תביעה בגין גמלת הבטחת הכנסה הנתבע דחה את תביעת התובע בגין הבטחת הכנסה עבור חודשים אוגוסט 2011 עד נובמבר 2011 בטענה כי התובע ואשתו - גב' ברבר פיריאל - לא התייצבו כדי לדרוש עבודה בלשכת שירות התעסוקה באופן מלא בחודשים אלה. התובע ואשתו המציאו אישור מחלה אך לגרסת הנתבע תעודות אלה לא מעידות על אי מסוגלותם לדרוש עבודה בלשכת שירות התעסוקה. 3. בדיון אשר התקיים בתיק הסכימו ב"כ הצדדים כי ימונה מומחה רפואי מטעם בית הדין, רופא תעסוקתי, אשר לאחר עיון בתיקים הרפואיים של התובע ואשתו יחווה את דעתו בשאלה האם בתאריכים בהם התובע ואשתו לא התייצבו בלשכת שירות התעסוקה בחודשים 8.2011 עד 11.2011 הייתה סיבה מוצדקת מבחינה רפואית לאי התייצבותם. 4. בהחלטה מיום 7.6.2012 מונתה ד"ר דורית ויינברג (רופאה תעסוקתית) כמומחית מטעם בית הדין. 5. ד"ר ויינברג הגישה חוות דעת והשלמות (בשל הצורך להתייחס לכל תעודות המחלה שהוגשו על ידי התובע ואשתו בתקופה הרלוונטית לתביעה). מסקנת המומחית, לאחר עיון בתעודות המחלה ובתיקיהם הרפואיים של התובע ואשתו, היא כי הייתה הצדקה לאי התייצבותם בשירות התעסוקה בתאריכים המוזכרים על גבי אישורי המחלה. 6. ב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב. ב"כ התובע ביקש לאמץ את חוות הדעת של המומחית מטעם בית הדין ולאשר את התביעה להבטחת הכנסה בגין חודשים 8.2011 עד 11.2011. ב"כ הנתבע טענה כי האישורים ניתנו דווקא במועדים בהם היה על התובע ועל אשתו להתייצב בלשכת שירות התעסוקה, וזאת באופן עקבי ביותר, כאשר אין ראיה אובייקטיבית לחוסר יכולתם להתייצב בלשכת שירות התעסוקה, ולפיכך אין לקבלם. באשר לחוות הדעת, טענה ב"כ הנתבע כי המומחית התייחסה למעשה לחוקיות מתן האישור ולהסתמכות על שיקול דעת הרופא אשר נתן האישורים, הגם שחלקם ניתנו שלא בנוכחות הפונים, ולא לשאלה רפואית עצמה. 7. דיון והכרעה: התובע ואשתו לא התייצבו באופן מלא בלשכת שירות התעסוקה בחודשים שבגינם נדחתה תביעתם להבטחת הכנסה - חודשים אוגוסט 2011 עד נובמבר 2011. התובע ואשתו הגישו "אישורי מחלה" בגין התאריכים בהם לא התייצבו כנדרש, עם אבחנות שונות (ברונכיטיס, כאבי בטן וכו') והמלצה למנוחה. בהסכמת ב"כ הצדדים מונתה המומחית ד"ר ויינברג, שהגישה חוות דעת, בה סברה כי ישנה הצדקה לאי התייצבותם של התובע ואשתו בשירות התעסוקה במועדים המופיעים על גבי האישורים. קביעה זו נעשתה בהסתמך על האישורים ותיקיהם הרפואיים של התובע ואשתו. כב' המומחית הסבירה כי חלק מן האישורים ניתנו ללא בדיקה פיזית של החולה, מה שאינו בניגוד לנוהל המקובל. כך, הסבירה המומחית כי "אישורי מחלה כגון אלה המוצאים לטווח זמן קצרים, מונפקים הרבה פעמים על פי אנמנזה ואמינות החולה, דבר שקשה להתרשם ממנו בדיעבד על פי התיק הרפואי. לפיכך במקרים כאלה אני מסתמכת על שיקול הדעת של הרופא המטפל אשר מכיר את החולה והנפיק את אישורי המחלה" (חוות דעת מיום 3.5.13). ב"כ הנתבע ביקש שלא לתת אמון לאישורים הרפואיים, בניגוד לקביעת המומחית. אני בדעה כי אין לקבל בקשה זו. הנחת מוצא, הדורשת סתירה, היא כי רופא לא יתן אישור מחלה שלא כדין, מבלי לבדוק את החולה ולוודא שהוא אינו כשיר לעבוד, ואם במקרה חריג ניתן אישור ללא בדיקה, זה נעשה על בסיס של אמון בדברי המטופל המוכר לרופא. על אף שאנו ערים לכך כי קיימת תופעה, ממנה יש להסתייג, של מתן אישורים רפואיים ללא הצדקה, בשל לחץ של המטופל, או כדי לא להסתכסך איתו, ברור לנו כי לא ניתן בשום פנים ואופן לצאת מנקודת הנחה שהאישור שניתן לא משקף את מצבו של הנבדק בזמן אמת. במקרה של התובע ואשתו, המומחית אישרה כי קיימת הצדקה רפואית לאי התייצבתם בשירות התעסוקה. אנו מאמצים את חוות דעתה של המומחית ולכן, אנו קובעים כי אי התייצבותם של התובע ואשתו הייתה מוצדקת. 8. לאור האמור, אנו מקבלים את תביעתו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה בגין חודשים אוגוסט 2011 עד נובמבר 2011. התובע מיוצג על ידי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי, ולכן אין צו להוצאות. 9. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. הבטחת הכנסה