תביעה עקב החלטת המוסד לדחות תביעותיו לקבלת גמלת הבטחת הכנסה החל מחודש ספטמבר 2009, למעט החודשים בהם שולמה לו גמלת הבטחת הכנסה. 2. התובע הגיש מספר תביעות לקבלת גמלת הבטחת הכנסה. מרביתן נדחו מכוח סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1990 (להלן: "חוק הבטחת הכנסה"). להלן תובא השתלשלות העניינים ביחס לתביעות התובע: התובע הגיש תביעה ראשונה לקבלת הבטחת הכנסה ביום 20.12.07. תביעה זו אושרה לתקופה שמחודש 1/2008 ועד 8/2009. מאחר שהתובע נכלל במסגרת תכנית מהל"ב, הוא נדרש למלא טופס שאלון למיצוי זכויות. ביום 17.9.09 הופסקה גמלת הבטחת הכנסה לתובע, מן הטעם שהתובע לא התייצב לצורך אימות נתונים לבדיקת זכאותו. לטענת המוסד, טרם הפסקת הגמלה נשלח לתובע זימון ב-4/09 ולאחר מכן תזכורת ב-8/09; ביום 11.3.10 הגיש התובע תביעה חוזרת. ביום 21.4.10 נדחתה גם תביעה זו, בנימוק שהתובע לא הגיש מסמכים כפי שנדרש, למרות שלטענת המוסד נשלחו לתובע מכתבי דרישה ותזכורות; ביום 26.4.10 הגיש התובע תדפיסי בנק אותם נדרש להציג קודם לכן. התובע התבקש להסביר הפקדות שונות שהופיעו בתדפיסי הבנק, מהם עלה כי קיבל סיוע מעמותת "משפחה אחת" וכן ממשפחה בשדרות שתמכה בו; לתובע אושרה זכאות לגמלה לחודשים 3-4/10 בעילה מהל"ב; תביעת התובע לחודשים מאי-יוני 2010 נדחתה מאחר שהוא לא התייצב בשירות התעסוקה; לתובע אושרה גמלה לחודש יולי 2010, בעילת מחלה; תביעת התובע לחודשים 8-10/2010 נדחתה מאחר שלא הציג אישורי מחלה לאותם חודשים; ביום 1.2.11 הגיש התובע אישורי מחלה לחודשים 1, 2, 5, 6, 11 ו-12 לשנת 2010 וכן לחודש 1/2011. אישורים אלה נידחו, לאחר שרופא מטעם המוסד קבע כי התובע בעל כושר לעבוד; ביום 11.3.12 הגיש התובע תביעה חוזרת. תביעה זו אושרה בגין החודשים 3-6/2012: חודש מרץ 2012 אושר בגין עילת מצוקה, וחודשים 4-6/2012 אושרו בגין מחלה. נבהיר, כי התביעה שלפנינו לא כללה את תביעותיו של התובע ביחס לשנת 2012. טענות הצדדים 3. המוסד טען טענה מקדמית, כי יש לדחות את התביעה מאחר שזו התיישנה. לטענתו, מכתב הדחייה נשלח לתובע ביום 14.9.09, ואילו התביעה הוגשה לבית הדין רק בינואר 2012. 4. התובע טען כי אין לקבל את טענת ההתיישנות. לטענתו, מכתב הדחייה משנת 2009 מעולם לא הגיע אליו בדואר, מאחר שהנתבע שלח אותו לכתובות שגויות. רק כאשר התייצב במשרדי הנתבע במרץ 2010 להגיש תביעה חוזרת, התובע קיבל מן הפקידה את מכתב הדחייה. התובע טען עוד, כי כאשר קיבל את מכתב הדחייה, לא פנה לבית הדין בשל מצבו הרפואי התפקודי הקשה, כמו גם בשל מצבו הכלכלי הקשה. בנוסף, התובע טען כי פקידי הנתבע הבטיחו לו מפורשות שאם יגיש תביעה חדשה תיבדק גם תביעתו הקודמת, וגם משום כך לא הגיש תביעה לבית הדין. 5. המוסד טען מנגד כי עשה כל הניתן על מנת לסייע לתובע למצות זכויותיו, לרבות פניות חוזרות ונשנות בדואר ואף בטלפון, אך התובע לא שיתף פעולה ובחר להגיב במועדים שהיה לו נוח. לטענת המוסד, לאחר שבשנת 2009 טען התובע כי לא קיבל את המכתבים מן המוסד, נערכה חקירה לבירור מקום מגוריו. בחקירה זו הסתבר כי התובע כלל אינו מתגורר בכתובת אותה מסר לנתבע. המוסד טען עוד, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו בכלל, ואת שיתוף הפעולה שלו עם המוסד בפרט. הכרעה 6. מן המסמכים והעדויות שהובאו לפנינו עולה, כי מכתב הדחיייה מיום 14.9.09 נשלח פעמיים אל התובע, לשתי כתובות שונות: הן לכתובת הורד 365 דירה 23 שדרות (נספח 2 לתעודת עובד ציבור שהגיש המוסד); ולת.ד. 911 אשקלון (נספח נ/3). בחקירתו הנגדית אישר התובע כי הכתובת ת.ד. 911 אשקלון היא הכתובת אותה מסר גם לבית הדין. כשנשאל מדוע אם כן לא הביא משם מכתבים, השיב "..אין לי מי שיביא לי את המכתבים ואין לי עזרה ולוקח לי הרבה זנן שמכתבים מגיעים אלי." (פרוטוקול עמ' 7 ש' 27-29). התובע גם אישר, כי קיבל מספר טלפונים ומכתבים להגיש מסמכים נוספים (פרוטוקול עמ' 7 ש' 9). מן האמור עולה, כי התובע מאשר למעשה שמכתב הדחיה מיום 14.9.09 נשלח לכתובתו. ככל שהתובע לא הוציא את המכתב מן הדואר, הרי שמדובר בסיבה הנעוצה בתובע, ולא במוסד. סעיף 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל - 1969 קובע כי "החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך שניים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע...". בענייננו, משמכתב הדחיה נשלח לתובע בספטמבר 2009 ואילו התביעה שלפנינו הוגשה בינואר 2012, הרי שתביעת התובע ביחס לשנת 2009 - התיישנה. 7. עם זאת, דעתנו היא כי אין לקבל את טענת ההתיישנות ביחס לתביעת התובע לשנת 2010. כאמור, התובע הגיש תביעה חדשה במרץ 2010. התביעה נדחתה באפריל 2010 בשל חוסר שיתוף פעולה של התובע. עם זאת, באותו חודש שלח התובע את המסמכים אותם נדרש להגיש למוסד. המוסד לא דחה את התובע בטענת התיישנות, אלא בחן את תביעתו לגופו של עניין. כך, לתובע אושרה גמלה לחודשים 3-4/10 בעילה מהל"ב; ובגין חודש יולי 2010 בגין אישור מחלה שהגיש. תביעתו נדחתה בגין החודשים 5-6/10 בשל אי התייצבות בשירות התעסוקה, ובגין החודשים 8-10/10 בגין אי הגשת אישורי מחלה (ראו נ/6 - תעודת עובד ציבור של הגב' סמדר אוחיון). 8. בחודש פברואר 2011 הגיש התובע אישורי מחלה לחודשים 1, 2, 5, 6, 11 ו-12 לשנת 2010 וכן לחודש 1/2011. גם כאן, המוסד לא העלה טענת התיישנות, אלא בחן את האישורים לגופו של עניין - העבירם לרופא מטעם המוסד, אשר קבע כי התובע היה מסוגל לעבוד אותה תקופה. 9. לאור כל האמור, דעתנו היא כי המוסד אינו יכול להעלות את טענת ההתיישנות היום, ביחס לתביעה לשנת 2010, משאישורי המחלה אשר הוגשו בשנת 2011, נבדקו כאמור לגופו של עניין ואושרו. 10. משנדחתה טענת ההתיישנות ביחס לתביעה לשנת 2010 ו-2011, יש לבחון לגופו של עניין, האם שלילת הגמלה ביחס לחודשים הרלבנטיים, היתה כדין. 11. כאמור, המוסד דחה את תביעת התובע, בנימוק שאישורי המחלה אותם הגיש (ביחס ל-6 חודשים בשנת 2010 ולחודש ינואר 2011) מאחר שרופא של המוסד קבע כי התובע היה כשיר לעבוד. מנגד, לתובע אושרה גמלה בגין חודש יולי 2010, נוכח אישור המחלה שהציג לחודש זה. 12. עיון באישור המחלה אשר הגיש התובע לחודש יולי 2010, אותו קיבל כאמור המוסד, לעומת אישורי המחלה שהגיש התובע ליתר החודשים, כמפורט לעיל, מעלה כי אין כל הבדל ניכר לעין, בגינו אושרה הגמלה לחודש יולי 2010, ונדחו שאר האישורים. כל מחלות התובע מופיעות בכל אישור ואישור. על כן, נדגיש כי האישור לחודש יולי 2010 זהה לחלוטין לאישורים שמסר התובע בגין החודשים יוני, נובמבר ודצמבר 2010; וזהה כמעט לחלוטין גם ליתר האישורים שמסר התובע. המוסד לא נימק מדוע ניתנו החלטות שונות ביחס לאישורי מחלה זהים. לטעמנו, במצב דברים זה, המוסד לא הרים את הנטל להוכיח מדוע נשללה גמלה מן התובע בגין החודשים שביחס אליהם הגיש התובע את אישורי המחלה המפורטים לעיל, שעה שבגין חודש אחד אושר תשלום הגמלה. לאור כל כאמור, על המוסד לשלם לתובע גמלת הבטחת הכנסה בגין החודשים 1, 2, 5, 6, 11 ו-12 לשנת 2010 וכן בגין חודש 1/2011. 13. אשר על כן, תביעת התובע ביחס לשנת 2009 - נדחית בשל התיישנות; המוסד ישלם לתובע גמלת הבטחת הכנסה בגין החודשים 1, 2, 5, 6, 11 ו-12 לשנת 2010 וכן בגין חודש 1/2011. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. הבטחת הכנסהביטוח לאומי