ביטוח לאומי הפסיק לשלם לה גימלת הבטחת הכנסה שלא כדין, ואף חייב אותה בהשבת כספים אשר שולמו לה ביתר לטענתו. 3. עוד טוענת התובעת כי הינה אם חד הורית ל-3 ילדים אשר מתקיימת מהגימלה ששילם לה הנתבע, והפסקת התשלום מהווה פגיעה קשה בה ובילדיה. 4. הנתבע טוען, כי הפסיק את תשלום הגימלה לתובעת לאחר שגילה כי התובעת מתגוררת עם בן זוג עימו היא מנהלת משק בית משותף. 5. הנתבע ציין בכתב ההגנה כי בחקירה שנערכה התגלה כי התובעת עושה שימוש ברכב, ויש לראות בכך כהפקת הכנסה, ואף מטעם זה יש לדחות את טענותיה בדבר המשך תשלום הגימלה. 6. בדיון שהתקיים ביום 20.12.12 טען ב"כ התובעת כי במסגרת דיון מוקדם, הנתבע ויתר על טענתו בקשר לשימוש ברכב, אולם התרשמתי כי יש לבחון את עניין שמוש ברכב יחד עם הטענות בדבר ניהול משק בית משותף. 7. ביום 20.5.13 נשמעו ראיות בתיק, במהלכם נשמעה עדותה של התובעת, וכן עדותו של חוקר הנתבע, והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. דיון והכרעה 8. תכליתו של חוק הבטחת הכנסה הוא להעניק גמלה למי שאין לו הכנסה וגם אינו יכול להפיק הכנסה מטעמים שאינם תלויים בו, ולהבטיח אמצעי מחייה למי שנותר ללא פרנסה וללא אמצעי קיום (עב"ל 1010/04 המוסד לביטוח לאומי - זהבה עמר, ניתן ביום 15.3.05; עב"ל 618/08 דנה אורן - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 16.1.11). 9. סעיף 11 לחוק הבטחת הכנסה קובע כי "מי שיש לו בן זוג, תהיה הכנסתו לעניין חוק זה צירוף הכנסתו והכנסת בן זוגו, זולת אם השר קבע אחרת בתקנות ובתנאים שקבע", ולעניין הגדרת בן זוג נקבע בסעיף 1 לחוק כי 'בני זוג' - לרבות איש ואישה הידועים כבני זוג ומתגוררים יחדיו". 10. בסעיף 4 לחוק נקבע כי הזכאות לגימלה של אחד מבני זוג מותנית בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות להבטחת הכנסה, אולם בהוראת תקנה 7 לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982, נקבע כי זכאותו של כל אחד מבני הזוג לא תהיה מותנית בכך שמתקיימים תנאי הזכאות בבן זוגו כל עוד מתקיים אחד מאלה: (1) אחד מבני הזוג נמצא במעצר או במאסר 30 ימים רצופים לפחות, או שהוא נמצא במאסר על פי פסק דין של בית משפט, שדן אותו למאסר של שלושה חדשים לפחות; (2) בני הזוג חיים בנפרד שלא תחת קורת גג אחת, בן הזוג האחד אינו מכלכל את בן זוגו תקופה של 30 ימים רצופים לפחות, ומתקיים אחד מאלה: (א) בן הזוג הגיש לבית משפט או לבית דין תביעה למזונות, ופעל בסבירות כדי לאפשר לבית המשפט או לבית הדין לפסוק בתובענה, וכל עוד לא נפסקו מזונות; (ב) אחד מבני הזוג מקבל קצבת נכות לפי סעיף 200 לחוק הביטוח, ואין לו הכנסה אחרת; (ג) הם חיים בנפרד שלא תחת קורת גג אחת 12 חודשים רצופים לפחות; (3) בני הזוג אינם מנהלים משק בית משותף, ואחד מבני הזוג חויב בפסק דין בתשלום מזונות לבן זוגו והוא אינו מכלכלו; פסקה זו לא תחול אם כל אחד מבני הזוג זכאי לגימלה, והם חיים תחת קורת גג אחת; (4) המוסד לביטוח לאומי שוכנע שאחד מבני הזוג נמנע מהגשת תביעה למזונות נגד בן זוגו, שאינו מכלכלו, בשל איום של ממש בחבלה גופנית; פסקה זו לא תחול אם כל אחד מבני הזוג זכאי לגימלה, והם חיים תחת קורת גג אחת; (5) בן הזוג, המתגורר עם הזכאי, אינו תושב ישראל. 11. בית הדין הארצי קבע כי המבחנים לקביעה האם איש ואישה מנהלים "משק בית משותף" במקרה של משפחה ביגמית או פוליגמית וכאשר מדובר בבני זוג שהתגרשו אך ממשיכים להתגורר יחדיו או לנהל בית משותף, אינם זהים למבחנים בחוקים אחרים ולבעיות חברתיות מסויימות (ר' דיון מט/136-04 (ארצי) בסמה אבו אלעבסידה סלימן - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כב 309). 12. בפסיקה נקבע כי בני זוג שהתגרשו, אבל ממשיכים לקיים משק בית משותף גם לאחר הגירושים, יוגדרו כבני זוג לצורך זכאותם לגמלה מכוח חוק הבטחת הכנסה, וכי בחינת קיומו של משק בית משותף לפי חוק הבטחת הכנסה "מחייב בדיקת נסיבות, כגון: האם בני הזוג מתגוררים באותו בית או בסמוך זה לזו, האם הם גרים בבתים נפרדים, האם נולדו לבני הזוג ילדים לאחר "הגירושים"; האם האישה נשארת בחיק המשפחה או הוצאה ממנה, והאם יש שינוי במעמדה בגלל הגירושים או אירוע אחר; האם בן הזוג מבקר, אוכל, ישן מחזיק בגדיו בבית האישה; למי שייך הבית בו גרה האישה; מה מרחק הבית שבו גרה האישה מהבתים של הנשים האחרות שעמן גר האיש; האם בן הזוג משלם חשבונות חשמל, טלפון וכו' בגין הבית שבו גרה האישה; מי מקבל את קצבת הילדים; האם לאישה יש חשבון בנק משלה ונפרד מזה של בן הזוג; האם לאישה יש מקורות הכנסה נוספים על אלו שמעניק לה בן הזוג". (ר' ראה דב"ע מט/10-04 פאטמה דיב אבולבן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ' 334, 337; דב"ע מט/76-04 קמחי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); דב"ע שן/84-04 גז - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); דב"ע שן/130-04 המוסד לביטוח לאומי - מזגיני, פדע' כג', 72.) מן הכלל אל הפרט: 13. אקדים אחרית לראשית ואבהיר כבר כעת, כי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שמעתי את עדותה של התובעת ועיינתי בראיות שהובאו בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת מתגוררת עם בן זוג, והינה עושה שימוש קבוע ברכב, ועל כן דין תביעתה להידחות. 14. התנהלותה של התובעת, הן בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי, והן במהלך עדותה, הייתה בלתי קוהרנטית והותירה בי רשום שגרסתה בלתי מהימנה, והביאה אותי לכלל דיעה כי יש לבכר את גרסת הנתבע על פני הגרסה שהציגה. 15. התובעת מסרה גירסה לחוקר הנתבע ביום 30.11.11 (ר' נ/4) לפיה היא אינה משתמשת כלל ברכב, וכי רכב מסוג "מאזדה" של חותנה, נמצא ליד ביתה ללא שימוש, אולם מעיון בתמונות שהגיש הנתבע בתיק המוצגים (נ/6), נראית התובעת עושה מספר שימושים ברכב מסוג מאזדה השייך לחותנה. 16. אף חותנה של התובעת, מר מאיר סמדג'ה, העיד בפני חוקר המוסד כי הינו נותן סיוע לתובעת, ומאפשר לה לעשות סידורים ברכב כאשר היא נדרשת לקחת את הילדים (ר' נ/5), וזאת בניגוד לדברי התובעת. התובעת טענה במהלך עדותה כי החנו את הרכב ליד ביתה כי הייתה כוונה למכור אותו, אולם בתמונות לא נראה כל סימן שקיימת כוונה למוכרו, ואף חותנה של התובעת מסר גרסה לפיה הוא מחזיק ברכב כשנה ולא ציין כי הייתה כוונה למכור אותו (ר' נ/5). 17. על אף שהתובעת ניסתה להרחיק עצמה מהשימוש ברכב, מהתמונות שהונחו בפניי, קשה מאוד להתעלם מהמראות שעולות מלוח התצלומים המדברים בעד עצמם ומהם עולה כי התובעת עשתה שימוש ניכר ברכב (ר' נ/6). 18. זאת ועוד. במהלך חקירתה על ידי חוקר הנתבע ביום 10/11/10 (ר' נ/2), סיפרה התובעת לחוקר המוסד כי חזרה לגור עם גרושה (להלן: "יניב") במשך חודשיים, אולם בהודעה אחרת שמסרה במועד מאוחר יותר טענה התובעת כי גרה עם הגרוש שבוע אחד (ר' נ/4). 19. במהלך עדותה מסרה התובעת גרסה שלישית לפיה ניסתה מספר פעמים לקיים שלום בית עם יניב אולם ללא הצלחה (ר' עדותה של התובעת בעמ' 8, ש' 3). התובעת סיפרה לחוקר הנתבע כי הרתה ליניב במהלך התקופה בה הייתה בשלום בית עם יניב, אולם בהצהרה שמסרה לנתבע (ר' נ/3) טענה כי אינה יודעת מי האב שכן נפגשה עם אדם נוסף. 20. בנוסף להתרשמות זו, הכללים בעניין חשיבותה ומהימנותה של הודעה ראשונית לחוקר המוסד, כמו גם לעניין תום הלב של המבוטח והתנהלותו מול המוסד, נקבעו בשורה ארוכה של פסקי דין, והם בחזקת מן המפורסמות. ראה: דב"ע לא/0-61 כוכבי - המל"ל, פד"ע ב' 88, 90; דב"ע מא/0-72 פרידמן - המל"ל, פד"ע יב 309; דב"ע מח/0-42 ורטנסקי - המל"ל, פד"ע יט 471. 21. התובעת סיפרה כי יניב מגיע לביתה מספר פעמים וזאת בכדי לראות את הילדים, אולם התרשמתי כי אין מדובר בהסדרי ראייה, אלא בקשירה של חיים משותפים בין יניב לבין התובעת במהלכם הוא אוכל וישן בביתה, מחזיק את בגדיו בביתה, ואף מסייע לה בתשלומי הבית. התובעת אף נשאלה בעניין זה לנוכח התמונות בהן צולמה עם יניב: "ש. את ראית את התמונות וקראת את הדו"ח, פעם רואים אותו ליד הבית, פעם רואים אותו עם האח, ופעם עם אמא שלו? ת. אמא שלו לא רואים אותה בתמונות, מדובר באמא שלי. ש. פעם רואים שהוא אוסף אותך מהמרכז, פעם רואים שאתם ביחד ברחוב, וכל זה החוקר רואה כאשר הוא בא באקראי? ועם זאת את טוענת שכביכול אתם לא ביחד. מה זה ביחד מבחינתך? ת. חיים משותפים, לישון ביחד בלילה, בבוקר." (ר' פרוטוקול, עמ' 8-9 ש' 31 ו 1-5 בהתאמה). התובעת טענה כי אינה נמצאת "ביחד" עם יניב, וכי מדובר רק בנסיעות, בהן יניב מסייע לה בביקורי ילדים, אולם התרשמתי כי התובעת מנסה לצייר מציאות שונה מזו בה היא מתנהלת. 22. תמיהה נוספת בהתנהלות התובעת מצאתי בגרסה שמסרה התובעת, ולפיה אינה מממשת את פסק הדין, המורה ליניב לשלם לה תשלום מזונות. התובעת טענה כי גרמה נזק כלכלי ליניב, אשר תומך בה מבחינה כספית, ועל כן אינה דורשת ממנו לשלם מזונות, אולם לא הציגה ראיות המבססות את טענותיה. הריני סבור כי אי עמידתה של התובעת לתשלום מזונות תומך ומחזק את מסקנתי כי התובעת מקיימת משק בית משותף עם יניב. 23. התובעת בסיכומיה טענה כנגד הליך החקירה בה נקט הנתבע, וציינה כי הנתבע היה "אובססיבי" בכדי להוכיח כי התובעת אינה מהימנה, אולם לא מצאתי בכתב טענות התובעת נימוקים אשר יש בהם בכדי להוביל למסקנה שונה מזו שאליה הגעתי. חוקר הנתבע סיפר בעדותו, כי התובעת יצרה סיפור כיסוי לפיו אחיה מתגורר אצלה, וזאת בכדי להסתיר את העובדה כי הינה מתגוררת עם יניב. לאור הכיסוי שיצרה התובעת, טען החוקר כי הוא היה נדרש לקיים מעקב הדוק אחר התובעת, וזאת בכדי לבסס את החקירה שקיים. (ר' דברי החוקר, עמ' 13, ש' 13-27). 24. לא מצאתי בטענות אשר הובאו כנגד חוקר הנתבע, לרבות הטענות בדבר מחדלי חקירה, בכדי לתמוך בגרסת התובעת, שעה שגרסתה נמצאה בלתי מהימנה עלי לנוכח המסכת העובדתית שהובאה בפני, אשר הובילה אותי לתוצאה לפיה יש לדחות את התביעה. 25. בנוסף לאמור לעיל, אנו קובעים כי אין לקבל כמהימנה את עדות התובעת. עדות התובעת רצופה סתירות, והשתכנענו כי התובעת הייתה מוכנה לומר כל דבר על מנת לשפר את סיכויי תביעתה. כך עשתה עת מסרה הודעה לחוקר המוסד, וכך עשתה עת העידה בפני בית הדין. הנני קובע כי יש לקבל, מתוך שלל הגרסאות שמסרה התובעת, את אלה מהן עולה כי התובעת ניהלה משק בית משותף עם יניב. אחרית דבר 26. לאור האמור לעיל, התביעה נדחית. 27. באשר להוצאות משפט, התובעת מסרה לבית הדין ולחוקרי המוסד גירסאות שונות וסותרות, שנתגלו כחסרות בסיס עובדתי. בכך גרמה התובעת להליך סרק, ואף הביאה להתמשכות שלא לצורך. בשל כך, היה ראוי לחייבה בהוצאות משפט. עם זאת, משמדובר בחוק סוציאלי, ובין היתר בשל מצבה הכלכלי, לא תחוייב התובעת בהוצאות. הבטחת הכנסהביטוח לאומי