הסתיימה העסקתו בעירייה על רקע של פיטורי התייעלות וצמצום במסגרת תוכנית הבראה 2. בין השנים 2001 -2008 שימש התובע בתפקידו האחרון בעירייה כמנהל מחלקת פיקוח בנייה באגף ההנדסה העירוני, תפקיד לו מונה על פי מכרז וכתב מינוי על פי דין. התובע החליף בתפקיד זה את מר יוסי משולם (להלן: "משולם") אשר שימש כמנהל מחלקת רישוי, פיקוח ובנייה ואשר משיקולי רה אורגניזציה, הוחלט לפצל את תפקידו ולחלקו בין שני עובדים: בין התובע שכאמור מונה למנהל מחלקת פיקוח בנייה ובין מר אלי ינאי אשר שימש כמנהל מחלקת רישוי באגף ההנדסה בעירייה. 4. במהלך עבודתו בעירייה טען התובע, כי מכיוון ששימש מחליפו של משולם הינו זכאי לאותם תנאי שכר שקיבל משולם ועל כן העירייה חבה לו כספים בגין הפרשי שכר שלא שולמו לו. 5. על רקע טענה זו פנו הצדדים, בהתאם להוראות פרק י"ז לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, לבוררות מוסכמת. במסגרת זאת, התקבל ביום 4.11.04 פסק בוררות בעניינו של התובע בתיק מס' 140/04 (להלן: "פסק הבוררות"). הבוררת עו"ד רנה גרוס קבעה בפסק הבוררות כדלקמן: " בנסיבות המעורפלות של השתלשלות הדברים בשנים 1999-2001 לגבי מהות התפקיד, ובהתחשב בעובדה כי דרגתו של המנהל המוחלף הייתה דרגה חריגה במתח הדרגות, אין לשלם לעובד זה מחצית הפרש ולא הפרש בשכר מלא, בתקופת "מילוי המקום", על פי סעיף 26א' לחוקת העבודה. לעומת זאת אני קובעת כי כל אותם תנאים הנלווים לתפקיד (שאין עליהם חובת דיווח) יוענקו לעובד בהתאם להנחיה שבסעיף 26א' הנ"ל". (העתק פסק הבוררות צורף כנספח א' לכתב התביעה). 6. ביום 2.2.08 אושר פסק הבוררות על ידי בית דין זה. (כב' השופטת יהלום, עב' 12621/08, נספח ב' לכתב התביעה). 7. משסרבה הנתבעת לקיים את פסק הבוררות כדרישת התובע, הוא פנה ללשכת ההוצל"פ על מנת לאכוף את פסק הבוררות. רשם ההוצאה לפועל החליט כי לא ניתן לפתוח תיק הוצאה לפועל על בסיס פסק הדין במתכונתו הנוכחית שכן הוא נעדר סכומים כלשהם אותם יש לשלם לזוכה. בקשת התובע לאישור פסיקתא נדחתה מחמת מחלוקת שקיימת בין הצדדים בנוגע לפרשנותו של פסק הבוררות ומכאן ההליך שבפנינו במסגרתו עותר התובע כי יכמת בית הדין את הסעד הכספי שנפסק בפסק הבוררות. 8. במועד מתן פסק הבוררות, היתה תלויה ועומדת בבית-דין זה בקשת צד בסכסוך קיבוצי בתיק ס"ק 1165/02 הסתדרות הפקידים עובדי המנהל והשירותים ואח' נ' עיריית לוד. באותה עתירה ביקשו נציגי העובדים ליתן לעירייה צו המורה לה לשלם לעובדים בהתאם להחלטות הוועדות הפריטטיות ובהתאם להסכם הקיבוצי מיום 3.3.99. (להלן: "הסכם 99"). המחלוקת נסבה על שני תנאים נלווים: דיווח קילומטראז' וגמול ניהול תוך שהצדדים היו חלוקים באשר לפרשנות סעיף 6.1 להסכם 99 הקובע לאמור: "עובדים ותיקים אשר יקודמו ו/או יועברו לתפקיד אחר, יהיו זכאים, לכל התנאים והזכויות הנובעים מההסכמים המקומיים, כפי שיושמו ערב חתימת ההסכם ועדכונם בהתאם להסכמים כאמור על עובדים ותיקים באותם התפקידים, ואולם הוראה זו תחול על קידום ו/או מעבר בתפקיד פעם אחת בלבד". 9. לאחר הגשת הבקשה בס"ק 1165/02 ובעיצומו של הדיון בבקשה זו, ניתן ביום 2.11.03 פסק בוררות מס' 125/03 באותו עניין, הקובע: "הפועל היוצא מהחלטתי זו הוא כי אותם מנהלים שהתמנו לתפקידם והיו עובדי עירייה ותיקים, יקבלו את מכסת הק"מ, בדיווח גלובאלי, כפי שמדווחת קבוצת המנהלים שהתמנו לפני היום הקובע. ... בהחלטת הוועדה הפריטטית נקבע כי יישומה של החלטתם לביצוע הוא 1.7.00. לכן כל אותם עובדים בקבוצה הרלוונטית אשר דיווחו על ק"מ בדיווח החודשי שלהם (בין גלובלי ובין פרטני) יקבלו ע"פ דיווחיהם החודשיים, וזאת החל ב- 1.7.00. עובדים אשר לא דיווחו על הקילומטראז' כלל ואשר זכאים על פי ההסכמים המקומיים למכסה של 1000 ק"מ לחודש ידווחו מייד לעירייה, ויהיו זכאים לתשלום בגין הק"מ החל התחילת שנה זו, דהיינו מיום 1.1.03 ואילך". 10. ביום 7.2.04 הגישו המבקשים במסגרת ס"ק 1165/02 בקשה לאישור פסק הבוררות מיום 2.11.03. לאחר דיון בבקשה זו ניתן ביום 9.11.05 פסק דינה של כב' השופטת רות בבקשה זו. החלק האופרטיבי של פסק הדין מובא להלן בסעיף 17. טיעוני התובע 11. לשיטת התובע יש ליישם ולאכוף את פסק הבוררות כלשונו ולפיו הוא זכאי לתוספת גמול ניהול בשיעור 15% והחזר קילומטראז' של 1,000 ק"מ בחודש. התובע טוען כי החל מחודש דצמבר 2005 החלו לשלם לו גמול ניהול בשיעור של 7.5% מהשכר שהם מחצית מהתוספת שקיבל קודמו בתפקיד מר משולם ולפיכך הינו זכאי להפרש גמול ניהול בגובה 7.5% החל מאוקטובר 1999 ועד לפיטוריו. 12. כמו כן לשיטתו, על העירייה לשלם לו הפרשי הוצאת רכב בגובה 517 ₪ לחודש (ההפרש בין שיעור גובה הקילומטרים שקיבל מר משולם לבין שיעור גובה הקילומטרים שהוא קיבל), בגין 107 חודשים. טיעוני העירייה 13. באשר לגמול ניהול - טוענת העירייה כי אמנם משולם זכה לגמול ניהול בשיעור 15% כתנאי נלווה לשכרו, אלא שהיה מדובר באחד מאותם הסדרים מקומיים שהיו נהוגים ברשות המקומית, ללא אישור הממונה על השכר באוצר והיוו תוספת חריגה בלתי מאושרת לשכרו. בעקבות פסק דינו של בית הדין בס"ק 1165/02 התקיים דיון במשרד האוצר, בנושא יישום פסק הדין והוחלט כי על אף שהתובע לא שימש בתפקיד הזהה לזה של משולם ולכאורה אינו זכאי לגמול ניהול, לפנים משורת הדין, גמול הניהול ששולם למשולם יפוצל לשניים, כך שכל אחד מן העובדים, התובע ומר ינאי, יקבלו תוספת חודשית של 7.5%. 14. הוצאות רכב- לטענת העירייה לאור קביעת פסק הבוררות כי התובע זכאי לתנאים נלווים שאין עליהם חובת דיווח, הוחלט באותו דיון במשרד האוצר, כי התובע ימשיך להיות זכאי עבור 750 ק"מ בחודש. העירייה מציינת כי משולם קיבל תשלום עבור דיווח קילומטראז' אשר חורג במידה רבה מהנחיות הממונה על השכר וכן חורג מתנאי השכר על פי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב. דיון והכרעה 15. על הצדדים חלה חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן: "חוקת העבודה") וכן הסכם 99' בעניין חריגות שכר ברשויות המקומיות. על פי פסק הבוררות זכאי התובע לתנאים הנלווים לתפקיד שאין עליהם חובת דיווח ובהתאם להנחיה שבסעיף 26 א' לחוקת העבודה. 16. על פי הראיות שהוצגו בפנינו, משולם אשר התובע החליפו בחלק מתפקידיו בעירייה, זכה ל- 3 תנאים נלווים לתפקיד: תוספת סיכון, גמול ניהול והוצאות רכב. באשר לתוספת הסיכון העירייה טענה כי רכיב זה שולם לתובע עוד בטרם התקבל פסק הבוררות, ואכן התובע לא העלה כל טענה או דרישה בקשר עם תוספת זו בתביעתו. 17. כמפורט בסעיפים 8-10 לעיל, שאלת זכאותם של עובדי עיריית לוד, שקודמו לתפקידי מנהלי מחלקות בעירייה, לקבלת גמול ניהול ואחזקת רכב- הטבות מהן נהנו קודמיהם בתפקיד, נדונה בס"ק 1165/02. באותו עניין עסק בית הדין בשאלת פרשנותו של סעיף 6.1 להסכם 99. בפסק דינה קבעה כב' השופטת רות כי את סעיף 6 הנ"ל יש לפרש בצמצום, בהתאם לעמדת הממונה על השכר : "לאור כל האמור אנו קובעים אפוא כי לפי סעיף 6.1 להסכם 99', הזכאות לגמול ניהול ולקצובת רכב של 1,000 ק"מ לחודש קמה אך ורק לעובדים שקודמו לתפקידים של מנהלי מחלקות ומעלה הממלאים את מקומם של עובדים אחרים שמילאו תפקיד זהה לפניהם ואשר זוכו בהטבות נשוא המחלוקת ערב חתימתו של הסכם 99'... לאור האמור התוצאה המתקבלת הינה - כי העובדים הזכאים לתוספת הניהול וכן לקצובת אחזקת רכב בשיעור של 1,000 ק"מ הינם אך ורק העובדים אשר החליפו עובדים אחרים בתפקידים שהיו קיימים ואשר נהנו מזכויות אלה ערב כריתתו של הסכם 99'. משמע - אנו מקבלים את עמדת הממונה בהקשר זה ביחס לפרשנותו של סעיף 6.1 להסכם 99. העובדים הזכאים כאמור לעיל, יזוכו בתשלום אחזקת רכב כמו קודמיהם בתפקיד קרי - בכפוף לחובת דיווח גלובלי, וזאת בהתאם למועדים שנקבעו בפסק הבורר ובשינוי המתחייב לפיו העובדים שלא דיווחו לעירייה, לא באמצעות דיווח פרטני ולא באמצעות דיווח גלובלי יזוכו בקצובת רכב רק מיום 1.1.05 ובכפוף לכך שיגישו דיווח בגין כמתחייב". 18. יצוין כי הטבות השכר עליהן דובר בפסק הדין הינן הטבות שכר חריגות, שהיו נהוגות להשתלם בעירייה ללא אישור הממונה על השכר. לפיכך נתבקשה ונתקבלה עמדתו של הממונה ביחס לפרשנות סעיף 6 ולפיה - גמול הניהול כמו גם התשלום עבור מכסת קילומטראז' מוגדלת בשיעור של 1,000 ק"מ לחודש אמורים להשתלם רק לחלק מהעובדים נשוא הבקשה קרי - רק לעובדים שהתמנו לתפקיד ניהולי במקום עובד אחר שפרש אשר זכה לאותה הטבה ערב חתימת הסכם 99'. לטענת הממונה, סעיף 6.1 להסכם 99' נועד לאפשר לעובדים ותיקים ליהנות באופן חד פעמי מההטבות שכר חורגות מהן נהנו קודמיהם בתפקיד. זאת שעה שעובדים שלא החליפו עובדים אחרים בעת שקודמו לתפקידם החדש אינם זכאים לגמול ניהול. עם זאת ציין הממונה כי כל קידום יבחן על ידו באופן פרטני וזאת כעולה מהוראת סעיף 6.2 להסכם 99'. 19. כפועל יוצא מפסק הדין בס"ק 1165/02 עולה כי הזכאות לגמול ניהול ולקצובת רכב של 1,000 ק"מ בחודש תתקיים בתנאים הבאים : (1) העובד קודם לתפקיד ניהולי של מנהל מחלקה ומעלה. (2) העובד ממלא מקום של עובד שמילא תפקיד זהה לפניו. (3) התפקיד אליו קודם העובד היה קיים בעבר (4) הקודם בתפקיד זכה להטבות החריגות ערב הסכם 99'. 20. אין מחלוקת כי התובע מונה לתפקיד של מנהל מחלקת פיקוח בנייה באגף הנדסה ע"פ מינוי כדין בשנת 2001. תפקיד זה נגזר מתפקידו של משולם אשר מילא תפקיד רחב יותר הכולל גם את מחלקת הרישוי בעירייה. כפי שתואר לעיל, ועל כך אין עוררין, סמכויותיו של משולם בענייני רישוי הועברו לעובד אחר, מר אלי ינאי, בעוד הסמכויות בענייני פיקוח בנייה הועברו לתובע. (גם מפסק הבוררות עולה כי התובע לא מילא תפקיד זהה לזה של משולם, שאילולא כן, לכאורה, היה נקבע כי הוא זכאי לתוספת ממלא מקום לפי סעיף 26 לחוקת העבודה ולהפרשי שכר). 21. משמע, התובע קודם לתפקיד שלא היה קיים במועד הקובע על פי הסכם 99' ובוודאי שאין המדובר בתפקיד זהה לזה שמילא משולם- כך שלא מתקיימים התנאים שנמנו לעיל. העולה מן האמור הוא, כי בהתאם לפסק הדין בס"ק 1165/02 התובע אינו זכאי כלל לתוספת גמול ניהול ולקצובת אחזקת רכב של 1,000 ק"מ מכוח זכאותו של קודמו. 22. בעקבות פסק הדין בס"ק 1165/02 והפרשנות שניתנה לסעיף 6.1 להסכם מרץ 99', פנתה העירייה לממונה על השכר לקבל הנחיות בקשר לתובע ועובדים אחרים שקודמו לתפקידים ניהוליים בעירייה, זאת כיוון שכל שינוי בשכרו של עובד הנעשה שלא על פי הוראות ההסכם ו/או הפרשנות שניתנה לו, מהווה חריגה מהוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה- 1985, הטעונה אישור הממונה על השכר. 23. ביום 1.2.06 התקיים במשרד האוצר דיון בעניין אופן יישומו של פסק הדין בס"ק 1165/02, בין היתר בכל הקשור לתובע. בדיון זה אושררה החלטת העירייה לשלם לתובע גמול ניהול בגובה של 7.5% המהווה מחצית גמול הניהול ששולם למשולם, זאת מפאת העובדה כי תפקידו של משולם, קודמו בתפקיד של התובע, פוצל וחולק בין התובע לבין מר ינאי (העתק סיכום הדיון צורף כנספח ב' לכתב ההגנה). באשר לרכיב אחזקת הרכב הוחלט באותו דיון, לפנים משורת הדין, להמשיך ולשלם לתובע את המכסה של 750 ק"מ, למרות, שלכאורה היה צריך לזכות התובע באחזקת רכב של 500 ק"מ בלבד- מחצית המכסה המותרת. 24. הנה כי כן משניתנה החלטת הממונה על השכר, אין העירייה רשאית לפעול בניגוד אליה ולאשר לתובע תנאי שכר חורגים. 25. התובע טוען כאמור, כי יש ליישם את פסק הבוררות כפשטו ומכוחו הוא זכאי לתנאים המיטיבים: תוספת גמול ניהול של 15% ואחזקת רכב של 1,000 ק"מ בחודש. אין אנו מקבלים טענה זו. קבלת גישתו של התובע, בהתעלם מקביעותיו של פסק הדין בס"ק 1165/02, משמעה היא שפסק הבוררות קבע תנאי שכר החורגים מסעיף 29 לחוק יסודות התקציב. 26. אנו סבורים, כי יש לפרש את פסק הבוררות לאורו של פסק הדין בס"ק 1165/02 והעקרונות שנקבעו במסגרתו. הפרשנות אותה מבקש התובע ליתן לפסק הבוררות, כמוה כקבלת עמדת נציגות ארגון העובדים בסכסוך הקיבוצי ולפיה כל קידום לתפקיד ניהולי של מנהל מחלקה בעירייה מזכה את העובד בגמול ניהול ובאחזקת רכב - עמדה זו נדחתה על ידי כב' השופטת רות בפסק דין חלוט לגביו לא הוגש ערעור. 27. מבחינה כרונולוגית אכן פסק הבוררות ניתן טרם מתן פסק הדין. אולם בכך אין כדי לשנות את התוצאה ולחרוג מן הכלל כי אין לאפשר שתוכנו של הפסק יסתור פסק דין או החלטה חלוטה של בית-הדין, באופן שירוקנה מתוכן. יוער עוד, כי פסק הבוררות ניתן בעודו של ההליך בסכסוך הקיבוצי תלוי ועומד. קביעת הבוררת בפסק הבוררות הינה לאקונית וקצרה "לעומת זאת אני קובעת כי כל התנאי הנלווים לתפקיד (שאין עליהם חובת דיווח) יוענקו לעובד בהתאם להנחיה שבסעיף 26 א הנ"ל", מבלי שניתנה התייחסות למהותם של הרכיבים ולעמדת הממונה על השכר. 28. מעבר לכך, ובאשר לרכיב אחזקת הרכב, הרי שפסק הבוררות קובע כי התובע יהיה זכאי לתנאים הנלווים שאין עליהם חובת דיווח. זאת כאשר הן במסגרת פסק הבוררות מיום 2.11.03 (שניתן כאמור במסגרת ההליך בסכסוך הקיבוצי ס"ק 1165/02), והן במסגרת פסק הדין עצמו נקבע, כי רכיב אחזקת רכב הינו רכיב אשר חלה עליו חובת דיווח (בין אם דיווח גלובלי ובין אם דיווח פרטני). משמע , כבר מן הטעם הזה לא הייתה העירייה מחויבת לשלם לתובע בגין אחזקת רכב. 29. מכאן, כי העירייה נהגה כדין כאשר פעלה בהתאם להחלטת הממונה על השכר, ושילמה לתובע גמול ניהול בשיעור של 7.5% בלבד ולא בשיעור של 15% כדרישתו של התובע. כפי שעולה מתלושי השכר שהוצגו בפנינו במשכורת חודש 10/06 שולם הגמול למפרע עבור החודשים /02-11/05. מועד התחולה נקבע בהתאם להחלטת הוועדה הפריטטית שדנה בנושא הזכאות לרכיבים הנ"ל (ר' פסקה 9 לפסק הדין בס"ק 1165/02). לגבי רכיב אחזקת רכב, לפנים משורת הדין ובאישור הממונה המשיכה הנתבעת לשלם לתובע עבור 750 ק"מ. 30. לאור האמור, התביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד סכום כולל של 5,000 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק-הדין. תכנית הבראהפיטוריםעירייה