עובדות הצריכות לעניין 3. התובעת, ילידת 12.02.50, אובחנה בשנת 2005 כחולה דמנטית הסובלת ממחלת האלצהיימר. 4. התובעת הוכרה משנת 2007 כזכאית לשירותים מיוחדים וקיבלה גמלה חודשית עד חודש אוגוסט 2008. 5. החל מיום 09.07.08 מאושפזת התובעת במחלקה לתשושי נפש במוסד "דור כרמל" ("דור כרמל"). 6. דור כרמל הוא בית אבות פרטי, שאינו ממומן על ידי המדינה, הפועל ברישיון שניתן לו על ידי משרד הבריאות. בנוסף, ניתנים בו שירותים שהם בגדר שירותים מיוחדים על פי החוק. מספר האנשים המאושפזים במוסד מופנים אליו על ידי משרד הבריאות, במימונו. התובעת איננה בין האנשים הזכאים לתשלום ממשרד הבריאות או להשתתפות ממשרד הבריאות. 7. ההתקשרות שבין התובעת לדור כרמל היא התקשרות פרטית בחוזה שנחתם בינה לבין דור כרמל. מימון שהותה של התובעת נעשה בתשלום ישיר שמשולם על ידי המשפחה למוסד. 8. התובעת הגישה תביעה להכיר בה כזכאית לקצבת שירותים מיוחדים, ובמכתבו מיום 04.01.11 דחה הנתבע תביעתה בהסתמך על תקנה 6 לתקנות (נספח ב' לכתב התביעה). השאלה שבמחלוקת 9. האם זכאית התובעת, בתקופה שבה היא נמצאת בדור כרמל, מתאריך 01.08.08 ואילך, לקצבת שירותים מיוחדים לפי החוק והתקנות. יובהר כי מוסכם בין הצדדים כי התובעת עומדת בתנאי הזכאות לקצבה עבור שירותים מיוחדים, למעט (המחלוקת) לעניין התנאי הנדרש בתקנה 6 לתקנות. טענות הצדדים 10. טוען ב"כ התובעת כי תקנה 6 השוללת זכאות לקצבה שירותים מיוחדים כאשר הנכה מוחזק במוסד, אינה חלה בעניינה של התובעת, מאחר והיא שוהה במוסד פרטי שהמדינה אינה משתתפת במימונו. פרשנות ראויה ותכליתית, ההולמת את חוקי היסוד ואת ערכי חוק הביטוח הלאומי, מביאה למסקנה כי התובעת זכאית לקצבת שירותים מיוחדים. בנוסף, הנתבע מושתק מלטעון כי התובעת איננה זכאית לקצבת שירותים מיוחדים לאור הצהרת פקידת התביעות מטעמו בהליכים שהתקיימו בתיק אחר (ב"ל 1044/08 אדוארד טיילור - המוסד לביטוח לאומי ומדינת ישראל ("עניין אדוארד טיילור")) לפיה קיבל אישור לשלם קצבת שירותים מיוחדים במידה והתובע אינו מחוזק במוסד על חשבון הקופה הציבורית. 11. טוענת ב"כ הנתבע, כי הנתבע פעל כדין בהפסיקו את תשלום קצבת השירותים המיוחדים לתובעת החל מחודש 08.08, כיוון שאז עברה למוסד ואין נפקא מינה אם המוסד נתמך על יד המדינה או לא. ההצהרה של פקידת התביעות בעניין אדוארד טיילור אינו מהווה הלכה מחייבת והנאמר בו הינו בגדר אוביטר בלבד. הנתבע, שהוא תאגיד סטטוטורי שהוקם על פי חוק, מחויב לפעול על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי ואינו מוסמך להעניק טובת הנאה שלא בהתאם לאמור בחוק. עמדתו של הנתבע עומדת בקנה אחד עם לשונה המפורש של תקנה 6 ועם ההלכה המחייבת לפיה שהות במוסד בו ניתנים שירותים מיוחדים, בין אם ממומנת מכיסו של הנכה ובין אם לאו, שוללת זכאות לגמלת שירותים מיוחדים. ועוד, נכה השוהה במוסד פרטי שעיקר אחזקתו אינה על המדינה, כתובעת, זכאי לקבל לידיו את קצבת הנכות הכללית המהווה פיצוי על אובדן השתכרותו עקב נכותו. מתן פיצוי נוסף מעבר לכך, לנכה השוהה במוסד פרטי מהווה כפל פיצוי. דיון והכרעה מסגרת נורמטיבית 12. סעיף 206 לחוק קובע זכותו של אדם לקצבת שירותים מיוחדים, כדלקמן: "206. (א) שירותים מיוחדים הניתנים לאדם לפי פרק זה הם שירותים לטיפול אישי בו ולעזרת בית לשירותו האישי ולמשק ביתו. (ב) השתתפות המוסד במתן שירותים מיוחדים לנכה תהיה לפי כללים, מבחנים ובשיעורים שקבע השר באישור ועדת העבודה והרווחה לכלל הנכים או לסוגיהם. (ג) השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע כללים, מבחנים ושיעורים להשתתפות המוסד במתן שירותים מיוחדים למבוטח, אף אם אינו נכה, ובלבד שנקבע לו אחוז נכות לפי סעיף 208 בשיעור של 75% לפחות. (ג1) בתקנות לפי סעיף זה רשאי השר לקבוע תקופה שבעדה תשולם הגמלה, שהנכה זכאי לה, אף בשונה מהוראות סעיף 296. (ד) מי שזכאי לשירותים מיוחדים והגיע לגיל הפרישה, לא תפקע מסיבה זו זכותו למתן שירותים מיוחדים גם מעבר לגיל האמור" (הדגשה שלי - ר.כ.). על סמך הסמכות שהוענקה לשר בסעיף 206(ג), הוא התקין באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, את התקנות, כשהרלוונטית לענייננו היא תקנה 6 המתייחסת לנכה השוהה במוסד, וקובעת כדלקמן: "6. נכה המוחזק בדרך כלל במוסד בו ניתנים שירותי רפואה, שירותי סיעוד או שירותי שיקום, לא יהיה זכאי לקיצבה מיוחדת". כאמור לעיל, מסכימים הצדדים כי התובעת עומדת בכל תנאי סעיף 206, והמחלוקת בין הצדדים היא האם מכוח האמור בתקנה 6 בעניינה של התובעת - נשללת זכאותה לגמלה (כטענת הנתבע) או שאין התקנה חלה על נסיבותיה של התובעת והיא זכאית לגמלה (כטענת התובעת). 13. ההלכה המנחה שנפסקה בבג"ץ 5129/92 קרמן ליאור - בית הדין הארצי לעבודה, פד' מז 4, 678, מפי השופט תיאודור אור ("עניין קרמן"). היא שתקנה 6 חלה גם היכן שאין כלל תמיכה ממשלתית וציבורית במוסד בו מוחזק הנכה וגם היכן שאין השתתפות ציבורית באשפוזו של הנכה הספציפי במוסד. היינו, גם במצבים אלו, למרות שהנכה שוהה במוסד ולא בביתו, אין הוא זכאי לקצבת שירותים מיוחדים. 14. שירותים מיוחדים מוגדרים בתקנה 1 לתקנות כ"שירותים הניתנים לטיפול אישי בנכה ולעזרת בית לשירותו האישי ולמשק ביתו לביצוע פעולות יומיום ולהשגחה;". פעולות-יומיום מוגדרות כ"פעולות לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה, ניידות עצמית בבית והקשור בהן". בעניין קרמן קבע השופט אור כי תכלית קצבת השירותים המיוחדים היא "אפוא להבטיח לנכה תשלום שיהא בו כיסוי להוצאות הקשורות במתן שירותים אלה. למי אשר מוחזק במוסד, קיומם של צרכים אלה מובטח, ועל כן אין צורך להבטיחם בדרך של מתן גימלת שירותים מיוחדים. התקנה גם מכוונת לעודד נכים ובני משפחתם לאפשר לנכים לתפקד בקרב משפחתם ובקהילה. תוצאה זו יש עמה חשיבות בשל שמירת הנכה במסגרת משפחתו ובסביבתו הטבעית...הענקת גמלה על פי התקנות תביא גם להקטנת העומס והתור של המבקשים להימצא במוסדות לנכים, אשר בלאו הכי אינם מצליחים לספק מקומות לכל הדורשים" (ההדגשות שלנו - ר.כ.) (שם, פס' 6 לפסק דינו של השופט אור). לאמור יש להוסיף את הקבוע בסעיף 206(א) ובתקנה 1 לפיהם קצבת שירותים מיוחדים היא קצבה המיועדת לשמש גם "לעזרת בית לשירותו האישי ולמשק ביתו". ומכאן יוצא, אפוא, כי עניין לנו בקצבה שתנאי לתשלומה הוא שהות הנכה בבית. 15. זאת וגם אחרת. דרך כלל גמלת שירותים מיוחדים ניתנת בעין, ולא בתשלום כספי ישיר לזכאי לגמלה. לאמור מי שזכאי לגמלה מקבל עזרה של מטפלת בית אשר אמורה להקל עליו את תפקודו בביתו, מאחר והוא תלוי בעזרת הזולת לצורך הביצוע פעולות היומיום. מכאן שתכלית תשלום הגמלה, בהיבט זה, הוא השירות בעין הניתן לעזר לתלוי בעזרת הזולת. אם מצוי הוא במוסד, והעזרה לתלותו זו ניתנת במוסד - אין עוד תכלית בתשלום הגמלה. מדרך המלך של גמלה הניתנת בעין, ניתן ללמוד על כוונת המחוקק כי לא תינתן קצבת שירותים מיוחדים מצב בו שוהה נכה במוסד. כך גם נקבע לגבי גמלת סיעוד, אשר דומה במהותה ובמטרתה לקצבה לשירותים המיוחדים. לפי סעיף 227(א) לחוק, אין מבוטח בביטוח סיעודי זכאי לגמלת סיעוד אם הוא נמצא במוסד סיעודי. 16. תקנה 6 הינה ברורה ואין נדרשת פרשנותה אלא רק בדיקת סבירותה, כפי שנעשה בעניין קרמן. אם נפרש את התקנה כפי שמבקשת התובעת, נכניס לה תוכן שהמחוקק כלל לא כיוון לו. נעיר שאין בחוק או בתקנותיו כל התייחסות לאבחנה בין מוסד הממומן על ידי הציבור לבין מוסד שאינו כזה (וראו גם האמור לעיל בסעיף 13). כעולה מדעת הרוב בעניין קרמן כאשר רצה המחוקק או מתקין התקנות לקבוע מבחנים פרטניים כגון שאלת אופן מימון השהייה במוסד, עשה זאת במפורש. כך למשל בתקנה 4 לתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), התש"ע-2010, בתקנה 4(א)(2) נקבע: "4. (א) גמלאות לפי תקנות אלה ישולמו כל עוד מתקיימים כל אלה: ... (2) הילד הנכה אינו מוחזק כלל בתנאי פנימיה במוסד שבו ניתנים שירותי רפואה, שירותי סיעוד או שירותי שיקום, ואינו מוחזק בידי משפחה אומנת". ובהמשך בתקנה 4(ג)(1) נקבע: "(ג) על אף האמור בתקנת משנה (א)(2), תשולם גמלה לפי תקנות אלה, בעד ילד נכה אם מתקיים אחד מאלה: (1) הילד הנכה מוחזק במוסד כאמור והוריו נושאים בכל הוצאות אחזקתו במוסד;". 17. אומנם משמעות זו של תקנה 6 יש בה הטבה עם נכים אשר אינם מוחזקים במוסד, אולם השיקולים לכך הם סבירים. זכותה של המדינה לתמרץ התנהגות שלדעתה היא ראויה, ובענייננו "לעודד נכים ובני משפחתם לאפשר לנכים לתפקד בקרב משפחתם ובקהילה" (שם), ובפרט לאור העובדה ששיקוליה הם לטובת הציבור בכללותו. 18. טוענת ב"כ התובעת כי התובעת מאושפזת במוסד בלית ברירה, מאחר ונוכח מצבה הרפואי אינה יכולה לשהות בביתה. גם אם נניח שכך הוא, ולא הובאו בפניי ראיות לכך, הרי כפי שקבע השופט אור בעניין קרמן "המסגרת התקציבית הציבורית אינה מאפשרת להעתר לכל דורש ונצרך. ראוי אולי שעניינם של נכים ואוטיסטים, וכן נכים אחרים שמבחינת טובתם מן ההכרח שיהיו מוחזקים במוסד, יישקל מחדש...אך המלצה זו, אשר פניה אל העתיד, אין בה לגרוע מכל האמור לעיל בדבר סבירותה של תקנה 6 לתקנות". לפיכך, אין מנוס אלא לקבוע שגם עניינם של זכאים כתובעת ראוי שיוסדר באמצעות תיקון בחקיקת המשנה, במיוחד לאור ההשלכות התקציביות שיש לפרשנות כפי שמציעה התובעת. האמור רלוונטי גם באשר לטענתה של ב"כ התובעת לפיה הנתבע מושתק מלטעון כי התובעת איננה זכאית לקצבת שירותים מיוחדים לאור הצהרת פקידת התביעות מטעמו בהליכים שהתקיימו בתיק אדוארד טיילור. ראשית דין הוא שזכות על פי חוק, ניתנת רק למי שעומדים בתנאים שנקבעו בחוק ובחקיקת המשנה, ואין מורשה - לא פקיד המוסד, לא צד, אף לא ערכות המשפט - מוסמכים לקבוע זכות מקום, שלפי פרשנות ותהא מרחיבה ככל שתהא, אין עולה זכות. לכן, לא ניתן לקבוע, כי הצהרתה של פקידת תביעות בתיק ספיצפי אחר, מהווה הלכה המחייבת את הנתבע לפעול על פיה בכל התביעות המונחות לפתחו. כאמור, ראוי כי הדבר יוסדר בחקיקה. סוף דבר: 19. לעניין תחולתה של תקנה 6, המבחן הקובע הוא עצם שהות הנכה במוסד אשר מספק לכל הפחות את אחד מהשירותים המנויים בתקנה 6 ומבחן זה מתקיים בענייננו. די בכך כדי להביא למסקנה שכדין הפסיק הנתבע לשלם לתובעת, החל מחודש 08.08, קצבת שירותים מיוחדים, בהיות התובעת, מאושפזת מאז 09.07.08 במוסד. התובעת תוכל לבחון זכאותה לקצבת נכות. 20. לנוכח כל האמור, דין התביעה להידחות והיא נדחית בזאת. אין צו להוצאות. שירותים מיוחדיםביטוח לאומי