האם נסיבות התפטרותו של התובע מזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 11א לחוק פיצויי פיטורין התשכ"ג - 1963, אם לאו. כמו כן קיימת מחלוקת בין הצדיים ביחס לזכאותו של התובע לתשלום בעבור פדיון חופשה. להלן התשתית העובדתית הצריכה להכרעה 2. התובע הינו נהג אוטובוס במקצועו ובתקופה הרלוונטית לתביעה היה ברשותו רישיון נהיגה באוטובוס המאפשר גם נהיגה בכלי רכב קטן יותר המיועד להסעת 35 נוסעים (אוטובוס מידי) (להלן - מידי). זאת שעה שאוטובוס "רגיל" מיועד להסעת 53 נוסעים. בהתאם לכך, קיים שוני בין כלי רכב אלו בממדיהם, בסגנון הנהיגה וביכולות התמרון בסיבובים, בכניסה לסמטאות צרות ובביצוע נסיעות לאחור (ראה - סע' 11-1 לתצהיר התובע). 3. הנתבעת הינה עמותה רשומה המפעילה בתי ספר במגזר הדתי והיא מספקת גם שירותי הסעות לבתי הספר לתלמידים הלומדים במסגרתה. 4. התובע החל העסקתו בנתבעת כנהג ברכב מידי בחודש 3/01 ובהמשך שימש גם כסדרן. התובע הועסק בהיקף חלקי של 3 משמרות בשבוע והוא נדרש, במסגרת תפקידו, להסיע תלמידים לגנים ולבתי ספר בנתיבים שכללו סמטאות צרות מאוד. 4. אין חולק כי עבודתו של התובע הסתיימה עקב התפטרותו, בהתאם להודעה מיום 6.11.2011, שנכתבה באמצעות בא-כוחו במסגרתה נטען כי התובע התפטר מחמת נסיבות בהן לא ניתן לדרוש ממנו להמשיך לעבוד בנתבעת ומשכך הוא זכאי לפיצויי פיטורין (ראה - נספח ב' לתצהיר התובע). במסגרת מכתב ההתפטרות כאמור טען התובע עוד כי כחודשיים לפני מתן הודעת ההתפטרות הודע לו על כוונת הנתבעת למכור את רכב המידי והוא התבקש להסיע תלמידים באוטובוס הרגיל על אף שלא היה מיומן לנהוג בכלי רכב זה. זאת משום שהוא נהג במשך שנים, במסגרת הנתבעת, אך ורק ברכב המידי. התובע הוסיף וטען במכתבו כי משהנתבעת דבקה בעמדתה כאמור הוא נאלץ להסכים לנהיגה באוטובוס אך לאחר מספר נסיעות הודיע כי נהיגתו באוטובוס, להבדיל מרכב המידי, עלולה לסכן את הנוסעים באוטובוס ואת הנוסעים בכביש ולכן - ככל שלא יתאפשר לו להמשיך ולנהוג במידי הוא יאלץ להפסיק את עבודתו. לגרסת התובע במכתבו, משהנתבעת לא נעתרה לבקשתו, לא נותרה לו ברירה והוא התפטר מעבודתו. 5. אין חולק כי תנאי העסקת התובע, עובר לתחילת העסקתו בנתבעת, סוכמו בעל פה עם נציג הנתבעת הרב חרירי, כאשר מהראיות עולה כי במהלך כל תקופת העסקתו, למעט השבועיים האחרונים, התובע נהג להסיע תלמידים ברכב המידי בלבד. אין חולק גם על כך כי ביום 31.10.2007 נערך בין הצדדים הסכם עבודה במסגרתו הוסכם, בין היתר, כי התובע יבצע נסיעות "של כל צרכי העמותה" באמצעות "האוטובוסים בבעלות העמותה" לרבות, "הסעת תלמידים לבית הספר ובחזרה, פיזור התלמידים בסוף הלימודים, נסיעות מיוחדות לפעילות התלמידים, טיולים שנתיים, פיזור תלמידים לאחר טיולים שנתיים, נסיעות לצורך תיקונים באוטובוס". עם זאת מהראיות עולה כאמור - כי עובר לחתימת ההסכם ואף לאחריו המשיך התובע לנהוג אך ורק ברכב המידי. במסגרת הסכם העבודה אף נקבע כי התובע יהיה זכאי לתשלום ימי חופשה שנתית בכפוף לחוק "שינתנו בימים כדקלמן: ערב ראש השנה, ערב יום כיפור, איסרו חג סוכות, יומיים בחנוכה, יומיים בפורים" (ראה - הסכם העבודה נספח 1 לכתב ההגנה, סעיפים א ו-ג'). 6. מטעם התובע העיד הפנינו התובע עצמו וכן העד מר אברהם קוצ'ינסקי (להלן - מר קוצ'ינסקי) מי ששימש כנהג בנתבעת החל מחודש 1/03 ועד למועד פרישתו לגמלאות בחודש 9/11. מטעם הנתבעת העיד בפנינו מר איציק ניחאייסי המשמש כמתנדב בנתבעת (להלן - מר ניחאייסי). הכרעה נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את חומר הראיות ושמענו את עדויות הצדדים הגענו למסקנה כי יש לקבל את התביעה הן לתשלום פיצויי פיטורים והן לתשלום פדיון חופשה וזאת מהטעמים הבאים: 7. אשר לתשלום פיצויי פיטורים ייאמר תחילה - כי הרושם המתקבל מחומר הראיות הוא כי במהלך כל תקופת עבודתו בנתבעת התובע שימש כנהג ברכב המידי בלבד, אשר שימש לצורך הסעת תלמידים צעירים לגנים ולבתי הספר. כמו כן התרשמנו כי קיים שוני בדרישות הניצבות בפני נהג הנדרש להסיע תלמידים באוטובוס לבין אלו הניצבות בפני נהג הנדרש להסיע תלמידים ברכב מידי, כאשר הדרישות מנהג האוטובוס - בכל הנוגע לשליטה בכלי הרכב ובעיקר בסיבובים, בתמרון בסמטאות וברחובות צרים ובנסיעות לאחור - הינן מחמירות וגבוהות יותר. כמו כן התרשמנו כי התובע אכן נדרש לנהיגה בתנאי שטח אלה באופן רגיל (ראה - סע' 11-13 לתצהיר התובע). בנוסף לכך התרשמנו כי הסיבה העיקרית, אם לא הבלעדית, שהובילה להתפטרות התובע לאחר תקופת ההעסקה של למעלה מ-10 שנים, בהיותו בן 65 וכשנתיים לפני גיל הפרישה המזכה בתשלום פיצויי פיטורים - היתה נעוצה בחשש של התובע כי היענות לדרישה להסיע תלמידים באוטובוס רגיל עלולה לסכן חיי אדם. זאת, על אף שהיה ברשותו רישיון נהיגה באוטובוס. יוטעם כי חשש סובייקטיבי זה של התובע נשען במקרה דנן על נסיבות אובייקטיביות. נסיבות שהרשויות המוסמכות אולי לא ראו בהן טעם לשלילת רישיון הנהיגה לאוטובוס אולם יש בהן להשליך על סבירות שיקול הדעת שהיה על התובע ועל הנתבעת להפעיל בנסיבות המקרה בכל הנוגע לסוגיית הבטיחות והגנה על חיי אדם. שכן, כפי שציינו לעיל, הנהיגה באוטובוס בתנאי השטח בהן נדרש לנהוג התובע, מצריכה מיומנות, שהתובע לא תרגל אותה מזה שנים רבות וזאת, בידיעת נתבעת ובהסכמתה, ובהתאם לתנאי ההעסקה המסוכמים שבין הצדדים. 8. זה המקום להדגיש כי בקובענו זאת אין בכוונתנו לקבוע כלל לפיו תחושתו הסובייקטיבית של העובד כי איננו כשיר לבצע עבודה אותה הוא מורשה לבצע על פי רישיון שניתן כחוק - מצדיקה הכרה בהתפטרות מטעם זה כמזכה בפיצויי פיטורים. קביעתנו כאמור מתייחסת לנסיבות הספציפיות של המקרה בהן החשש לאי הכשירות - וליתר דיוק לחוסר המיומנות - קשור בטבורו לחשש מסיכון חיי אדם. במיוחד שעה שעולה כי לחשש סובייקטיבי זה יש אחיזה במציאות האובייקטיבית. מציאות הנסמכת כאמור על תנאי העסקה בהן העסיקה הנתבעת את התובע משך שנים ארוכות וזאת, באופן שהגביל את מיומנות הנהיגה שלו באוטובוס. זה המקום להוסיף ולציין כי מסקנתנו לפיה, הטעם האמור היה הטעם העיקרי והבלעדי להתפטרותו של תובע מתחזקת נוכח העובדה שהתובע לא שלל על הסף את הנהיגה על אוטובוס אלא ניסה לבצע משימה זו לבקשת הנתבעת לאורך תקופה קצרה וכן, נוכח העובדה כי התובע התפטר בגיל 65, לאחר שנות עבודה ארוכות וכשנתיים לפני הגיעו לגיל הפרישה המזכה אותו בפיצויי פיטורים. משמע - קשה להניח כי התובע ויתר על זכאותו הוודאית לפיצויי פיטורים על פי חוק ללא שהיה בידו טעם שהצדיק את התפטרותו לאחר למעלה מעשר שנות העסקה, כשנתיים לפני גיל הפרישה ושעה שלא הובא טעם אחר שיכול היה להצדיק התפטרות בנסיבות אלה. 9. לאור האמור, הרינו קובעים כי התובע התפטר בנסיבות המזכות בתשלום פיצויי פיטורים, משלא היה מקום לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו. זאת, בסכום הנתבע כפי המפורט בתצהיר התובע ובהיעדר תחשיב נגדי, בסך של 26,582 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 6.11.2011 ועד למועד התשלום בפועל. יצויין כי איננו סבורים כי יש לפסוק לזכות התובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, וזאת נוכח המחלוקת הכנה שהייתה בין הצדדים ביחס לעצם הזכאות לתשלום פיצויי פיטורים בנסיבות ההתפטרות. 10. בשולי הדברים ובהתייחס לטענת הנתבעת שהשליכה יהבה על הסכם העבודה של התובע משנת 2007 ייאמר - כי הסכם זה נערך בעת שהתובע נהג על המידי בלבד ולא נכתב בו כי יש כוונה לשנות מהתנהלות הצדדים ביחס לסוג הרכב עליו נהג. כן ייאמר - כי לאחר חתימת ההסכם ובמשך תקופה של כ- 3 שנים המשיך התובע לנהוג ברכב המידי בלבד. מצב שיצר למעשה הסכם עבודה חדש מכח התנהגות. זאת גם אם ההסכם משנת 2007 שינה דבר לגבי ההסכם הראשוני שנערך בין הצדדים בנוגע לנהיגתו של התובע על רכב המידי בלבד. בנוסף ייאמר - כי הוכח כי התובע פנה לנתבעת וביקש לאפשר לו להמשיך לנהוג ברכב המידי אך הנתבעת לא נענתה לדרישתו. 11. אשר לתביעה לתשלום פדיון חופשה ייאמר - כי בתלוש השכר של התובע לחודש 7/11 נכתב כי יתרת החופשה העומדת לזכותו הינה של 12.25 ימי חופשה. מהראיות עולה כי יתרה זו לא שולמה לתובע ואילו טענת הנתבעת כי רישום זה בטעות יסודו לא הוכחה ולא הוצגו מסמכים לתמיכתה. משכך יש לקבל אף רכיב תביעה זו בהתבסס על תחשיב התובע ועל הרישומים בתלוש השכר. סוף דבר 12. לאור כל האמור לעיל, הרי שאנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פס"ד זה, את הסכומים הבאים: סך של 26,582 ש"ח בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 6.11.2011 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 2,793 ש"ח בגין פדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 6.11.2011 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 3,500 ש"ח בגין הוצאות משפט. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםהתפטרות