1. החלטת פקיד תביעות הדוחה את תביעת התובע להכיר בתאונה בעבודה. 2. בקצירת האומר נטען בכתב התביעה, כי בתקופה הרלוונטית לעניינו, חודש ספטמבר 2011, שימש התובע כמנהל עבודה בבית האריזה במפעל מכתשים ברמת חובב. על פי התביעה, ביום 6.9.2011 התבקש התובע יחד עם אחרים לנקות ולסדר מחסן ובו חומרים רעילים, דוגמת סודיום קרבונט. על פי כתב התביעה כתוצאה משאיפת החומרים במהלך המשימה המתוארת, חש התובע מחנק, יצא מתוך המחסן, איבד הכרתו וראשו נחבט במדרכה. 3. בעקבות דיון הוכחות שהתקיים בתביעה ביום 2.1.2013, הגישו הצדדים רשימה של עובדות מוסכמות והודיעו על הסכמתם למינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר סיבתי רפואי בין אובדן ההכרה והנפילה בעקבותיה, לאירוע בעבודה ביום 6.9.2011. 4. העובדות המוסכמות הן כדלקמן: א. התובע יליד 1955. ב. התובע עבד כמנהל עבודה בבית האריזה במפעלי "ים המלח" החל משנת 1978. ג. ביום 6.9.2011 התובע ועובד נוסף ניקו את מחסן מספר 711, התובע עבד פעם ראשונה כעובד ניקיון במחסן 711, מחסן שגודלו 15X12 מ"ר וגובהו בין 5-6 מטר מחסן בתקן של מזון. ד. במחסן מאוכסנים חומרים כימיים. ה. התובע והעובד הנוסף היו מחליפים שרינקים (שקים ענקיים) שכיסו את הביגבגים המכלים חומרים כימיים. ו. בעת החלפת השרינקים עלה אבק לטענת התובע, ויתכן גם חלקיקי חומרים כימיים כמו סודה קרבונט. ז. במקביל העובד שניקה את הרצפה העלה אבק מן הרצפה, התובע הרגיש מחנק ויצא החוצה לנשום אוויר. איבד את הכרתו נפל ונחבל בראשו בבטון (ברצפה). ח. התובע הועבר לבית החולים לקבלת טיפול רפואי. ט. מצבו הרפואי כעולה מהחומר הרפואי המצוי בתיק. 5. בעקבות העובדות המוסכמות מונה ד"ר ידעל הר-זהב כמומחה רפואי מטעם בית הדין. בחוות הדעת הסביר המומחה הרפואי כי התובע סובל מתסמונת הסינוס החולה (sss) - הפרעה בקצב הלב המתבטאת בקצב לב נמוך מהקבוע. המומחה הרפואי הסביר כי: "...תסמונת הסינוס החולה קשורה בשינויים אנטומיים המתרחשים באזור ... אשר מתפתחים במשך תקופה ארוכה, ולכן גם שכיחותה עולה עם הגיל. שינויים אנטומיים אלו אינם קשורים בגורם חיצוני כלשהו, כי אם במידת הפגיעה בתנאי הסינוס, וכאשר היא תגיע לסף מסוים, היכולת ליצור פונטציאליים חשמליים על ידי תאי הסינוס תפחת, והתוצאה תהיה ירידה בקצב הלב. כאשר קצב הלב יורד במידה כזאת שתגורם לקיפוח המודינמי, החולה יאבד את הכרתו כפי שתואר במקרה דנן. העובדה כי לחולה (התובע, הוספה שלי-ט.מ.) ארעו מספר אירועים של איבוד הכרה, האחד כחודש לפני האירוע המתואר בעבודתו שהיא נשוא התביעה, והשני לאחר האירוע, בעת ששהה במרפאה, מוכיחה כי אירועי איבוד ההכרה אינם קשורים באירוע בעבודתו ויש להניח כי אלמלא הושתל קוצב לב בליבו הוא היה ממשיך לסבול מאירועי איבוד ההכרה, אם לא חמור מכך. על כן בתשובה לשאלה האם קיים קשר סיבתי בין עבודתו ביום 6.9.2011 ובין האירוע בו איבד את הכרתו, התשובה לכך שלילית. אם אכן ההבחנה על מחלתו הייתה SSS (על כך קיים תיעוד רפואי כפי שהסביר המומחה הרפואי, הוספה שלי ט.מ.) כי אז הסיבה לאירועי איבוד ההכרה הינה אנטומית, ללא קשר לגורם חיצוני כלשהו וללא קשר לעבודתו ביום האירוע". 6. יוצא מכאן כי חוות הדעת מבהירה את מנגנון איבוד ההכרה ביום האירוע וזה איננו תוצאה של אירוע תאונתי בעבודה, שאיפת אבק וכיוצ"ב. אלא להבדיל, הסיבה לאובדן ההכרה היא פנימית למבוטח, התובע - הפרעה בקצב הלב המתבטאת בירידת קצב שתוצאתו אובדן הכרה. 7. בעקבות חוות הדעת של המומחה הרפואי, ביקש התובע להגיש שאלות הבהרה ואלה מטרתם להבחין בין אירוע התאונה בעבודה, לבין ההפרעה בקצב הלב ממנה הוא סובל. כמצוין בהחלטת בית הדין מחודש מאי 2013, הבקשה להצגת שאלות הבהרה נדחתה. לעניין זה רק נביא מאותה החלטה את הפסקאות הבאות: "לטעמנו דין הבקשה להידחות, משההבחנה שמבקש התובע לעשות היום בין הסחרחורות מהן הוא סובל לטענתו והירידה בשמיעה לבין הפרעת הקצב, עומדת בניגוד לאמור בתביעה שהוגשה לנתבע ובתביעה שהוגשה לבית דין זה. כך בהודעה על תאונה בעבודה מיום 25.9.2011 טען התובע לאירוע תאונתי שבו כתוצאה משאיפת אבק נפגע בעורף ובלב ונזקק לניתוח להשתלת קוצב לב ובתביעה שהגיש התובע לבית הדין נטען עוד כי 'אירוע התאונה גרם לכל התופעות מהן סובל היום, קרי הפרעות קצב בלב, סחרחורות, ירידה בשמיעה, נגרמו עקב שאיפת חומרים רעילים שגרמו לתובע לאובדן הכרה ולחבטת ראש'. סעיף 10 לכתב התביעה". 8. לאמור שם נוסיף: משקבע המומחה הרפואי כי הסיבה לאובדן ההכרה היא הפרעת הקצב, אין בסיס לטענת התובע לפיה הסיבה לאובדן ההכרה ביום 6.9.2011 איננה המחלה הלבבית, אלא להבדיל, שאיפת אבק ביום האירוע. 9. על בסיס האמור בחוות הדעת לפיה הסיבה לאובדן ההכרה במקום העבודה איננה קשורה לאירוע בעבודה, אלא בגורם פנימי שבתובע - התביעה נדחית. 10. סוף דבר התביעה נדחית, בנסיבות העניין אין צו להוצאות. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. הכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה