אחות מעשית במקצועה, עבדה במשך שנה ושמונה חודשים, עד להתפטרותה, לטענתה בשל הרעת תנאים. האם היא זכאית להפרש פיצויי פיטורים ופיצוי חלף ודמי הודעה מוקדמת בנסיבות אלה? זוהי המחלוקת המרכזית שבפני. התשתית העובדתית והמחלוקת שבין הצדדים 2. הנתבעת מפעילה בית חולים גריאטרי בבני ברק. התובעת עבדה אצלה כאחות מעשית החל מאוגוסט 2008 עד סוף אפריל 2010. לטענת הנתבעת, בחודשים האחרונים לעבודתה התרשלה התובעת באופן חמור בעבודתה, ועקב כך נקראה לשיחות בירור אצל האחות הראשית (ס' 7.2 לכתב ההגנה והנספחים לו). בעקבות כך הודיעה הנתבעת לתובעת כי היא נדרשת לעבוד בשעות הבוקר בלבד והיא לא תוכל לעבוד במשמרות אחרות בהן שובצה בקביעות עד אז (ס' 7.3 לכתב ההגנה). לטענת התובעת, בעקבות הודעה זו היא פנתה לנתבעת, והבהירה לה שהיא זקוקה למחייתה לעבודה בהיקף כפי שהיה עד לתלונות אודות עבודתה, ועל כן היא חייבת לעבוד גם במשמרות אחר הצהריים ובסופי שבוע. לאחר שהנתבעת סירבה להיענות לבקשת התובעת , ואף לא תיקנה את המעוות היא נאלצה להתפטר ולמצוא לעצמה עבודה חלופית. 3. הנתבעת טוענת שהליקויים בעבודתה של התובעת עלו כדי הפרת משמעת חמורה מצידה (ס' 9 לכתב ההגנה), והיה בהם כדי להצדיק את שיבוצה במשמרות בוקר בלבד. מכל מקום לשיטתה של הנתבעת לא היתה מוטלת עליה חובה לשבץ את התובעת במשמרות שמעבר למשמרות בוקר (עמ' 5, ש' 14 לפרוטוקול). 4. כך או כך, ביום 28.4.2010 הודיעה התובעת לנתבעת בכתב, שהיא רואה באי שיבוצה למשמרות שמעבר למשמרות הבוקר משום הרעה בתנאי עבודתה ועל כן היא נאלצת להתפטר (נספח ג' לכתב התביעה). בהתאם לסידור העבודה, התובעת לא שובצה למשמרות כלל החל מיום זה. ביום 1.5.10 התחילה התובעת לעבוד במוסד סיעודי אחר, בעיר לוד. כעשרה ימים מאוחר יותר, ביום 12.5.10, התקיימה שיחה בין נציג הנתבעת לבין התובעת בקשר להפסקת עבודתה, שבה הוצע לתובעת לשוב לעבודה, אך היא סירבה (תמלול השיחה הוגש לתיק בית הדין ביום 10.5.13). ההליך 5. לאחר הגשת כתב התביעה, התקיימה בתיק זה ישיבת קדם משפט ביום 19.11.12, וישיבת הוכחות ביום 28.4.13, במהלכה העידה התובעת והעיד מר מרדכי שחורי נציג הנתבעת. לאחריה, הגישו הצדדים סיכומים בכתב. דיון והכרעה 6. אין מחלוקת כי התובעת התפטרה מעבודתה. האם חרף זאת, זכאית התובעת לפיצויי פיטורים, שכן התפטרותה נבעה "מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה או מחמת נסיבות אחרות" כמשמעותם בסעיף 11א לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963? על מנת להוכיח זכאות לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) על העובד לעמוד בשלוש משוכות: האחת, להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית" בתנאי עבודתו, או "נסיבה אחרת" שבשלה אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו; השנייה, להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר; השלישית, להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר, והזדמנות נאותה לתקן את ההפרה, ככל שהיא ניתנת לתיקון (דב"ע שן/10 -3 חיים כהן - הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238 (1990); ע"ע 354/07 אחים אוזן חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ -טקין (27.1.10). 7. לאחר עיון במכלול חומר הראיות שבתיק ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אכן תנאי עבודתה של התובעת הורעו באופן מוחשי, באופן המזכה אותה בתשלום פיצויי פיטורים. להלן אפרט כיצד הגעתי למסקנה זו: ראשית, הוכחה בפני טענה התובעת, כי השינוי שהתבצע פגע משמעותית בשכרה. התובעת העידה בחקירתה הראשית כדלקמן: "פתאום שאני רואה שהיא רשמה פחות ופחות. אני אמרתי שאני משלמת משכנתא, נשרף לי האוטו, אני ככה בבוץ, למה את מורידה לי משמרות, הגיעו הרבה אחים מבתי חולים אחרים אני צריכה לתת משמרות. ואז נתנו לי 6 משמרות, היה קודם 10-12 משמרות בשבוע. אח"כ היה 2,4,6 בשבוע ואני עבדתי ביום האחרון ונכנסתי אליה ושמתי לה פתק איך אני רוצה לעבוד בשבוע הבא וכשאני יצאתי רואים בקלסר איך אנו עובדים היה 0 לא היה בכלל". (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 9-13). גם מתלושי המשכורת שהוגשו כנספחים לכתב התביעה עולה שלכל אורך תקופת עבודתה שובצה התובעת גם למשמרות אחר הצהרים, לילה וסופי שבוע, ובמרבית חודשי עבודתה שכרה נטו היה למעלה מ- 6,000 ₪ ובחודשים מסוימים אף למעלה מ- 7,000 ₪. בהעדר מחלוקת על כך שכוונת הנתבעת היתה לשבץ את התובעת במשך תקופה מסוימת, שלא הוגדרה בזמן, למשמרות בוקר בלבד, הרי שברור ששכרה של התובעת פחת בשל כך בצורה משמעותית. על אף שמקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה אין לעובד זכות מוקנית לעבוד בשעות נוספות הרי שמקובלת עלי מצד שני גם טענת התובעת לפיה הפחתה משמעותית בהיקף השעות הנוספות בהן הועסקה התובעת ברציפות ולאורך תקופה ארוכה, מהווה פגיעה ממשית בתנאי עבודתה. המשמעות היא שהתובעת הוכיחה ברמה האובייקטיבית, כנדרש על פי ההלכה הפסוקה את ההרעה בתנאי העסקתה (ע"ע (ארצי) אסייג - חנה גורן הפקות בע"מ, דב"ע (ארצי) נז/ 179 - 3 (2005)) שנית, בשים לב לעובדה שהתובעת זומנה למספר שיחות שבהן הוטחה בה ביקורת נוקבת על אופן עבודתה, דומה שהיו לתובעת במקרה שלפני את כל הסיבות לחשוש מכך שהפגיעה שכבר אירעה בהיקף עבודתה (ראו בפירוט בדו"ח המשמרות מוצג נ/2) תימשך לאורך זמן. בנסיבות אלה, וכאמור לאור הצורך במקור פרנסה, החליטה התובעת שלא להמשיך ולעבוד במשרה שמבחינתה הפכה למשרה חלקית הרבה יותר מזו שהיתה לה קודם לכן, ולחפש לעצמה במקום זאת עבודה במשרה דומה למשרה בה הועסקה בנתבעת; ושלישית, הנתבעת טוענת כי החליטה לנקוט בצעדים משמעתיים כנגד התובעת, בשל הפרות משמעת חמורות מצד התובעת לשיטתה (ראו במיוחד בסעיף 1.4 לסיכומיה), ולהציבה במשמרות בוקר בלבד. הנתבעת סבורה שהיה על התובעת "לקבל את הדין" ולא לדרוש את החזרת המצב לקדמותו, מבחינת היקף המשמרות אליהן שובצה התובעת (סעיף 1.5). בענין זה אציין כי אף אם החלטת המעסיקה היתה החלטה ראויה מבחינתו ואכן התבססה על תפקוד לקוי של התובעת, הרי שהתובעת הועמדה בפועל בפני נסיבות שבהם לא ניתן היה לדרוש ממנה להמשיך בעבודה, מבחינת הפגיעה בהיקף העסקתה, ולזמן לא מוגדר. 8. בכך לא הושלמה מלאכתי, שכן אף לאחר שקבעתי שתנאי עבודתה של התובעת הורעו באופן מוחשי, וכי התפטרה עקב כך, הרי שעלי להוסיף ולבדוק האם העמידה התובעת את המעסיק מבעוד מועד על כוונתה להתפטר בגין כך, ונתנה לו הזדמנות לתקן. 9. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהוצגו בפני, השתכנעתי כי התובעת נתנה לנתבעת התראה ואפשרות לתקן, אך הנתבעת עמדה על עמדתה לפיה בכוונתה לשבץ למשך תקופה מסוימת, שלא הוגבלה בזמן, את התובעת למשמרות בוקר בלבד. בסיכומיה מודה הנתבעת כי "התובעת לא קיבלה את הדין וניסתה לדרוש את החזר המצב לקדמותו ז"א לתקופה שבה היתה עובדת יותר משמרות בשבוע" (סעיף 1.5 לסיכומי הנתבעת), וכן כי "למרות שלתובעת הוסבר העניין ע"י הנתבעת או מי מטעמה, היא לא רצתה להשלים עם הדברים" (סעיף 1.6 לסיכומי הנתבעת). ללמדנו, כי התובעת התריעה בפני הנתבעת על ההרעה בתנאי עבודתה ודרשה את השבת המצב לקדמותו. זאת ועוד, התובעת העידה באופן אמין על שיחתה עם האחות הראשית בקשר לסידור העבודה החדש (עמ' 11 ש' 16). אין כל מחלוקת על כך שהנתבעת ידעה היטב, בעקבות שיחות אלה, שהתובעת לא מתכוונת להמשיך לעבוד אם לא ישונה מצב הדברים, שכן נציג הנתבעת עצמו אישר במהלך חקירתו הנגדית שמספר ימים קודם להתפטרות הנתבעת, הוא כבר ידע שהתובעת "לא הסכימה לעבוד רק בבוקר" (עמ' 14 ש' 11) וניתן לראות באמירתו זו משום הודאה ברורה על כך שהנתבעת ידעה שהתובעת אינה מסכימה למצב הדברים החדש, ובדעתה לעזוב את העבודה אם לא יחזרו לשבץ אותה במשמרות כמקודם; לא זו אף זו, התובעת בעדותה, שהיתה אמינה עלי, ציינה מפורשות שבעקבות השיחות עם האחות הראשית, לא רק שהמצב לא תוקן בפועל, אלא ש"בשבוע הבא לא נתנו לי בכלל משמרות" (עמ' 11 ש' 16); לבסוף, עיינתי בתמליל השיחה שהתקיימה בין מר שחורי לתובעת ביום 12.5.10, ואכן מצאתי בו הצעה מצידה של הנתבעת להחזרת התובעת לעבודתה, ולא רק במשמרות בוקר (ראו גם עדות מר שחורי, עמ' 14 ש' 25). ברם, מאחר שאין מחלוקת שבמועד שבו התנהלה שיחה זו (שבועיים לאחר התפטרות התובעת) ידע מר שחורי שהתובעת כבר עובדת במקום עבודה חדש (עמ' 12 ש' 24, עמ' 13 ש' 10), הרי שלא מדובר היה בהצעה כנה אלא בהצעה שמטרתה היחידה היתה לנסות ולמנוע מהתובעת את זכאותה בדין לתשלום פיצויי פיטורים, בגין נסיבות התפטרותה. 10. נוכח כל האמור, אני קובעת בזאת שהתובעת זכאית היתה לפיצויי פיטורים, ובהתאם, אני מקבלת את תביעתה להפרשי פיצויי פיטורים במלואה. משאין מחלוקת באשר לגובה הפיצויים, על הנתבעת לשלם לתובעת סך 8,185 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום עבודתה (28.4.10) ועד למועד התשלום בפועל. 11. אשר לשני רכיבי התביעה הנוספים: משהוגשה התביעה בחלוף למעלה משנה ממועד סיום העבודה, התיישנה התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, ועל כן אני דוחה אותה. בהעדר מחלוקת שהתובעת התפטרה ולא פוטרה, לא קמה לתובעת הזכות לתשלום הודעה מוקדמת מן הנתבעת ואני דוחה את תביעתה לתשלום פיצוי חלף הודעה מוקדמת. למעלה מהנדרש אציין שבסיכומיה העלתה הנתבעת לראשונה טענה בדבר זכותה היא לקזז דמי הודעה מוקדמת שחבה לה התובעת לשיטתה (סעיף 7.9 לסיכומיה). ברם, הלכה פסוקה היא שמקומה של הודעת קיזוז היא בכתב ההגנה, ועליה להיות מועלית בו במפורש ובצורה מכומתת ועל כן אין מקום להידרש לה. לסיכום 12. הנתבעת תשלם לתובעת הפרשי פיצויי פיטורים בסך 8,185 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.4.10 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,770₪, לתשלום בתום 30 יום מהיום. שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי, בתוך 15 ימים ממועד קבלתו. אחיותהרעת תנאיםהתפטרות