עותר להכיר ברצף העסקתו, ולחיוב הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתו (הן התקופה הראשונה והן השנייה), "תמורת הודעה מוקדמת", פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר ומסירת תלושי שכר פגומים ו"פדיון חופשה". תקופת העבודה ורציפותה: סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, קובע כי: " לענין סעיף 1 יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת- .... (9) הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד או הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד שאינה עולה על שישה חודשים". סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים מבחין כאמור בין שני מצבים שונים: האחד בו ההפסקה היא ארעית, ובמקרה זה אין הגבלה של תקופת ההפסקה; והשני בו ההפסקה היא תוך ניתוק יחסי עובד מעביד אולם במקרה זה תשמר הרציפות רק אם ההפסקה איננה נמשכת יותר משלושה חודשים (והחל מיום 1.1.10 - שישה חודשים). בסיום בחינת הראיות, שוכנענו כי ההפסקה שחלה בעבודתו של התובע בין החודשים 8/08 עד 9/10 הייתה הפסקה ארעית שאינה בגדר ניתוק יחסי העבודה בין הצדדים. להלן נימוקינו: לגרסת התובע, טרם נסיעתו לבוסטון בחודש 8/08 פנה למנהלו הישיר, מר רני ארגוב (להלן: "רני") ובין הצדדים סוכם כי היעדרותו תיחשב כתקופת חל"ת וכי לאחר שובו, ישוב לעבודה סדירה אצל הנתבעת. התובע מדגיש כי לא סיים את עבודתו בנתבעת, וכי הסיכום היה מפורש, ולפיו יישאר עובד הנתבעת בתקופת ההיעדרות (סע' 6 לתצהיר התובע, עמ' 5 לפרוטוקול ש' 11-12, 18-19). לדברי התובע, עם שובו לארץ בחודש 8/09 הודיע לממונים עליו כי הינו מוכן ומזומן לשוב לעבודתו, ובחודש 3/09 שב לעבוד בנתבעת ככותב חומר לימודי (סע' 7 לתצהיר, עמ' 5 ש' 28-29). לטענת התובע, בתקופה זו לא נמסרו לו תלושי שכר באופן סדיר: בחודש 5/09 הונפק לו תלוש שכר שבו צוין תאריך תחילת העבודה- 15.9.09 (סע' 8, נספח ג' לתצהירו). בחודש 7/09 פנה למעביד בדרישה לשבצו כמדריך בקורס שהחל בחודש יולי (סע' 9, נספח ד' לתצהירו, עמ' 6 ש' 4-5). במקביל שוחח עם רני טלפונית וביקש לשוב לעבודה מלאה כמדריך. רני הבהיר לו כי חזרתו לעבודה כמדריך מובנת מאליה וכי ישובץ בהקדם לקורס הקרוב, אלא שזמן קצר לאחר מכן סיים רני את עבודתו בנתבעת. מחליפיו של רני דחו את התובע ב"לך ושוב"ונמנעו מלשבצו לעבודה כמדריך. על כן פנה פעם נוספת בחודש 2/10 בנוגע לשיבוצים בהמשך אותה שנה (סע' 10, נספח ה' לתצהיר התובע, עמ' 6 ש' 6-7, ר' גם עמ' 7 ש' 9-11, 17-20). לדברי התובע, לאחר שגם פניות אלה לא נענו, פנה באמצעות הודעות דוא"ל למנכ"לית הנתבעת, הגב' אסנת הבר (להלן: "גב' הבר") (סע' 11-12, נספחים ו-ז לתצהירו). גם גב' הבר נמנעה מלהשיב לו, ולאחר תזכורת ששלח לה בעניין, זומן לשיחה. לטענת התובע, במהלך השיחה עם גב' הבר סוכם בין הצדדים כי יעבור ללמד מתמטיקה, תוך שמירת וותק וזכויות (סע' 13 לתצהיר התובע). בחודש 9/10 החל ללמד מתמטיקה בקמפוס רעננה של הנתבעת (סע' 14 לתצהירו). מטעם התובע העיד רני. רני הצהיר כי בחודש 8/08 יצא התובע, בהסכמת המעביד, לחל"ת. טרם יציאתו, סיכם עם התובע כי החופשה תהא ללא תשלום, לתקופה של שנה, וכי מקומו בנתבעת יישמר לו לעת שובו (סע' 4 לתצהיר רני). עם שובו של התובע מארה"ב, בחודש 2/09 עסק התובע במחקר ופיתוח עבור הפקת חומרי הלימוד של המערך הפסיכומטרי. לקראת סוף שנת 2009 פנה אליו התובע וביקש לחדש פעילותו כמדריך. הוא (רני) אישר לתובע לשוב וללמד באופן פעיל, אלא שלאחר זמן מה נסתיימה העסקתו בנתבעת, ואינו יודע האם ומתי שב התובע ללמד כמדריך (סע' 5-7 לתצהיר רני). בבית הדין נחקר רני על תצהירו. רני העיד: "אם את טוענת שאיך יכולתי להתחייב שאחרי החל"ת הוא ימשיך להיות מדריך פסיכומטרי כי לא התחייבתי למועד מסויים, בוודאי שלא יכולתי להתחייב שנה קודם, כלומר כשיצא לבוסטון, איזה קורס הוא יקבל כשיחזור. מאחר שחשבתי שהוא מדריך טוב, אמרתי לו והבטחתי לו שהוא יוכל לחזור לעבוד ללא התחייבות למועד מסוים. אמרתי לתובע שבתווך הקרוב הוא יוכל להמשיך במחקר ופיתוח וכשיחזור הוא יוכל להמשיך להדריך, ומעבר לכך לא אמרתי לו עוד כלום. ... זה לא נכון שאמרתי לו באופן כללי שהדלת תהיה פתוחה בפניו... אמרתי לו אפילו שבחו"ל הוא ימשיך לעבוד במחקר ופיתוח שקשורה בנתבעת" (עמ' 10 ש' 17-25). בהמשך הוסיף: "הוא יצא בהסכמתי לחל"ת, וכיוון שהייתי מנהלו הישיר אז יכולתי לאשר לו יציאה לחל"ת, אני חושב שעדכנתי את אסנת בזה, אבל מבחינתו אני הייתי הנתבעת. לשאלתך- היכן דווח או נכתב ההסכמה של החברה לחל"ת, אני משיב: לא הועלתה, וגם המילה חל"ת לא הוזכרה. אני אמרתי במדויק שיהיה סיכום שיצא ויחזור, ולא אמרתי שהוא יהיה בחופשה ללא תשלום, לא במילים האלה." (עמ' 11 ש' 3-7). רני אישר כי בחודשים מאי ויולי 2009 ביצע התובע עבודות מחקר ופיתוח עבור הנתבעת, וכי התובע ביקש להשתלב מחדש כמדריך, אך באותה עת, לא היה באפשרותו למלא את רצונו של התובע (עמ' 10 ש' 29-32). מטעם הנתבעת העידה גב' הבר. לגרסתה, בחודש 6/08 באו יחסי העבודה בין הצדדים לכדי סיום, וזאת ביוזמתו של התובע בעקבות קבלתו ללימודים בבוסטון. בחודש 9/10 נקלט התובע מחדש לעבודה בנתבעת, וזאת בתפקיד שונה- כמורה למתמטיקה - וזאת עד להתפטרותו בחודש 8/11 (סע' 5-6 לתצהירו). לטענתה, במהלך התקופה שמחודש 6/08 ועד 9/10 ביצע התובע עבודת מחקר ופיתוח, וזאת כעבודה קצרת טווח ונקודתית, בגינה שולם לו שכר שעתי. לטענת גב' הבר התקשרות זו בחודשים 5/09 ו- 7/09 אין בה כדי לייצר רצף העסקה ולגשר בין תקופת העבודה הראשונה לתקופה השנייה (סע' 11 לתצהירה). גב' הבר הוסיפה והצהירה, כי במהלך חודש 4/09 נפגשה עם התובע, או אז הציעה לתובע להשתלב מחדש בנתבעת כמורה למתמטיקה, אך בשום שלב לא טען התובע בפניה כי עבד ברציפות בנתבעת, או כי יצא לחל"ת באופן שקיימת חובה לנתבעת לשבצו בעבודה (סע' 16-17 לתצהירה). בסופו של יום, נקלט התובע מחדש בחודש 9/10 (סע' 19 לתצהירה). רק לאחר כ-3 חודשים ממועד תחילת העסקתו מחדש, ביום 23.10.10, העלה בפניה התובע לראשונה את הטענה בדבר וותקו, וביקש לברר מדוע לא נלקחה בחשבון תקופת עבודתו הראשונה (סע' 20 לתצהירה). בבית הדין אישרה גב' הבר כי המעסיק לא נתן לעובד הודעה בכתב על תקופת העבודה וסיומה כמתחייב על פי דין, וזאת עם תום תקופת העבודה הראשונה (ר' עמ' 12 ש' 2-3, עמ' 13 ש' 20-25). גב' הבר עמדה על דעתה כי יחסי העבודה הסתיימו בחודש 6/08 כאשר התובע נסע לחו"ל (עמ' 12 ש' 8-9). עם זאת, לשאלה כיצד היא יודעת מה סוכם בין התובע לרני, השיבה: "רק מהדיווח של התובע ומהדיווח שיש לי בתוך החברה. אבל הדיווח הוא לא מארגוב." (עמ' 12 ש' 12-13). אשר להכרעתנו- לאחר שמיעת העדויות והראיות שוכנענו כי המעביד אכן התחייב בפני העובד לקבלו חזרה לעבודה עם שובו מחו"ל וזאת מבלי שהדבר יחייב ניתוק יחסי העבודה. גרסתו של התובע בעניין זה מהימנה בעינינו. מה גם שזו נתמכה בגרסתו של רני, הוא הגורם מטעם המעביד שאישר כי התחייב בפני התובע לשמר את רצף העסקתו. זאת ועוד, מעדותה של גב' הבר עולה, כי זו לא היתה מעורבת בסיכום שנערך בין התובע לרני ועל כן אין בעדותה כדי לשפוך אור על סוגיית ההבטחה לשמירת יחסי עובד ומעביד בתקופת ההיעדרות. אנו מתחזקים בדעתנו זו לאור העובדה שהמעביד לא פעל על פי דין ולא סיפק לעובד הודעה בכתב על תקופת העבודה וסיומה, וזאת בתום "התקופה הראשונה" ועם יציאתו של העובד לחו"ל. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי לא חלה הפסקה ברצף העסקתו של התובע. המדובר היה בהפסקה ארעית - שתחילתה עם נסיעתו של התובע לבוסטון בחודש 8/08 וסיומה עם חזרתו בפועל לעבודה אצל הנתבעת עוד במהלך שנת 2009 - הפסקה שלא ניתקה את "יחסי עובד ומעביד" בין הצדדים. חרף הכרעתנו זו, אנו קובעים כי לאור העובדה שההבטחה לשמירת רצף יחסי עובד ומעביד ניתנה לתובע ע"י רני בע"פ ולא בכתב, באופן סתמי וללא כל פירוט, לא ניתן לומר שמדובר בהבטחה גם לשמירת וותק ורציפות כל הזכויות, לרבות הזכות לשמירת וותק חופשה וכיוצ"ב. שאלת הזכאות לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת: לטענת התובע, הוא מסר הודעת התפטרות ביום 15.8.11 לאחר שהמעביד סירב להכיר ברצף יחסי העבודה, ובהתאם בוותקו אצל הנתבעת. לגרסתו, לאחר כ-3 חודשים ממועד קליטתו מחדש כמורה למתמטיקה, גילה שהמעביד לא התחשב בתקופת עבודתו הראשונה כחלק מוותקו אצל הנתבעת ועל כן פנה לגב' הבר, אשר הפנתה אותו ללממונה עליו, מר יואב לביא (להלן: "מר לביא"). מר לביא ביקש לברר את הסוגייה, ולאחר זמן מה הגיש לו מסמך שבו הוצע לו לקבל סכום של 10,000 ₪ כ"בונוס" בגין תקופת עבודתו מ-2000 עד 2010 (סע' 15 לתצהיר התובע). התובע סירב לחתום על המסמך, וביום 11.7.11 פנה לנתבעת במכתב באמצעות פרקליטו ובו דרש להכיר בוותקו אצל הנתבעת החל משנת 2000 (סע' 16, נספח י' לתצהירו). משפנייתו זו לא נענתה, הודיע התובע ביום 15.8.11 על התפטרותו מהנתבעת בתוקף מיום 15.9.11 (סע' 17, נספח יא לתצהיר התובע). התובע מבקש לראות בהתפטרות זו, כהתפטרות לפי סע' 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. לטענת המעביד, התובע התפטר בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים. על מנת שייחשב דינו של העובד "כדין מפוטר", עליו לעמוד בשלושה נטלים שונים ומצטברים, כפי שיפורט להלן. ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, או כי היו נסיבות אחרות שביחסי עבודה, בגללן לא היה ניתן לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו. ביחס לטיב ההרעה בתנאי העבודה, כבר נקבע, שההרעה צריכה להיות מוחשית עד כדי כך שאין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו, או שניתן לייחס למעביד את הרצון להפטר מהעובד (ר' ע"א 496/67 שוקורי נ' מדינת ישראל, פד"י כב (1), 395). ודוק, על פי הפסיקה, המבחן לקיומו של תנאי זה, הוא מבחן אובייקטיבי. שנית, על העובד להוכיח את "הקשר הסיבתי" בין ההתפטרות להרעה או לנסיבות הנ"ל, קרי, עליו להוכיח כי החלטתו להתפטר נבעה בשל הטעמים לעיל, ולא בשל טעם אחר (ר' דב"ע מח/159-3 חיים שלום - מירון סובל שור ושות', פד"ע כ 290). שלישית, על העובד להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר מהטעמים לעיל, כך שתהא למעביד הזדמנות לעשות לתיקון המצב. כבר נפסק, כי כאשר מדובר בנסיבות שבידי המעביד לתקנן, על העובד להעמיד את המעביד על כוונתו להתפטר, כך שתהא למעביד הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה, ורק אם לא עשה לסילוקה - יתקיים האמור בסעיף 11(א) לחוק (דב"ע לה/ 15-3 בן צור דרויאנוב בע"מ נ' זיגמונד רוסקיס, עבודה ארצי, כרך ח(2), 60 ; דב"ע שן/ 10-3 חיים כהן נ' הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא, 238; דב"ע מח/ 174-3 טלסיס בע"מ נ' מיכאל רוגל, פד"ע כ, 421 ). לנוכח מסקנתו לעיל, כי יש מקום להכיר ברצף העסקתו של התובע לאורך כל תקופת העבודה (החל משנת 2000 ועד להתפטרותו בשנת 2011), ומשאין חולק כי המעביד סירב להכיר בהתחייבות לרציפות העסקתו ובוותקו של התובע, הרינו קובעים כי יש לראות בכך כנסיבות המצדיקות התפטרותו של התובע בדין מפוטר. אשר על כן, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך כולל של 65,664 ₪ (ר' תחשיב התובע, סע' 22 לסיכומיו, ר' גם עמ' 3 לפרוטוקול שורות 16-17). חרף קביעתנו האמורה, מצאנו כי אין מקום לפסוק לתובע פיצויי הלנה וזאת בשל המחלוקת הכנה והממשית בדבר עצם הזכאות. אשר להודעה מוקדמת- אין חולק כי העובד מסר הודעת התפטרות ביום 15.8.11, שבה הודיע על התפטרותו החל מיום 15.9.11. המעביד טוען שתקופה זו היא תקופת הפגרה שבין הקורסים ובהם ממילא לא מבוצעת עבודה ולא משולם בגינה שכר. על כן, אין התובע זכאי לתמורת הודעה מוקדמת. עם זאת, משיחסי עובד ומעביד ממשיכים להתקיים בתקופת ההודעה המוקדמת, ומשהמעביד לא הוכיח כי אכן תקופה זו מהווה תקופת פגרה שלא משולם בגינה שכר ו/או כי מדובר היה בעובד עונתי, יש לקבוע כי התובע זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בסך של 3,862 ₪. פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר ומסירת תלושי שכר פגומים: משעסקינן במחלוקת אמיתית וכנה בין הצדדים באשר לסוגיית וותקו של התובע ורציפות העסקתו, הרי שלא ניתן לומר כי עצם העובדה שהמעביד ציין על גבי התלושים מועד תחילת העסקה שבשעתו מצא אותו כמועד הנכון לשיטתו, כתלושי שכר "פגומים". אשר לטענה כי קיימים חודשים שבהם לא הונפקו לתובע תלושי שכר כלל, הרי שהתובע לא הוכיח כי אכן עבד בפועל בכתיבת חומר לימודי באופן רציף ממועד חזרתו מחו"ל ועד לחודש 9/10, עת החל לשמש בפועל כמורה למתמטיקה. בעוד שעפ"י העדויות והתלושים עולה כי התובע הועסק בחודשים אלו באופן נקודתי וזמני וקיבל בגין עבודה זו תלושי שכר בודדים, קרי, בחודשים 5/09 ו-7/09 (ר' עדות התובע עמ' 5 שורות 15-16, עמ' עמ' 7 ש' 7-8, סע' 8-9 לתצהיר גב' הבר). לפיכך, דין התביעה ברכיב זה להידחות. "פדיון חופשה": דין רכיב תביעה זה להידחות, לאור קביעתנו לעיל כי ההבטחה לשמירת רציפות העסקתו של התובע היתה כללית, נעדרה כל פירוט, ועל כן לא טמנה בחובה גם הבטחה לשמירת וותק זכויות, לרבות הזכות לוותק וצבירת חופשה. סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: פיצויי פיטורים בסך כולל של 65,664 ₪. תמורת הודעה מוקדמת בסך 3,862 ₪. הסכומים שלעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.10.11 ועד התשלום בפועל. הנתבעת תשא גם בהוצאות ההליך הנוכחי (חלקיות בלבד בהתחשב בכך שהתובע זכה רק בחלק מתביעתו) ותשלם לתובע סך של 2,500 ₪ כהוצאות שכ"ט עו"ד. זכות ערעור: תוך 30 יום. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים