1. התובעת מבקשת להכיר באירוע אשר במהלכו נפגעה בכתפה הימנית, כתאונת עבודה 2. לאחר קיום מסכת ראיות חלקית, במהלכה העידו התובעת והעדה מטעמה, נתן בית הדין תוקף להסכמת הצדדים לעניין התשתית העובדתית עליה התבסס המומחה כמפורט להלן: "1. התובעת ילידת שנת 75. 2. התובעת עבדה ברשת מזון משנת 2002 כדיילת, שתפקידה היה בין היתר לסדר סחורה במדפים. 3. ביום 16.12.10 היתה צריכה התובעת להזיז ממקומו משטח שעליו סחורה. אל המשטח מחוברת ידית, ויש לו גלגלים. בדרך כלל, התובעת מזיזה ממקומו משטח כזה כשהיא נעזרת בעובד נוסף. באותו יום, לא היה עובד נוסף במקום, ובאופן חריג התובעת ניסתה להזיז אותו לבדה, על ידי משיכת הידית ביד ימין המופנית לאחור. תוך כדי משיכת המשטח, חשה התובעת מתיחה חזקה בכתף ימין, היא הפסיקה לעבוד, נותרה לנוח במקום ועזבה את העבודה מבלי להמשיך לעבוד באותו יום. בימים שלאחר מכן המשיכה התובעת לעבוד למרות הכאבים, אולם, בגלל הכאבים עבדה ביד שמאל, וביצעה בעיקר הזמנות וסידור מדפים ביד שמאל. התובעת פנתה לטיפול רפואי לראשונה ביום 23.1.11, לאחר שעד אז נטלה משככי כאבים וסברה כי הכאב יחלוף. 4. מצבה הרפואי של התובעת הינו כעולה מהמסמכים הרפואיים." 3. לצורך הכרעה בסוגייה מונה ד"ר עידו ציון כמומחה מטעם בית הדין (להלן:"המומחה"), והוא נתבקש לחוות דעתו בשאלות הבאות: "1. ממה סובלת התובעת בכתף ימין? 2. האם הליקוי הקיים, ככל שקיים, נגרם בעקבות האירוע אשר תואר להלן? נא להתייחס לפער הזמנים שבין יום האירוע לבין יום הפנייה לטיפול רפואי ראשון". 4. המומחה השיב בחוות דעתו מיום 13.11.02, במסגרתה סקר את החומר שהיה בפניו, וציין: "...לפיכך, לא ניתן לקשור על סמך התיק הרפואי בין האירוע הנטען 16.12.10 לבין הפגיעה בשרוול המסובב". 5. בהחלטה מיום 25.11.12 ניתנה לצדדים אפשרות לפנות לבית הדין בבקשה להציג למומחה שאלות הבהרה, ונקבע כי במידה ולא יוצגו שאלות כאמור יסכמו הצדדים בכתב. 6. בהחלטה מיום 30.1.13 אישר בית הדין לתובעת להציג למומחה 7 שאלות הבהרה. 7. ביום 4.3.13 השיב המומחה לשאלות עליהן נשאל בין השאר את הדברים הבאים: "2.d . האם ניתן להבין הכיצד סבלה התובעת 5 שבועות. כפי שפורט בתשובה 1 להבהרה, נטילה ממושכת של משככי כאב שהינם ללא מרשם רופא (קרי משככי כאב קלים), בשילוב עם שינוי בצורת העבודה והתפקיד (דבר המצדיק התייחסות המעביד לשינוי התפקוד והצרכים) אינם מסבירים פער זמנים כה ממושך עד לפניה לרופא. לא מדובר בנטילת משככי כאב נרקוטי (מחייב מרשם ואיסור על עבודות עדינות/כלים מורכבים) העשויים למסך הכאב, עד כדי כך שהמשיכה בעבודה לתקופה ממושכת. בנוסף, יש להדגיש כי גם בביקורי הרופא לאחר האירוע הנטען, אין כל איזכור לאירוע חבלתי. ראה ביקור ד"ר מקסימוב 23.1.11 וד"ר נוביק 28.1.11 (שאף מדגיש - '3 חודשים כאב באיזור כתף ימנית ללא חבלה'). תעודה ראשונה לנפגע תאונת עבודה ניתנה רק 25.3.11". 8. בהחלטה מיום 4.3.13 הורה בית הדין לצדדים להגיש את סיכומיהם, וכך עשו הצדדים. טענות התובעת 9. לטענת התובעת, מדובר במקרה נהיר ובהיר בו הוכח קשר סיבתי מובהק בין האירוע המחולל מיום 16.12.10 לבין הפגיעה בכתף יד ימין של התובעת. המומחה שמונה לא התייחס כלל לשאלת הקשר הסיבתי שבין הפגיעה לבין הנזק שנגרם. משלא דן המומחה כלל בשאלה האם הפגיעה בכתף התובעת מתאימה למנגנון הפגיעה, יש ללמוד כי המומחה לא שלל קשר סיבתי, ולפיכך יש לקבל את התובענה. הרישום על גבי רישום טפסי הביקור אצל הרופאים לא היה מדוייק. התובעת איננה משפטנית ולא בדקה את האותיות הקטנות על גבי סיכומי הביקור, ובכל הכבוד אין בכך כדי לשלול את הקשר הסיבתי בין מנגנון התאונה לפגיעה בכתף התובעת. בית הדין מתבקש לקבוע כי לתובעת לא היה "מצב קודם" בכל הקשור לכתפה הימנית. התובעת התלוננה על כאבים עזים רק לאחר האירוע התאונתי. ועדה רפואית מטעם קרן הפנסיה קבעה כי התובעת איבדה את כושר עבודתה כתוצאה מהאירוע התאונתי מיום 16.12.10. קביעה זו מטילה ספק בחוות דעתו של המומחה- ספק שצריך לפעול לטובת המבוטח- ולכל היותר קיימת כאן מחלוקת בין אסכולות רפואיות. לסיכום, טענה התובעת כי יש לקבל את התובענה, ולחילופין למנות מומחה רפואי אחר במקום המומחה שמונה. טענת הנתבע 10. לטענת הנתבע, חוות הדעת אשר הוגשה מאת המומחה הינה מפורטת, סוקרת היטב את החומר הרפואי שעמד בפני המומחה בנוגע לתובעת, ומסקנותיו מבוססות על חומר זה. המומחה נימק והבהיר היטב את עמדתו ביחס למצב הבריאותי של התובעת. חוות הדעת ברורה, והיא שוללת קשר סיבתי באופן שאינו משתמע לשתי פנים. גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה חזר המומחה על קביעתו, לפיה בנסיבות העניין אין קשר סיבתי. המומחה קבע כי הזמן שחלף בין האירוע הנטען לבין פנייתה של התובעת לטיפול רפואי (למעלה מחודש) מנתק את הקשר ביניהם; תוך שהוא מציין שמתיקה הרפואי של התובעת עולה כי התובעת פונה לטיפול בסמוך לתחילת כאב או לבעיה רפואית שמתעוררת, ולא ממתינה אף פעם 5 שבועות עד לפנייה לעזרה רפואית. בנסיבות העניין, אין הצדקה לסטות מן הנקבע בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, ולפיכך על בית הדין לדחות את התובענה. דיון והכרעה 11. לאחר לימוד טענות הצדדים הגענו למסקנה כי דין התובענה להדחות בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה, והכל מהנימוקים המפורטים להלן. 12. בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת המשקל שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, וזאת בהאי לישנא: "בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית". ראה: עב"ל (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי (2.11.99, פסקה 4 לפסק הדין). סטיב אדלר, 'מומחים יועצים רפואיים בביה"ד לעבודה', המשפט ב' (התשנ"ה) 199, 212. יצחק לובוצקי, 'סדר הדין במשפט העבודה', מהדורת 2011, פרק 12 עמ' 49. כמו כן, הלכה פסוקה היא כי בשאלות רפואיות "יסמוך ביה"ד את ידיו על חוות דעת מומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן". ראה: דב"ע (ארצי) נה/ 79-0 סעדה - המוסד לביטוח לאומי 29.3.95, פסקה 13 לפסק הדין). ועוד פסק בית הדין הארצי בהאי לישנא: " ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה". ראה : עב"ל (ארצי) 1035/04 ביקל - המוסד לביטוח לאומי (6.6.2005, פסקה 5 (ו) לפסק הדין). לפיכך, במרבית המקרים ראוי להעדיף את חוות דעתו של המומחה שמינה בית הדין מאשר את חוות דעתו של המומחה מטעם אחד הצדדים. ראה: דב"ע (ארצי) 37 - 0 המוסד לביטוח לאומי - נתנאל, פד"ע יח 78, 82. ע"ע (ארצי) 1274/02 אואקנין - מדינת ישראל, פד"ע לח 370. יצחק לובוצקי, שם. 13. במקרה שלפנינו שלל המומחה קיומו של קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לבין הנזקים בכתפה הימנית של התובעת. 14. המדובר בקביעה רפואית אשר הובאה במסגרת חוות דעת מפורטת ומנומקת, וראוי לקבלה. המומחה ביסס מסקנתו על החומר אשר הונח בפניו, תוך שהוא קושר היטב בין זה לבין זה. המומחה פירט היטב את מצבה הרפואי של התובעת בכל הקשור לכתפה הימנית, והכל בהקשר עם התשתית העובדתית שהונחה בפניו, ולבסוף קבע את שקבע. 15. בין השאר פירט המומחה ממה סובלת התובעת בכתפה הימנית, וסקר בהרחבה את כל הרישומים הרפואיים בעניינה בסדר כרונולוגי; תוך ניתוח האמור במסמכים הרלוונטיים לענייננו, אשר כללו בין השאר התייחסות לבדיקות קליניות אצל רופאים שונים, ניתוח בדיקות הדמייה על נפקותן, וכן התייחסות לעיתוי מועד הרישומים החשובים והטיפולים השונים אותם קיבלה התובעת. לאחר ניתוח מעמיק אותו ערך המומחה סיכם הוא את חוות דעתו באלו המילים: "לאור כל האמור, עולה כי לתובעת קיים מצב קודם לפגיעה בשרוול המסובב כתף ימין כפי שמתועד 2003, 2006-7. התיעוד בתיק הרפואי בחצי השנה סמוך לאירוע התאונה 16.12.2010, אינו מציין כל אירוע חבלתי חריף, וזאת אצל 3 דיסציפלינות שונות (רופאי משפחה, אורתופד, פיזיותרפיסט). גם ממצאי דימות על קול 31.1.2011 אינם תומכים באירוע חריף. מעבר לכך, מודגש כבר מהאירוע 2006-7, כי התובעת ידעה בעת הצורך לפנות בסמוך לאירוע כאב בכתף לגורם רפואי. לפיכך, לא ניתן לקשור על סמך התיק הרפואי בין האירוע הנטען 16.12.2010 לבין הפגיעה בשרוול המסובב. מעבר לכך, אם יוצג חומר חסר המתעד כי עקב אירוע חבלתי עזבה את העבודה באותו היום, ובהמשך התקשתה בתפקוד יד ימין, הרי שיהיה מדובר בהחמרה שניתן יהיה להעריכה עד כדי שליש מכלל הפגיעה (תיעוד שאינו רפואי כמובן, ומעבר לחוות דעת זו)". 16. הנה כי כן, המומחה שלל קשר סיבתי בנסיבות העניין מכמה סיבות. ראשית, עקב מועד פנייתה של התובעת לטיפול רפואי. בנוסף, תיאור הממצאים בבדיקתו של האורטופד מיום 28.1.11 תואם מצב של דלקת כרונית של 3 חודשים, והדבר אף נתמך בבדיקת הדימות (אולטרסאונד) מיום 31.1.11. כמו כן, המומחה תמך מסקנתו גם בכך שבביקורים אצל רופא משפחה, רופא אורטופד ופיזותרפיסט לא צויין כל אירוע חריף של פגיעה. בנוסף, ציין המומחה כי גם קיים מצב רפואי קודם בכתפה הימנית של התובעת עובר לאירוע התאונתי נשוא התובענה דנן. 17. גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה לא סטה המומחה מהאמור בחוות דעתו. המומחה ענה על שנשאל בפירוט, תוך שהוא מנמק את קביעותיו באופן ברור ונחרץ, תוך הפנייה למסמכים השונים אשר עמדו בפניו. כך למשל ענה המומחה בתשובותיו לשאלות ההבהרה מס' 4 - 7; שנשאלו ביחס לאופי הנזק בכתף ימין ולמצב הרפואי בכתף ימין עובר לאירוע התאונתי, כמו גם ביחס למועד פנייתה של התובעת לעזרה רפואית, לרבות התייחסות לנתונים נוספים אשר עמדו בבסיס חוות דעתו ומסקנתו הסופית. נוכח חשיבות הדברים והתייחסותו המקיפה של המומחה, מצאנו לנכון להביא חלק מהאמור בתשובות ההבהרה של המומחה, שם הוא עונה על שנשאל בזו הלשון: 18. המומחה ענה על שאלות ההבהרה באופן מקצועי, ענייני וברור. גם התובעת לא העלתה טענות אשר יש בהן טעם שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה. עסקינן בקביעות רפואיות גרידא, מטעם מומחה אשר מונה על ידי בית הדין, בהן בית הדין אינו נוהג להתערב. המומחה נימק קביעתו בין השאר תוך ציון מספר גורמים שונים אשר עמדו בבסיסה בהתאם למפורט לעיל. 19. בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, נציין כי במסגרת סיכומיה ניסתה התובעת לקעקע את האנמנזות בעניינה בנימוקים שונים, הגם שניתנו על ידי 3 אנשי מקצוע שונים. יצויין, כי מדובר בטענות חדשות אשר יוצרות למעשה חזית חדשה, שכן עסקינן בטענות עובדתיות אשר לא נטענו בכתב התביעה. למעלה מן הנדרש, נציין כי גם אם היינו נדרשים לטענות לגופן, בנסיבות העניין ובשים לב לפסיקה בסוגיית האנמנזה; הרי שהיינו קובעים כי יש לקבל את האמור ברישומים הרפואיים שנכתבו בזמן אמת על ידי אנשי המקצוע השונים כמשקפים את מצב הדברים לאשורו. בנושא זה נפסק לא אחת כדלקמן: "יש ליתן משקל מיוחד לאנמנזה, שכן יש להניח כי חולה המאושפז בבי"ח ימסור את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון". ראה: דב"ע מט/23-0 המוסד לביטוח לאומי- הירשהורן, פד"ע כ (1) 349 (פסקה 7). כן נפסק כי: "ההזקקות לרישומי בית החולים באה מתוך הידיעה, פרי הנסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים". ראה: דב"ע מב/160-0 אבו ערב עלי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 281 (פסקה 2). אחרית דבר 20. לאור כל האמור לעיל, דין התובענה להדחות. 21. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 22. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום. 23. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין. הכרה בתאונת עבודהכתפייםתאונת עבודה