נדחתה תביעתו של המערער להכיר בליקוי בגבו כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. עיקר העובדות ופסק דינו של בית-הדין האזורי: 2. עובדות המקרה נקבעו בהסכמה בין הצדדים בבית הדין האזורי. המערער יליד 1972 עובד כמבקר ונהג אוטובוס באגד. בבוקרו של יום 11.9.08 המערער עלה לבצע ביקורת באוטובוס ובמהלך הנסיעה הוא מעד ונפל על הדלת הקדמית על הגב. המערער ירד מהאוטובוס אחרי שתי תחנות, הרגיש כאבים בגב, נח מעט וחזר לעבודתו. במהלך הלילה הוא חש בכאבים אבל יצא למחרת לעבודה. הוא עבד עד 14.9.08 עד שחש שלא יכול לתפקד בשל הכאבים. ביום 14.9.08 המערער פנה לטיפול רפואי והתלונן על כאבים ברגל שמאל מזה שבועיים וכי הוא אינו יכול להתכופף או לרדת במדרגות. כן נרשם כי חודשיים קודם לכן היו כאבי גב שחלפו. ביום 17.9.08 הוא פנה שוב לטיפול רפואי שסווג כביקור רגיל וניתנו לו ימי מנוחה. ביום 28.9.08 המערער פנה לבית חולים "כרמל" והתלונן על כאבים בגב התחתון מזה 10 ימים עם הקרנה לרגל שמאל, והומלץ להחליט על טיפול ניתוחי בהמשך. ביום 22.10.08 ניתנה לו תעודה רופאית ראשונה לנפגע בעבודה במסגרתה נקבעה לו תקופת אי כושר. ביום 29.10.08 הוא עבר ניתוח קיבוע בחוליות L4-5 וכריתת בלט דיסק. 3. תביעתו של המערער למוסד לביטוח לאומי (להלן גם המוסד) נדחתה בהודעת פקיד התביעות מיום 19.2.09 מהנימוק כי אין קשר בין מה שאירע למערער, לטענתו, ביום 11.9.08 לבין האבחנות הרפואיות שפורטו בתעודות הרפואיות. מכאן תביעתו לבית הדין האזורי. 4. בית הדין האזורי מינה את ד"ר דוד אנג'ל כמומחה רפואי מטעמו (להלן גם המומחה) בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע מיום 11.9.08 לבין הליקוי הרפואי הנטען. המומחה כתב בחוות דעתו מיום 19.2.11 כי המערער סובל מכאב גב תחתון עם קרינה לרגל שמאל עקב בקע דיסק בגובה L4-5, וכי מחלתו לא אירעה ואף לא החמירה באירוע מיום 11.9.08, לאור העובדה שהרישומים הרפואיים לאחר האירוע אינם מתאימים כלל למצב בו אירע או אף החמיר בקע דיסק. המומחה מוסיף ומפרט כי ברישום הראשון נכתב כי הכאב הוא מזה שבועיים, כלומר קודם לאירוע, אשר לא מוזכר כלל ברישום זה. בנוסף, האירוע לא מוזכר גם ברישום מיום 17.9.08 וברישום מבית החולים מיום 29.9.08 נרשם במפורש שהכאב החל "ללא חבלה". לכן, על פי הרישומים, מחלתו קדמה לאירוע ולא החמירה בגינו. להערכתו של המומחה, המערער היה מגיע לאותו מצב וטיפול ללא קשר לאירוע. 5. בית הדין האזורי הפנה שאלות הבהרה למומחה בהן התבקש לפרט על אילו מסמכים הוא מבסס את מסקנתו, והאם זה נכון שמסקנתו מבוססת בעיקר על רישומים רפואיים לאחר האירוע. המומחה בתשובותיו אישר כי תשובותיו מבוססות על הרישומים לאחר האירוע, ועל מה שכתוב ומה שאינו כתוב בהם. המומחה כתב כי מסקנתו בדבר האבחנה הרפואית מופיעה ברישום מיום 14.9.08 ועל בדיקת סי.טי. עוד ציין כי אין רישומים לפני האירוע, אולם ברישום מיום 14.9.08, שלושה ימים לאחר האירוע, נרשם שכאב הגב הוא מזה שבועיים וחודשיים קודם לכן היה התקף נוסף בגב התחתון שחלף. 6. בית הדין האזורי בפסק דינו דחה את טענת המערער לפיה נפלה טעות סופר ברישום הרפואי מיום 14.9.08, וקבע כי אין מקום לחרוג ממסקנותיו של המומחה בחוות דעתו ודחה את התביעה. מכאן הערעור שלפנינו. ההליך בערעור וטענות הצדדים: 7. בכתב הערעור טען המערער כי תשובותיו של המומחה היו קצרות ובלתי מנומקות, ומסקנתו מבוססת על הנחה מוטעית לפיה היו למערער כאבים בגבו עובר לאירוע בעבודה. על פי הטענה, מסקנתו של המומחה מוטעית לאור העובדה שלא קיימים רישומים קודמים על ליקוי בגבו של המערער. עוד טוען כי המוסד הוא שהודיע לבית הדין על העובדות המוסכמות והמערער טען כי נפלה טעות סופר במסמכים הרפואיים טרם הגשת הסיכומים בתיק. 8. בישיבת קדם ערעור שהתקיימה לפניי, נקבע כי ב"כ המערער יגיש שתי שאלות הבהרה שהוא סבור שיש להפנות למומחה. בעקבות כך, הופנו למומחה שאלות ההבהרה הבאות: "א. בהנחה שלמערער אין כל תיעוד רפואי שיעיד על קיומה של מחלת גב ניוונית, ולא היתה לו מעולם פניה לגורם רפואי בשל בעיות גב ו/או עמוד שדרה קודם לתאונה שעבר, על סמך אילו עובדות רפואיות התבססת כדי לקבוע את אבחנתך בלי שראיינת או בדקת את המערער? ב. גם בהנחה שהיתה קיימת מחלה ניוונית כזאת, ובהתחשב בעובדה שתוך חודש וחצי מיום התאונה מצבו של המערער הידרדר עד כדי צורך בניתוח מורכב בגב (עובדה שמתוארת במכתב השחרור מבית החולים כרמל), האם לא תיתכן האפשרות לפחות שחבלת הגב שעבר המערער הביאה ו/או תרמה להחמרה זו במצב?" 9. ואלה תשובותיו של המומחה כפי שהוגשו לבית הדין: "א. לא עניתי כי מחלתו ניוונית. כתבתי כי הוא סבל מכאב גב תחתון עם קרינה לרגל שמאל עקב בקע דיסק בגובה L4-5. הרישומים עליהם הסתמכתי הם רישומים לאחר האירוע הנדון. הרישום הראשון לאחר האירוע הינו בתאריך 14.9.08 (3 ימים אחרי האירוע). ברישום זה יש התייחסות ברורה לתחילת ההתקף. רשום שהכאב הוא מזה שבועיים ורשום גם שחודשיים קודם לכן היו גם כן כאבי גב תחתון שחלפו. למרות שיש התייחסות לתחילת ההתקף, אין ברישום כל אזכור של אירוע 3 ימים קודם (מה שהיה צפוי לו אירעה פריצת דיסק חריפה או אף החמירה פריצת דיסק באירוע תאונתי). גם ברישום הבא ב-17.9 מוזכרים הכאבים שהיו חודשיים קודם לכן והאירוע לא מוזכר. גם ברישום בחדר מיון ב-28.9.08 ובמכתב השחרור מאשפוז ב-7.10.08 לא מוזכר האירוע ורשום בפירוש 'ללא חבלה'. עולה לדעתי מרישומים אלה ובמיוחד הרישום הרפואי הראשון אחרי האירוע, שההתקף החל לפני האירוע, ולא נראה כלל שהאירוע גרם או אף תרם להתקף. ב. כפי שציינתי, לא רשמתי שאובחנה בעיה ניוונית. אנשים מגיעים לניתוחים עקב בקע דיסק גם בלי קשר לאירועים תאונתיים. לדעתי מהרישומים שפרטתי כאן, לא אירעה אף החמרה באירוע מיום 11.9.08. גם החמרה במצב היתה צפויה להשתקף ברישומים מיד אחרי האירוע. הרישומים מדברים בפירוש גם נגד אפשרות זו". 10. בסיכום טענותיו בערעור חוזר ב"כ המערער על הטענות בכתב הערעור, ומוסיף כי מסקנתו של המומחה מבוססת על שתי מלים בלבד ממסמך רפואי לאחר האירוע. לטענתו, לאור ההסכמה על קיום האירוע בעבודה, לא ניתן לשלול את הטענה שנגרמה למערער חבלה בגב בשל כך. לטענת ב"כ המערער, אין לקבל את מסקנת המומחה אשר לא בדק את המערער ולא התייחס להיעדר מסמכים קודם לאירוע. עוד מוסיף טענות חלופיות לפיהן הליקוי בגבו נגרם כמחלת מקצוע בשל סוג עבודתו של המערער באגד כנהג. 11. ב"כ המוסד, בתגובה, טוענת כי תשובותיו של המומחה היו מפורטות ומלאות, והוא נימק את מסקנותיו על בסיס הרישומים הרפואיים והידע המקצועי שלו. דיון והכרעה: 12. לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, לתשתית העובדתית המוסכמת שנקבעה בבית הדין האזורי, לחוות דעת המומחה ולתשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו הן בבית הדין האזורי והן לאחר הגשת הערעור, ולפסק דינו של בית הדין האזורי, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, מקום שלא עלה בידי המערער להוכיח כי האירוע בעבודה מיום 11.9.08 גרם לליקוי בגבו. 13. על פי ההלכה, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן [ראו דב"ע נו 244-0 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר (ניתן ביום 26.2.1997), עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 6.6.2005)]. 14. בנסיבות העניין שלפנינו, המומחה השיב לשאלות שהופנו אליו על ידי בית הדין האזורי וגם במסגרת הדיון בערעור באופן מנומק ומפורט, ומסקנתו החד משמעית לפיה אין קשר סיבתי בין הליקוי בגבו של המערער לבין האירוע בעבודה, גם לא בדרך של החמרה, מעוגנת ומנומקת היטב במסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו ועולה בקנה אחד עם עובדות המקרה כפי שהוסכמו על ידי הצדדים. ויודגש, כי לא כפי שטוען ב"כ המערער, מסקנת המומחה אינה מבוססת על מסמך אחד בלבד. המומחה התבסס על מספר מסמכים רפואיים, ובעיקר המסמך הרפואי הראשון לאחר האירוע, מיום 14.9.08, ממנו עולה כי כאביו של המערער החלו לפני האירוע. כמו כן במסמך מיום 17.9.08 אין אזכור לאירוע הנטען, ובשני מסמכים מבית החולים נרשם במפורש "ללא חבלה". המומחה הדגיש בחוות דעתו כי אם אכן הליקוי ממנו סובל המערער, שהוא פריצת דיסק חריפה, היה מתרחש או מוחמר עקב האירוע בעבודה, הדבר היה מקבל ביטוי במסמכים הרפואיים לאחר האירוע. המומחה ציין כי הרישומים הרפואיים אינם מתאימים כלל למצב בו אירע או החמיר בקע דיסק, והם מדברים בפירוש נגד אפשרות זו. המומחה התייחס במפורש לכך שאין מסמכים קודם לאירוע בהם מצוינים כאבי גב של המערער, ואין בכך כדי לגרוע ממסקנתו. מסקנה זו של המומחה הינה חד משמעית, מנומקת ובהירה, ומבוססת על מומחיותו הרפואית, ולא שוכנענו מטענות ב"כ המערער כי נפל בה פגם משפטי כלשהו אשר יצדיק סטיה ממנה. 15. כך גם דינן של יתר טענותיו של ב"כ המערער להידחות. אין בידינו לקבל את הטענה לפיה נפלה "טעות סופר" במסמך הרפואי מיום 14.9.08, משאין לה כל ביסוס, ולא עלתה טענה מצדו בעניין בעת העברת העובדות המוסכמות לבית הדין האזורי. כמו כן, לא נפל פגם בחוות דעת המומחה בשל העובדה כי לא ביצע בדיקה קלינית למערער, זאת כאשר חוות דעת מומחה רפואי בבתי הדין לעבודה ניתנת ככלל על סמך מסמכים רפואיים, ובנסיבות העניין לא מתעוררת כל הצדקה לפניה של המומחה לבית הדין בבקשה לבדוק את המערער. כך גם דינן של הטענות החלופיות של המערער, בדבר הכרה בליקוי בגב בדרך של מיקרוטראומה להידחות, הואיל ותביעתו למוסד ולבית הדין האזורי עסקה באירוע הנטען בעבודה בלבד, ולא נטענה כלל במהלך ההליך טענה לפגיעה בדרך של מיקרוטראומה. 16. סוף דבר: הערעור נדחה. אין צו להוצאות. עמוד השדרההכרה בתאונת עבודהכאבי גב / בעיות גבערעור