להכיר בשיתוק פריפרי של עצב הפנים כ"פגיעה בעבודה" כאמור בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי רקע עובדתי 1. עובדות המקרה פורטו בהחלטת ביניים מיום 21.5.12 ועל פיהן - א. התובעת ילידת 10.5.54. ב. התובעת עובדת במעון "השלושה", מעון לחסרי ישע, כאחראית משמרת. ג. ביום 5.9.11 בשעה 18:00, אחד הדיירים, גבר חסון בשנות העשרים לחייו הכה אותה בראשה מכה חזקה מאוד מימין (להלן - "האירוע"). ד. לטענת התובעת ביום 6.9.11 חשה עיוות בפניה ואף מסרה על כך לרופא בביקור מיום 7.9.11. ה. ביום 7.9.11 פנתה התובעת, לראשונה, לקבלת טיפול רפואי. ו. מצבה הרפואי של התובעת כעולה מהחומר הרפואי. 2. תביעת התובע, להכיר בפגיעה בראשה כ"פגיעה בעבודה", נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה, כי "מעיון בפרטי תביעתך ובמסמכים שבידינו, לא נמצא כי האירוע הנטען על ידך בתאריך 5.9.11, (מכה בראש מדייר), גרם לך לנזק פיזיולוגי/גופני ולאי כושר לעבודה. על כן לא אירעה לך תאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. האבחנה בתעודה הרפואית - שיתוק של עצב בפנים, אינה תוצאה של האירוע הנ"ל, אלא נובעת ממצב תחלואתי טבעי". 3. הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי וד"ר ארנון קרני, מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין כאשר הוא נתבקש להשיב על השאלות המקובלות באשר לקשר סיבתי רפואי בין האירוע מיום 5.9.11, לבין המצב הקיים בראשה של התובעת. 4. ד"ר קרני קובע בחוות דעתו, כי - "חבלות בראש עלולות לגרום בין השאר לפגיעה ושיתוק של עצם הפנים. במרבית המקרים מדובר בחבלות משמעותיות עם שבר בעצם הטמפוראלית של הגולגולת, אך תתכן גם פגיעה ללא שבר בחלק של העצב לאחר יציאתו מהגולגולת. פגיעה בפיזור מלא של העצב מחוץ לגולגולת תתכן למשל מחבלה שבלוטת הרוק - הפרוטיס, שם עובר העצב לפני התפצלותו לענפיו השונים. הפרוגנוזה של פגיעה בעצב הפנים כאשר אין שברים הינה בדרך כלל טובה והשיתוק אמור לחלוף תוך שבועות ספורים. לגב' וולזני מחלה ראומטית, יתכן שמדובר בלופוס אדמנתית או ארתיריטיס ראומטואידית. לגבי 2 מחלות אלו - לא מוכרת פגיעה בעצב הפנים כביטוי של מחלות אלו. גב' וולזני נחבלה בראש מימין בערב של 5.9.11 למחרת חשה עיוות של הפנים. ב-7.9.11 פנתה לבירור רפואי אשר אופיין לכל אורכו, הן בחדר המיון והן בעת האשפוז במחלקה הנוירולוגית בדצמבר 2011, כפגיעה בעצב הפנים מימין מסוג Bell's palsy. ראוי לציין כי לא דווח על כאבים מאחורי אוזן ימין או לשינוי בתחושת הטעם על 2/3 קדמיים של הלשון מימין אשר הינם מאפיינים נוספים של פגיעה דלקתית של עצב הפנhם מסוג Bell's palsy. אם כי נוכחותם אינה הכרחית לאבחונה זו. בסמוך להופעת התלונות בוצע CT ראש אשר לא הדגים סימני חבלה בגולגולת או במוח, אולם יתכן ובדיקה זו לא בדקה באם קיים דימום בבלוטת הפרוטיס, היות שבדרך כלל הדמיית CT של המוח סורקת את הגולגולת מהחיך העליון ומעלה. ממצאי בדיקת הרופא ממחלקת א.א.ג לא מצאה סימנים לחבלה בפנים כולל בבלוטת הפרוטיס. השאלה המרכזית לעניין הנדון הינה באם קיימת אפשרות שהחבלה הובילה להתפתחות שיתוק הפנים? סמיכות הזמנים בין האירוע בעבודה להתפתחות שיתוק הפנים יש בו כדי לתמוך בקשר זה, אולם חוסר העדות לסימני חבלה, זמן קצר לאחר האירוע, תוך בדיקה של מבני הפנים הן ידנית והן ב-CT של הראש - אינם תומכים באפשרות זו. הימשכות השיתוק של הפנים לאורך חודשים אינה סבירה במקרה של חבלה קלה שלא גרמה לשברים, נפיחות בפנים או רגישות במימוש ידני של בלוטת הפרוטיס. לא צורפו לתיק שהועבר אלי צילומי ה-MRI מוח שבוצע ודו"ח הפענוח שלו. ברשומות הרפואיות מצוין כי בוצעה בדיקת MRI מוח שהדגימה האדרה של עצב הפנים וכן של קרום המוח - הדורה. לא ברור מהו תאריך הבדיקה? והיכן לאורך עצב הפנים נראתה האדרה? במסמכי האשפוז במחלקה הנוירולוגית בבי"ח סורוקה בדצמבר 2011 מצוין כי הממצא אופיני ל- Bell's palsy. היות שסמיכות האירועים מותירה רושם כי סביר קשר בין החבלה להופעת החולשה בפנים ולאור חוסר הממצאים שתומכים בקשר כזה, מן הראוי לדקדק בממצאי הבדיקות. לכן יש מקום לבחון את בדיקות CT ובמיוחד MRI מוח נעשו. להלן התייחסותי לשאלות עליהן התבקשתי לענות בסעיף 4 להחלטה מיום 21.5.12 ש. מהי המחלה ממנה סובלת התובעת בפניה? ת. המחלה הנידונה הינה שיתוק פריפרי של עצב הפנים, קרוב לוודאי Bell's palsy. ש. האם קיים קשר סיבתי-רפואי בין האירוע מיום 5.9.11 לבין מחלותיה הנ"ל? ת. לאור האמור בדיון - אין עדויות לקשר סיבתי-רפואי בין האירוע מיום 5.9.11 למחלתה זו. ש. האם הייתה כאן פגיעה INJURY? ת. אין עדות לפגיעה מסוג INJURY. ש. האם פגיעה גרמה נזק? ת. בהתאם לעיל אין נזק שקשור לחבלה. ש. אם לא - האם יש לראות במצב הקיים תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל או תוצאה של מחלה טבעית? ת. יש לראות במצב הקיים תהליך תחלואתי רגיל וטבעי שאינו קשור לחבלה. ש. במידה שהמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין האירוע מיום 5.9.11, האם ניתן לומר, כי השפעת האירוע על הליקוי הינה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים (כגון: מצב בריאות בסיסי, גיל וכו')? ת. לאור האמור לעיל אין לאירוע השפעה על הליקוי". 5. התובעת ביקשה להפנות שאלות הבהרה למומחה. ובהחלטתי מיום 17.4.13 אושרה בקשתה, למומחה הופנו שאלות הבהרה והוא מסר תשובותיו כדלקמן - "ש. האם תיתכן פגיעה בעצב הפנים שגרמה לשיתוק הפנים, גם ללא שבר בגולגולת? ת. גם בהנחה כי התובעת הוכתה מכה חזקה מאד מימין, הרי שמבלי שנגרם שבר לעצמות הגולגלת אין כל ספרות שתומכת בחבלה שכזו כסיבה שגורמת לשיתוק עצב הפנים. ש. האם זה נכון כי עצב הפנים עובר בתוך הגולגלת ליד עצב השמע בתעלת השמע הפנימית, יוצא מהגולגולת הקידמית לאוזן ומגיע לשרירי הפנים? בהנחה שכן, האם חבלה חזקה מאוד באזור האוזן יכולה לגרום לפגיעה בעצב הפנים? ת. ממצאי בדיקת ההדמיה (CT ו-MRI) אינם תומכים בכך ששיתוק בעצב הפנים נגרם מחבלה - מכה חזקה מאד מימין. מצויין על האדרה של עצב הפנים (עצב 7) מימין (בטעות הוקלד "העשרה" במקום "האדרה") אולם ממצא זה מעיד על פגיעת העצב שהינה ידועה וברורה, אך לא על הגורם לה. זו ממצא שאפשרי במצבי BELLS PALSY בצורתה השכיחה ממקור דלקתי ולא חבלתי. ש. אתה קבעת כי התובעת נפגעה באיזור הרקה. נא הפנה לתיעוד רפואי עליו הסתמכת בקביעה זו. הינך מופנה לתיעוד המצביע כי התובעת נחבלה באזור אוזן ימין (נספח א'). כיצד מתיישב מסמך זה עם קביעתך שלפיה נפגעה התובעת באיזור הרקה? ת. קיימים מחקרים ודיווחים רבים על מקרי BELLS PALSY כתוצאה מחבלה שגרמה לשברים והובילה ללחץ גרמי ישיר על העצב, אך אין דיווחים על BELLS PALSY מחבלות מהסוג הנידון כאן. ש. האם ניתן לבצע הפרדה בין שיתוק פריפרי לבין שיתוק מרכזי? ת. אין דיווחים שתומכים בכך כי חבלה שארעה לתובעת מזרזים את הופעת ה- BELLS PALSY". 6. ביום 24.10.12 מונה פרופ' אבינועם רכס כמומחה רפואי נוסף והוא השיב לשאלות בית הדין שהופנו אליו כדלקמן - "ש. מהי המחלה ממנה סובלת התובעת בפניה? ת. התובעת חלתה בשיתוק היקפי של עצב הפנים מימין (Rt.bell's paisy)ׂ. ש. האם קיים קשר סיבתי-רפואי בין האירוע מיום 5.9.11 לבין מחלותיה הנ"ל? ת. אין לדעתי כל קשר בין מצב תחלואתי זה לבין החבלה הנטענת יממה קודם לכן. המכה שקבלה התובעת הייתה באיזור הרקה. מהלך עצם הפנים אינו עובר באיזור זה. על מנת לפגוע בעצב הפנים בחבלה נדרשת רמת אנרגיה גבוהה המביאה במקביל לשברים העצמות בסיס הגולגולת דבר שלא ארע במקרה ה. ש. האם היתה כאן פגיעה INJURY? ת. התשובה לשאלה זו לדעתי שלילית. ש. האם הפגיעה גרמה נזק? ת. מתוך עיון בתיעוד הפגיעה לא גרמה לתובעת כל נזק ש . אם לא - האם יש לראות במצב הקיים תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל או תוצאה של מחלה טבעית? ת. יש לראות במצבה מצב תחלואתי רגיל ושכיח ללא כל קשר לחבלה הנטענת. ש. במידה שהמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין האירוע מיום 5.9.11, האם ניתן לומר, כי השפעת האירוע על הליקוי הינה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים (כגון: מצב בריאות בסיסי, גיל וכו'). ת. לדעתי לאירוע החבלה לא הייתה כל השפעה שהיא על מצבה הנוירולוגי של התובעת והחבלה אף לא החישה, לדעתי, את הופעת השיתוק בעצב הפנים". 7. התובעת ביקשה להפנות שאלות הבהרה למומחה. ובהחלטתי מיום 17.4.13 אושרה בקשתה, למומחה הופנו שאלות הבהרה והוא מסר תשובותיו כדלקמן - "ש. האם תיתכן פגיעה בעצב הפנים שגרמה לשיתוק הפנים, גם ללא שבר בגולגולת? ת. התשובה לשאלה זו שלילית. נדרש כוח מכני רב ביותר על מנת "לקרוע" או ל"מעוך" עצב היקפי על מנת לגרום לשיתוק מלא שלו. סביר כי כוח חזק יגרום גם לנזקים מכניים נוספים לרקמות מסביב לרבות שבר. ש. האם זה נכון כי עצב הפנים עובר בתוך הגולגולת ליד עצב השמע בתעלת השמע הפנימית, יוצא מהגולגולת הקידמית לאוזן ומגיע לשרירי הפנים? בהנחה שכן, האם חבלה חזקה מאוד באזור האוזן יכולה לגורם לפגיעה בעצב הפנים? ת. התשובה העקרונית היא חיובית אך אם החבלה היא "חזקה מאד" על פי נוסח השאלה הרי שסביר כי יהיו נזקים נוספים כאמור לעיל. ש. אתה קבעת כי התובעת נפגעה באיזור הרקה. נא הפנה לתיעוד הרפואי עליו הסתמכת בקביעה זו. הינך מופנה לתיעוד המצביע כי התובעת נחבלה באזור אוזן ימין (נספח א'). כיצד מתיישב מסמך זה עם קביעתך שלפיה נפגעה התובעת באיזור הרקה? ת. מתוך מסמך נ-3 עולה כי התובעת נבדקה בשעה 15:30 על ידי נוירוכירורג אשר תעד כי "קבלה מכה בראש מצד ימין באיזור הפריאטלי" כמו כן מציין המומחה כי התובעת הייתה "ללא סימני חבלה חיצוניים בראש". מכאן עולה כי עוצמת החבלה הייתה קלה ובנאלית מאחר ולא השאירה כל סימן חיצוני ובוודאי שלא הייתה מספקת כדי לגרום נזק לעצב הפנים. בנוסף מכה באיזור הרקה (האיזור הפריאטלי) היא גבוהה בהרבה מהמסלול הנוירואנטומי של עצב הפנים. ש. האם ניתן לבצע הפרדה בין שיתוק פריפרי לבין שיתוק מרכזי? ת. התשובה לשאלה זו חיובית במובהק. שיתוק מרכזי מלווה סימנים נוירולוגיים נוספים של היו בתובעת. ש. האם שיתוק פריפרי נגרם כתוצאה מנזק לעצב במהלכו החיצוני להבדיל משיתוק מרכזי בו הנזק לעצב הוא בחלקו הפנים גולגולתי? ת. "שיתוק מרכזי" של עצב הפנים נגרם מנזק למסילות העל גרעיניות של העצב בתוך גזע המוח "שיתוק היקפי" נגרם מפגיעה בעצב בקטע המתחיל מיד עם יציאתו מגזע המוח עוד בתוך הגולגולת. ש. האם חבלה חזקה באזור החיצוני של העצב כגון באזור האוזן, יכולה לגרום לשיתוק פריפרי? ת. ראה תשובה 1-2 לעיל. ש. בהנחה שהתובעת נחבלה באזור אוזן ימין בו עובר העצב ולא באזור הרקה האם יתכן כי החבלה היא שגרמה לשיתוק עצב הפנים? ת. התשובה לשאלה זו שלילית במובהק. ההנמקות מפורטות שוב ושוב לעיל. ש. האם ניתן לקבוע כי התובעת סובלת משיתוק פריפרי? ואם כן, האם יש בכך כדי לתמוך בקשר בין החבלה לפגיעה בעצב ולקבוע כי היא זו שגרמה לשיתוק ממנו סובלת התובעת? ת. התובעת סבלה משיתוק הקפי של עצב הפנים. זה תהליך תחלואתי שכיח ביותר שאין בינו לבין התאונה ולא כלום. ש. האם סמיכות הזמנים בין החבלה בראשה של התובעת מיום 5.9.11, לבין הופעת השיתוק בעצב הפנים יממה לאחר מכן, יש בה כדי לתמוך בקשר זה? ת. התשובה לשאלה זו שלילית במובהק. זו שכיחות זמנים מקרית שאין בה להעיד ולא כלום על קשר סיבתי בין החבלה לבין הופעת שיתוק עצב הפנים." 8. לאחר קבלת חוות הדעת ביקשה התובעת מינויו של מומחה רפואי נוסף. בהחלטה מיום 22.7.13 נדחתה הבקשה בהחלטה מנומקת. טענות הצדדים 9. לטענת התובעת, משעולה כי נגרמה לה פגיעה בעצב יש לבחון את המסקנה על דרך הפגיעה יחד עם סממנים אחרים. העובדה כי התובעת נחבלה בראשה במכה חזקה מצד ימין ויממה לאחר מכן החלה לסבול משיתוק בעצב הפנים באיזור החבול, יש בה כדי להטות את הכף לעבר הסיכוי שהפגיעה נגרמה כתוצאה מחבלה ולא ממקור דלקתי שלא נמצאו לו סממנים תומכים. התובעת טוענת כי בפסיקה הוכרה האפשרות של חבלה שתגרום לפגיעה בעצב הפנים גם ללא שבר בעצמות הגולגולת. באשר לחוות דעתו של פרופ' רכס, טוענת התובעת כי זו מבוססת על ההנחה השגויה כי התובעת קיבלה מכה ברקה בעוד שבפועל נחבלה התובעת באזור אוזן ימין. לטענתה, השיתוק הפריפרי שממנו היא סובלת אופייני לפגיעה חיצונית בעצב מחוץ לגולגולת וכי האזור הפריאטלי שבו קיבלה מכה הוא איזור הקודקוד ולא איזור הרקה כפי שציין המומחה. לטענת התובעת אף המומחה מודה כי חבלה באיזור האוזן הימנית עשויה לגרום לפגיעה בעצב הפנים. באשר לחוות דעתו של ד"ר קרני מציינת התובעת כי עולה ממנה שיתכן כי סבלה מדימום מוחי שכלל לא תועד. לטענת התובעת, נוקטים שני המומחים באסכולה מחמירה בעוד שקיימת אסכולה אחרת מקלה יותר המכירה בהיתכנות של פגיעה בעצב הפנים אף ללא שבר בגולגולת. התובעת מוסיפה כי יתכן וסבלה מדימום בבלוטת הפרוטיס שכלל לא נבדק וכי גם בסמיכות הזמנים יש כדי לתמוך באפשרות קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעה לאירוע. וכי ככל שקיים ספק הרי שיש לפרשו לטובת התובעת ולקבל את התביעה או לכל הפחות למנות מומחה נוסף. 10. לטענת הנתבע, שתי חוות דעת המומחים שוללות כל קשר סיבתי בין האירוע למצבה של התובעת כאשר שני המומחים קובעים כי מצבה נובע ממצב תחלואתי טבעי. עוד טוען הנתבע כי מחוות הדעת של ד"ר קרני עולה כי אין כל עדות לקשר סיבתי בין האירוע לבין המחלה שבה לקתה התובעת ואף לאחר עיון בבדיקות ההדמייה לא נמצא כל תימוכין לכך כי שיתוק עצב הפנים נגרם כתוצאה מחבלה. לטענת הנתבע, חוות הדעת מפורטת ומנומקת, המומחה התייחס לכל המסמכים הרפואיים והשיב לכל השאלות שהוצגו בפניו ולא נמצא כל פגם בחוות דעתו. לטענת הנתבע גם מחוות דעתו של פרופ' רכס עולה כי אין כל קשר סיבתי בין האירוע לשיתוק שממנו סובלת התובעת בעצב הפנים; כי טענות התובעת לעניין חוות דעתו של פרופ' רכס נדונו ונדחו על ידי בית הדין במסגרת בקשת התובעת למינוי מומחה שלישי; כי אין כל יסוד לטענת התובעת שלפיה שגה המומחה בפענוח המונחים הרפואיים שכן חזקה על המומחה שהוא מכיר את חלקי הראש השונים וכי טענות התובעת הן בגדר השערות בלבד שאין לקבלן. מוסיף וטוען הנתבע, כי חוות הדעת מנומקות וכי שאלות ההבהרה נענו במלואן ומשכך, יש לאמץ את חוות דעת המומחים ולדחות את התביעה. הכרעה 11. הלכה פסוקה היא כי - "אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים". (דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 374) (ההדגשה שלי י.א.ש.). 12. מעיון בחוות דעתם של שני המומחים עולה כי שניהם סבורים באופן חד משמעי שלא קיים כל קשר סיבתי-רפואי בין החבלה בראשה של התובעת לבין שיתוק עצב הפנים שממנו היא סובלת. טענת התובעת בעיקרה נסמכת על סמיכות הזמנים שבין החבלה לבין הופעת השיתוק בעצב הפנים. שני המומחים היו ערים לסמיכות זו וד"ר קרני אף ציין כי "סמיכות הזמנים בין האירוע בעבודה להתפתחות שיתוק הפנים יש בו כדי לתמוך בקשר זה". אלא שבהמשך, גורס ד"ר קרני כי אין די בכך וכי אין כל ממצאים התומכים בטענה כי התובעת נחבלה חבלה חזקה שיש בה כדי לגרום להופעת השיתוק. בקביעתו מפנה ד"ר קרני להעדר כל סימני חבלה הן בבדיקות ההדמיה (C.T ו-M.R.I) הן בבדיקה הקלינית שנערכה לתובעת עם פנייתה לטיפול רפואי. לעמדתו, העדרם של סימנים תומך בהעדר קשר סיבתי בין המכה לשיתוק. עוד מוסיף ד"ר קרני כי הימשכות השיתוק לאורך זמן אף היא אינה סבירה מקום שאין כל עדות לחבלה, לא שברים, לא נפיחות ואף לא רגישות במישוש. 13. לבקשת התובעת, נוכח סמיכות הזמנים שבין האירוע לבין הפגיעה, לאור הוראות סעיף 17 להנחיות הנשיאה והסתמנותה של אסכולה מקילה, סברתי כי יש לערוך בירור נוסף ולפיכך מונה ביום 24.10.12 פרופ' אבינועם רכס כמומחה נוסף. אלא שגם מחוות דעתו של פרופ' רכס מיום 7.2.13 עולה כי הוא סבור שאין כל קשר בין מחלת התובעת בשיתוק היקפי של עצב הפנים לבין החבלה שארעה יום קודם לאבחון המחלה. גם פרופ' רכס סבור כי אין כל סימן כי המכה היתה חזקה דיה כדי לפגוע בעצב הפנים ולגרום לו לשיתוק היקפי. פרופ' רכס אף מציין כי המכה ניתנה באיזור הרקה, מקום שאין העצב עובר בו ואין כל סימן נוסף לנזקים מכניים נוספים לרקמות מסביב לאזור המכה, לרבות שבר. באשר לסמיכות הזמנים, סבור פרופ' רכס כי היא מקרית ואין בה כדי להעיד על קשר סיבתי בין החבלה לבין הופעת שיתוק עצב הפנים. 14. בסיכומיה, חזרה התובעת על בקשתה למינוי מומחה שלישי לבחינת עניינה. לדבריה, בחוות הדעת נפלו פגמים המצדיקים זאת. לעמדתה, חוות דעת פרופ' רכס מבוססת על הנחה שגויה באשר לאזור החבלה שהייתה באוזן ימין ולא באזור הרקה; פרופ' רכס דוגל באסכולה רפואית המחמירה עם התובעת משאינו מכיר בהתפתחות שיתוק בעצב בפנים כתוצאה מחבלה ללא שבר בגולגולת; משדחה פרופ' רכס את קיומה של סמיכות הזמנים כנדבך התומך בעמדת התובעת. 15. לאחר שחזרתי ועיינתי בבקשת התובעת כמו גם בהחלטתי מיום 22.7.13 שדחתה את בקשת התובעת למינוי מומחה שלישי, לא מצאתי כי יש מקום להעתר לבקשה זו אף היום. א. אשר לסמיכות הזמנים - כאמור, שני המומחים סבורים כי אין די בסמיכות הזמנים להקים קשר סיבתי בין האירוע לשיתוק בעצב הפנים. ב. אשר לאזור החבלה - התובעת טוענת כי המכה שקיבלה היתה באזור אוזן ימין וזאת על בסיס מכתב שחרור מיום 8.12.11 שם צוין כי "לפני כשלושה חודשים ספגה חבטה באזור אוזן ימין". אלא שפרופ' רכס הפנה למסמך מיום 8.9.11 שם צוין כי "קיבלה מכה בראש בצד ימין באזור הפריטאלי". מהדברים עולה, כי התיעוד הרפואי שבו צוין לראשונה כי התובעת קיבלה מכה באוזן הימנית נערך כשלושה חודשים לאחר האירוע בעוד שבזמן אמת ציינה התובעת כי המכה ניתנה באזור הפריטאלי. בשל כך, אין מקום להעדיף את הרישום הרפואי מיום 8.12.11 על הרישום שנעשה בזמן אמת. כמו כן, אין מקום לדחות את קביעותיו הרפואיות של המומחה באשר למיקומו של עצב הפנים ועוצמת המכה הנדרשת על מנת להביא לפגיעה הנטענת על ידי התובעת. ג. אשר לטענת האסכולה המחמירה - עיון בחוות הדעת מעלה כי המומחים מסכימים כי חבלה חזקה הגם שלא גרמה לשבר, יכולה לגרום לנזק בעצב ההיקפי. אלא ששני המומחים לא מצאו במקרה דנן כל עדות לחבלה חזקה דיה שיכולה לגרום לשיתוק העצב. פרופ' רכס הפנה בין היתר לרישום מיום 8.9.11 שלפיו "בדיקה - ללא סימני חבלה חיצוניים בראש." ואילו ד"ר קרני הפנה גם לבדיקות ההדמיה. גישה זו עולה בקנה אחד עם האמור בפסק הדין עליו מסתמכת התובעת בעניין מרדכי מהלל שם נטען לחבלת ראש משמעותית שאמנם לא הגיעה לכדי שבר בגולגולת אך נמצאו סימנים לחבלה משמעותית (וע (ראשל"צ) 324/03, ניתן ביום 2.7.06). מכאן, כי אין לקבל את הטענה כי המומחים דוגלים באסכולה מחמירה. 16. לאור כל האמור, משלשני המומחים הרפואיים הועברו שאלות הבהרה והבירור הרפואי מוצה עד תום, מששני המומחים קבעו כי אין קשר סיבתי בין האירוע לבין הנזק ומשלא מצאנו כל עילה לסטות מהאמור בחוות הדעת, מתקבלות חוות דעתם של ד"ר קרני ופרופ' רכס ואנו קובעים כי השיתוק בעצב הפנים שאירע לתובעת אינו תוצאה של האירוע שבו נחבלה התובעת בפניה ביום 5.9.11 ועל כן לא ניתן לראות במצבה משום "פגיעה בעבודה". אשר על כן, דין התביעה להדחות. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. הכרה בתאונת עבודהעצביםשיתוק