1. תביעה להכיר בפגיעה בכתף שמאל ובקרסול רגל ימין , כתאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), בעקבות אירוע תאונתי מיום 17.9.10. 2. בחודש ינואר 2011 דחה פקיד התביעות את תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בגין האירוע מיום 17.9.10 בנימוק כי עיון בפרטי תביעתו ובירורים שנערכו לא הוכיחו קיומו של אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה. 3. ביום 14.12.11 הגיש התובע תביעה לבית הדין. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 12.9.12, נחקרו התובע ומר אמיר בן ישראל, שעובד כסדרן בחברת אגד והיה מנהלו של התובע בעת האירוע. בסיום הדיון לא הגיעו הצדדים לכדי הסכמות והנתבע גרס כי יש לדחות את התביעה. 4. בהחלטה מיום 26.11.12 נקבע כי יש להכיר באירוע מיום 17.9.10 כאירוע תאונתי מהנימוקים שפורטו שם ונקבעה תשתית עובדתית לצורך מינוי מומחה רפואי. 5. כמפורט בהחלטה העובדות שנקבעו הן כדלקמן: א. התובע יליד שנת 1968. ב. התובע עבד החל משנת 2005 כנהג אוטובוס בחברת אגד. ג. ביום 17.9.10, בבואו לרדת מהאוטובוס, מעד התובע במדרגות האוטובוס. בכדי למנוע נפילתו על פניו, אחז התובע במעקה הבטיחות בידו השמאלית והחליק. ד. ביום 19.9.10 פנה התובע לקבלת טיפול רפואי. ה. מצבו הרפואי של התובע כמפורט בחומר הרפואי. 6. על יסוד העובדות הנ"ל, מינה בית הדין את ד"ר נחמיה בלומברג כמומחה, יועץ רפואי מטעמו. המומחה הרפואי התבקש להשיב על השאלות הבאות: א. מהי הפגיעה ממנה סובל התובעת בכתף שמאל ובקרסול ימין, ככל שסובל? ב. האם קיים קשר סיבתי רפואי בין האירוע מיום 17.9.10 לבין הפגיעה, ככל שקיימת פגיעה? 7. המומחה קבע בחוות דעתו כי לא נמצא ממצא אובייקטיבי בחומר הרפואי לגבי הפגיעה בכתף שמאל, לגבי הקרסול קבע כי התובע סבל מדלקת בגיד אכילס. המומחה קבע כי הממצאים הרפואיים מתאימים לבעיה כרונית שקדמה לאירוע החבלתי מיום 17.9.10 וקבע כי אין קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לבין הפגיעה. 8. בעקבות חוות דעתו, התבקש המומחה להשיב על שאלת ההבהרה כדלקמן: בהסתמך על החומר הרפואי שבפניך, האם האירוע החבלתי בעבודה אפשר והחמיר את המצב בקרסול ימין? אם כן, כמה מימי המחלה היית מייחס לאירוע התאונתי? 9. המומחה השיב על שאלת ההבהרה בחיוב וקבע כי האירוע החבלתי החמיר את המצב בקרסול ימין. עוד ציין בתשובתו כי היה מייחס לאירוע התאונתי כמחצית מימי המחלה. 10. התובע טען בסיכומיו כי יש להכיר בתביעה על דרך ההחמרה ויש לייחס מחצית מימי המחלה שניתנו לו בגין התאונה. הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה שכן המומחה הרפואי שלל באופן מוחלט קיומו של קשר סיבתי בין האירוע לבין הפגיעה ואין כל הצדקה לסטות מחוות דעתו החד משמעית של המומחה. 11. המומחה כאמור קבע בחוות דעתו כי הממצא הפתולוגי בקרסול התובע לא נגרם כתוצאה מהאירוע התאונתי מיום 17.9.10 וכי זה היה קיים עוד קודם לכן. בהשיבו על שאלת ההבהרה, חידד קביעתו וציין כי האירוע התאונתי מיום 17.9.10 החמיר את המצב בקרסול ימין וכי יש לייחס לאירוע התאונתי כמחצית מימי המחלה. 12. כידוע ההלכה הפסוקה מייחסת לחוות הדעת של המומחה הרפואי משקל מיוחד, הגם שאין בית הדין כבול בה. במקרה הנוכחי, לא מצאתי הצדקה משפטית או עובדתית שלא לאמץ את חוות דעת. 13. בנסיבות אלה, יש לקבוע כי האירוע התאונתי מיום 17.9.10 גרם להחמרה במצבו הרפואי של התובע ולהכיר בתביעה על דרך ההחמרה. כמו כן, יש לייחס לאירוע התאונתי כמחצית מימי המחלה שניתנו לתובע בגין האירוע התאונתי. 14. אשר על כן, התביעה מתקבלת. 15. הנתבע יישא בהוצאות התובע בהליכים אלה בסך של 2,500 ₪. 16. הערעור על פסק הדין הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. קרסולהכרה בתאונת עבודהכתפייםרגלייםתאונת עבודה