לטענת התובע, על בסיס היחסים הטובים הוסכם כי יפסיק את עבודתו והנתבעת תשלם לו את מלוא הזכויות המגיעות לו לרבות פיצויי פיטורים. מנגד טענה הנתבעת, כי התובע התפטר מעבודתו ביוזמתו המלאה, לאחר שהחליט לצאת לדרך חדשה ועצמאית, ובידיעה שאינו זכאי לפיצויי פיטורים ושלא הובטח לו דבר על ידי הנתבעת. להלן פסק דין בנושא טענת פיצויי פיטורים לפנים משורת הדין: 1. לפנינו תביעת התובע (להלן: התובע) נגד הנתבעת לתשלום פיצויי פיטורים. 2. עדים וראיות: א. בתיק זה הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו. הנתבעת הגישה תצהיר של מנהל הנתבעת, מר יואב זיגלבוים (להלן: יואב). ב. במהלך דיון ההוכחות הגיש התובע, דו"ח ערכי פדיון של פוליסת ביטוח המנהלים בחברת מגדל, סומן ת/1. ג. לאחר שהסתיים דיון ההוכחות, הגישה הנתבעת ביום 5.6.13 - טופס 161 שנחתם ביום 24.10.11; מכתב לחברת הביטוח מיום 24.10.11 לפיו אין לנתבעת התנגדות להעברת פוליסת ביטוח המנהלים לבעלות התובע; מכתב מיום 23.11.11, מסוכנת הביטוח של התובע לחברת הביטוח למנותה כסוכנת הביטוח של התובע. 3. ואלו העובדות הרלוונטיות, כפי שהן עולות מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר צורפו לעדותם: א. הנתבעת חברה העוסקת במכירת בגדים. ב. התובע הועסק אצל הנתבעת החל מיום 1.1.2004 ועד ליום 31.8.11. התובע החל עבודתו כמוכר והתקדם לתפקיד של מנהל חנות. ג. לתובע שולם שכר חודשי בסך 6,500 ₪ בתוספת "בונוס חנות" משתנה בשיעור של 0.75% מסך כל המכירות שבוצעו בחנות. ד. התובע התפטר מעבודתו. ה. הנתבעת מסרה לתובע ביום 31.8.11 מכתב סיום העסקה ובו נרשם כך: "רועי X עבד בקפסולה החל מיום 1.2.2004, ומסיים את תפקידו היום, 31.8.2011." (נספח ד' לכתב התביעה). עוד נמסר לתובע ביום 31.08.11, מכתב המלצה ובו נרשם, בין היתר, כדלהלן: "לפני בחודש, כשנפגשתי עם רועי, לבקשתו, הודיע לי שמאחר והגיע אל 'קפסולה' ישירות מהבקו"ם, ברצונו לפתוח דף חדש ולבדוק אופציות נוספות..." (נספח א' לתצהיר הנתבעת). ו. ביום 07.09.11, שלח יואב מסרון לתובע ובו הכיתוב: "ב9/9 תעבור לחשבונך המשכורת הרגילה. נסיים את הבירורים מול חברת הביטוח ובתחילת החודש הבא נתחשבן. הסכום הכולל יגיע בין 50 ל-60 אלף. אדע רק לקראת ה-20 לחודש." (להלן: המסרון). (נספח ה' לתצהיר התובע) ז. ביום 12.10.11 שלח יואב לתובע הודעת דואר אלקטרוני בה נרשם: " היי רועי אין לי טלפון משלשום ועד יום שני. ביום ראשון אקבל מסוכן הביטוח את הסכום שנצבר בקופה. ריקי תעשה את החישוב ליתרה ואהייה איתך בקשר." (נספח ו' לתצהיר התובע, הדגשות של המותב). ח. בתלוש שכר של חודש 9/11 נערך לתובע גמר חשבון ושולם לתובע פדיון חופשה בסך 8,699 ₪ ודמי הבראה בסך 4,045 ₪. הנתבעת ניכתה מהסכומים המגיעים לתובע סך של 10,290 ₪, עבור סחורה שרכש מהנתבעת (נספח מ/1). ט. נכון ליום 13.11.11 נצברו בביטוח המנהלים של התובע פיצויי פיטורים בסך 5,754 ₪ (נספח ת/1). ניהול ההליך: י. כתב התביעה הוגש ביום 1.12.11. בתביעתו עתר לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה. יא. הנתבעת לא הגישה כתב הגנה וביום 15.2.12 ניתן פסק דין בהעדר הגנה. יב. ביום 4.4.12 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין. בדיון שהתקיים בבקשה ביום 19.11.12, נחקר יואב ובסיום הדיון הגיעו הצדדים להסכמה כי פסק הדין יבוטל בכפוף לפסיקת הוצאות. יג. בדיון המוקדם שהתקיים ביום 1.5.13 מחק התובע את התביעה לפדיון חופשה ודמי הבראה והנתבעת ויתרה על כל טענותיה בעניין כספים שהתובע חייב בשל רכישת סחורה מהעסק. במהלך הדיון התברר כי הנתבעת טרם הגישה כתב הגנה. כדי לקדם את הטיפול בתיק, נתן ב"כ התובע את הסכמתו כי התצהיר שהגיש יואב במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין יהווה כתב הגנה מטעם הנתבעת. דיון והכרעה 4. הכרעותינו דרושות בשאלות הבאות השנויות במחלוקת: א. האם הנתבעת הסכימה ו/או התחייבה לשלם לתובע פיצויי פיטורים במועד סיום ההעסקה, כטענת התובע, או שמא התובע התפטר בכדי להקים עסק מתחרה ומעולם לא סוכם כי קיבל פיצויי פיטורים, כטענת הנתבעת. ב. היה והתובע זכאי לפיצויי פיטורים מהו ה"שכר הקובע" לצורך חישוב פיצויי הפיטורים ובאיזה אופן יש לחשב את פיצויי הפיטורים. האם הנתבעת הסכימה ו/או התחייבה לשלם לתובע פיצויי פיטורים 5. נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי לאחר ששמענו את עדויות הצדדים ושקלנו את מכלול הראיות והטענות הגענו לכלל מסקנה כי התובע עמד בנטל ההוכחה והוכח כי הנתבעת הסכימה והתחייבה לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסיום העסקתו. וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן. 6. ראשית, מצאנו את גרסת התובע כי הנתבעת הסכימה והתחייבה לשלם לו פיצויי פיטורים מהימנה וקוהרנטית. התובע בחקירתו הנגדית השיב על השאלות בצורה ישירה ולא מתחמקת והציג את התמונה בכללותה ולא רק את חלקי הדברים שיכולים לסייע לו בתביעתו. התובע העיד כי בסמוך למועד סיום העסקתו, לא היה מרוצה מתנאי השכר ובמהלך חודש מאי 2011 קיים שיחה עם יואב וביקש העלאה בשכר. יואב ביקש לבחון את הדברים והסכים לשפר את שכרו רק במרכיב הבונוס, דבר שלא היה מקובל על התובע (ס' 12 לתצהיר התובע; עמ' 11, ש' 13-22, לפרו' מיום 16.5.13). למרות שתובע לא היה מרוצה בחר התובע להמשיך ולעבוד (עמ' 11 , ש' 24-25, לפרו' מיום 16.5.13). התובע העיד כי במהלך תקופת העסקתו קיבל הצעות עבודה מפתות מספקים ומעצבים אחרים אך תמיד רצה להישאר ולעבוד אצל הנתבעת (עמ' 11, ש' 30-31, לפרו' מיום 16.5.13). במהלך תקופת ההעסקה פנה התובע מספר פעמים לנתבעת בבקשה להעלאה בשכר, מאחר שסבר כי הוא זכאי לשכר גבוה יותר, לאור היקף העבודה ותרומתו לעסק, ולפעמים העלאת השכר תאמה את הציפיות שלו ולפעמים לא, אך בכל מקרה רצה להמשיך ולעבוד אצל הנתבעת כי היה לו טוב מבחינה חברתית (עמ' 12 ,ש' 1-5, לפרו' מיום 16.5.13). התובע שהחל לעבוד אצל הנתבעת מיד עם שחררו מהצבא, רצה להתקדם ולהתפתח אך חש שבגלל שהנתבעת סגרה חלק מעסקיה וצמצמה את פעילותה אין לו אפשרויות נוספות לקידום. לכן, יזם התובע שיחה על יואב על מנת לבחון את המשך העסקתו והאם במקרה שהוא מתפטר הוא יקבל תשלום עבור פיצוי פיטורים (עמ' 12, ש' 11-22; עמ' 13, ש' 32-33; עמ' 14 ש' 1-7, לפרו' מיום 16.5.13). התובע העיד כי היה ברור לו וגם לנתבעת שלאחר 7.5 שנים בעבודה הוא לא יתפטר ללא תשלום של פיצויי פיטורים (ס' 14 לתצהירו) ולכן בשיחה שקיים במהלך חודש יולי עם יואב, סוכם בין הצדדים וברוח טובה, כי התובע יסיים את עבודתו והנתבעת תשלם לו את כל הזכויות המגיעות לו, לרבות פיצויי פיטורים (ס' 13 לתצהיר התובע). לאחר סיום יחסי העבודה, מסר יואב לתובע כי יקבל פיצויי פיטורים בשיעור של חודש עבור כל שנת עבודה ושהתשלום מתעכב בשל בירורים שהוא עורך מול סוכן הביטוח (ס' 15 לתצהיר התובע) ואף שלח לו מסרון והודעת דואר אלקטרוני שהעניין בטיפול והוא יקבל 50,000 -60,000 ₪ (ס' 16 התובע; עמ' 15, ש' 1-5 וש' 30-32, לפרו' מיום 16.5.13). לסיום נציין, כי לא מצאנו בעדות התובע כי לא ידע כיצד מחשבים את פיצויי הפיטורים וכי סבר שכל עובד שמסיים 4 שנות עבודה זכאי לפיצוי פיטורים, כדי לערער את מהימנות גרסתו. לטעמנו, עדות זו של התובע דווקא מצביעה על כך שהתובע לא היה בקיא בהוראות החוק ולא הכיר את זכויתיו ולכן ביקש לקיים שיחה עם יואב על מנת לבחון את הדרך לסיום העסקתו באופן שיקבל תשלום עבור פיצויי הפיטורים. 7. שנית, גרסת התובע כי הנתבעת התחייבה והסכימה לשלם לו פיצויי פיטורים מקבלת חיזוק מהמסרון והודעת הדואר האלקטרוני ששלח יואב לתובע לאחר סיום עבודתו וכן עם האמור בטופס 161. ונפרט: במסרון מיום 7.9.11 נכתב באופן ברור כי הנתבעת מתכוונת לסיים את הבירורים מול חברת הביטוח והסכום הכולל המגיע לתובע "יגיע בין 50 ל-60 אלף". סכום זה לא יכול לשקף דבר אחר מלבד פיצויי פיטורים וזאת גם בשים לב לכך שבגמר חשבון שילמה הנתבעת לתובע פדיון חופשה ודמי הבראה בסך 12,744 ₪ בלבד. יתרה מכך, מעיון בטופס 161 שנחתם ביום 24.10.11 עולה כי הנתבעת רשמה כי השכר הקובע של התובע לצורך חישוב פיצוי הפיטורים עמד על סך 8,981 ₪ ובמכפלת שנות עבודתו זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 68,105 ₪. עוד נרשם בטופס 161 כי בביטוח המנהלים נצברו פיצויי פיטורים בסך של 6,024 ₪. פועל יוצא מכל האמור הוא, כי בהתאם לטופס 161 שהנפיקה הנתבעת התובע זכאי ליתרת פיצויי פיטורים בסך 62,081 ₪, סכום שלכל הדעות קרוב מאוד לסכום שכתב יואב במסרון. בנוסף, בהודעה הדואר האלקטרוני מיום 12.10.11 רשם יואב ביום ראשון אקבל מסוכן הביטוח את הסכום שנצבר בקופה. ריקי תעשה את החישוב ליתרה ואהייה איתך בקשר." (הדגשה של המותב) ומכאן עולה כי היתה כוונה מצד הנתבעת לשלם לתובע את יתרת פיצויי הפיטורים מעבר לפיצויי הפיטורים שנצברו בביטוח המנהלים. 8. שלישית, כפי שיפורט להלן גרסת הנתבעת לא רק שאינה משכנעת, אלא אף ברור למעלה מכל ספק, כי רצופה היא תמיהות ואינה עולה בקנה אחד עם מכלול הראיות המצויות בתיק. א. יואב העיד כי הוא מנהל עסק עצמאי החל משנת 1990, ובשלב מסוים העסיק עד 20 עובדים במספר סניפים השייכים לנתבעת. יואב ידע להשיב כמה ימי החופשה מגיעים לעובד בשנה, מהו הסכום המגיע לעובד בגין הבראה בשנה (עמ' 17, ש' 1-2, לפרו' מיום 16.05.13), כיצד מחשבים באופן גס פיצויי הפיטורים ושבכדי לקבל את כספי פיצויי פיטורים שנצברו בפוליסת הביטוח יש צורך מכתב שחרורו מהמעסיק (עמ' 21, ש 1-2 וש' 14-15, לפרו' מיום 16.05.13). חרף העובדה שיואב מנהל עסק ומעסיק עובדים במשך שנים רבות ואף יודע כיצד מחשבים את פיצויי פיטורים, הציג יואב גרסה תמוהה באשר לנסיבות בהן שלח לתובע את המסרון. לטענתו, הסכום האמור במסרון נרשם בטעות וכי המקור לטעות הינו אי הבנה בינו לבין ריקי, מנהלת החשבונות, שסברה שמדובר בפיצויי פיטורים ועל כן ערכה תחשיב גס של פיצויי הפיטורים. עם זאת, בחקירתו הנגדית יואב לא סיפק הסבר ראוי ומניח את הדעת, מדוע ריקי חשבה שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים ומדוע לא עדכן את ריקי בטרם עריכת גמר החשבון שהתובע התפטר ולכן לא זכאי לפיצויי פיטורים. מעבר לכך, לא ברור כיצד יואב, שכאמור יודע איך מחשבים את פיצויי הפיטורים לא שם לב מיד כשקיבל את התחשיב מריקי, כי נפלה טעות כביכול. הרי מדובר בסכום של עשרות אלפי שקלים שלא אמור לשקף דבר מלבד תשלום עבור פיצויי פיטורים. כאן המקום לציין כי הימנעותה של הנתבעת מלזמן לעדות את ריקי, שלטענתה היתה מקור הטעות במסרון שנשלח, יוצרת חזקה כי עדותה של ריקי היתה פועלת כנגד הנתבעת וסותרת את גרסתה. ב. יואב גם לא סיפק הסבר וראוי ומניח את הדעת, מדוע היה צורך בפנייה לסוכן הביטוח, מדוע רשם במסרון שהתחשבנות תתבצע לאחר סיום הבירורים מול חברת הביטוח ומדוע בהודעת הדואר האלקטרוני כתב שלאחר שיקבל את הסכום מסוכן הביטוח ריקי תעשה חישוב של "היתרה". בעדותו בדיון בבקשה לביטול פסק הדין, כאשר נשאל בעניין זה, השיב כך: "ש: אז למה אתה מתכוון באסאםאס כשאתה כותב אנו נסיים את הבירורים מול חברת הביטוח בתחילת החודש ונתחשבן. איזה בירורים יש בחברת הביטוח? ת:ריקי מנה"ח והיא לא מכירה את כל ההליכים שעובד עוזב, זה לא קרה לי הרבה פעמים בעבר. בכזה מקרה היא מתקשרת לסוכן הביטוח שמייצג אותנו כדי להבין מה מגיע? ש: מה יש לברר עם סוכן הביטוח שזה לא שכר וצריך להתייעץ או לברר איתו? ת: זה לא ענין של שכר, זה ענין של סיום עבודה של עובד. אני לא בקיא בדברים האלה, גם ריקי לא. היא אמורה להתייעץ עם סוכן הביטוח." (עמ' 4 שורות 3-8 לפרוטוקול מיום 19.11.12). גם בחקירתו הנגדית לא ידע יואב להשיב באופן קוהרנטי, וכך העיד: "ש. אתה אומר בעמ' 4 שורה 23 (מקריא). כשאמרת בחקירה "היינו צריכים לברר עם סוכן הביטוח מה מגיע לתובע והוא יקבל מה שמגיע לו " , האם התכוונת לגמל ? ת. אצל סוכן הביטוח את נושא החופשות והיתרה והבראה וכל זה זה נמצא אצל ריקי, כל הנושאים של ההפרשות האחרות נמצאים אצל סוכן הביטוח. אני לא בקיא בהפרשות. אף פעם לא הוזכר נושא פ.פ. ... ש. אם זו ריקי, איך אתה בכל התצהירים שלך כותב את הנושא של הסוכן ביטוח. מה הקשר עם סוכן הביטוח. אם ריקי עשתה את החשבון וגילתה את הטעות יחד איתך, מה קשור סוכן הביטוח לכל הענין ? ת. סוכן הביטוח קשור לגבי הנושא של קופת גמל, לגבי הפרשים שנותרו על הדברים שהופרשו לאותה קופה. (עמ' 18, ש' 17-21 וש-31-33; עמ' 19, ש' 1-2, לפרו' מיום 16.5.13) לאור עדותו הלא קוהרנטית של יואב, נפגעה מהימנות גרסתו. בנסיבות אלו ולאחר שבחנו את מכלול הראיות הגענו למסקנה, כי הנתבעת התכוונה לשלם לתובע פיצויי פיטורים ולכן פנתה לסוכן הביטוח בכדי לקבל פרטים בדבר פיצויי הפיטורים שנצברו בביטוח המנהלים. הנתבעת עדכנה את התובע כי תשלם לו את "היתרה" בסיום הבדיקה מול חברת הביטוח. ד. לא זו אף זו, העובדה שהנתבעת הסתירה עד לסיום דיון ההוכחות כי שילמה לתובע חלק מפיצויי הפיטורים, באמצעות שחרור כספי פיצויי הפיטורים שנצברו בביטוח המנהלים, מערערת את מהימנות גרסתה. הנתבעת לא טרחה לפרט בבקשה לביטול פסק הדין ובתצהיר של יואב שצורף לבקשה (המהווה כתב הגנה) כי העבירה לבעלות התובע את הכספים שנצברו בפוליסת ביטוח המנהלים, לרבות פיצוי הפיטורים ולא צירפה מכתב להעברת הבעלות ו/או טופס לחברת הביטוח ואת טופס 161 (להלן: המסמכים). בדיון שהתקיים בבקשה לביטול פסק הדין ביום 19.11.12 נשאל יואב בעניין זה והשיב כך: "ש. האם נכון שהוצאת מכתב לחב' הביטוח שהעובד פוטר ולכן אתה מבקש להעביר לו את הכספים שנצברו לזכותו במגדל. ת. אני לא זוכר. ש. האם אתה יודע מהנסיון שלך שללא מכתב ממעסיק לחב' הביטוח העובד לא יכול למשוך את כספי הפיצויים? ת. כן" (עמ' 5 , ש' 4-9). חרף העובדה ששאלת העברת הפוליסה לבעלות התובע עלתה במסגרת הדיון בבקשה לביטול פסק הדין, תמוה כי הנתבעת במסגרת הליך גילוי המסמכים לא פירטה כי מצויים בידה המסמכים, וגם בתצהיר העדות הראשית מטעם יואב לא נטען כי שולמו לתובע פיצויי פיטורים חלקיים וצורפו המסמכים. גם בדיון ההוכחות כשנשאל יואב האם מסר לתובע מכתב לשחרור הכספים שנצברו בביטוח המנהלים וטופס 161 השיב "אני לא זוכר אם זה בוצע" (עמ' 20, ש' 27-28). משהתעוררה השאלה במסגרת דיון ההוכחות, התבקשה הנתבעת לבדוק האם הונפק טופס 161 ולאחר שניתנה הסכמה מצד התובע, ניתנה החלטה לפיה הנתבעת רשאית לצרף לסיכומים טופס 161 ומכתב שחרור של כספי הפיצויים. בשים לב להתנהלות האמורה של הנתבעת נדחית מכל וכל טענתה, כי התובע הוא שהסתיר מבית הדין את העובדה שקיבל כספים מחברת הביטוח. התרשמותנו היא, כי הנתבעת כבשה את טענותיה בעניין זה מאחר ששחרור פיצויי הפיטורים בסמוך למועד סיום ההעסקה מחזקים את טענת התובע כי הנתבעת התחייבה לשלם לו פיצויי פיטורים. כמו כן, וכפי שפירטנו לעיל, הסכומים המופיעים בטופס 161 מחזקים את המסקנה כי במועד סיום ההעסקה הסכימה הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים ולכן ערכה הנתבעת תחשיב של פיצויי הפיטורים, ועל בסיס אותו תחשיב נשלח לתובע המסרון לפיו הסכום הכולל המגיע לתובע "יגיע בין 50 ל-60 אלף". ה. לסיום, העובדה שיואב לא טרח לעדכן את התובע כי כביכול נפלה טעות בתחשיב ולמעשה התובע לא זכאי לתשלום נוסף, מעוררת אף היא תמיהות. בחקירתו הנגדית העיד כי לא התקשר לתובע להודיע לו "מאחר שהיתה אסמכתא אמיתית, העדפתי שהוא יקבל אותה, תלוש השכר, ועל פי זה שאם יש בעיה, שיגיב" (עמ' 19 ש' ש' 11-14, לפרו' מיום 16.5.13). עם זאת, טענה זו לא מתיישבת עם העובדה שגם לאחר שהופק תלוש השכר של חודש 9/11 ביום 9.10.11 (מ/1), שלחה הנתבעת הודעת דואר אלקטרוני לתובע ביום 12.10.11 ומסרה לו שטרם הסתיים הבירור מול חברת הביטוח וריקי תעשה חישוב של "היתרה" בקרוב. נהיר וברור כי בניגוד לטענתו של יואב, תלוש השכר של חודש 9/11 לא היה יכול לשמש כאסמכתא כי אין בכוונת הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים. 9. לאור כל האמור נקבע כי הנתבעת התחייבה והסכימה לשלם לתובע פיצויי פיטורים במועד התפטרותו. מאחר שחובה הסכמית יכולה להוסיף על מחויבותו של המעביד מכח חוק פיצויי פיטורים, ואין המעביד יכול להתנער מתשלומם, נקבע כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים. שיעור פיצויי הפיטורים 10. התובע טוען כי השתכר סך של 9,505 ש"ח ברוטו לחודש ומשכורתו הייתה מורכבת משכר בסיס בסך 6,500 ש"ח, נסיעות בסך 500 ש"ח ובונוס חנות בסך של כ - 2,500 ש"ח. לטענתו, בכל חודש שולם לו בונוס בשיעור 0.75% מהפדיון החודשי של העסק ועל כן הבונוס הוא חלק מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, בהתאם לתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 (להלן: תקנות פיצויי פיטורים). מנגד טענה הנתבעת, כי רכיב הבונוס ששולם אינו חלק משהכר הקובע לצורך תשלום פיצויי הפיטורים, שכן מדובר בבונוס ששולם עבור כל המכירות שבוצעו בחנות ולא רק של התובע. בסיכומים, מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי במהלך דיון ההוכחות הודה התובע כי מחצית מתקופת עבודתו, עד שהתמנה כמנהל, השתכר לפי שכר מינימום. לפיכך, יש לחשב את פיצויי הפיטורים לפי שתי תקופות נפרדות. 11. המסגרת הנורמטיבית: תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים קובעת את הרכיבים אשר מובאים בחשבון לצורך קביעת פיצויי הפיטורים. לפי לשון התקנה עלינו לבחון האם הרכיב הנטען נחשב "שכר יסוד" על-פי תקנה 1(א)(1) לתקנות פיצויי פיטורים. הלכה היא, כי השם אשר ניתן ל"תוספת" אינו העיקר, אלא, יש לבחון את מהות התוספת לעניין רכיבי השכר המשמשים לחישוב פיצויי פיטורים. נטל ההוכחה הינו על הטוען כי התוספת הינה חלק מהמשכורת היסודית (דיון מט/141-3 (ארצי) בלבול נ' מפעלי מאיר בע"מ פד"ע כא 439 441-442 (1990). על מנת שסכום המשתלם כשכר עבודה יהווה "תוספת", אשר אינה נכללת ב"שכר היסוד", צריך שהתשלום יהיה מותנה בתנאי או במצב, כך שכאשר לא מתקיים התנאי או משתנה המצב כך חדל גם התשלום (ע"ע 300370/97 זבדי נ' אי.די.איי טכנולוגיות בע"מ פד"ע לז 201 205 (2001)). כך למשל, בונוס אשר מותנה ברווחי המעביד אינו נכלל בשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים (דב"ע נד/3-101 עמנואל נ' שופרסל בע"מ פד"ע כא 241 פסקה 62 לפסק הדין (1995)). תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים קובעת כך: "היה שכר עבודתו של עובד, כולו או מקצתו, משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של שנים עשר החדשים שקדמו לפיטורים". תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים יוצאת מנקודת הנחה, כי אפשר ששכרו של עובד, או חלקו, ישולם בעד עבודה מסוימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת (ע"ע (ארצי) 300048/98 סימן נ' הסתור בע"מ (פסקה 12, מיום 26.03.02)). על פי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים, כאשר שכרו של העובד משתלם "כחלק מהפדיון" רואים את שכרו האחרון כשכר הממוצע של שנים עשר החודשים האחרונים שקדמו לפיטורים. יש לציין כי תקנה 9 חלה על תשלומים ששיעורם נגזר מהפדיון, בין אם מדובר במחזור ובין אם מדובר ברווחים. זאת, לעומת בונוס הניתן בגין עמידה ביעדים שנקבעו ואשר אינו מהווה חלק משכר היסוד (ע"ע 76/06 גימלשטיין נ' יזמקו בע"מ (פסקה 12.1, מיום 06.05.08)). ומן הכלל אל הפרט: 12. נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי התובע עמד בנטל ההוכחה להראות כי רכיב ה"בונוס" הינו למעשה עמלת מכירות ומהווה חלק מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. מעדויות הצדדים עולה כי התובע קיבל כל חודש משכורת בסיסית בתוספת עמלה וכי לא היה חודש שבו לא קיבל שום עמלה כיוון שתמיד היו מכירות. העמלה הייתה מחושבת לפי 0.75% מתוך כלל המכירות, כולל אלו של יתר העובדים בחנות (עמ' 21, שורות 4-11, לפרו' מיום 16.5.13). למעשה העמלה התבססה על סך המכירות בחנות ותשלום העמלה לא הותנה בהתקיימותו של תנאי מסוים. לפיכך, על פי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים יש לכלול את רכיב העמלה כחלק מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. 13. הנתבעת מפנה בסיכומיה לפסק הדין שניתן בע"ע 300327/98 אטקה בע"מ נ' רטר פד"ע לט 49 (2002). בפסק דין זה נקבע כי רכיבי השכר הנטענים אינם נכללים לצורך חישוב השכר הקובע. בית הדין קבע באותו מקרה כי הרכיבים הותנו בהישגים של כלל עובדי המפעל (פרמיה) או הותנו בהישגים של כלל עובדי הסניף (עמלה) פסקה 8 לפסק הדין. משקבענו כי לא היה תנאי אשר העמלה הייתה תלויה בהתקיימותו, הרי לא מדובר באותן נסיבות. במקרה דנן, מדובר בעמלת מכירות ולא בפרמיה. לא צוין כל רף אשר התובע צריך להגיע אליו בכדי לקבל את העמלה. כמו כן, לא נעלם מעינינו כי מדובר בעמלה המשולמת לפי מכירות של כלל עובדי החנות. אולם משמדובר במספר קטן של עובדים והתובע שימש כמנהל החנות, ניתן לראות בכך עמלה אישית, אשר יש לכלול אותה בחישוב השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. 14. זאת ועוד, טענת הנתבעת כי ה"בונוס" אינו חלק משהכר הקובע לא עולה בקנה אחד עם טופס 161 בו נרשם כי המשכורת החודשית של התובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים עומדת על סך 8,981 ₪. בנוסף, טענת הנתבעת כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים לפי רכיב השכר בלבד בסך 6,500 ₪ גם לא מתיישבת עם האופן שבו חישבה הנתבעת את פדיון החופשה. מעיון בתלוש השכר של חודש 9/11 עולה כי הנתבעת שילמה לתובע פדיון של 22.04 ימי חופשה בסך 8,699 ₪. יוצא אפוא כי לשיטתה השכר היומי של התובע עמד על סך 395 ₪ וכפועל יוצא השכר החודשי עמד על סך 8,691 ₪. 15. לאור כל האמור נקבע כי יש לכלול את ה"בונוס" כחלק מהשכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. 16. באשר לטענת הנתבעת, כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים לפי שתי תקופת נפרדות. משמדובר בהרחבת חזית רק מן הטעם הזה ניתן היה לדחותה. עם זאת, ולמען הסר ספק הטענה נדחית גם לגופה מהטעמים הבאים. הלכה היא, כי הכלל לחישוב פיצויי הפיטורים הינו השכר האחרון של העובד. חריגה מהכלל תעשה באחד משני מצבים: האחד, שינוי מהותי שחל בתקופת עבודתו של העובד, להבדיל משינוים וקידומים בתפקיד ובשכר החלים במהלך הרגיל בעבודתו של העובד במהלך תקופת העבודה. השני, שינוי זמני או שינוי בלתי רגיל, כגון הפחתה בשכרו של העובד (ע"ע 42463-09-11 גולן נ' נגריית שירן בע"מ פסקאות 19-20.1 (מיום 18.03.13)). עוד נקבע, כי נטל ההוכחה בטענה כי אין לחשב את פיצויי הפיטורים על יסוד שכרו האחרון של העובד מוטל על הטוען כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים על בסיס שכר בשיעור אחר. הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה בכדי להראות כי יש לחשב את פיצוי הפיטורים לפי 2 תקופות. הנתבעת לא צירפה את תלושי שכר לכל תקופת עבודתו של התובע אלא רק תלושים לתקופה שהתובע הועסק כמנהל החנות. הנתבעת אף לא מציינת את המועד שבו התובע עבר תפקיד ומה היה שיעור שכרו טרם הקידום לתפקיד מנהל החנות. אמנם, במהלך חקירתו הנגדית העיד התובע כי הועסק כמנהל כ-4 שנים ולפני כן כמוכר השתכר שכר מינימום לפי שעות עבודתו. אולם, לדעתנו, לא די בכך בכדי להרים את הנטל המוטל על הנתבעת שכאמור לא טרחה לפרט את המועד המדויק בו קודם התובע לתפקיד מנהל, שיעור שכרו עובר למועד הקידום ולא צירפה ולו ראשית ראיה לביסוס טענתה. מעבר לכך, הנתבעת לא הרימה את הנטל להראות כי מדובר בשינוי מהותי בשכר המצדיק חלוקה של תקופות העסקה. דרך קבע הינה כי העובד מתקדם עם שנות עבודתו וכי משכורתו בדרך כלל עולה. בנסיבות המקרה דנן משקודם התובע ממוכר למנהל החנות, לא ניתן לקבוע, על סמך הנתונים שלפנינו, כי מדובר בשינוי מהותי המצדיק חישוב פיצויי הפיטורים לפי 2 תקופת העסקה. לאור כל האמור נדחית טענת הנתבעת כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים לפי שתי תקופות נפרדות. 17. לא הוגשו לבית הדין 12 תלושי שכר אחרונים של התובע. לפיכך, ערך בית הדין תחשיב לפי 10 תלושים אחרונים (אוקטובר 2010, ו-9 תלושים החל מחודש דצמבר 2010 עד לחודש אוגוסט 2011). בהתאם לתחשיב שערכנו השכר הקובע של התובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים עומד על סך 8,654 ₪ [ 6,500 ₪ שכר יסוד +ממוצע עמלות בסך 2,154 ₪]. לפיכך, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 65,626 ₪ [8,564 ₪ X 91/12]. מסכום זה יש לפחית את פיצויי הפיטורים שנצברו בביטוח המנהלים בסך 5,754 ₪. סוף דבר 18. הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, פיצויי פיטורים בסך 59,872 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.11 ועד לתשלום בפועל. 19. לאור תוצאת פסק דין תישא הנתבעת בשכ"ט ב"כ התובע בסך 4,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. לפנים משורת הדיןפיטוריםפיצוייםפיצויי פיטורים