תביעה לפסק דין הצהרתי לפיו התובעת הייתה ידועתו בציבור של המנוח ז"ל, אשר נפטר ביום 13.9.10 (להלן - המנוח) ועל כן, זכאית היא לקצבת שאירים מכח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן-החוק). רקע 1. התובעת אזרחית מולדביה הגיעה ארצה בשנת 2004 באשרת עבודה לטיפול בקשישים. 2. ביום 2.6.11 דחה הנתבע את בקשת התובעת להכיר בה כידועתו בציבור של המנוח , מאחר ומצא שבשעת הפטירה לא הייתה התובעת אשתו של המנוח ולא הייתה ידועה בציבור כאשה המתגוררת עמו. מכאן התביעה שבפנינו. טענות הצדדים 3. התובעת טוענת כי הכירה את המנוח במהלך שנת 2005 ובהמשך החליטו לגור יחד וניהלו משק בית משותף ולפיכך שכרו דירה משותפת ברח' השפלה בכפר סבא. התובעת העידה כי היא והמנוח שילמו יחדיו את הוצאות הבית, יצאו יחדיו לטיולים ובילויים , ביקרו באירועים משפחתיים ואף אירחו את בני משפחתו של המנוח. לגרסתה עת חלה המנוח בשנת 2006 והיה מאושפז, היא לבדה זו שסעדה אותו ובשנת 2008 אף קידמו השניים את יחסיהם כשחתמו על הסכם ממון וחיים משותפים ופנו למשרד הפנים בבקשה משותפת להעניק לה מעמד חוקי בישראל כבת זוג ידועה בציבור של אזרח ישראלי. 4. הנתבע טוען מנגד כי לא הומצאו לידיו כל ראיות על כך שהתובעת ניהלה עם המנוח משק בית משותף וכי מן הראיות שהוצגו לא ניתן ללמוד על קשר זוגי בין השניים בעת פטירתו. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית 5. תביעת התובעת להכרה בה כידועתו בציבור של המנוח נדרשת על מנת לקבל זכויות מן הנתבע. כך לדוגמא, מגדיר החוק כ"אלמנה" לצורך קבלת קצבת שאירים כמי שהייתה אשתו של מבוטח בשעת פטירתו, כאשר המונח אשתו הורחב וכולל בתוכו גם ידועה בציבור אשר גרה עימו. תכליתו של החוק בהקשר זה היא להעניק לאלמנה קצבה על מנת לשמר את רמת חייה, פחות או יותר, כפי שהייתה לפני פטירת בן הזוג (עב"ל 1169/01 אורה אביטל נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.5.04). 6. עוד נפסק כי ההגדרה של ידועים בציבור הינה הגדרה משפטית ולא הגדרה מילולית. בני זוג הידועים בציבור הינם כאלה, כשמתקיים בהם המבחן הכפול. המבחן הסובייקטיבי של רצון לקשירת חיים יחדיו, וכפועל יוצא ממנו המבחן האובייקטיבי של ניהול משק בית משותף. לעניין הוכחת הקשר הזוגי כאמור כיוון הבחינה הוא הפוך, כלומר המבחן האובייקטיבי מעיד על קיום לכאורה של המבחן הסובייקטיבי (עב"ל 288/08 יצחק אלימלך נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.4.2009). 7. לפיכך, ולאור היותה של אישה בגדר "ידועה בציבור" עניין שבעובדה, עלינו לבחון האם מתקיים במקרה שלפנינו קיומו של משק בית משותף. משק בית משותף פירושו שיתוף במקום מגורים, אכילה, שתייה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בחיי היום יום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו. היינו, הקיום הכלכלי מושתת על שיתוף במאמצים ובאמצעים לשם קיום הצרכים הללו (ע"א 621/69 קרול נסיס נ' קוינה יוסטר, פ"ד כד (1) 617 וכן ע"א 107/87 שרה אלון נ' פרידה מנדלסון, פ"ד מ"ג (1) 431). מן הכלל אל הפרט 8. לשם הוכחת גרסתה הסתמכה התובעת על שניים: על הסכם לחיים משותפים שחתמה עם המנוח (להלן - ההסכם) ועל ספח תעודת זהות ולפי היא מוכרת כתושבת ארעית. התובעת מפנה לסעיפי ההסכם בהם ציינו השניים כי הם מתגוררים יחדיו בשכירות בדירה אחת ומתחלקים בהוצאות אחזקת הדירה כמו גם לסעיף בו הסכימו כי במידה ויפגע כושר תפקודו של האחד תוך פגיעה בכושר שיפוטו, יקבל הצד השני חופש החלטה בכל הקשור לניהול משק הבית, הטיפול בצד החולה וברכושו. 9. עוד מציינת התובעת כי הגישה ביחד עם התובע בקשה משותפת להסדרת מעמדה בהתאם לכללי הנוהל מיום 5.2.09 "נוהל הטיפול בהסדר מעמד לבני זוג של אזרחים ישראליים, לרבות בני אותו מין" (להלן - הנוהל). נוהל זה קובע 3 מבחנים אשר בהתקיימם במצטבר, יוענק מעמד חוקי לבן הזוג הזר: כנות הקשר בין בני הזוג והמשך קיומו, בדיקת מרכז חייהם בישראל והיעדר מניעה ביטחונית או פלילית לאישור הבקשה. בהתאם לכללי הנוהל על בני הזוג חלה חובה להוכיח כנות הקשר ביניהם, קיום וניהול חיים משותפים כשעל משרד הפנים מוטלת החובה לבדוק את הראיות שמציגים בני הזוג ולאחר מכן להחליט האם להעניק למבקש אשרת עבודה ולפתוח בתהליך מדורג לקבלת מעמד של תושב קבע. 10. לטענת התובעת ההליך המדורג נמשך כ- 7 שנים במהלכם נמצאים בני הזוג בפיקוח של משרד הפנים. אף התובעת והמנוח נחקרו מספר פעמים בעניין כנות והמשך הקשר ביניהם, נבדקו כל הראיות שהציגו לרבות מכתבים של ילדי המנוח, החברים והשכנים כמו גם תמונות משותפות. העובדה כי בסופו של דבר הוענקה לתובעת אשרת עבודה ובהמשך הוכרה כתושבת ארעית בישראל, אך מוכיחה לטענתה כי לא היה קיים ספק בקיום חייהם המשותפים. 11. לאחר שעיינו במכלול הראיות ושמענו את טיעוני הצדדים הגענו למסקנה כי חרף הראיות שלעיל, שהוצגו על ידי התובעת, לא הורם הנטל להוכיח כי התובעת הייתה ידועה בציבור של המנוח בעת פטירתו. ראשית, יחד עם הקביעה בהסכם, כי התובעת והמנוח מבקשים לקיים חיים משותפים ולצד הסעיפים שאוזכרו על ידי התובעת, ביקשו השניים להמשיך ולשמור על חשבונות בנק נפרדים (סעיף 9 להסכם) אף הסעיף העוסק בסיום הקשר קובע פרידה תוך הודעה בכתב בהתראה מראש- ממש כמו דובר בפרוק שותפות בנכס מקרקעין. 12. מעבר לכך העובדה כי בספח תעודת הזהות נרשם כי התובעת במעמד של תושבת ארעית אינה מספיקה כדי לבסס קיומה של מערכת זוגית כנטען על ידי התובעת שהיתה מיוצגת. התובעת לא הביאה כל ראיה להוכחת החיים המשותפים, אף שלטענתה ראיות רבות מסוג זה הוצגו בפני משרד הפנים, כך שבקלות יכולה הייתה להציגן בפני הנתבע ובפני בית הדין. התובעת לא הציגה מכתבים, תמונות, עדויות של שכנים ומכרים, תשלומי חשבונות משותפים וכיו"ב. 13. אף אם נניח כי בשנים הראשונות להיכרותם ביקשו התובעת והמנוח לנהל חיים משותפים, הרי שמן הראיות שהוצגו בפנינו הדברים השתנו במרוצת השנים. הוצג בפנינו צו הירושה של המנוח (נ/3) כאשר היורשים היחידים הם ילדיו של המנוח. התובעת הגישה תובענה לפירוק השיתוף, אשר בסופו של דבר נמחקה בהסכמה, בה עתרה לקבוע כי מגיע לה חלק מעיזבונו של המנוח נוכח היותה ידועה בציבור שלו. יצויין, כי העובדה שהתובעת בחרה לנקוט בהליך שכזה ולא בדרך של בקשה לביטול צו הירושה הוא כשלעצמו כבר אומרת דרשני. אולם מעבר לכך, בכתב ההגנה (שצורף כ-נ/4) שהגישו היורשים ילדי המנוח נטען כי אינם מכחישים שבמשך תקופה אכן הייתה התובעת בת זוגו של המנוח אולם משחלה המנוח בשנת 2010 בסרטן הריאות וכשמצבו הרפואי התדרדר והוא נזקק להשגחה מתמדת, התנתה התובעת את הישארותה בדירה ונכונותה לטפל בתובע בקבלת שכר מהנתבעים בסך של 300 ₪ ליום. כך גם נטען כי כשהחמירה מחלתו ובסמוך למועד פטירתו נטשה התובעת את המנוח לחלוטין ויצאה את הארץ. לפיכך טענו היורשים, אין לראות בתובעת כבת זוגו או כידועתו בציבור של המנוח לפחות משנת 2010. 14. גרסה זו של היורשים נתמכת אף בראיות חיצוניות. המנוח הגיש בקשה לסיעוד (נ/1) כשתחת בן משפחה/ מטפל עיקרי נרשמו פרטיה של בתו ולא של התובעת. בדומה גם בדוח הערכת תלות שנערך למנוח ביום 3.8.10 (נ/2) צוין כי התובעת נכחה בראיון כמטפלת של המנוח. עוד נרשם כי המנוח מתגורר לבדו וכי בתו היא שמטפלת בענייניו (סעיף2 לדו"ח). בסעיף 9 לדו"ח נרשם כי המטפלת (היא התובעת) זו שפתחה את הדלת ובסעיף 11 נרשם כי מי שמסר את המידע הוא הנבדק + המטפלת. בדוח מתאר המנוח את סדר היממה שלו כשאין כל אזכור של יחסיו הזוגיים אם התובעת אלא להיפך, המנוח מספר בין השאר: " מתעורר בלילה מרגיש דכאון, כשאני נמצא לבד" ; "במשך היום נעזר בילדים או במטפלת".. "אם המטפלת נמצאת אצלי בבית באותו רגע היא מנקה אותי ואם הילדים נמצאים משתדל להתנקות לבד". בהמשך רושם עורך הדו"ח כי המטפלת - התובעת מאמתת את הדברים. בסעיף עזרה ללא תשלום שבדו"ח (סעיף 12) נזכרים ילדיו של המנוח בלבד כאשר התובעת מוזכרת בסעיף 13 לדוח בקטגוריה של עזרה בתשלום. התובעת בחקירתה הנגדית אמנם הכחישה את הדברים וטענה כי בתו של המנוח אחראית לשקרים, אך גרסה זו אינה מהימנה שכן עורכת הדו"ח, אחות בריאות הציבור הינה גורם אוביקטיבי שאין לו קשר לצד זה או אחר בפרשה. 15. עוד עולה מן הראיות כי בימיו האחרונים של המנוח, נסעה התובעת לחו"ל ונשכרה מטפלת פיליפינית שתטפל בו. התובעת אמנם ניסתה להסביר כי דובר בכרטיס טיסה למולדובה ושם ביקשה לפגוש את בנותיה, שנקנה זמן רב מראש בידיעת התובע וכי היא רצתה להחזירו אך התובע הוא שהניא אותה מלעשות כן ואף ילדיו תמכו בכך שתיסע למולדובה לחופשה- אך בכך אין לשנות את העובדה כי בשעותיו הקשות ביותר, התובעת, כמי שטוענת שהייתה שותפתו לחיים של המנוח, לא הייתה לצידו. סיכום 16. נוכח האמור לעיל, אנו קובעים כי התובעת לא הוכיחה, שהייתה הידועה בציבור של המנוח בשעת פטירתו ולא הוכיחה, כי גרה עימו באותה עת וכי ניהלו משק בית משותף.על כן, אין היא זכאית לקיצבת שאירים. התביעה נדחית. אין צו להוצאות. פסק דין הצהרתי