ערעור על חיוב המעסיק בפיצויי הלנה מלאים הנשיא יגאל פליטמן לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופט אלכס ונציגי הציבור מר אברהם ברגר ומר גדי הבר; ס"ע 39724-01-10), אשר קיבל בחלקה את תביעת המשיב לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו אצל המערערת וסיומה. הערעור מופנה אך ורק כנגד חיוב המערערת בפיצויי הלנה מלאים. תמצית העובדות הרלבנטיות לערעור ופסק דינו של בית הדין האזורי המשיב עבד במפעל המערערת בביצוע עבודות שונות, החל מחודש אוקטובר 2003 ועד ליום 19.2.2009. ביום 1.6.2008, נבדק המשיב אצל רופא תעסוקתי, ד"ר לייקין יבגני, ונמצא כשיר לעבודה, אך מוגבל לצמיתות לגבי עבודה הכרוכה במאמץ ניכר לכף יד ימין, כגון עבודה עם כלים כבדים, כלים רוטטים, אחיזה מאומצת וכדומה. לטענת המשיב, עד לחודש יוני 2008, עבד גם בריסוס חול, בשעות הלילה ובימי שישי ושבת. בחודש יוני 2008, נוכח ממצאי הרופא התעסוקתי, הועבר לעבודה במחלקה אחרת, ועבודתו בלילה ובימי שישי- שבת הופסקה. המשיב פוטר לאלתר ביום 19.2.2009, בהתאם למכתב פיטורים בו נרשם כדלקמן: "הרינו להודיעך בזאת על הפסקת עבודתך בחברת מיקרו צבע בע"מ עקב צמצומים לצערנו. אנו מאחלים לך הרבה הצלחה בהמשך דרכך". למשיב שולמו פיצויי פיטורים בארבעה מועדים שונים ובסכומים משתנים: סך של 6,800 ₪ הועבר ביום 7.4.2009, למשיב על-ידי חברת "כלל". סך של 1,370 ₪ הועבר ביום 13.4.2009, לחשבון הבנק של המשיב על-ידי קרן הפנסיה "מיטבית- עתודות", סך של 9,824 ₪ שולם למשיב באמצעות המחאה שמועד פירעונה הינו יום 6.6.2010. סך של 1,531 ₪ שולם למשיב באמצעות המחאה שמועד פירעונה הינו יום 7.4.2011. ביום 31.1.2010 הגיש המשיב את כתב תביעתו לבית הדין קמא, בו טען כי היה זכאי לפיצויי פיטורים בסך כולל של 19,525 ₪, ועל המשיבה לשלם לו את יתרת פיצויי הפיטורים אשר טרם העבירה לידיו (סך של 11,355 ₪) בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים החל מיום 19.2.2009 ועד ליום התשלום המלא בפועל (יתרת פיצויי הפיטורים שלמו למשיב, עובר הגשת התביעה בשתי המחאות, האחת בסך 9,824 ₪ (מועד פירעונה ביום 6.6.2010.), השנייה בסך 1,531 ₪ (מועד פירעונה ביום 7.4.2011). המערערת הגישה ביום 10.3.2010 כתב הגנה מטעמה. בסעיף ב.1. לכתב הגנתה, טענה המערערת כדלקמן: "מחמת חשדות שעלו לגבי פעילות המצדיקה שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, עיכבה הנתבעת את תשלום ההפרשים הנתבעים." בסעיף ב.2. לכתב הגנתה, ציינה המערערת כי לפנים משורת הדין, היא תשלם את יתרת פיצויי הפיטורים, אך תוך שמירת טענותיה ביחס לחשדות אשר הזכירה לעיל (סעיף ב.3. לכתב ההגנה). בסיכומיה מיום 4.8.2011, טענה המשיבה כי עילת התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים הנוגעת לשני מועדי התשלום הראשונים באפריל 2009, התיישנה ולגבי שני מועדי התשלום האחרונים אלה לא שולמו במועד מחמת טעות (שם, סעיף 3) וכי בנסיבות המיוחדת של התיק דנא, אין להשית כלל פיצויי הלנה או להפחיתם במידה ניכרת. המערערת בחרה לזמן לעדות מטעמה את מר רן לב ארי הנשוי לביתו של מר בינו, בעל המניות במערערת (להלן- מר לב ארי). מר לב ארי הנמנה עם צוות ההנהלה של המערערת, לא ידע להסביר מדוע שולמו למשיב פיצויי הפיטורים במועדים ששולמו (שורות 25-29, עמוד 19 לפרוטוקול הדיון). בית הדין קמא קבע כי לא הייתה קיימת מחלוקת בדבר זכאותו של המשיב לפיצויי פיטורים לאור סיבת הפיטורים שצוינה במכתב הפיטורים מיום 19.2.2009. למערערת אין כל הגנה או הסבר לעיכובים הניכרים בתשלום פיצויי הפיטורים או לעצם פריסתם לארבעה תשלומים שונים. בנוסף קבע בית הדין קמא כי תשלום פיצויי הפיטורים בחלקים ובמועדים שונים מהווה הלנת שכר. לאחר בחינת תום ליבה של המערערת, הנסיבות האובייקטיביות, ואיזון בין גורם ההרתעה מחד לבין הטלת סנקציה "מעין עונשית" מאידך, הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי התנהלות המערערת הינה חסרת תום לב ומעידה על מוסר תשלומים ירוד. בהתאם לכך, פסק בית הדין קמא כי יש לחייב את המערערת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים מלאים ביחס לחלק מפיצויי הפיטורים אשר הועברו לידי המשיב ביום 6.6.2010 (סכום של 9,824 ₪) וביום 7.4.2011 (סכום של 1,531 ₪). כמו כן בית הדין קמא קבע כי הזכות לפיצויי הלנת פיצוי פיטורים התיישנה מהבחינה המהותית ביחס לשני מועדי התשלום הראשונים בחודש אפריל 2009 (תביעת המשיב הוגשה ביום 31.1.2010), יחד אם זאת, בהתאם לסעיף 18א לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958 (להלן- חוק הגנת השכר) וההלכה הפסוקה, המערערת תשלם למשיב הפרשי ריבית והצמדה כחוק, בגין סכום של 6,800 ₪, אשר הועבר ביום 7.4.2009, וסכום של 1,370 ₪, אשר הועבר ביום 13.4.2009. הערעור המערערת מיקדה את טיעוניה בערעור באלה: מנהלת משאבי האנוש, האמונה על הטיפול בשכר וזכויות עובדים (להלן- הגברת אקו), התמודדה (ועודנה מתמודדת) עם מחלת סרטן קשה. בני- משפחתה (אביה, ושני אחיה) המנהלים את המערערת, התגייסו לטובת הטיפול בגברת אקו ובשני ילדיה הקטנים, ועל כן לא לקחו חלק פעיל בהליך המשפטי ואף נאלצו להיעדר מהדיונים פעמים רבות. הליכיה המשפטיים של המערערת נוהלו בפני בית הדין קמא ללא ייצוג משפטי, אלא על-ידי נציג ארגון המעבידים התאחדות המלאכה והתעשייה חיפה והצפון, אשר אינו עורך דין ואינו בעל ידע משפטי (להלן- נציג ארגון המעבידים). אותו נציג, לא השכיל להביא לידיעת בית הדין קמא כי העיכוב בתשלום פיצויי הפיטורים במועד ופריסתם לארבעה תשלומים שונים, אירע בשל טעויות כנות ונסיבות אישיות קשות ביותר (מחלתה של הגברת אקו). אילו היה מיידע נציג ארגון המעבידים את בית הדין קמא, בדבר נסיבות אישיות קשות אלה, בית הדין לא היה מוצא את התנהלות המערערת כחסרת תום לב המצדיקה השתת פיצויי הלנה מלאים. אינטרס ההרתעה, המצדיק השתת פיצויי הלנה, אינו חל במקרה קמא. אין להעניש את המערערת באמצעות סנקציה דרקונית הנפסקת במשורה. התיישנה תביעת המשיב לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים ביחס לשני התשלומים האחרונים (אשר שולמו לתובע ביום 6.6.2010 וביום 7.4.2011), שכן סעיף 17א לחוק הגנת השכר, קובע כי לא ניתן היה לחייב את המערערת בתשלום פיצויי הלנה על סכומים ששולמו בחלוף למעלה משנה ממועד הפיטורים. המשיב טוען בסיכומיו כדלקמן: הסיבה לאי- תשלום פיצויי הפיטורים אינה נעוצה במחלתה של הגברת אקו. התנהלות המערערת במהלך ניהול המשפט בפני בית הדין קמא, נגועה בחוסר תום לב ואין לקבל את טענתה כי טעויותיה והתנהלותה נעשו נוכח נסיבות אישיות קשות וחריגות. המערערת טענה כי לא העבירה את יתרת פיצויי הפיטורים בשל חשדות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים ואי תשלומם במועד. טענה חסרת בסיס זו, הועלתה בכתב הגנתה ובעדות בעלה של הגברת אקו (מר לב ארי), אך נזנחה על-ידי המערערת בסיכומיה. נציג ארגון המעבידים לא הביא בפני בית הדין קמא את עובדת מחלתה של הגברת אקו, מדובר בהרחבת חזית שהמשיב מתנגד לה. אף מר לב ארי לא הזכיר לא בעדותו ולא בתצהירו כל קשר בין מחלת אשתו (הגברת אקו) לאי תשלום פיצויי הפיטורים במועד. יש לדחות את טענות המערערת בדבר העדר ייצוג משפטי בהליכים שהתנהלו בפני בית הדין קמא. המערערת, משיקוליה שלה, בחרה להיות מיוצגת על-ידי נציג ארגון המעבידים. לטענת בא-כוח המשיב הלכה פסוקה היא, כי בית הדין יראה את נציג הארגון (מעבידים או עובדים) כ"ידו הארוכה" של בעל הדין, ואפילו אם הנציג שגה בדרך ניהול המשפט, לא יהא לשולחו פתחון פה להשיב את הגלגל לאחור. בא-כוח המשיב, אף מפנה לדבע נו / 208 - 3 שלמה עמרן נ' מגן דוד אדום בישראל (מד"א), שם בית הדין הארצי לעבודה לא מצא הצדקה להחזרת התיק לבית הדין האזורי על מנת שישמעו בו ראיות מאחר והמערער (מר שלמה עמרן) היה מיוצג בבית הדין האזורי על ידי נציג ארגון עובדים. המערערת הינה חברה משפחתית המעסיקה בשורותיה כ- 40 עובדים. לא ייתכן כי המערערת תהיה מושבתת ולא תשלם משכורות וזכויות סוציאליות לעובדים, בשל מחלת הגברת אקו. מה גם שמן המסמכים הרפואיים אשר צורפו לערעור, עולה כי הגברת אקו החלה לסבול מבעיותיה הרפואיות הקשורות למחלתה רק בחודש אפריל 2010, והמשיב פוטר ב 19.2.2009. פרשנות המערערת לפיה לא ניתן לחייבה בתשלום פיצויי הלנה על סכומים ששולמו בחלוף למעלה משנה ממועד הפיטורים הינה אבסורדית ונוגדת את האמור בסעיף 17א לחוק הגנת השכר ואף את תכלית פיצויי ההלנה. דיון והכרעה ככלל, בהיעדר טעם משפטי המצדיק זאת, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעות שבעובדה, או בממצאים המבוססים על התרשמות הערכאה הדיונית מעדים שהעידו בפניה (ע"ע 32805-11-11 אופק מ.ב. חברה לניהול ואחזקה בע"מ - אולג בליוזר, ניתן ביום 8.7.2013). במקרה שלפנינו, בית הדין האזורי התרשם מכתבי בי-הדין של הצדדים ועדויותיהם, כי התנהלות המערערת הייתה חסרת תום לב ומעידה על מוסר תשלומים ירוד, וכי יש להרתיע אותה ממעשיה ומחדליה אלו על אחת כמה וכמה שהמדובר בחברה המעסיקה כ- 40 עובדים. המשיב פוטר לאלתר ביום 19.2.2009, אך פיצויי הפיטורים שולמו לו בארבעה מועדים שונים, כאשר שני התשלומים האחרונים (אשר עילת תביעת פיצויי ההלנה לא התיישנה לגביהם) - שולמו ביום 6.6.2010 (כשנה ו- 4 חודשים לאחר פיטורי התובע) וביום 7.4.2011 (למעלה משנתיים ממועד פיטורי המשיב ולמעלה משנה מיום הגשת כתב ההגנה והודאת המערערת). אין למערערת כל הגנה או הסבר לעיכובים הניכרים בתשלום פיצויי הפיטורים. במכתב הפיטורים ציינה המערערת, כי המשיב פוטר בשל צמצומים. אך בסעיף ב.1. לכתב הגנתה, טענה המערערת, כי עיכבה את תשלום הפרשי פיצויי הפיטורים של המשיב, מחמת חשדות שעלו לגבי פעילות המצדיקה שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. לאחר מכן, בסיכומיה בחרה המערערת לטעון, כי פיצויי הפיטורים לא שולמו במועד מחמת טעות. בהתאם לכך, קבע בית הדין קמא כי יש לחייב את המערערת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים מלאים, לפי הפירוט כדלקמן: "א. בגין סך של 9,824 ₪ ששולמו ביום 6/6/10 על חשבון פיצוי פיטורים- פיצויי הלנת פיצויי פיטורים החל מיום 19/2/09 ועד ליום 6/6/10 (בהתאם לסעיפים 10(א)(1) ו- 20(ב)(2) לחוק הגנת השכר). ב. בגין סך של 1,531 ₪ ששולמו ביום 7/4/11 על חשבון פיצויי פיטורים- פיצויי הלנת פיצויי פיטורים החל מיום 19/2/09 ועד ליום 7/4/11." הלכה פסוקה היא כי ערכאת ערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בקביעת גובה פיצויי ההלנה, אלא אם חרגה במידה ניכרת מן הסביר (ע"ע 1166/04 גדסי - חיים ואח', ניתן ביום 19.5.2005). לא מצאנו כי בנסיבות המקרה קיימת הצדקה לסטות מן הכלל האמור. כמו כן, לא מצאנו מקום להידרש לטענות העובדתיות הבלתי מוכחות, שנטענו לפנינו לראשונה, לפיהן אי ייצוג הולם ומחלת הגברת אקו, היו הטעמים לאי תשלום פיצויי הפיטורים במועד. לאחר שנתנו דעתנו לפסק הדין ולנימוקיו, לטענות הצדדים בערעור ולכלל החומר שבתיק, נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות לאור הוראתה של תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991. סוף דבר - הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בגין הליך הערעור בסך 4,000 ש"ח, אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. פיצוייםהלנת שכרערעור