציין בית הדין, המערערת, בתצהירי העדות שהגישה, לא הציגה חישוב נגדי, ואף לא הכחישה את חישובי המשיב. יש לדחות את טענת המערערת, לפיה הוצעה למשיב עבודה חלופית על ידי המערערת, ולכן אין המשיב זכאי ממנה לפיצויי פיטורים. אף בהנחה שהמערערת הציעה למשיב עבודה חלופית במקום אחר, אין בכך כדי למנוע מהמשיב קבלת פיצויי פיטורים ממנה. לפי פסיקתנו, כאשר עובד ממשיך לעבוד באותו מקום עבודה, חרף חילופי מעסיקים, העובד יהא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים מהמעביד הראשון, אפילו אם סירב להצעת עבודה חלופית (ע"ע 324/05 אצ'ילדייב - עמישב שירותים, ניתן ביום 27.3.06 ; עד"מ 1011/04 דינמיקה שירותים - וורונין ואח', ניתן ביום 21.8.08) . כמו כן, ואף שאין אנו נדרשים לכך לצורך הכרעה בסוגיית פיצויי הפיטורים, נציין כי לא מצאנו מקום להתערב בקביעת בית הדין קמא, לפיה למשיב לא הוצעה עבודה חלופית על ידי המערערת. בית הדין האזורי פירט כיצד בעדויות השונות שעמדו לפניו לא הייתה התייחסות ספציפית למשיב, אלא להצעות שהוצעו בכלליות לעובדים, מה גם שלפי עדות המשיב לא פנה אליו אף נציג של המערערת ולא הודיעו לו על שיבוץ במקום אחר. חיוב המערערת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים מבוסס בממצאים העובדתיים שמצא בית הדין קמא. הלכה פסוקה היא כי ערכאת ערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בקביעת גובה פיצויי ההלנה, אלא אם חרגה במידה ניכרת מן הסביר (ע"ע 1166/04 גדסי - חיים ואח', ניתן ביום 19.5.05) . לא מצאנו כי בנסיבות המקרה קיימת הצדקה לסטות מן הכלל האמור. בית הדין האזורי קבע את סכום פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים בהתחשב בעובדה שחלפו שנתיים מהמועד שבו היה אמור המשיב לקבל את פיצוייו. בית הדין ציין כי כיוון שמדובר בעובד קשה יום, אין ספק כי העיכוב בקבלת פיצויי הפיטורים השפיע עליו באופן קשה. כאן המקום לציין כי בניגוד לטענת המערערת, בית הדין קמא לא חרג מסמכותו כאשר דן בניסיון המערערת למנוע מהמשיב להמשיך ולעבוד באותו מקום עבודה. בית הדין התחשב באמור על מנת לקבוע כי ההחלטה שלא לשלם למשיב פיצויי פיטורים נעשתה בכוונת מכוון, על רקע כעסה של המערערת על עזיבת המשיב, וחרף היותה של המערערת מודעת לחלוטין לחובתה לשלם את פיצויי הפיטורים. חרף האמור, בית הדין האזורי לא השית פיצויי הלנה מלאים על המערערת, אלא העמידם על סך 20,000 ש"ח בלבד. נוכח האמור, לא מצאנו הצדקה להתערב בקביעתו זו. יש לדחות את טענת המערערת לפיה אין המשיב זכאי לדמי ההודעה המוקדמת שנפסקו לו על ידי בית הדין קמא. משקבע בית הדין האזורי כי המשיב פוטר, מבלי שתינתן לו כל הודעה מוקדמת, הרי שזכאי הוא לחלף הודעה מוקדמת. אשר לטענת המערערת לפיה אין המשיב זכאי לתשלום נוסף בגין רכיב הפנסיה ייאמר, כי נוכח העלאת טענה זו לראשונה בשלב הסיכומים, הרי שאין מקום להידרש לה. עם זאת יצויין, כי בהינתן קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי באשר לגובה שכרו ותקופת עבודתו של המשיב, שלא מצאנו מקום להתערב בהן, הרי שהמשיב זכאי להפרשי הסכומים בגין ביצוע הפרשות בחסר לקרן הפנסיה. באשר לשיעור ההוצאות שנפסקו, כלל הוא שאין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בעניין הוצאות משפט, אלא במקרים חריגים בלבד. אכן, בית הדין קמא קיבל חלק מתביעתו של המשיב, ודחה חלקה. עם זאת, בנסיבות העניין, הסכום שנפסק על ידי בית הדין אינו גבוה במידה המצדיקה התערבותנו. סוף דבר - הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בגין הליך הערעור בסך 5,000 ש"ח, אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. פיצוייםפיטוריםחילופי מעבידיםפיצויי פיטורים