תשלום דמי לידה כשכירה - לא ציינה כי היא עובדת גם כעצמאית 2. לאחר כ-4 חודשים, בתאריך 8.2.11, הגישה התובעת לנתבע תביעה נוספת לתשלום דמי לידה והפעם כעצמאית. בתאריך 2.5.11 דחה הנתבע את תביעת התובעת לאור הוראות סעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995, וזאת מהטעם שביום הקובע התובעת לא היתה רשומה כעצמאית וכן לא שילמה את דמי הביטוח כעצמאית בטרם הלידה, ועל כן לא צברה תקופת הכשרה על מנת לקבל דמי לידה כעצמאית. 3. כנגד ההחלטה מ- 2.5.11 שלא לשלם לתובעת דמי לידה כעצמאית, הוגשה התביעה בתיק שלפנינו. בכתב התביעה טענה התובעת, כי שילמה את דמי הביטוח שנדרשו ממנה כעצמאית לשנת 2008, וכי במכתבה מ- 20.11.09 היא הודיעה לנתבע שהיא עצמאית, אולם לא שלחו לה פנקסי מקדמות לתשלום וזו הסיבה שלא שילמה דמי ביטוח עובר למועד הלידה, ורק ב- 11.10.10 נשלחה לה דרישה לתשלום דמי ביטוח כעצמאית עבור שנת 2009. נציין, כי כתב התביעה בתיק שלפנינו, כמו גם סיכומי התובעת, אינם מתייחסים לשאלת זכאותה של התובעת להענקה מטעמי צדק והתביעה מתייחסת, אך ורק למכתב הדחיה מ- 2.5.11. השתלשלות העניינים העובדתית באופן כרונולוגי: 4. התובעת, בהתאם לעדותה, דיווחה למס הכנסה על פתיחת עסק כעצמאית בסמוך לפתיחתו, אולם לא דיווחה על כך למוסד לביטוח לאומי (עיין עמ' 6 ש' 30-31 לפרוטוקול). התובעת לא נרשמה ביוזמתה במוסד כעצמאית, לא הגישה דין וחשבון למוסד לביטוח לאומי ממנו עולה, כי הינה עצמאית ולא שילמה מקדמות במהלך השנים 2007-2009. 5. בתאריך 6.7.09 קיבלה המוסד לביטוח לאומי שומת מס הכנסה בהתייחס לתובעת לשנת 2008. נציין כי המוסד לביטוח לאומי מתעדכן אוטומטית ממס הכנסה. בעקבות עדכון זה, שלח המוסד לביטוח לאומי מכתב לתובעת בתאריך 24.8.09 (נ/3). במכתב זה הודיע המוסד לתובעת על קבלת שומה ממס הכנסה לשנת 2008 בהתייחס לתובעת כעצמאית, והתובעת נתבקשה להודיע מהן הכנסותיה ומה מקורן, וכן מה היקף שעות עבודתה בשבוע בממוצע כעצמאית והובא לידיעתה, כי עליה להסדיר את מעמדה במוסד לביטוח לאומי. במענה למכתב זה של הנתבע, שלחה התובעת מכתב הנושא תאריך 20.11.09 ואשר התקבל אצל הנתבע ב- 24.11.09 (נ/4) וזו לשון מכתבה של התובעת: "בתשובה למכתבך מיום 24 לאוגוסט, 2009, הריני להודיעך, כי בשנת המס 2008 עבדתי בממוצע כ-15 שעות שבועיות. משנת 2007 אני לומדת לתואר שני באוניברסיטת תל-אביב, ועיסוקי כעצמאית הינו במתן שירותים משרדיים. לשנת 2008, לא היו לי הכנסות אחרות מלבד ממקור עבודתי כעוסקת פטורה. סך הכנסותיי לשנת 2008 הסתכמו, כמצוין במכתבך, 47,442 ₪." במכתב זה אין התייחסות כלל לשאלה, מתי החלה התובעת לעבוד כעצמאית וככל שהתובעת טוענת, כי יש להבין מהמכתב, שהחלה לעבוד כעצמאית בשנת 2007, מתי במדויק היא החלה לעבוד כעצמאית, ומה היו הכנסותיה, כמו גם השעות השבועיות שעבדה בהן כעצמאית בשנת 2007 ובשנת 2009. בניגוד לטענות התובעת, לא ניתן להבין בהכרח ממכתב זה, כי התובעת הינה עצמאית משנת 2007 אלא, שהינה לומדת לתואר שני באוניברסיטת ת"א משנת 2007, ולא ניתן להבין מהמכתב כי התובעת ממשיכה לעבוד כעצמאית, באיזה היקף שעות ובאיזה שיעור השתכרות, גם בשנת 2009. לאור מכתבה זה של התובעת, סווגה התובעת כעצמאית בשנת 2008. כפי שיובהר בהמשך, התובעת עצמה אינה טוענת שהיתה עצמאית בשנת 2007, וסיווג כעצמאי בהתאם להגדרה שבחוק, אינו רק פונקציה של הכנסות, ואת מספר שעות העבודה השבועיות, לא יכול המוסד לביטוח לאומי ללמוד משומת מס הכנסה המועברת אליו באופן אוטומטי. 6. התובעת למרות פניית המוסד לביטוח לאומי אליה מחודש 8/09, לא דיווחה דבר על היותה עצמאית גם בשנת 2009. בעקבות מכתבה של התובעת - נ/4, שלח הנתבע לתובעת בתאריך 25.11.09, יום לאחר קבלת מכתבה של התובעת, הודעת חיוב (נ/5). בהודעה זו קיימת התייחסות גם לשנת 2007 אשר בה סווגה התובעת כ-"לא עובד" וגם בשנת 2009 אשר אף בה סווגה התובעת כ-"לא עובד". התובעת אישרה בחקירתה הנגדית, כי קיבלה את נ/5 ואף שלחה בעקבותיו מכתב בו היא מבקשת לבטל את הקנסות וההצמדה (נ/7). התובעת לא פנתה למוסד לביטוח לאומי וציינה, כי סיווגה כ-"לא עובד" בשנים 2007 ו-2009 הינו שגוי וכי היא עצמאית כבר משנת 2007 באופן רצוף. כשם שהתובעת פנתה וביקשה לבטל את הקנסות ואת ההצמדה ולפרוס את החוב למספר תשלומים, היא היתה יכולה לעדכן את המוסד לביטוח לאומי, כי הודעת החוב שגוייה וכי היא עצמאית וסיווגה כ-"לא עובד" הינו סיווג שגוי. 7. את תשלום דמי הביטוח ביצעה התובעת בכרטיס אשראי בתאריך 15.12.09, כאשר התשלום כולל סכומים של דמי ביטוח עבור שנת 2008 כעצמאית ועבור שנת 2009 כ-"לא עובד". עוד קודם לתשלום זה, נשלחה לתובעת ב- 14.12.09 הודעה על ביטול החיוב עבור חודש 9/09, וזאת לאור הודעתה הטלפונית ושיחתה עם הגב' סיגל רווח (עיין נ/6). 8. אין כל ראיה לכך שהתובעת הודיעה, במהלך שנת 2009, לנתבע על כך שהמשיכה לעבוד כעצמאית, או שהודיעה שהתחשיב של תשלום דמי הביטוח כ-"לא עובד" הינו תחשיב שגוי. עדותה של פקידת הנתבע, הגב' סיגל רווח, על פיה התובעת לא הודיעה לה בשיחות הטלפוניות מהתאריכים 25.11.09 ו-15.12.09, על כך שהיא ממשיכה לעבוד כעצמאית גם בשנת 2009, מהימנה עלינו. יתר על כן, הנתון העובדתי שהתובעת כן מסרה לפקידת הנתבע, הגב' רווח, הינו שהיא עובדת כשכירה החל מחודש 10/09. 9. ככל שהתובעת סברה כי היא צריכה לשלם דמי ביטוח רק בתום כל שנה, הרי המדובר בטעות של התובעת, שוודאי לא נאמרה לה על ידי פקיד כלשהוא של הנתבע. התובעת לא שילמה את דמי הביטוח כעצמאית, בהתייחס לשנת 2009, ככל שהיא אכן היתה עצמאית בשנה זו, לא בסוף שנת 2009 ולא בתחילת שנת 2010. אין ספק שבחודשים הראשונים של שנת 2010 התובעת כבר ידעה מה היו הכנסותיה במהלך כל שנת 2009, אולם היא לא שילמה דמי ביטוח עבור הכנסות אלה. התובעת שילמה למע"מ את הנדרש בתחילת שנת 2010. 10. אין אינדיקציה כלשהי לגרסת התובעת, כי פנתה טלפונית למוקד הארצי של המוסד לביטוח לאומי, או שפנתה פיזית למחלקת גביה במוסד לביטוח לאומי בתקופה מ- 1.1.10 ועד למועד הלידה בחודש 9/10. עדות פקידת הנתבע הגב' רווח, הנתמכת ברישומי המחשב על פניות מבוטחים, עשתה עלינו רושם מהימן. כשם שהתובעת ידעה לברר את שמה של הפקידה עימה דיברה בסוף שנת 2009 על מנת להסדיר את תשלום החוב של שנת 2008, ניתן להניח כי אם התובעת היתה מדברת טלפונית עם מאן דהוא אחר, או מגיעה פיזית לסניף הנתבע ומדברת עם פקיד כלשהו במהלך התקופה מ- 1.1.10 ועד 9/10, היא היתה דואגת לוודא את שם הפקיד, והיתה יכולה לציין בפנינו עם מי דיברה. בהעדר שם של פקיד עימו דיברה התובעת לטענתה, אין בידנו לקבל טענה סתמית של "דיברתי עם מישהו". 11. התובעת, כמפורט לעיל, ילדה בתאריך 25.9.10 ורק בתאריך 3.10.10 הגישה דין וחשבון רב שנתי על היותה עצמאית בשנת 2009 (עיין נ/ 8). בדין וחשבון זה ציינה התובעת, כי עבדה כעצמאית בשנת 2009 14 שעות שבועיות בממוצע ובשנת 2010, 24 שעות שבועיות בממוצע. התובעת ציינה כי היא מבצעת עבודות תרגום כעצמאית עבור לקוחות פרטיים. בעקבות דין וחשבון זה נשלח לתובעת בתאריך 5.10.10 מכתב (נ/10), המיידע אותה על קבלת שומה ממס הכנסה לשנת 2009 על היותה עצמאית ושכירה בשנה זו, וביום 11.10.10 נשלחה לתובעת דרישה לתשלום דמי ביטוח (נ/9) בהתייחס לשנים 2009-2010. התובעת שילמה את דמי הביטוח בתאריך 31.10.10. עולה, שהתובעת לא שילמה דמי ביטוח על תקופה של שנה ותשעה חודשים (כל שנת 2009 ותשעה חודשים בשנת 2010), עד למועד הלידה. 12. במהלך התקופה שבין תשלום דמי הביטוח לשנת 2008 ששולמו ב- 15.12.09 לבין תשלום דמי הביטוח שנת 2009 ו-2010, ששולמו ב-31.10.10, לא שילמה התובעת תשלומים כלשהם עבור דמי ביטוח כעצמאי. פועל יוצא מכך, הינו כי עובר ללידה שהיתה בתאריך 25.9.10, לא שולמו כלל דמי ביטוח כעצמאית לתקופה מ-1.1.09 ועד 25.9.10. שיעור החיוב לתקופה מ-1/09 ועד 9/10, היה 5,071 ₪. 13. בתאריך 29.8.11 הגישה התובעת בקשה להענקה מטעמי צדק של דמי הלידה ותביעתה נדחתה ב- 3.11.11 בגין אי התמלאות סעיף 387 לחוק כמו גם אי התמלאות תנאי תקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק) תשל"ה-1975, (הנתבע הזכיר ענין זה בסיכומיו, הגם שהתביעה שלפנינו מתבססת על הוראות החוק ועל מכתב הדחיה מ- 2.5.11, ואינה מתייחסת לעניין הענקה מטעמי צדק). נציין, כי עובדתית, לא הוכיחה התובעת שנבצר ממנה למלא את חובת הרישום כעצמאית, או כי פגרה בתשלום דמי הביטוח, בשל מידע לא נכון שנמסר לה או בשל סיבה שאינה תלויה בה, ואי ידיעת התובעת את החוק, כטענתה, אין משמעותה מסירת מידע לא נכון, או נסיבה שאינה תלויה בתובעת. טענות התובעת בתמצית הינן כדלקמן: 14. התובעת טוענת כי הנתבע ידע או אמור היה לדעת, גם בלא דיווח מטעמה, באמצעות המידע שקיבל ממס הכנסה, שהינה עובדת עצמאית, והיה צריך לסווגה ככזו גם לאחר שנת 2008, ולשלוח לה פנקסים לתשלום מקדמות. לטענת התובעת סווגה כ- "לא עובד" בהתייחס לשנת 2009 עד למועד בו הגישה דין וחשבון בשנת 2010, היה סיווג שרירותי ולטענתה מנוגד למכתב ששלחה (נ/4). 15. התובעת טוענת כי חשבה שאפשר לשלם דמי ביטוח באופן רטרואקטיבי בתום כל שנה וכי לא ידעה שביצוע התשלום באופן זה עלול ליצור לה בעיית זכאות לדמי לידה (ע' 8 ש' 12-13 לפרוטוקול). 16. אי תשלום דמי הביטוח עבור התקופה מ- 1/09 ועד 9/10, הינו בגין מחדלי הנתבע שלא שלח לה פנקסי מקדמות ולא שלח לה מכתב דרישה. כמו כן טוענת התובעת כי אם שונה סווגה של התובעת לאחר שנת 2008 מעצמאית ל-"לא עובד" הרי המדובר בטעות של הנתבע אשר לא היה אמור לשנות סיווג. 17. התובעת בטיעוניה מ- 6.8.13 טוענת כי יש להבין את נ/4 כהצהרה מטעמה שהינה עצמאית משנת 2007. טענות הנתבע בתמצית הינן כדלקמן: 18. התובעת לא פתחה תיק כעצמאית במוסד לביטוח לאומי כפי שהיה עליה לעשות, ודבר היותה עצמאית נודע לנתבע רק לאחר קבלת השומה ממס הכנסה בהתייחס לשנת 2008 ורק בהתייחס לשנה זו. התובעת לא דיווחה על עצמה כעצמאית לשנת 2009, לפני הלידה. בכל מקרה ובלא קשר לשאלת הדיווח, התובעת גם לא שילמה דמי ביטוח כעצמאית לפני מועד הלידה. 19. אי ידיעת החוק אינה עילה לקבלת גמלה בהעדר עמידה בתנאי החוק, ואף לו היה מדובר במחדל של הנתבע (והנתבע טוען כי לא היה מחדל כלשהו מטעמו), הרי הנתבע אינו יכול להעניק גמלה בניגוד להוראות החוק. 20. התובעת היתה צריכה לפנות לנתבע ולדווח על היותה עצמאית ולא להמתין שהנתבע יתעדכן ממס הכנסה וישלח אליה מכתב דרישה. דיון והכרעה: 21. סעיף 50 לחוק הביטוח הלאומי קובע את תנאי הזכאות לקבלת דמי לידה, כאשר אחד התנאים, הינו תשלום דמי ביטוח בעד 6 חודשים, או 10 חודשים, מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע שהינו היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהיריון שהסתיים בלידה. החוק דורש כי תשלום דמי הביטוח ייעשה לפני היום הקובע ולא לאחריו. משהתובעת לא שילמה דמי ביטוח כעצמאית עבור כל שנת 2009 ו-9 חודשים משנת 2010 עד למועד הלידה שהיה ב- 25.9.10, הרי אין כלל תשלום דמי ביטוח עבור 20 החודשים שקדמו ליום הקובע. בנסיבות אלה התובעת אינה עומדת בתנאי החוק, ועל כן דין תביעתה להידחות בלא קשר לשאלה, האם היתה אמורה להיות מסווגת כעצמאית גם בלא דיווח מטעמה, ורק על בסיס הדיווח שהתקבל ממס הכנסה. 22. יתר על הצריך לענייננו נציין כי הגדרת "עובד עצמאי" בחוק הביטוח הלאומי בהתייחס לשנת מס מסוימת מורכבת מבחינה של מספר השעות השבועיות הממוצעות בשבוע עם בדיקת ההכנסה החודשית. קיימות מספר חלופות אשר בהתמלא אחת מהן מתקיימת באדם הגדרת עובד עצמאי, כאשר רק אחת החלופות די בה בבחינת גובה ההכנסה, וזאת כאשר המדובר בהכנסה שאינה נמוכה מ- 50% מהשכר הממוצע במשק. כל חלופה אחרת דורשת, גם בחינה של מספר השעות השבועיות הממוצעות שעבד אותו אדם, ועל כן כאשר המוסד לביטוח לאומי מקבל דיווח ממס הכנסה, לגבי אדם שלא דיווח על עצמו כעצמאי, הוא פונה לאותו אדם בשאלה, מה היו מספר השעות השבועיות שאותו אדם עבד, שכן גובה ההכנסה אינו המרכיב היחיד לבחינת השאלה - האם המדובר בעובד עצמאי. בנסיבות אלה, כמו גם לפי הוראות החוק, היתה התובעת צריכה לדווח מיוזמתה על היותה עצמאית, תוך פירוט הנתונים הנדרשים ולעשות זאת לא רק למס הכנסה, אלא גם למוסד לביטוח לאומי. בהתאם להוראות החוק דרוש יחוס ישיר של תשלום דמי ביטוח ששולמו לפרק זמן מסוים, ודמי ביטוח אמורים להיות משולמים באופן סדיר ואי תשלומם, כפי שנעשה במקרה שלפנינו, שולל זכאות. עיין גם בדב"ע נד' 0/267 יהודית דויטש נ' המוסד לביטוח לאומי, וכן בעב"ל 393/97 ורדינה שומלה נ' המוסד לביטוח לאומי (18.7.99), ובעיקר בפסקה 14 לפסק-הדין. 23. בהתייחס לטענת התובעת, כי נ/4 הינו הודעה שלה על היותה עצמאית משנת 2007, איננו סבורים כי יש ממש בטענה זו. התובעת מודעת לכך שעל שנת 2007 היא לא מסווגת כעצמאית ובמכתב הדרישה שקיבלה לתשלום דמי ביטוח עבור שנת 2008, צוין מפורשות שלשנת 2007 היא מסווגת כ-"לא עובד". יתר על כן טיעוני התובעת בתגובתה, כמו גם הפרשנות אותה היא מבקשת לצקת למכתב נ/4, אינם עולים בקנה אחד עם דברי התובעת עצמה בבקשתה להענקת דמי לידה מטעמי צדק, שם היא טוענת, שהתחילה לעבור כעצמאית רק בשנת 2008. מדברים אלה עולה, כי את נ/4 יש לקרוא, כפשוטו, כמו שמצוין בו, כך ששנת 2007 מתייחסת, אך ורק לכך שהתובעת למדה לתואר שני, בעוד שיתר המכתב מתייחס לעיסוקה של התובעת כעצמאית בשנת 2008 שהינה השנה לגביה נעשתה אליה פנייה מטעם הנתבע, שנ/4 הינו התגובה לפניה זו. 24. אין כל הסבר מניח את הדעת, מדוע לא שילמה התובעת דמי לידה כעצמאית עבור שנת 2009, במהלך החודשים שמ-1/10 ועד למועד הלידה, גם אם סברה שאת התשלום עבור שנת 2009 היא צריכה לשלם, רק לאחר תום השנה. 25. לאור האמור לעיל, דין תביעת התובעת לתשלום דמי לידה בהתאם להוראות החוק - להידחות. 26. אין צו להוצאות. 27. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. לידהדמי לידהעצמאים