המבחן היסודי להיותו של אירוע "תאונה" הוא ה"הפתאומיות": הפתאומיות משמעה אירוע שניתן לאתר במישור הזמן - הווה אומר מתי אירע, ובמישור השטח - הווה אומר לקבוע בדיוק את המקום שבו אירע. 1. עסקינן בתובענה, במסגרתה ביקש התובע להכיר באירוע מיום 3.2.11 כתאונת עבודה על פי משמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה - 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"). 2. פקיד התביעות דחה את תביעתו של התובע, בין היתר מהנימוק כי לא הוכח שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו. טענות התובע 3. לטענת התובע, בתאריך 3.2.11 בשעה 18:00 נסע הוא לכיוון מפעל החברה בקטנוע המשמש אותו מדי יום ביומו, כאשר באיזור מחלף השבעה הקטנוע החל להחליק, התובע נאלץ להוריד רגל אחת מהקטנוע לכביש, וזאת על מנת למנוע את התהפכותו, וכתוצאה מכך נחבל ברגלו הימנית ובעיקר בברכו. בבוקר יום המחרת פנה התובע לבית חולים אסף הרופא, לאחר שסבל כאבי תופת כל הלילה. מתוקף עבודתו כמנהל החברה, עליו לבצע נסיעות עבודה רבות לשם בדיקות אתרי עבודה ופגישות עם לקוחות ונותני השירותים של החברה. ביום קרות האירוע חזר התובע מפגישה שנערכה בתל - אביב עם עורך הדין צפריר פרוטיץ (אחיו של התובע) בענייני החברה. עוד קודם לפגישה זו שהה התובע בחברת שאול גואטה בע"מ בעיר ראשון לציון, וזאת על מנת לרכוש מכולה לבית העסק. התובע ביצע את נסיעתו לצרכי עבודה בלבד, ולא לצרכיו האישיים. לסיכום, טען התובע כי עמד בנטל ההוכחה, וכי לפיכך יש לקבוע כי התאונה שקרתה היא תאונת עבודה. טענות הנתבע 4. לטענת הנתבע, לא הוכח כי תאונת הדרכים מיום 3.2.11 אירעה לתובע בדרכו ממקום עבודה אחד למשנהו, ולכן היא אינה בגדר פגיעה בעבודה. הפגיעה הנטענת לא אירעה תוך כדי ועקב עיסוקו של התובע. התובע נפגש עם אחיו ללא קשר לענייני החברה, אלא לעניינים אישיים. התובע לא סיפק הסבר המניח את הדעת בדבר סיבת קיום הפגישה דווקא בתל - אביב, בעוד משרדו של אחיו נמצא בקריית אונו, ומשרדי החברה והמפעל מצויים באשדוד ובשדה עוזיהו. גירסאותיו של התובע היו בלתי עקביות, ואף סתרו זו את זו. התובע טען שיצא מראשון לציון, אולם לא המציא שום הוכחה לכך ולא הביא עדים. המסמכים שצורפו, אין בהם כדי להעיד על קיום פגישה פרונטאלית, שכן לא מצויינים שם שעת הפגישה, קיום הפגישה או אורכה. אין הגיון בגירסתו של התובע מבחינת הזמנים להם הוא טוען ושעת התאונה הנטענת. התובע גם מסר גירסאות שונות לעניין אופן קרות התאונה, לה לא היו עדים. לסיום, ביקש הנתבע לדחות את התובענה. הדין החל 5. תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי לגבי עובד, כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ...". סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי מרחיב הגדרה זו, ביחס לדרך מן הבית לעבודה ולהיפך: "חזקת תאונה בעבודה 80. רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם- (1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו". המבחן היסודי להיותו של אירוע "תאונה" הוא ה"הפתאומיות". הפתאומיות משמעה אירוע שניתן לאתר במישור הזמן - הווה אומר מתי אירע, ובמישור השטח - הווה אומר לקבוע בדיוק את המקום שבו אירע. ראה: דב"ע (ארצי) לא/5-0 ושדי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 200. דב"ע (ארצי) נו/103-0 עטר - המוסד לביטוח לאומי (מיום 12.12.96). נטל הראיה מוטל על התובע להביא "ראשית ראיה" שאכן אירע אירוע תאונתי בעבודה, שקושר את הפגיעה לעבודה. ביסודם של הדברים עומדת שאלת אמינות גירסתו של התובע. ראה: דב"ע (ארצי) נא/ 205-0 המוסד לביטוח לאומי - שחאדה סעיד, פד"ע כד 222. דב"ע (ארצי) נא/218-0 המוסד לביטוח לאומי - דרור, פד"ע כד 545. דיון והכרעה 6. נקדים אחרית לראשית, ונציין כי דין התובענה להתקבל, ולהלן יפורטו הנימוקים לכך. 7. מהתמונה שנפרשה לפנינו עולה, כי התובע עמד בנטל אשר רבץ לפתחו, והוכיח את האירוע התאונתי לו טען. מן העובדות שהוכחו עולה, כי אכן התרחש אירוע תאונתי במועד שנטען על ידי התובע. בהקשר זה וכבר בפתח הכרעתנו נדגיש, כי התובע אשר שימש כמנהל החברה הינו בגדר עובד שכיר. לפיכך, אין בידנו לקבל את טענת הנתבע, אשר עלתה לראשונה רק בשלב הסיכומים, ולפיה הנתבע הינו עצמאי; וזאת בניגוד לאמור בכתב ההגנה ובהחלטתו של פקיד התביעות, שבחן את עניינו של התובע כשכיר. יצויין, כי מן העדויות והראיות, לרבות מעדותו של התובע, עולה כי התובע הינו עובד שכיר בחברה, בה יש עוד בעלי תפקידים בכירים. למעלה מן הצורך נציין, כי גם לו היה התובע עצמאי, היה עומד במידת ההוכחה הנדרשת ביחס לתאונה שהתרחשה. 8. התובע הגיש תצהיר מטעמו ומטעם עו"ד צפריר פרוטיץ, שהינו אחיו, ובמסגרת הדיונים שנערכו נחקרו שניהם אודות תצהיריהם. מנגד, העיד חוקר הנתבע, אשר גבה הודעה מטעם התובע (נ/8). לאחר ששמענו את עדות התובע, התרשמנו כי היא מתארת דברים כהווייתם, וכי ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים בהסתמך עליה. התובע העיד עדות אמיתית וכנה, והשיב באופן קולח על כל שאלה עליה נשאל, גם אם התשובה לא היתה נוחה עבורו. התרשמנו, כי עסקינן בעדות מהימנה. בנוסף לכך, התובע תמך תביעתו במסמכים שונים, כולל מסמכים רפואיים, עליהם נעמוד להלן. גם עדותו של אחי התובע היתה עדות מהימנה, ואנו מקבלים אותה במלואה. עדות זו תמכה בעדותו של התובע. האמור בתצהירו של התובע לא נסתר, ואף נתמך בעדותו של אחיו של התובע, אשר שימש כיועץ משפטי של החברה. 9. לאחר שמיעת העדויות וקבלת הראיות, ועל סמך התרשמותנו מן העדויות כמפורט לעיל, אנו קובעים את התשתית העובדתית בהסתמך על עדות התובע, וזאת כמפורט להלן: א. התובע הינו בעלים ומנהל של חברה, אשר מפעלה שוכן בשדה עוזיהו, ואילו משרדיה באשדוד. ביום 3.2.11, נפגש התובע עם עורך הדין של החברה, מר צפריר פרוטיץ. עו"ד פרוטיץ מעניק ליווי משפטי לחברה, הכולל ייעוץ שוטף. הפגישה התקיימה בתל - אביב בשעה 14:00 לערך. אנו מקבלים את הסברו של התובע באשר למיקום הפגישה; הפגישה אמנם לא התקיימה במשרד עו"ד פרוטיץ, ולא במשרדי החברה, אלא בבית קפה הסמוך למשרדו של עו"ד גלאור. הדבר נעשה מאחר והשניים סברו כי ייתכן ויצטרכו לסור אל משרדו של עו"ד גלאור. אמנם, הם לא קבעו איתו פגישה, אולם הם מכירים אותו זה מכבר, ויכלו להכנס אל משרדו בהתראה קצרה. ב. הפגישה אמנם נערכה בבית קפה, אולם השניים ישבו בפינה שקטה, ויכלו לקיים את הפגישה באורח יעיל. במהלך הפגישה עברו השניים על טיוטת חוזה שעמד להחתם, התובע שאל שאלות וקיבל הסברים. מטבע הדברים, מאחר ומדובר באחים, עולה האפשרות כי הפגישה נועדה לצרכים חברתיים משפחתיים. דא עקא, התרשמנו כי עסקינן בפגישה עסקית לחלוטין, וכי השניים טרחו לעזוב את משרדיהם על מנת לדון בנושא עסקי. ג. התובע העיד, כי עובר לפגישה שהה בראשון לציון, שם טיפל ברכישת מכולה לבית העסק. התובע המציא אישור תשלום לתמיכה בגירסתו זו, ואנו מאמצים אותה במלואה. יצויין, כי גם אלמלא התקיימה פגישה זו, עדיין היה די בפגישת העבודה עם פרקליט החברה. ד. לאחר הפגישה עם עו"ד פרוטיץ, נסע התובע לכיוון מפעל החברה, כשהוא רכוב על אופנועו. במהלך הנסיעה, באיזור מחלף השבעה, התרחשה תאונת דרכים והתובע נחבל. התאונה התרחשה בעת שהתובע האט את מהירות הנסיעה, ניסה לאזן את האופנוע ע"י הורדת רגל ימין, הרגל פגעה בבליטה שעל הכביש, והדבר גרם לפגיעה בתובע. יצויין כי התובע תיאר את הדברים בפני חוקר המוסד ובעת מתן עדותו בפנינו, וגם אם התיאור אינו זהה, הרי שהעיקרון היה ונותר, ולפיו התובע נחבל כמפורט לעיל. לאחר הפגיעה, העדיף התובע לסור לביתה של אחותו, מאחר וזה היה המקום הקרוב ביותר, והוא הרגיש שם בנוח. גירסה זו סבירה ביותר, מה גם שקיבלנו אותה כמהימנה. לאחר שהתובע סבל מכאבים עזים במהלך הלילה, פנה למחרת בבוקר לבית החולים אסף הרופא, שם נבדק ומצבו הרפואי נקבע כמפורט במסמכים שהוגשו, ובאופן אשר מתאים לתיאור התאונה. ה. התובע העיד כי לאחר הפגישה היה בדרכו למפעל החברה, למרות שהיתה זו שעת ערב. התרשמנו, כי התובע, בתור מנהל ובעלים של החברה, אינו כבול לשעות עבודה מוגדרות, ולכן אנו מקבלים את גירסתו זו. ו. גם לעניין מועד התאונה לא נפלו סתירות כפי שניסה לטעון הנתבע. התובע לא ציין בשום מקום את שעת התאונה המדוייקת, אלא רק טען לשעה משוערת. מתיאור העובדות עובר לרגע התאונה עולה, כי גירסת התובע סבירה, ולפיה סיים את הפגישה עם אחיו בשעה 17:00 לערך, והתאונה התרחשה בין השעות 17:00 - 18:00, בשים לב כי זמן הנסיעה מתל - אביב למחלף השבעה הינו 15 - 20 דקות. ויודגש כי מדובר במנהל החברה, אשר אינו כבול לזמני עבודה מוכתבים לו, ולפיכך אינו רושם במדוייק כל פגישה וכל מהלך של היום. בהקשר זה יצויין, כי עו"ד פרוטיץ הגיש כראיה את יומן הפגישות שלו, שם צויין קיומה של הפגישה בשעה 14:00. בנוסף, הוגשו מסמכים המלמדים על תשלום לעו"ד פרוטיץ עבור טיפול משפטי. ז. באשר לתקופת האי- כושר בה שהה התובע; התובע שב לעבודתו באופן חלקי מוקדם יותר מתום תקופת האי- כושר, והסביר שחזר לעבודה חלקית בלבד, שכללה שיחות טלפון ומעבר על ניירת. אנו מקבלים את הסברו של התובע, ולא רואים בדברים משום מכשול בקבלת תובענה זו, שעניינה הכרה באירוע כתאונת עבודה. אחרית דבר 10. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי האירוע מיום 3.2.11 הינו תאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. התובע רשאי לפנות לוועדה הרפואית על מנת שייקבעו אחוזי נכותו. 11. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. 12. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. הכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה