טענה כי לא נתקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין מעבידתה (חברה בבעלות אביה) טענות התובעת 2. לטענת התובעת, בכל התקופה הרלוונטית לתובענה עבדה בחברת הטובים עבודות אינסטלציה בע"מ אשר בבעלות אביה. התובעת החלה לעבוד מייד לאחר שחרורה מצה"ל ביום 6.9.09, ועד ליום 31.8.10, כאשר בפועל עבדה 9 חודשים בשכר, ועוד 3 חודשים היתה בחופשת לידה (סה"כ כשנה), ולאחריה חזרה לעבוד בחודש 8/10 עד שהחלה לעבוד ביום 1.9.10 בחברת C.S.M. התובעת נישאה ביום 30.9.09, וכדי לפרנס את התא המשפחתי החלה לעבוד בחברה של אביה כמזכירה. התובעת היתה עונה לטלפונים, מקבלת הודעות, מתייקת, מדפיסה מכתבים ללקוחות ולקבלנים, ומצלמת חומר למהנדס החברה. כמו כן, היתה אחראית על ארגון סידור העבודה למנהל העבודה הראשי, ואף יושבת עם דיירים שרצו לבצע שינויים בתוכניות. התובעת עבדה בימים א - ה' בין השעות 8:30 - 13:30 , והשתכרה סך של 3,000 ₪ נטו לחודש (למעט בחודש בו ילדה שאז השתכרה 2,480 ₪), אשר שולמו בכל 10 לחודש לחשבון הבנק שלה. התובעת דווחה כעובדת מן המניין, ושילמו בגינה דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי. לסיכום, טענה התובעת כי לא נתגלו סתירות מהותיות בין ההודעה שנגבתה ממנה לבין עדותה בבית הדין. גם הודעתו של אביה של התובעת לחוקר הנתבע ועדותו בבית הדין חיזקו את תביעתה. טענות הנתבע 3. לטענת הנתבע, לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לבין החברה. נטל ההוכחה לקיומם של יחסי עובד מעביד כאשר מדובר בבן משפחה מוטל על בן המשפחה הטוען לקיומם, והתובעת לא הצליחה להרימו. עדותה של התובעת היתה מלווה בסתירות רבות למול הודעתה לחוקר הנתבע, ומול עדותו של אביה. התובעת לא ידעה לפרט בפני חוקר הנתבע מה כוללת עבודתה, ואיזה תפקיד מילאה בחברה, והוסיפה כי נהגה לעזור במקום העבודה עוד לפני שדווחה כעובדת שכירה, והכל ללא קבלת תמורה כספית כלשהי. לסיכום, טען הנתבע כי בשים לב שהתובעת החלה לעבוד אצל אביה כשהיא בהריון, עולה שהסיבה המרכזית לכך שהתובעת דווחה כשכירה היתה ליצור לה זכאות מלאכותית לקבלת דמי לידה. הדין החל 4. נטל ההוכחה כי יחסים בין בני משפחה חורגים מגדר עזרה משפחתית הדדית ולובשים אופי יחסי עובד מעביד מוטל על בן משפחה הטוען לקיומם. "הלכה פסוקה היא ששעה שבוחנים את קיומם של יחסי עובד מעביד בכלל לרבות נושא זכאות מכח הביטוח הלאומי, יש ליתן את הדעת למכלול הגורמים והעובדות, ובמסגרת זאת יש לייחס משקל רב לכוונת הצדדים, היינו לכוונתם להתקשרות בדין". ראה : דב"ע לט/112-3 זבורבסקי - אגודת בית הכנסת הגדול ע"ש גיבורי ישראל, עבודה ארצי, כרך יג (1), 216. "על כוונה זו יש ללמוד מביטויים חיצוניים שניתנו: אחד הביטויים המובהקים לאותה כוונה היא התמורה". ראה : דב"ע נא/6-0 שוורץ - הביטוח הלאומי, פד"ע כג' 208, 202. "משבניו של התובע הינם בעלי העסק ומדובר בקרבה משפחתית יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו; יחסים וולונטריים, התנדבותיים, או קשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות, ויש לתת את הדעת, בין היתר, לסימני היכר כגון מסגרת שעות עבודה, שכר ריאלי או סמלי וכד'. עוד נקבע: בחינה בקפידת יתר נאמר, אולם אין חולקין שקרבה משפחתית- ולו קרבה שבין הורים לבנים- אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד-מעביד. אין חולקים גם, שהמניע לבחירת עובד, בין כמניע עיקרי ובין כמניע משני, אינו קובע לענין קיום או העדר קיום יחסי עובד מעביד. הקובע הוא מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה. קביעת המהות הנ"ל היא שאלה מעורבת של עובדה וחוק. ... במסגרת ההקפדה על בחינת קיומם של יחסי עובד מעביד, בוחנים את קיומם של סממנים לקיום יחסי עובד-מעביד, כגון-תשלום שכר ריאלי, קיום חובות מכח משפט העבודה המגן (תוספות יוקר, חופשה שנתית, דמי הבראה וכיו"ב), סדירות העבודה ועניינים אחרים האמורים להיות בין עובד למעביד". ראה : בדב"ע לג/108-0 המוסד לביטוח לאומי - כץ, פד"ע ה' 31, 35 - 36. כמו כן, יפים למקרה דנן דבריו של בית הדין הארצי בפרשת חג'אג'רה: "...ב. סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "עובד" כך: 'לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחס של עובד מעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה היא הייתה נעשית בידי עובד; לעניין זה "בן משפחה" - אחד ההורים, ילד, נכה, אח, אחות'. בבחינת טיב הקשר בין הצדדים, אם הם יחסים וולונטריים התנדבותיים, או יחסי עובד מעביד, נודעת חשיבות רבה לשאלת תשלום השכר והתמורה בעד העבודה. זאת מן הטעם שיחסי עובד מעביד מחייבים מטבעם, וכרגיל, קבלת תמורה עבור ביצוע העבודה. ההלכה שנפסקה כפרשנות לסעיף זה הינה כדברי חברתי השופטת רונית רוזנפלד בעב"ל 580/08 ביאדעה מנאל - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 18.12.08) וכפי שצוין בעב"ל 535/09 עליזה בן אלישע - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 15.9.06): "בהתייחס לטענת המוסד לביטוח לאומי נקדים ונזכיר, כי השאלה בדבר קיומם או אי קיומם של יחסי עובד מעביד בין שני צדדים הינה שאלה מעורבת שבעובדה ובחוק, ובית דין זה בהחלט יזקק ויבחן את קביעתה של הערכאה הדיונית בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד, אם היא עולה בקנה אחד עם התשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניה, כמו גם עם הוראות הדין וההלכה הפסוקה. כך בדרך כלל, וכך גם בקשר לפסק דינו של בית הדין האזורי מושא הערעור. הלכה פסוקה היא כי שעה שמדובר בהעסקת בן משפחה, יש לבחון בקפידת יתר אם אכן היחסים שנוצרו בין הצדדים הינם יחסי עובד מעביד, או שהעבודה שנעשתה, הינה בגדר עזרה משפחתית (דב"ע נג/0-87 פייגלשטוק - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ו,283). עם זאת, בפעילות משותפת של בני משפחה בעסק משפחתי, לרווחת העסק ולקידומו, אין כדי לשלול קיומם של יחסי עובד מעביד". ראה: עב"ל 15509-10-10 חג'אג'רה- המוסד לביטוח לאומי (מיום 6/9/12, סעיף 8 (ב) לפסק הדין). דיון והכרעה 5. יישום ההלכה שהובאה לעיל על המקרה דנן מוביל לתוצאה לפיה יש לקבל את התובענה, ונפרט. 6. בפנינו העידו התובעת ואביה, במסגרת חקירה ראשית וחקירה נגדית, בין השאר על האמור בהודעותיהם לחוקר הנתבע. 7. עדויותיהם של התובעת ואביה לא נסתרו, ואף חיזקו זו את זו. האמור בעדויותיהם חזר על גירסתם בכתב התביעה, ועל האמור בהודעותיהם לחוקר הנתבע (אם כי בשינויים קלים עליהם נעמוד בהמשך). עדות התובעת בבית הדין הותירה רושם חיובי, של עדות מהימנה, שיש לקבוע ממצאים עובדתיים בהסתמך עליה. מן העדויות עולה, כי התובעת עבדה כמזכירה בחברה לאינסטלציה השייכת לאביה, וזאת מייד עם שחרורה מצה"ל; בין השאר מאחר והתחתנה ורצתה לכלכל את התא המשפחתי החדש, ולאחר שניסיונה של חמותה לעזור לה להתקבל לעבודה בנמל לא צלח. התובעת הצטרפה לעבודה בחברה של אביה לאחר שאחותה אמרה לה שיש לחץ בעבודה. המדובר בגירסה אותה מסרה גם לחוקר הנתבע. התובעת העידה בגילוי לב, כי לא היה לה חדר משלה במשרדי החברה, אך היה לה מקום בכניסה לחדר בו עבדה אחותה, מאחר וכל החומר המשרדי נמצא בחדרה של אחותה. לפיכך, כאשר היתה משתמשת בטלפון לצורכי עבודה, בין השאר כדי לקבוע פגישות, ישבה במקום שמחוץ לחדרה של אחותה, וביתר הזמן, עת ביצעה עבודה משרדית, ישבה בחדרה של אחותה, היות וכל החומר היה בחדרה של אחותה. התברר כי התובעת תייקה חומר, קבעה פגישות, הביאה דואר, הדפיסה מכתבים, ואף היתה אחראית לסידור עבודה למנהל העבודה הראשי של החברה. בנוסף, היתה התובעת יושבת בפגישות עם דיירים שרצו לבצע שינויים בתוכניות האינסטלציה, עת הצטרפה למזכירה הראשית על מנת לרשום את השינויים בדף התמחור. התובעת טענה לאורך כל הדרך שעבדה מ - 8:30 עד 13:30 במשך 5 ימים בשבוע, וכך אכן התברר. עוד עולה, כי התובעת קיבלה משכורת קבועה, למעט חודשיים; מתוכם בחודש אחד עבדה באופן מלא (החודש בו חזרה לעבודה לאחר חופשת לידה) וקיבלה שכר גבוה יותר מהרגיל, ובחודש שני בו ילדה ולא השלימה חודש עבודה מלא, ולכן שולם לה שכר נמוך בהתאם. התובעת ציינה כי לא החליפה אף אחד בעבודתה, וזאת כפי שהעיד אביה, וכפי שמסר גם לחוקר הנתבע. עם זאת, בנסיבות המקרה דנן נתון זה משתלב עם גירסתה, לפיה אחותה אמרה לה שיש לה לחץ בעבודתה, ולכן החלה לעבוד כתגבור, ואחותה היתה אחראית עליה. עוד עלה מן העדויות, כי התובעת קיבלה משכורת גלובאלית קבועה (בסך 3,000 ₪ נטו), כפי שיתר העובדים היו מקבלים. בהתאם לעדותו של אבי התובעת עלה כי אצלו בחברה נהג לשלם שכר גלובאלי לכלל העובדים, והדבר אף נתמך בתלושי השכר. 8. מהתמונה שנפרשה ביחס לתובעת עולה, כי בזמנים הרלוונטים היתה חיילת משוחררת צעירה שהתחתנה, והחלה לעבוד בחברה השייכת לאביה בעבודות מזכירות שונות. לאור התרשמותי מעדות התובעת, אני מקבל במלואו את הסברה של התובעת, לפיו היתה לחוצה בזמן שמסרה הודעתה לחוקר הנתבע, ולפיכך לא מסרה בפירוט את כל הפעולות שביצעה בעבודתה. למרות זאת, הפעולות אותן ציינה בפני חוקר הנתבע היו מגווונות, ודי היה בהן כדי לשקף ביצוע עבודה בפועל, כגון: מענה לטלפונים, קביעת פגישות לאביה ותיוק דואר. התובעת אף העידה בהגינותה, כפי שגם מסרה לחוקר הנתבע, שאף אחד לא החליפה בעבודה, וזאת כפי שגם מסר אביה לחוקר הנתבע; אך אין בכך כדי לעלות או להוריד בנסיבות העניין לאור המפורט לעיל, אלא יש בכך כדי להעיד על אמינות גירסתם לעניין השתלשלות העניינים, ולכך שתיארו את הדברים כהווייתם. באשר לשאלות עליהן נשאלה התובעת ביחס לאמור בתלושי השכר, הרי שהתובעת ציינה כי קיבלה גם זכויות סוציאליות מעבר לשכר העבודה, וכן שלא היא הנפיקה את תלושי השכר, אלא רואה החשבון אשר אליו צריך להפנות את השאלות שנשאלה בחקירה הנגדית ביחס לכך. יובהר, כי לא מצאתי שיש בתלושי השכר כדי לפגוע בהתרשמות בית הדין ממערכת יחסי העבודה שבין התובעת לחברה, וממילא גם לא לסתור את התקיימותם של יחסי עובד מעביד בנסיבות העניין, אלא להיפך. התובעת הוסיפה והרחיבה במסגרת עדותה וחקירתה בבית הדין ביחס לדברים שמסרה לחוקר. התובעת מסרה, כי לפני גיוסה הגיעה לחברה של אביה מדי פעם, ולא לימי עבודה מלאים, ואף עזרה מדי פעם לאחותה, אך רוב הזמן הגיעה כדי לבקר, וממילא לא קיבלה תמורה בגין אותה עזרה. עדות זו אכן תיארה דברים כהווייתם. בהקשר זה יצויין, כי התובעת נשאלה על ידי חוקר הנתבע האם עזרה או עבדה בחברה עובר לגיוסה, ויש בניסוח זה כדי להטעות ולבלבל; במיוחד כאשר לכל מילה יש משמעות שונה, וזאת בשים לב כי מדובר בתובעת צעירה אשר אינה בקיאה ברזי המשפט. השאלה שהיה עליו לשאול את התובעת היתה בפשטות; מה עשתה בחברה עובר לגיוסה. 9. כפי שכבר פורט לעיל, גם את עדותו של אבי התובעת אני מקבל כמהימנה. מעדותו של אבי התובעת עלתה תמונה דומה ביחס לנתונים שנמסרו על ידי התובעת. גם מעדות זו עלה כי בתו השנייה (מיכל) נקלעה ללחץ בעבודתה, ולפיכך ביקש כי התובעת תחל לעבוד בחברה על מנת להקל על אחותה, ובהתאם לכך ביצעה עבודה פקידותית שכללה בין השאר מענה לטלפונים. בהגינותו ציין האב, כי עובר לגיוסה היתה מגיעה התובעת לבקר בחברה, ואף עזרה מדי פעם בעבודה, אך התרשמתי כי אין בכך כדי לעלות או להוריד בנסיבות העניין. עוד עלה מעדותו, כי עובדי החברה משתכרים משכורת גלובאלית, כך שאין דיווח מפורט ומשקף ביחס לשעות העבודה במסגרת תלושי השכר של כלל העובדים. גם אבי התובעת העיד כי השאלות שנשאל ביחס לתלושי השכר צריכות להיות מופנות לרואה החשבון שערך אותם; אך ממילא אין באמור בתלושים כדי להעלות או להוריד בנסיבות העניין. 10. ממסכת הראיות ומעדות התובעת ואביה עולה, כי התובעת עבדה בפועל בחברה השייכת לאביה, וכי התקיימו יחסי עובד מעביד. התובעת ביצע עבודה פקידותית שוטפת ומטלות שונות שהוטלו עליה, וזאת כמקובל ביחסי עובד מעביד. לא מצאתי בהודעת התובעת ובהודעת אביה לחוקר הנתבע נתונים אשר היה בהם כדי לשנות את ההכרעה דנן. האמור בהודעותיהם קיבל תמיכה בעדויותיהם בבית הדין, אשר פירטו ויישבו את הנתונים שמסרו לחוקר הנתבע. כך למשל, ברי כי התובעת ביקרה או נכחה בחברה השייכת לאביה עובר לגיוסה, ואף עזרה מדי פעם בביקורים אלו; אך כאשר השתחררה מהצבא והחלה לעבוד בחברה, ביצעה במסגרת העבודה עוד מטלות לאורך יום עבודה מסודר, ולא במתכונת של ביקור אד הוק, ואף קיבלה תשלום בעבור העבודה שביצעה. התובעת קיבלה משכורת בפועל, המשקפת את היקף עבודתה, ואף שולמו דמי הביטוח לנתבע בעבור זאת. 11. בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, נאמר כי כאשר בודקים קיומם של יחסי עובד מעביד יכולים להיות נתונים המעידים לכאן או לכאן. אכן, היו נתונים שונים אשר יכלו לתמוך בהיעדר מערכת של יחסי עובד מעביד, כגון: התובעת לא החליפה עובד אחר, ואף לאחר שפרשה לא הובא לה מחליף, וכן שיכול שנפלו אי אלו דיוקים בתלושי השכר. אך מהתמונה הכוללת עולה, כי התובעת עבדה בפועל בהיקף משרה כמו של אחותה, וביצעה עבודה אשר בגינה קיבלה תמורה הולמת בפועל. מכלל הנסיבות והעדויות עולה, כי בין הצדדים שררו יחסי עובד מעביד, ואין המדובר בהעסקה מלאכותית כדי ליצור זכאות לדמי לידה כפי שטען הנתבע. אחרית דבר 12. לאור כל האמור לעיל, יש לקבוע כי בין התובעת לחברה שבבעלות אביה התקיימו יחסי עובד מעביד בתקופה 6/9/09- 31/8/10. כפועל יוצא, דין התובענה להתקבל, והחלטת הנתבע מיום 5/12/10 מבוטלת. 13. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. בעלותיחסי עובד מעביד