תביעה על שלילת זכאות לתשלום גמלת הבטחת הכנסה באופן רטרואקטיבי מחודש יוני 2009, הוא המועד בו החלה זכאותו לקבלת הגמלה. זאת, מן הטעם שהתובע העלים או הסתיר מידע מן המוסד בדבר שימוש ברכב; מגורים משותפים עם בת זוג; מקום מגורים; והכנסות מעבודה. כן משיג התובע על החלטת המוסד כי נוכח שלילת הגמלה נוצר לתובע חוב בגין תשלומי עבר אותם לא היה זכאי לקבל. 2. המוסד טען כי זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה החלה ביוני 2009, כאשר התביעה שהגיש היתה כיחיד (נ/1). לטענת המוסד, בדיקות שערך העלו כי התובע התגורר עם בת זוגו, מיכל כהן, בין היתר בתקופה שמחודש יוני 2009 ועד מאי 2010. הגב' כהן מסרה למוסד כי התובע התגורר עימה בתקופה זו במושב ישע, השתתף בתשלום הוצאות המחייה והחשבונות השוטפים, וקיים עימה משק בית משותף. לאור זאת, זכאותו של התובע צריכה היתה להיבחן יחד עם בת הזוג, ולא כיחיד, כפי שהציג למוסד. המוסד טען כי בניגוד להצהרת התובע, כי הוא אינו משתמש ברכב ואין רכב בבעלותו, חקירת המוסד העלתה כי התובע עשה שימוש ברכב מסוג סיטרואן. המוסד טען כי עדות הגב' כהן ועדויות אחרות מצביעות על כך שלתובע היו הכנסות מעבודתו כמתווך דירות, עליהן לא דיווח. המוסד טען כי התובע עבר מקום מגורים מספר פעמים, מבלי שדיווח על כך למוסד, בניגוד לחוק. בין היתר התגורר התובע באשקלון, אופקים, אשדוד, מושב ישע, ועוד. נוכח כל האמור, המוסד טען כי התובע לא מילא אחר החובות המוטלות עליו מכוח סעיפים 19-20 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980 (להלן: החוק) ויש להפעיל עליו את הסנקציה שבסעיף 20א' לחוק לפיה יש לדרוש את השבת הגמלאות. 3. התובע טען כי לא היה כל בסיס לשלילת הגמלה וממילא לא נוצר לפיכך כל חוב בגין תשלומי עבר. לטענת התובע, הוא לא התגורר עם בת זוג בתקופה הרלבנטית לקבלת גמלת הבטחת ההכנסה (דהינו מחודש יוני 2009); לא היה רכב בבעלותו; לא היו לו הכנסות מעבודה עקב מצבו הבריאותי הקשה; והוא לא הסתיר מידע ביחס לכתובת מגוריו, אלא הודיע למוסד שאין לא מקום מגורים קבוע ולפיכך אין ביכולתו לתת כתובת קבועה. 4. טרם נדון בטענות הצדדים לגופן נעיר כבר עתה, כי בדיון שהתקיים ביום 14.7.13 טען ב"כ התובע כי הטענות לעניין השימוש ברכב נמצאות בימים אלה בבדיקה של המוסד אל מול בית הדין הארצי. בתשובה הודיע ב"כ המוסד, כי אין בכוונת המוסד לדון בשאלת הרכב בשלב זה (פרוטוקול עמ' 3 ש' 11-22). לאור האמור, הדיון בענייננו לא יעסוק בטענות המוסד לעניין שימוש ברכב על ידי התובע. 5. מן הראיות שהובאו לפנינו עולה התמונה הבאה: התובע, יליד 1967, גרוש ואב לשתי בנות, הראשונה מגרושתו והשניה מבת זוגו הגב' מיכל כהן. אין חולק, כי גם מערכת היחסים עם גב' כהן הגיעה לסיומה. עם זאת, הצדדים חלוקים ביחס לשאלה מהו המועד ממנו לא חיו עוד בני הזוג יחד. התובע היה בעליו של עסק לממכר ביגוד והנעלה, אשר נקלע לקשיים בשנת 2005. על פי עדות התובע, אשר לא נסתרה בעניין זה, הסתבכותו הכלכלית, בין היתר בעקבות קריסת העסק ובעקבות לקיחת הלוואות בשוק האפור, הובילה לכך שבשנת 2009 פשט רגל. כתוצאה מכך, נרדף על ידי נושים של השוק האפור ונאלץ להסתתר ולהחליף כתובות בתדירות גבוהה. דיון והכרעה 6. סעיפים 19 ו-20 לחוק הבטחת הכנסה קובעים את חובותיו של מי שתובע זכאות לגמלה: 19. (א) לצורך קביעת הזכאות לגימלה או המשך תשלומה, חייב התובע גימלה או המקבל גימלה, לפי דרישת המוסד לביטוח לאומי - (1) למסור למוסד לביטוח לאומי כל ידיעה או מסמכים שברשותו או שבאפשרותו לקבלם, לרבות תצהירים; (2) לעמוד לבדיקה רפואית או לבדיקה של פסיכולוג, של מומחה תעסוקה, של מומחה שיקום או של מומחה אחר, הכל לפי הענין; (3) להופיע לפני מי שהמוסד לביטוח לאומי קבע לכך ולמסור לו כל מידע שיידרש. (ב) כל עוד לא קויימה דרישה לפי סעיף קטן (א), רשאי המוסד לביטוח לאומי לעכב את הטיפול בתביעה, להפסיק תשלומה של גימלה או להחליט על אי- מתן הגימלה. 20. המקבל גימלה יודיע בכתב למוסד לביטוח לאומי, תוך שלושים ימים, על כל שינוי שחל במצבו המשפחתי ובהכנסותיו ועל כל שינוי אחר העשוי להשפיע על זכותו לגימלה או על שיעורה. 7. בית הדין הארצי ניתח את החובות המוטלות מכוח סעיפים אלה, וקבע כי מקבל הגמלה חייב לעדכן את המוסד על כל שינוי אשר עשוי להשפיע על היקף זכאותו לגמלה: "על מקבל הגמלה למסור מידע - אף ביוזמתו - על כל שינוי במצבו המשפחתי ועל כל שינוי אחר העשוי להשפיע על זכותו לגמלה ועל שיעורה. זכותו של אדם לגמלה מבוססת על מצבו הכלכלי, ופשיטא שכל שינוי במצבו הכלכלי הבסיסי היכול להשפיע על היקף זכותו לגמלה חייב להגיע לידיעת המוסד." (עב"ל (ארצי) 157/07 אנה פירוגובסקי - המוסד לביטוח לאומי (28.7.07), להלן: עניין פירוגובסקי). עם זאת, נקבע כי "בצד חובתה של המערערת לגלות את כל העובדות הרלבנטיות הנוגעות למצבה הכלכלי, קמה חובה על המוסד לבדוק את השפעת עובדות אלה על זכאותה למלוא הגמלה." (לעיל). לפיכך, גם מקום בו מקבל גמלה הפר חובותיו מכוח סעיפים 19 ו-20, אין לשלול ממנו אוטומטית את הגמלה, אלא יש לברר תחילה כיצד משפיע המידע שהיה עליו להעביר למוסד, על זכאותו. קביעה זו עולה בקנה אחד עם הרציונל המונח בבסיס חובת מסירת המידע, שהינו מניעת מצב של עיוות הזכות לקבלת הגמלה. ככל שאי מסירת המידע לא שינתה את הזכות המהותית לקבלת הגמלה, לא ראוי לשלול הגמלה אך בשל אי הגילוי (ראו עב"ל (ארצי) 1362/04 שלום אוחנה - המוסד לביטוח לאומי (20.4.06), להלן: עניין אוחנה). 8. בענייננו, המוסד טען שהתובע לא מסר פרטים בשלושה עניינים (כאמור, בעניין הרביעי, השימוש ברכב, אין אנו דנים): מגורים עם בת הזוג הגב' כהן בתקופה שמחודש 6/09 עד 5/10; הכנסות מעבודה כמתווך; ועדכון כתובות המגורים. להלן נדון בכל אחת מן הטענות. 9. קיום משק בית משותף עם בת זוג, הגב' כהן סעיף 2 לחוק הבטחת הכנסה, מגדיר את הזכאים להבטחת הכנסה: 2. תנאי זכאות (א) תושב ישראל שמלאו לו עשרים שנה זכאי לגמלה, בכפוף להוראות חוק זה כל עוד מתקיים בו אחד מתנאים אלה: (1) אין לו הכושר לעבוד ולהתפרנס כדי מחייתו או שאינו ניתן להשמה בעבודה כלשהי, הכל לפי כללים, תנאים ומבחנים בתקנות... כאשר מדובר בבני זוג, חל סעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה: 4. זכאות בני זוג (א) הזכאות לגימלה של כל אחד מבני זוג מותנית בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות לפי סעיף 2. (ב) האמור בסעיף קטן (א) לא יחול על מי שהשר קבע בתקנות, בתנאים שקבע. "בני זוג" מוגדרים בסעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה כ"לרבות איש ואישה הידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו." טענת המוסד היא, כי התובע וגב' כהן חיו כ"בני זוג" עד חודש מאי 2010. בעניין זה נפסק כי בבוא בית הדין לבחון האם מתקיים בעניין שלפניו משק בית משותף, עליו לבחון כל מערכת יחסים בין בני זוג לגופה (דב"ע (ארצי) נו/257-04 קרולי אימרה לוסטיג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ל' 1). השאלה בה יש להכריע בענייננו, היא אפוא האם על פי התשתית העובדתית ניהלו התובע וגב' כהן משק בית משותף, אם לאו, בתקופה שמחודש יוני 2009 ועד מאי 2010 (להלן גם: התקופה הרלבנטית). 10. המוסד טען כי על פי עדותה של הגב' כהן, התובע התגורר עימה מחודש 10/08 ועד 5/10, בבית שבמושב ישע (ראו עדות גב' כהן לחוקר המוסד, נ/9). בעדותה בבית הדין אישרה גב' כהן כי התובע אמנם לא התגורר עימה ברציפות משך כל אותה תקופה, נוכח עליות ומורדות ביחסיהם, אך עמדה על כך שהתובע שב והתגורר עימה (פרוטוקול עמ' 7 ש' 20-22, עמ' 9 ש' 29-32, עמ' 10 ש' 4-9). גב' כהן אף העידה שהתובע השתתף בהוצאות המחייה ובתשלום החשבונות, כאשר היא שילמה את החשבונות והתובע היה משלם לה במזומן עבור הוצאות הבית (נ/9). בחקירתה הנגדית בבית הדין אישרה שהתשלום בגין ההוצאות לא היה קבוע, אך עמדה על כך שהתובע שילם לה מספר פעמים בגין הוצאות (פרוטוקול עמ' 11 ש' 3-9). גב' כהן הוסיפה כי התובע היה מקבל דואר לבית במושב ישע, ואף הציגה הודעות מטעם ההוצאה לפועל, שנשלחו לתובע בכתובת במושב ישע (פרוטוקול עמ' 8 ש' 16-27; וכן נ/21 ו-נ/22). 11. התובע הכחיש שגר אותה תקופה עם גב' כהן. לטענתו גב' כהן אינה דוברת אמת בעניינו ומנסה לנקום בו, לאור סיום יחסיהם ובעיקר מאחר שהגיש תלונה על אביה למחלקת הרווחה (פרוטוקול עמ' 6 ש' 5-10; 22-26). עם זאת, התובע לא ציין מתי הוגשה התלונה על ידו. יתרה מכך, התובע אישר שגר עם גב' כהן, לסרוגין, עד תחילת 2009 (פרוטוקול עמ' 5 ש' 28-32, עמ' 6 ש' 15-16), ואף אישר שעזר בתשלום בגין הוצאות הבית (פרוטוקול עמ' 6 ש' 11-13). כלומר, גם לגרסת התובע, הוא שב להתגורר עם גב' כהן גם לאחר שיחסיהם עלו על שרטון. התובע טען אמנם שמראשית 2009 לא התגורר עוד עם גב' כהן, אך עם זאת לא ציין מועד מדויק בו עזב בשנה זו. לטענתו, לאחר שעזב את מושב ישע, עבר להתגורר לסרוגין באשדוד אצל אימו ובאופקים אצל משפחת אוחנה. לאחר מכן, כיוון שהיה עליו לברוח מנושיו, עבר ממקום מגורים אחד לאחר בתדירות גבוהה. בין היתר התגורר לטענתו בקיבוץ גברעם ובקיבוץ ניר עוז (סעיפים 9-12 לתצהיר התובע). עם זאת, התובע לא הביא כל ראיה לכך שאכן התגורר בכתובת אחרת - עד לתקופה בה שכר דירה באשקלון, ביוני 2010. כך, התובע יכול היה להביא מסמכים או אישורים שיראו מהן התקופות בהן התגורר בגברעם ובניר עוז, אך הוא לא עשה כן. התובע אף לא הביא עדים שיעידו היכן התגורר אותה תקופה, למרות שגם לגרסתו התגורר חלק מן הזמן בדירותיהם של קרובי משפחה וחברים. התובע הגיש חוזי שכירות ביחס לדירות ששכר באשקלון (ת/1 ו-ת/2 לתצהיר התובע). עם זאת, מן החוזים עולה כי שכירות זו החלה בחודש יוני 2010. עובדה זו תומכת דווקא בגרסת גב' כהן, אשר העידה כי התובע התגורר עימה במושב ישע עד מאי 2010. 12. התמונה המתקבלת היא אם כן, כי התובע לא הצליח להפריך את עדותה של גב' כהן, כי התגורר עימה עד מאי 2010, גם אם לסרוגין, ואף השתתף בהוצאות המחייה בתקופה בה התגורר עימה. אמנם עלה כי בני הזוג לא התגוררו ברציפות יחד משך כל התקופה, אך גם לגרסת התובע, הוא שב להתגורר עם גב' כהן "לסרוגין". התובע לא הראה מהן התקופות בהן לא התגורר עם גב' כהן. מנגד, גב' כהן העידה כי התובע התגורר עימה עד מאי 2010. לטעמנו במצב דברים זה, אכן יש לראות בתובע בן זוגה של גב' כהן בתקופה שמחודש יוני 2009 ועד מאי 2010. בהתאם, התביעה שהגיש כיחיד, אכן לא שיקפה נאמנה את מצבו המשפחתי. עם זאת התובע הגיש הסכם שכירות ביחס לתקופה שמ 1.6.2010 עד 31.5.2011 אז התגורר ביחידת דיור באשקלון ואף הוגשה תביעה נגדו בקשר לכך (נספחים ת/1 ו ת/1א לתצהיר התובע). יוצא אם כן כי ביחס לתקופה זו התובע לא התגורר עם גב' כהן אך למוסד קיימות טענות אחרות מכוחן יש לשלול הגמלה ובכך נדון כעת. 13. הכנסות מעבודה כמתווך המוסד טען כי התובע הסתיר מידע בדבר הכנסות מעבודתו כמתווך וגם משום כך יש לשלול ממנו את זכאותו לגמלה. המוסד תמך טענותיו בעדותם של גב' כהן; גב' קורל קונסקו, ידידתו של התובע; ומר פאול מרקוביץ. התובע הכחיש שעבד כמתווך, למעט תקופה קצרה בה עבד אצל פאול. מן העדויות שהובאו לפנינו עולה התמונה הבאה: הגב' כהן סיפרה לחוקר המוסד (נ/9) כי בתקופה שהתובע התגורר עימה הוא עבד בתיווך, ואף היה לו משרד בבית. לטענתה, התובע לא שיתף אותה בנוגע להכנסותיו, אך "היו פעמים שקיבל 50,000 ₪ עבור מכירת בית והיו פעמים שהוא קנה בתים" (נ/9 בע' 1). עם זאת, בחקירתה הנגדית, כאשר נשאלה גב' כהן האם התובע הרוויח סכום זה, ענתה: "לא אמרתי זאת. הוא הרוויח יפה מאוד. ראיתי כמה פעמים מזומן שהוא הרוויח לא יודעת לומר סכום." (פרוטוקול עמ' 10 ש' 23-25). גב' כהן גם הכחישה שאמרה שהתובע קנה בתים וטענה שאולי הובנה לא נכון, כיוון שהתובע "הוא לא יכול לקנות בית. הוא לא במצב כזה." (לעיל, ש' 28-32). מר פאול מרקוביץ (להלן: פאול) סיפר לחוקר המוסד (נ/16) כי הוא בעלים של משרד תיווך, ובשנת 2007 התובע עבד אצלו כשלושה חודשים. המוסד הפנה בסיכומיו אל דבריו של פאול מיום 21.9.11, שאמר "ראיתי מדבקה שעליה רשום דני תיווך וגישור לפני שבועיים שלושה בערך" (סעיף 28 לסיכומי המוסד). לטעמנו, אין בעדות זו כדי להוכיח שהתובע עסק בתיווך אותה עת. מר פאול העיד כי הפסיק את עבודת התובע אצלו בשנת 2007, מאחר שהתובע "לא היה מוצלח", ולמעשה לאחר מכן לא היה לו כל קשר עם התובע. מר פאול הוסיף כי "פעם ראיתי מדבקה שעליה רשום דני תיווך וגישור לפני שבועיים שלושה בערך" (נ/16 עמ' 1). עם זאת, פאול לא ציין כיצד ידע שמדובר בתובע, כאשר לא העיד שראה שם משפחה על המדבקה, או כל פרט אחר שיצביע כי מדובר בתובע דווקא, ולא ב"דני" פלוני או אלמוני אחר. דווקא העובדה שהמדבקה דיברה על תיווך וגישור מלמדת שאולי לא מדובר כלל בתובע, משלא הובאה ראיה או טענה כלשהי שהתובע עסק בשלב כלשהו בגישור. ממילא גם לדבריו של מר פאול, מדובר על פעם אחת בה נתקל באותה מדבקה בודדת. עוד יצוין, כי לא ברור מן העדות האם מדובר במדבקה חדשה או ישנה. המוסד נסמך עוד על עדותה של גב' קוסנקו, אשר העידה כי היא והתובע "ידידים", וכי התובע סיפר לה שהוא עובד בתיווך (נ/13 עמ' 2). עם זאת, גב' קוסנקו לא פירטה מתי מסר לה התובע מידע זה. גב' קוסנקו גם לא העידה כי היא עצמה ראתה את התובע עובד בתיווך בשלב כלשהו, ואף לא העידה על הכנסות כלשהן של התובע מן התיווך. מנגד, התובע העיד כי לא עסק בתיווך. התובע עומת בחקירתו הנגדית עם דבריה של גב' כהן, וענה: "עבדתי אצל מתווך בשם פאול ניסיתי לעבוד הנסיעות הרגו אותי, לא יכולתי לעבוד ולתפקד בנסיעות לאשקלון, הדלק עלה לי הרבה כסף לא יכולתי להתעסק בזה." (פרוטוקול עמ' 6 ש' 17-21). 15. מכל האמור לעיל, לא שוכנענו כי המוסד הצליח להוכיח שהתובע עסק בתיווך בתקופה בה קיבל גמלת הבטחת הכנסה, וממילא לא הוכח אם היתה לתובע הכנסה כלשהי מן התיווך, או מה היה שיעורה. נעיר כי גם אם התובע עסק בתיווך, עניין שלא הוכח לטעמנו כאמור, הרי שדווקא עדותו של פאול, כי התובע "לא היה מוצלח" כמתווך, מצביעה על כך שככל הנראה לתובע לא היו היו רווחים גבוהים, אם בכלל, מן התיווך. המוסד טען כי העובדה שלתובע היו הוצאות שונות, שהינן גבוהות מן הקצבה אותה הוא מקבל, מלמדת על כך שלתובע הכנסות ממקור כלשהו אחר, עליהן הוא אינו מדווח. אלא שהמוסד לא הביא ראיה ביחס לאותן הוצאות, וממילא אין בכך כדי ללמד שהתובע עבד כמתווך. לאור האמור, לא מצאנו כי יש לקבל את טענת המוסד ביחס לכך שהתובע העלים מידע ביחס להכנסות מעבודתו כמתווך. 16. אי מסירת מידע ביחס לכתובת המגורים של התובע המוסד טען כי התובע לא עדכן את המוסד בדבר כתובת המגורים הקבועה שלו. לטענת המוסד, הוכח שהתובע החליף את מקום המגורים שלו בתדירות גבוהה, אך לא עדכן את המוסד אודות שינויים אלה, זאת בניגוד לחובה המוטלת עליו כחוק. לא מצאנו כי יש לקבל טענה זו. התובע העיד כי לאור הסתבכותו הפיננסית בחובות לשוק האפור, נרדף על ידי נושים ונאלץ להסתתר ולהחליף מקום מגורים, על מנת שלא יאותר על ידי אותם גורמים (סעיפים 7, 11 לתצהיר התובע). התובע ציין עוד, כי דיווח על כך לפקידת התביעות מטעם המוסד באופקים, וכתוצאה מכך התבקש לתת ת.ד. - אלא שאותו זמן לא היתה לו ת.ד. ולכן לא מסר מידע זה (סעיף 12 לתצהיר). בעדותו לפנינו חזר התובע על ההסבר והדגיש שהפחד הוא שהביא אותו לשנות כתובת. הוא אף ציין שחווה "אלימות מאוד קשה" (פרוטוקול עמ' 4 ש' 26-32; עמ' 5 ש' 1-18). תמיכה לדבריו של התובע ניתן למצוא בהצהרה שמילא במסגרת מעקב על זכאות לגימלה להבטחת הכנסה מיום 28.8.11, בה הוא מציין כי הוא אינו גר במקום קבוע וכי הוא מצוי בקשר עם עו"ס מאחר שהוא מסובך בחובות לשוק האפור (נ/15 עמ' 1). עדותו של התובע בעניין זה לא נסתרה. לא מצאנו לפיכך, כי הסיבה התובע לא מסר את המידע כאמור למוסד, בחוסר תום לב או מתוך כוונה להשפיע על זכאותו לקבלת הגמלה. ממילא, כפי שהעיד התובע, עדות אשר לא נסתרה, ניתנה לו האפשרות למסור ת.ד. במקום כתובת קבועה, ולו היה עושה כן, לא היתה מתעוררת כלל הבעיה. 17. כפי שפורט לעיל, הפסיקה קבעה כי מקום בו אי מסירת המידע לא שינתה את הזכות המהותית לקבלת הגמלה, לא ראוי לשלול הגמלה אך בשל אי הגילוי (עניין אוחנה, לעיל). המוסד לא הביא כל ראיה כי אי גילוי הכתובות על ידי התובע בענייננו הביא לשינוי זכאותו המהותית לקבל הגמלה. לפיכך, אין מקום לשלול ממנו הגמלה בשל טעם זה לבדו. 18. סוף דבר משקיבלנו את טענת המוסד ביחס למגוריו של התובע עם הגב' כהן בתקופה שמחודש יוני 2009 ועד מאי 2010, אכן לא היה מקום להעניק לו גמלה לאותה תקופה כיחיד. עם זאת, משדחינו את טענות המוסד ביחס להעלמת פרטים בדבר הכנסות מעבודה וביחס למסירת מידע מטעה בדבר מקום מגורים - לא היה מקום לשלול את זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה מחודש יוני 2010. 19. תביעת התובע מתקבלת לפיכך באופן חלקי: א. ביחס לתקופה שמחודש יוני 2009 ועד מאי 2010 - התביעה נדחית. ב. ביחס לתקופה שמחודש יוני 2010 ואילך - התביעה מתקבלת. 20. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. הבטחת הכנסהרטרואקטיביות