זכויות גננת במגזר הבדואי מבוא: 1. פסק דין זה עניינו תביעה שהגישה הגב' מונטהה אבו בדר (להלן: "התובעת"), בעקבות סיום עבודתה בחברת מ.ח.ת. - מוסדות חינוך ותרבות במגזר הבדואי בנגב (להלן: "הנתבעת") בסוף אוגוסט 2011. התביעה: 2. בקצירת האומר נטען בכתב התביעה, כי התובעת הועסקה כגננת בגן שמפעילה הנתבעת מחודש ספטמבר 2010 ועד לסוף אוגוסט 2011; והיא זכאית לתנאי העסקה החלים על עובדי הוראה המועסקים על ידי מדינת ישראל - משרד החינוך. על בסיס הטענה לפיה זכאית התובעת לתנאי העסקה החלים על עובדי הוראה המועסקים על ידי מדינת ישראל, הוגשה התביעה לפנינו ועניינה הפרשי שכר, פיצויי פיטורים וזכויות נלוות בסכום כולל של כ-28,000 ₪ הנתבעים בעילות התביעה השונות. סדר הדברים: 3. את פסק הדין נפתח בטענת התובעת לתחולתם של תנאי העסקה הנהוגים בשירות המדינה על עובדי הוראה ביחסיה עם הנתבעת. בתום השלב האמור, נפנה לבירור העובדות; ובסיומו של שלב זה - שלב בירור העובדות - נדרש לכל אחת מעילות התביעה בנפרד. טענת התובעת להעסקה בתנאים הנהוגים ביחס לעובד הוראה בשירות המדינה: 4. הנתבעת היא חברה לתועלת הציבור (ראה: עדותו של עד הנתבע, מר אבו סיאם, עמ' 13 לפרוטוקול מיום 17.3.2013 "ש. היא חברה פרטית או חברה לתועלת הציבור? ת. לתועלת הציבור"), המפעילה גני ילדים במגזר הבדואי (ראה: סעיף 2 לסיכומי הנתבעת "הנתבעת מפעילה יותר מ-123 גנים טרום חובה וחובה")ברישיון ובפיקוח משרד החינוך (ראה: עדותו של מר אבו סיאם בעמ' 15 לפרוטוקול מיום 1.3.2013 שורה 26 "כל שנה מגישים למשרד החינוך את רשימת הסמלים ורשימת הסמלים האלה מגיעה למחוז הדרום.."). 5. תנאי להכרה של משרד החינוך בנתבעת, הוא עמידתה בתנאים שנקבעו בתקנות החינוך הממלכתי (מוסדות מוכרים) תשי"ד-1953. תנאים אלה כוללים, בין היתר, התחייבות מצד המוסד החינוכי לתכני לימוד, להכשרה הנדרשת מעובדי ההוראה המועסקים על ידו ולתנאי העסקתם (תנאי שכר וכיוצ"ב). לענייננו נפנה להוראת תקנה 3(א)(6) לתקנות הנ"ל הקובעת כי תנאי להכרה במוסד חינוכי כ"מוסד מוכר ואינו רשמי", הוא כי - "משכורות המורים והעובדים במוסד יהיו לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים". 6. בפסק דין ע"ע 203/09, רשת הגנים של אגודת ישראל נ' שמחה בוסי ו-15 אח' חזר בית הדין הארצי על העמדה לפיה תנאי להכרה במוסד חינוכי כ"מוסד חינוכי מוכר שאינו רשמי", היא התחייבות המוסד לעמידה בתנאים שנקבעו בתקנות כתנאי להכרה בו. בפסק הדין נקבע עוד, כי: "... בעצם פנייתו של מוסד חינוכי אל משרד החינוך, בבקשה להכיר בו כמוסד מוכר שאינו רשמי, בוודאי בעצם קבלת הטבות על יסוד ההכרה שהתבקשה, טמונה התחייבות מפורשת וברורה של המוסד למילוי אחר תנאי ההכרה, ולענייננו, התחייבות למילוי התנאי בדבר תשלום משכורות העובדים על פי המקובל במוסדות החינוך הרשמיים (הדגשה במקור-ט.מ.)" פסקה 61 לפסה"ד. כן נפסק כי: "... הדרישה שבסעיף 3(א)(6) לתקנות מוסדות מוכרים לתשלום שכר העובדים 'לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים' מגלמת בחובה התחייבות של המוסד לשלם לעובדיו שכר לפי השיעורים והכללים הנהוגים במשרד החינוך, משכך היא מהווה תנאי מכללה בתנאי העסקה של העובדים (הדגשה במקור-ט.מ.)" פסקה 64 לפסה"ד. 7. יוצא מכאן כי מכוח הוראות הדין לעניין ההכרה בנתבעת כ"מוסד חינוכי שאינו רשמי" ופסיקת בית הדין הארצי שצוטטה לעיל, חייבת הנתבעת בהעסקתה של התובעת בתנאים הנהוגים במשרד החינוך. העובדות: 8. משמצאנו כי הנתבעת חייבת ביחסיה מול התובעת בתנאי העסקה הנהוגים ביחס לעובדי הוראה בשירות המדינה, ניגש להצגת העובדות לאורן נבחן את טענות התובעת בעילות התביעה השונות; והעובדות הן כדלקמן. 9. התובעת התקבלה לעבודה כגננת בגן שמפעילה הנתבעת בלקייה, בחודש ספטמבר 2010. נכון לאותו מועד, הייתה התובעת בשנה הרביעית והאחרונה ללימודיה לתואר בוגר הוראה במכללת קיי. בהקשר זה הרינו מפנים לעדותה של התובעת אשר נשאלה והשיבה: "השנה האחרונה שלי, שהיא הייתה השנה שעבדתי בעמותה, הייתה שנת סטאג' והמפקחת לפי חוק היא צריכה לצפות אצלי ולראות אם אני יכולה לעבוד או לא והמפקחת באה והייתה מאוד מרוצה ממני וכשסיימתי את החובות שלי, אני מסיימת כבר בחודש יולי את כל החובות שלי, וכשסיימתי וחיכיתי שהעמותה תגיד לי לבוא לחדש, אבל אף אחד לא הזמין אותי לפני תחילת השנה 2001 הלכתי למשרד החינוך, ביקשתי לעבוד והמפקחת ראתה אותי והכירה אותי, והתשובה שלה הייתה מהירה" עמ' 10 לפרוטוקול מיום 17.3.2013 שורות 5-10. 10. במועד קבלתה לעבודה בנתבעת, חתמה התובעת על הסכם עבודה וקיבלה לידיה הודעה על תנאי העסקה; ואלה צורפו כנספחים 3 ו-4 לכתב התביעה והם אינם במחלוקת. 11. בתמצית נקבע בהסכם העבודה, כי התובעת תועסק כגננת בימים א' עד ה' מהשעה 08:00 עד 14:30, 32 שעות שבועיות. תמורת העסקתה תהיה התובעת זכאית לשכר של 3,800 ₪ לחודש, הוצאות נסיעה בסך של 150 ₪ ודמי הבראה וביגוד לפי הוותק. בהסכם נקבע עוד, כי התובעת לא תהיה זכאית לשכר בפגרת הקיץ, בחודשים יולי ואוגוסט. 12. על פי ההסכם מדובר בתקופת העסקה קצובה שתחילתה ב-1 לספטמבר של שנת הלימודים וסיומה בסוף חודש יוני של אותה שנה. בהקשר זה רק נעיר, כי העובדה שנציג המעביד לא טרח למלא את החסר בהסכם המתייחס לשנת העסקה המדוברת - אין בה כדי לשנות מעובדת היותו של ההסכם הסכם לתקופה קצובה. עובדה המקבלת ביטוי מפורש בסעיף 8 לאותו הסכם, המתייחס לזכותה של התובעת לשכר לתקופת פגרת הקיץ ולפיו: "במידה והמעביד יחליט לחדש את החוזה לשנה נוספת עם העובדת, ישולם שכר חודש אחד לעובדת שעבדה שנה במערכת ועובדת שמלאו לה 2 שנים ברציפות, ישולם 2 חודשי שכר (הדגשה שלי-ט.מ.)". יוצא מכאן כי קריאת ההסכם כמכלול מחייבת את המסקנה האומרת כי מדובר בהסכם העסקה לתקופה קצובה, המתייחסת לשנת הלימודים אשר התחילה בחודש ספטמבר 2010. 13. במהלך תקופת ההתקשרות שולם לתובעת שכר המקבל ביטוי בתלושי השכר שצורפו לתביעה ולתצהיר התובעת והם אינם במחלוקת. 14. בסוף חודש יוני 2011 הסתיימה שנת הלימודים (והעסקה בפועל של התובעת), עם יציאת הילדים לחופשת הקיץ. 15. ההתקשרות עם התובעת לא חודשה לקראת שנת הלימודים המתחילה בספטמבר 2011. 16. לתובעת לא שולמו פיצויי פיטורים בעקבות סיום ההתקשרות ואין מחלוקת כי החל מספטמבר 2011 מועסקת התובעת כגננת עובדת משרד החינוך. 17. על רקע העובדות לעיל, ניגש לבחינת עילות התביעה השונות. עילות התביעה: 18. כתב התביעה שלפנינו כולל את ראשי התביעה הבאים: תביעה לשכר, תביעה לפיצויי פיטורים ולבסוף תביעה לזכויות סוציאליות - קצובת הבראה, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקופת גמל ותשלום מענק חד פעמי. סך הכל ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בראשי התביעה השונים, בסכום של 28,392 ₪. 19. מטעמי יעילות אין אנו רואים צורך בהצגת טענות התובעת בראשי התביעה השונים ותשובות הנתבעת עליהן; דבר שייעשה ככל שיהא בו צורך, בשלב הדיון הפרטי בכל אחד מראשי התביעה. אשר על כן נפנה להלן לבחינת טענות התובעת בראשי התביעה בסדר הצגתן לעיל - התביעה לשכר, התביעה לפיצויי פיטורים והתביעה לזכויות סוציאליות. התביעה לשכר: 20. במסגרת התביעה לשכר ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום שכר לחודשים יולי ואוגוסט 2011; בשכר שלא שולם בתקופת היעדרות בימי חופשה במוסדות החינוך במגזר הערבי ובתשלום הפרשי שכר על העסקה שמעבר למשרה מלאה, כנהוג אצל עובדי הוראה (העסקה מעבר ל-30 שעות שבועיות). 21. אין חולק כי לתובעת לא שולם שכר עבור החודשים יולי ואוגוסט 2011. 22. לטענת התובעת ניכתה הנתבעת משכרה ימים בהם לא עבדה בשל חופשה הנהוגה במגזר הבדואי - חופשת החורף וחופשת האביב. בעדותו אישר נציג הנתבעת כי במגזר הבדואי מוסדות החינוך אינם פעילים במהלך חופשות החורף והאביב (ראה: עדותו של עד הנתבעת, עמ' 14 לפרוטוקול מיום 17.3.2013 שורות 12-16). תלושי השכר מלמדים כי בחודש 12/2010 ניכתה הנתבעת משכרה של התובעת 6 ימי היעדרות. בחודש 3/2011 ניכתה הנתבעת משכרה של התובעת שכר של 5 ימי היעדרות. מכאן עולה שיש לאמץ את גרסת התובעת המספרת, כי הנתבעת קיזזה משכרה ימים בהם לא עבדה במהלך חופשה מאושרת. 23. אין לקבל את טענת התובעת על העסקתה בפועל בהיקף של 32 שעות שבועיות; בהקשר זה די להפנות לעדות התובעת בפנינו (ראה: עמ' 10 לפרוטוקול מיום 17.3.2013, שורות 26-30), שבה היא מאשרת כי במהלך תקופת הקשר, למדה במכללת קיי יומיים בשבוע החל מהשעה 14:00; וזאת בעוד שעל פי הוראות החוזה אמורה הייתה התובעת לסיים את יום העבודה בשעה 14:30. מכאן שהתובעת לא עבדה בפועל בהיקף של 32 שעות שבועיות, כטענתה. 24. כפי שאמרנו, זכאית התובעת לתנאי העסקה של עובד הוראה המועסק במשרד החינוך. תקנון שירות עובדי הוראה קובע, כי עובד הוראה אשר הועסק תקופה העולה על 51 ימי עבודה רצופים במהלך שנת לימודים - "זכאי בחופשת הקיץ לתשלום משכורתו" (ראה: תקנון שירות עובדי הוראה, פרק כללי, סעיף 1.25.2 חופשת הקיץ, הקובע כי בגני הילדים חופשת הקיץ מתחילה ב-1 ליולי ומסתיימת ב-31 לאוגוסט. סעיף 2 לאותו פרק הקובע את הזכאות לשכר של עובד הוראה בחופשת הקיץ, שעבד במהלך שנת הלימודים למעלה מ-51 ימי עבודה רצופים). 25. משנקבע כי זכאית התובעת לתנאי העסקה של עובד הוראה המועסק במשרד החינוך; ומשנמצא כי עובד הוראה כאמור אשר עבד בפועל מעל 51 ימי עבודה בשנת הלימודים (דוגמת התובעת שלפנינו), זכאי לתשלום משכורתו בחופשת הקיץ - זכאית התובעת לשכר לחודשים יולי ואוגוסט 2011, כמבוקש בכתב התביעה. נדגיש כאן, כי לאור פסיקת בית הדין הארצי בפרשת בוסי, אין הנתבעת יכולה להשתחרר מחובותיה לתשלום שכר בחופשת הקיץ, כנהוג ביחס לעובדי הוראה בקביעה כי חוזה עבודה לתקופה קצובה הסתיים בסוף יוני של שנת הלימודים. ניסיון שכל משמעותו למנוע מהתובעת את הזכויות המוקנות לה בדין. בהתאם על הנתבעת לשלם לתובעת שכר עבור החודשים יולי ואוגוסט 2011, בסכום כולל של 8,126 ₪. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.2011. 26. תקנון שירות עובדי הוראה קובע עוד, כי "עובד הוראה מהצוות הקבוע של המוסד, זכאי לתשלום עבור חופשת החגים, בתנאי שעבד לפני ואחרי החג" סעיף 1.25.1 לתקנון שירות עובדי הוראה, חופשות החגים. ההנחה היא כי עובד הוראה דוגמת התובעת, מהווה חלק מהצוות הקבוע בגן, עבדה לפני ואחרי החג, כל עוד לא הוכח אחרת (ובמקרה שלפנינו לא הוצגו תלושי נוכחות המעידים כי לא כך הדבר). 27. אשר על כן זכאית התובעת לתשלום עבור ימי היעדרות בהם לא עבדה בשל חופשת החורף וחופשת האביב של שנת הלימודים המתחילה בחודש ספטמבר 2010 - ואשר בפועל נוכו משכרה. בהתאם זכאית התובעת לשכר שנוכה לפי תעריף של 175 ₪ ליום בגין תשעה ימי היעדרות (4 ימי היעדרות בחופשת החורף; חמישה ימי חופש בחופשת האביב. ראה: סעיף 11 לתצהיר התובעת) בסכום של 1,575 ₪. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2011. 28. משאין לקבל את טענת התובעת האומרת כי בפועל הועסקה 32 שעות שבועיות - התביעה לשכר המתייחסת להעסקה של מעבר למשרה מלאה, כנהוג אצל עובדי הוראה - נדחית. באמור לעיל הסתיים הדיון בתביעת השכר של התובעת. התביעה לפיצויי פיטורים: 29. כפי שקבענו לעיל, במועד קבלתה לעבודה נערך עם התובעת חוזה לתקופת עבודה קצובה המתייחס לשנת הלימודים המתחילה בספטמבר 2010. 30. אין טענה לפיה פעלה הנתבעת לפני תום תקופת החוזה הקצובה - להארכת תקופת העסקה. בנסיבות הללו רואים בתובעת כמי שפוטרה מעבודתה בתום תקופת החוזה הקצובה, בהתאם להוראת סעיף 9 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג -1963. 31. שעה שמדובר בעובד הוראה המועסק לתקופת העסקה קצובה אשר מתייחסת לשנת הלימודים בה הוא התקבל לעבודה, הזכאי לתנאי העסקה של עובד הוראה במשרד החינוך - תקופת החוזה מסתיימת בסיום שנת הלימודים. דהיינו, בסוף חופשת הקיץ. בהתאם הסתיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים בסוף אוגוסט 2011. 32. אשר על כן דין התביעה לפיצויי פיטורים להתקבל ובהתאם על הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים עבור שנת העסקתה המבוססים על השכר האחרון בסך של 4,284 ₪. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.2011. התביעה לזכויות סוציאליות: 33. עובד הוראה בשנת השירות הראשונה, דוגמת התובעת, זכאי לשבעה ימי הבראה על פי תעריף שנקבע מידי שנה בידי משרד האוצר (ראה: סעיף 1.7 קצובת הבראה ונופש לתקנון שירות עובדי הוראה). בשנה הרלוונטית, שנת 2011, התעריף ליום הבראה עמד על סך של 411 ₪ ליום. 34. קצובת הבראה לא שולמה לתובעת (עובדה אשר אינה שנויה במחלוקת); ומשכך על הנתבעת לשלם לתובעת דמי הבראה בסך 2,877 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.2011. 35. תקנון שירות עובדי הוראה קובע את זכותו של עובד הוראה לתרומת מעביד בהיקף של 8.4% מהשכר לטובת קרן ההשתלמות של העובד בהתאם למסלול הרגיל (ראה תקנון שירות עובדי הוראה, פרק כללי, סעיף 1.26.3, קרנות השתלמות). במקרה שלפנינו לא דאגה הנתבעת להסדרת זכויותיה של התובעת בקרן השתלמות, וממילא לא הופרשו לזכות התובעת כספים (חלק המעביד) לקרן כאמור. בהתאם זכאית התובעת לפיצוי בגובה הפרשות המעביד לקרן, על בסיס החישוב הבא: תקופת העבודה בגינה זכאית התובעת להפרשות לקרן השתלמות X השכר האחרון X 8.4%, סה"כ סכום של 4,318 ₪. משהגישה התובעת תביעה בראש זה בסכום של 2,846 ₪, הרינו פוסקים לה את סכום התביעה. 36. משהזכות לביגוד איננה ניתנת לפדיון לאחר שהסתיימו יחסי עובד מעביד, התביעה לקצובת הביגוד נדחית. 37. עילת התביעה האחרונה בראש פרק זה, עניינה תשלום מענק חד פעמי המבוסס על חוזר לבעלויות לשנת הלימודים תשע"ב. החוזר אותה צרפה התובעת ועליו מבוססת התביעה למענק - עניינו תשלום מענק לעובדי הוראה המועסקים במוסדות על יסודיים. משהועסקה התובעת כגננת, הוראות החוזר הנ"ל אינן מקנות לה את הזכות למענק הנתבע כאן. אשר על כן, התביעה לתשלום המענק - נדחית. סוף דבר: 38. מהמקובץ עולה, כי על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: הפרשי שכר - 9,701 ₪. פיצויי פיטורים - 4,284 ₪. קצובת הבראה - 2,877 ₪. פיצוי על אי ביצוע הפרשות לקופת גמל - 2,846 ₪. לסכומים האמורים לעיל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.2011. 39. משהתקבלה התביעה, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות בסך של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. 40. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. פסק הדין ניתן במותב חסר, בהתאם להחלטת בית הדין בפתח דיון ההוכחות מיום 17.3.2013. המגזר הבדואיגננות (גן ילדים)