סובלת מליקוי במיתרי הקול, לטענתה נגרם עקב תנאי ואופי עבודתה במשך השנים כמורה ומרצה. פנייתה לנתבע בבקשה להכיר בליקוי כתאונת עבודה נדחתה, מהנימוק שאין קשר בין מצבה הרפואי לתנאי עבודתה. מכאן התביעה שבפנינו. 2. הצדדים הסמיכו את בית הדין למנות מומחה רפואי בתיק, וזאת על בסיס התשתית העובדתית שדלקמן - א. התובעת ילידת 1953, מורה ומרצה. ב. בתקופה שבין ספטמבר 1995 - יוני 2010 עבדה התובעת כמורה בבי"ס תיכון, אחוז משרתה היה מעל משרה מלאה בחלק מהשנים ומעולם לא נפל ממשרה מלאה. ג. התובעת עבדה בהוראה פרונטלית. ד. החל משנת 1998 עד שנת 2010, בנוסף לעבודתה הנ"ל, התובעת עבדה כמרצה במכללת תל חי כשהיקף עבודתה היה 6 עד 8 שעות אקדמיות בשבוע. ה. התובעת עישנה עד לשנת 1988, וזאת במשך 10 שנים כ- 10 סיגריות ביום. ו. משנת 1988 ועד היום התובעת אינה מעשנת כלל ואינה חשופה לעישון פסיבי. 3. על יסוד ההסכמה דלעיל, מונה דר' עדי בירון, כמומחה רפואי בתחום האף אוזן גרון וכירורגיית צוואר. למומחה הופנו השאלות הבאות - א. מהי המחלה או מהו הליקוי אשר ממנו סובלת התובעת במיתרי הקול? ב. האם קיימים בתובעת נתונים קליניים מוכחים המראים על סיכון מיוחד שהיה בה לחלות במחלה אילולא תנאי עבודתה? אם כן - יש לפרט הנתונים הקליניים המוכחים במסמכים הרפואיים עליהם מבסס המומחה תשובתו. ג. האם השפיעו תנאי העבודה על מחלת התובעת, והאם יש קשר בין מחלתה לתנאי עבודתה ובאיזה מידה? 4. דר' בירון בחוות דעתו הביע דעה שלילית ביחס לשאלה הנוגעת לקשר הסיבתי בין הליקוי ממנו סובלת התובעת במיתרי הקול ("היארעות יתר של ממאירות קשקשית של מיתרי הקול") לבין תנאי עבודתה. להלן עיקר קביעותיו - "1. לפי התיעוד שהוצג בפני, הגברת לוזון סבלה ממאירות על מיתר הקול הימני בשלב מוקדם, ללא עדות להתפשטות לבלוטות לימפה בצוואר או לגרורות רחוקות. קיימות שתי אפשרויות לטיפול במחלה זו: כריתה ניתוחית או טיפול בקרינה. הגברת לוזון טופלה בקרינה ולפי התיעוד, הטיפול צלח, כלומר שאין עדות למחלה נכון לביקור האחרון שהוצג בפני. 2. למרות שהדבר אפשרי, עישון של כ- 5 שנות קופסא (שנת קופסא = מספר קופסאות שהמטופל מעשן ביום מוכפל במספר השנים בהן הוא מעשן. למשל: קופסת סיגריות אחת ליום במשך 5 שנים, חצי קופסא במשך 10 שנים, וכו') אשר הופסק כ- 27 שנים לפני תחילת התלונות שהביאו לאבחנה אינו מהווה גורם סביר להתפתחות המחלה. 3. לפי הספרות הרפואית, בניגוד ל- NODULES ("יבלות") על מיתרי הקול, אין קשר בין אימוץ יתר של המיתרים, אשר יכול לנבוע משימוש מקצועי בקול (מורים, מרצים, זמרים וכו') לבין היארעות יתר של ממאירה קשקשית של מיתרי הקול". 5. בחוות דעתו המשלימה שניתנה על דרך של מתן מענה לשאלת ההבהרה שהופנתה אליו ביחס לאפשרות כי תנאי העבודה גרמו להחמרה במצבה הרפואי של התובעת, השיב המומחה כדלקמן - "אינני מכיר קשר ידוע בספרות הרפואית בין מחלתה של הגברת לוזון (SCC in situ של מיתר קול) לבין מאמץ קולי. לא כגורם למחלה ולא כגורם להחמרה של המחלה". 6. לנוכח הקביעות הנ"ל, ביקש ב"כ התובעת למנות מומחה רפואי נוסף, וזאת על בסיס הנימוק לפיו המומחה התעלם מהבסיס העובדתי שבהחלטת המינוי. עוד נטען, כי המומחה לא פירט בחוות דעתו את מחלתה של התובעת, ואף לא טרח לעמוד על האבחנה בין מחלתה לבין NODULES על מיתרי הקול, תוך שקבע כי לא קיים קשר סיבתי בין אימוץ יתר של המיתרים, אשר יכול לנבוע משימוש מקצועי בקול לבין היארעות יתר של ממאירות קשקשית של מיתרי הקול. הוסיף ב"כ התובעת וטען, כי בחוות דעת המומחה אין זכר למקרים הנזכרים בפסיקה, ולפיהם קיימים מחקרים רפואיים עדכניים המצביעים על קשר סיבתי בין שימוש ואימוץ יתר של המיתרים לבין הופעת הצרידות וממאירות על מיתרי הקול הימני. ב"כ התובעת הפנה לעניין זה, לפסק הדין שניתן בדב"ע תמר פלג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לב 495 (להלן: "עניין תמר פלג"). בהחלטה שניתנה ביום 09.01.13, דחה בית הדין את אותה בקשה מהנימוקים הבאים - "כבר כעת נאמר, כי מעיון בחוות דעתו של דר' בירון, בהשלמתה ובטעמים שפורט בבקשה עולה, כי לא התקיימה בענייננו אף אחת מן הנסיבות המצדיקות מינוי מומחה נוסף, תוך חריגה מהכלל לפיו יש להסתפק במינוי מומחה אחד. עיון בחוות דעתו של המומחה ובתשובתו לשאלת ההבהרה שהופנתה אליו מלמד כי התייחס בבהירות ובאופן מנומק לשאלה שבמחלוקת בדבר הקשר הסיבתי בין הליקוי ממנו סובלת התובעת במיתרי הקול לבין תנאי עבודתה, ולא נמצא פגם בחוות דעתו המצדיק מינוי מומחה נוסף או אחר. המומחה ציין כי התובעת "סבלה ממאירות על מיתר הקול הימני בשלב מוקדם, ללא עדות להתפשטות לבלוטות לימפה בצוואר או לגרורות רחוקות". המומחה הסביר כי אותה מחלה אינה קשורה לאופי עבודתה של התובעת כמורה ומרצה, ואף לא בדרך של החמרת מצב. המומחה אף הוסיף כי "הגברת לוזון טופלה בקרינה ולפי התיעוד, הטיפול צלח, כלומר שאין עדות למחלה נכון לביקור האחרון שהוצג בפני". קביעותיו של המומחה מנומקות כדבעי, מקיפות וענייניות, לא ראינו כל סתירה בדבריו ובקביעותיו, ולא מקבלים אנו את הטענה, לפיה המומחה חרגה מהבסיס העובדתי שהונח לפניו, שהצדדים בעצמם הסכימו עליו. תיאור העובדות הובא בהחלטת בית הדין, והמומחה אף ציטט אותן בחוות דעתו (ראה פירוט לעובדות ברישא לחוות הדעת - "היסטוריה רפואית הקשורה לשאלות עליהן התבקשתי לענות"). אשר לטענת ב"כ התובעת לעניין ההכרה בצרידות ופגיעות במיתרי הקול כנובעות מתנאי עבודה של מורים, הרי שככלל מקובלת עלינו הטענה בדבר האפשרות להכיר באותן מחלות כפגיעות בעבודה על דרך המיקרוטראומה (וראה לעניין זה ד"ר ש.קובובי, רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה (1994), עמ' 166). ברם - עדיין נדרשת הוכחה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין הפגימות הנטענות לבין תנאי העבודה. בעוד שכאשר עסקינן ב"מחלת מקצוע" קמה למבוטח "חזקת מחלת מקצוע", על פי תקנה 46 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד 1954, הניתנת לסתירה, הרי, כאשר מדובר בפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה, חובת הוכחת הקשר הסיבתי מוטלת על התובעת (עב"ל 149/99 מורד דוד - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 17.01.02). בעניין תמר פלג, אליו כאמור מפנה ב"כ המערער, נפסק בין היתר כדלקמן: "...קיימים סוגים שונים של מחלות במיתרי הקול, חלקן קשורות לשימוש יתר בקול וחלקן אינן קשורות. יש להכריע בכל מקרה בפני עצמו, על סמך חוות דעת מומחה יועץ רפואי...השאלה הראשונה לצורך יישום תורת המיקרוטראומה היא, אם קיים קשר בין עבודתו של המבוטח לבין הופעת או התפתחות מחלתו. תשובה לשאלה זו תלויה באופן משמעותי בחוות דעתו של המומחה-יועץ הרפואי, מכיוון שמדובר בתהליך רפואי...". באותו עניין, נקבע, כי "חוות דעתו של המומחה שוללת את שני יסודותיה של תורת המיקרוטראומה; יסוד אחד - הקשר הסיבתי בין עבודתה של המערערת לבין הופעת מחלתה; והיסוד השני - היעדר פגיעות זעירות וחוזרות". בעניינינו כאמור, המומחה קבע כי "לפי הספרות הרפואית, בניגוד ל- NODULES ("יבלות") על מיתרי הקול, אין קשר בין אימוץ יתר של המיתרים, אשר יכול לנבוע משימוש מקצועי בקול (מורים, מרצים, זמרים וכו') לבין היארעות יתר של ממאירה קשקשית של מיתרי הקול". יודגש, כי המומחה אינו מחויב להצביע על הסיבה שגרמה לליקוי ממנו סובל התובע ככל שזו אינה ידועה, ותפקידו הינו לסייע לבית הדין בקביעת הקשר הסיבתי, קביעה שנעשית בסופו של יום על ידי בית הדין לו נתונה הסמכות לדון בתביעה ולהכריע בה . בהקשר לכך כבר נפסק כי - "...אין חזקה שבדין, כי כל ליקוי רפואי הינו בגדר "פגיעה בעבודה", אלא אם הוכח אחרת. ההיפך הוא הנכון, ליקוי אינו נחשב כ"פגיעה בעבודה" אלא אם הוכח הקשר הסיבתי, הרפואי והמשפטי, בין הליקוי לבין טראומה או טראומות מצטברות בעבודה. אף במחלת מקצוע יש להוכיח קשר סיבתי כאמור, אף כי קיימת בעניין זה חזקה שבדין (ראו תקנה 46 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד - 1954). המומחה הרפואי הממונה על ידי בית הדין מחווה דעתו על פי מיטב הידע הרפואי המצוי לעת מתן חוות הדעת... המומחה הרפואי, אינו חייב להוכיח באותות ובמופתים מה הם הגורמים המוכחים למחלת המבוטח. די בכך שיחווה דעתו באופן ברור, על פי מיטב ידיעותיו, מומחיותו ושיפוטו הרפואי, על קיומו או העדרו של קשר סיבתי בין המחלה או הליקוי לבין תנאי העבודה". (עבל 215/05 מוריס מרגיה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 05.11.06). יתר טענות ב"כ התובעת הינן טענות רפואיות -מקצועיות, ולא שוכנענו כי יש לקבל את גישתו ולהעדיפה על פני מסקנותיו של המומחה. באשר לטענת ב"כ התובעת, לפיה כביכול המומחה מצדד באסכולה רפואית מקשה, ראוי לחזור ולהדגיש את שנקבע בהלכה הפסוקה בהקשר זה, ולפיו על מנת שיפסל מומחה בשל אסכולה מסוימת בה הוא אוחז, יש להוכיח שאסכולה זו עומדת בניגוד להלכה הפסוקה ולהניח תשתית עובדתית מספקת להוכחת הטענה בדבר האסכולה השונה בה אוחז המומחה (ראו למשל, בר"ע 105/09 יגאל אלון נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 03.05.09; עבל 672/08 חיים וייצמן נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 21.06.09; עבל 222/09 דוד חסין נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 01.10.09; עבל 208/09 יהושע לב נגד המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 13.02.11). משלא נעשו אלה בעניינינו, יש לדחות גם טענה זו". 7. התובעת הגישה לבית הדין הארצי בקשת ערעור על ההחלטה הנ"ל (בר"ע 27500-02-13), בקשה שנדחתה בהחלטת בית הדין מיום 12.06.13: "לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את טענות המבקשת הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיב, מקום שלא נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטת בית הדין האזורי. לא מצאתי כי קיים בנסיבות המקרה שבפניי טעם משפטי מיוחד המצדיק מינוי מומחה רפואי נוסף, ולא שוכנעתי מטענות ב"כ המבקשת כי יש לסטות מהחלטתו של בית הדין האזורי ולתת רשות ערעור עליה. עיון בחוות דעת המומחה מלמד כי הוא פירט את ההיסטוריה הרפואית של המבקשת והשיב לשאלות שהופנו אליו על ידי בית הדין באופן מנומק ובהיר. המומחה כתב בחוות דעתו מהי המחלה ממנה סובלת המבקשת (ממאירות על מיתר הקול הימני), התייחס לשאלת גורמי הסיכון, וכתב כי בניגוד ליבלות על מיתרי הקול, אין קשר בין אימוץ יתר של המיתרים שיכול לנבוע משימוש מקצועי בקול, לבין המחלה ממנה סובלת המבקשת. בנסיבות אלה, אין בחוות דעתו של המומחה חריגה מהעובדות כפי שהועברו אליו, ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור בקביעת בית הדין האזורי לפיה אין טעם משפטי מיוחד למינוי מומחה רפואי נוסף". 8. מטעם ב"כ התובעת הוגשו סיכומים בגדרם ביקש כי בית הדין יקבע קיומו של קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובלת התובעת במיתרי הקול לבין תנאי עבודתה, תוך שחזר על טיעוניו כפי שהועלו במסגרת בקשתו למינוי מומחה נוסף וטען כי המומחה התעלם לחלוטין מהעובדה לפיה התובעת עבדה שנים ארוכות ורבות מדי כמרצה פרונטאלית ולא בחן את הסיכון בכך למחלתה. לגישתו, חוות דעת המומחה שטחית, לקויה וחסרה, ועל כן יש לסטות ממנה. כמו כן נטען, כי המומחה לא טרח לעמוד על סוגי הממאירות של מיתרי הקול, לא טרח להסביר את ההבדל בין הסוגים השונים של הצרידות והפגיעה במיתרי הקול, לא טרח לבחון לעומק את הספרות וגם לא טרח אם בכלל לבחון אם קיימים מקרים כאלה או מקרים דומים ומה השכיחות של מחלה כזו או אחרת. 9. מטעם ב"כ הנתבע הוגשו סיכומים בהם התבקש בית הדין לאמץ את חוות דעת המומחית, ובהתאם לדחות את התביעה. דיון והכרעה 10. על פי ההלכה הפסוקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. יחד עם זאת, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת הנערכת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים והוא נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. (דב"ע תשן/48-0 המוסד לביטוח לאומי נגד עמירם פיאלקוב, פד"עכב', 321, דב"ע לו/0-8 סימון דוידוביץ נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374, עב"ל 411/97 דחבור בוטרוס נגד המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי לב [1], 322). ויודגש, המומחה דר' עדי בירון הינו מומחה מתחום רפואת האף אוזן גרון והוא בעל הידע הרפואי והמומחיות המקצועית הרלוונטית הנדרשת לבחינת השאלות הרפואיות הנ"ל. מדובר במומחה אובייקטיבי לחלוטין שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין ואין לו כל עניין בתוצאות המשפט. כפי שצוין לעיל, סבורים אנו כי לא ניתן לומר שחוות דעת המומחה אינה מנומקת, או שאין בה מענה לשאלות שהופנו, גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה. המומחה הבהיר, בהתבסס על הרקע העובדתי כפי שתואר בהחלטת המינוי וכן החומר הרפואי אשר עמד לרשותו, כי לא קיים קשר סיבתי, ואף לא בדרך של החמרת מצב, בין מחלת התובעת במיתרי הקול ("היארעות יתר שלממאירות קשקשית על מיתרי הקול") לבין אופי עבודתה, הגם שהייתה כרוכה באימוץ מיתרי הקול. המומחה אף הסביר כי למעשה "הגברת לוזון טופלה בקרינה ולפי התיעוד, הטיפול צלח, כלומר שאין עדות למחלה נכון לביקור האחרון שהוצג בפני". קביעותיו של המומחה, מנומקות כדבעי, מקיפות וענייניות, ולא ראינו כל סתירה בדבריו ובקביעותיו, ולא שוכנענו כי המומחה, כטענת ב"כ התובע, חרג מהבסיס העובדתי שהונח לפניו. כמו כן, לא מצאנו ממש בטענת ב"כ התובעת, לפיה חוות דעת המומחה הייתה שטחית ולוקה בחסר. לטעמנו חוות דעתו של דר' בירון והשלמתה בדרך של מתן מענה לשאלת ההבהרה, הינן ברורות והמומחה השיב על כל השאלות שהופנו אליו, ותשובותיו עולות בקנה אחד עם חוות דעתו ולא מצאנו סתירה בין האמור בחוות דעתו לבין תשובותיו. נחזור עוד ונציין, כי מדובר במומחה רפואי שמונה לחוות דעתו בשאלה רפואית מוגדרת ומצומצמת, והיא שאלת הקשר הסיבתי רפואי בין העובדות שנקבעו ע"י בית הדין לבין הליקוי ממנו סובלת התובעת. בנסיבות שכאלה, אין זה מתפקידו של המומחה להצביע על הסיבה שגרמה לליקוי ממנו סובלת התובעת ככל שזו אינה ידועה, או לחוות דעתו בשאלה התיאורטיות הנוגעות לסוגי הממאירות של מיתרי הקול ולהסביר את אופיים ו/או ההבדלים בין הסוגים השונים של הצרידות והפגיעות השונות במיתרי הקול. לפיכך, לא מצאנו כל נימוק או טעם המצדיקים הימנעות מאימוץ חוות הדעת, וגם לא צורך במינוי מומחה נוסף. 11. משכך, ותוך שאנו מאמצים את חוות הדעת של המומחה והשלמתה, לא נותר אלא לדחות את התביעה שבפנינו. בהתחשב בעובדה שמדובר בתובענה למימוש זכויות מתחום הביטחון הסוציאלי - לא יינתן צו להוצאות. 12. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. מיתרי הקול