1. התובע ביקש כי ביטוח לאומי יכיר באירוע שארע לו כתאונת עבודה וישלם לו דמי פגיעה. במסגרת מכתב דחיה מיום 15/3/12, הודיע הנתבע לתובע על דחיית תביעתו מהטעם שהתאונה לה טען התובע, לא ארעה לו עקב עבודתו. כנגד דחיה זו הוגשה התביעה שלפנינו. 2. במהלך הדיון המוקדם שהתקיים ביום 9/4/13, לפני ראש ההרכב, גיבשו הצדדים הסכמה באשר למינוי מומחה רפואי. 3. בהתאם להסכמת הצדדים, ולאחר שמלוא החומר הרפואי שהזמין הנתבע הגיע, הרינו ממנים בזאת את פרופ' עודד אברמסקי - מנהל מחלקה נוירולוגית בבית חולים הדסה עין כרם (להלן:"המומחה"), כמומחה רפואי מטעם בית הדין, על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין עבודתו של התובע לבין מצבו הרפואי לאחר האירוע מיום 8/8/11. 4. להלן העובדות המוסכמות והרלוונטיות, אשר הועברו לעיונו של המומחה: א. התובע יליד 1991, עבד בזמנים הרלוונטיים לתביעה, בתור מנהל משמרת ברשת מקדונלדס בעין יהב שבאזור הערבה. ב. בתאריך 8/8/11 הגיע התובע, בשעה 07:30 לעבודה ועבד עד השעה 16:30 כאשר במהלך עבודתו התקבלו תשעה משטחים של סחורה שבשל העדר שני עובדים, נאלץ התובע לפנותם בעצמו. ביום זה כמו ביומיים קודם לכן, לא היה מזגן במקום העבודה. ג. לאחר סיום יום העבודה, הלך התובע ממקום עבודתו למקום המגורים הארעי שהיה לו בקיבוץ ספיר, מרחק של כחצי שעה הליכה. ד. לאחר כ-20 דקות של הליכה, התעלף התובע אך התאושש לאחר שתי דקות. הוא שטף את פניו במימי האגם והמשיך עד למקום מגוריו. כשנכנס לדירה, השותפות שלו ראו אותו ביקשו להזמין לו רופא אך הוא לא הסכים וביקש להתקלח בהנחה שירגיש יותר טוב, אולם אחרי המקלחת לא חש בטוב. ניסו להזמין לו רופא, אך לא היה רופא בקיבוץ. הזמינו לו חובש שהזמין אמבולנס צבאי. בדרך הוחלף האמבולנס בניידת טיפול נמרץ, בשל התדרדרות במצבו של התובע. ה. התובע הגיע לחדר מיון בביה"ח סורוקה בתאריך 8/8/11 בשעות הערב אך הועבר למחלקה פנימית רק ב - 9/8/11 ושם אושפז במשך ארכה ימים - עד ליום 12/8/11. ו. בניגוד למה שכתוב בדו"ח האשפוז, התובע לא צם באותו יום, למרות שמדובר בתקופת צום הרמאדן והתובע הינו מוסלמי. ז. מנתוני השירות המטרולוגי עולה כי בתאריך 8/8/11 נרשמו 38.6 מעלות, באזור בית הערבה. 5. להלן המסמכים הרפואיים שהועברו לעיונו של המומחה: א. כרטיסיו הרפואיים מקופת חולים כללית (כללי ומקצועי, ידני וממוחשב), אשר התקבלו בבית הדין ביום 11/10/12 (נ/1). ב. כרטיסיו הרפואיים (תיק כללי ידני וממוחשב) אשר התקבלו בבית הדין ביום 11/10/12 (נ/2). ג. תיק רפואי מבי"ח סורוקה, אשר התקבל בבית הדין ביום 5/5/13 (נ/3). ד. חומר רפואי ממרכז רפואי העמק, אשר התקבל בבית הדין ביום 7/5/13 (נ/4). 6. המומחה התבקש להשיב על השאלות הבאות וזאת בשים לב למסכת העובדתית המפורטת בסעיף 4 דלעיל: א. מה הליקוי ממנו סבל התובע לאחר האירוע מיום 8/8/11? ב. האם קיים, לדעתך, קשר סיבתי רפואי בין האירוע שארע לתובע ביום 8/8/11, לבין הליקוי שאובחן בו, בסמוך לאירוע הנ"ל. ג. אם התשובה לשאלה ב. שלילית - האם ניתן לקבוע שהאירוע החיש את בואו של הליקוי הנ"ל, כך שאילולא התרחש האירוע, יתכן שבואו של הליקוי היה נדחה למועד מאוחר יותר או שהוא לא היה מופיע כלל? ד. אם התשובה לשאלה ב, חיובית - דהיינו קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין הופעת הליקוי, במועד בו אובחן, האם ניתן לומר כי השפעתו הייתה פחותה בהרבה מהשפעת הנתונים האישיים של התובע, לרבות מצבו בריאותו הבסיסי וגורמי סיכון אחרים? 7. בתאריך 31/7/13, התקבלה חוות דעתו של המומחה, אשר השיב כך: א. למיטב הבנתי בית הדין לא קבע שביום 8.8.11 היה "אירוע חריג בעבודה". גם אני לא מתרשם שביום זה היה אירוע חריג. האיש בן 22 , עבד בבית אוכל בערבה בתקופת הקיץ החמה. במשך 4 ימים לפני ה- 8.8.11 הוא סבל מחולשה כללית ומירידה בתיאבון, ובכל זאת המשיך לעבוד. בסוף יום עבודה מלא ב- 8.8.11 שהיה לדבריו "קשה", הוא הלך ברגל ואז הרגיש חולשה והתעלף. מיד התאושש והגיע לחדר מגוריו. שם המשיך להרגיש בחולשה. הובא לחדר המיון בבי"ח סורוקה ואושפז במחלקה פנימית. בסיכום מחלה כתוב שביום פנייתו "תואר אירוע של התעלפות" אבל גם כתב שהוא "שלל איבוד הכרה" וציין כאב בחזה. כל הבדיקות היו תקינות והאבחנה היתה "PRESYNCOPE" - מצב של טרום התעלפות או התעלפות, כשברקע 4 ימים קודמים בהם הרגיש חלש, ויום עבודה "קשה" נוסף שבו היה חם ולאחריו היה האירוע. אירוע כזה של סינקופה או פרסינקופה אינו מבטא בהכרח מחלה אלא מבטא תגובה קונסטיטוציונלית פרסימפטית וגאלית רפלקטורית אצל אנשים עם טונוס פרסימפטי מוגבר במצבים מיוחדים: יתכן בעמידה זקופה, במצב חולשה, בעת תרומת דם חלש ויום נוסף בו עבד לדבריו קשה ואח"כ הלך ברגל בטמפרטורה גבוהה. ברור אם כן שלא היה "אירוע חריג'' אלא אירוע של התעלפות שעשוי להיות צפוי אצל אדם עם נטייה לכך ובייחוד לאחר 5 ימי חולשה ועבודה שבהם היה ללא תיאבון וברור שהגיע למצב של התייבשות. ב. לא היה אירוע חריג בעבודה. עם זאת, עבודה בבית אוכל במשך מ0פר ימים כשיש חולשה וחוסר תיאבון יכולה להוסיף להופעת ההתעלפות. ברור שאם היה שוהה בביתו בגליל ובמנוחה, לא היה מתעלף. אבל הוא לא שהה בגליל אלא עבד בערבה בטמפרטורות יום של 38.60 (!!), במשך מספר ימים שבהם סבל מחולשה ומחוסר תיאבון. לא היה אם כן אירוע חריג בעבודה, אלא היו במשך מספר ימים נסיבות שהובילו אותו למצב התעלפות. לכן אין קשר בין נסיבות שלא היו בבחינת "אירוע חריג" לבין ההתעלפות. מצד שני כן יש קשר בין ההתעלפות לבין הימצאותו במדבר, לעבודה בטמפרטורה גבוהה, להרגשת חולשה וחוסר תיאבון ולסיום עם הליכה ברגל לאחר העבודה. יש לציין שגם בעבר תוארו סימפטומים דומים. למשל: "חולשה כללית" בגיל 17 (6/5/08); כאבים בגוף ( 8.5.08 ); רגישות מעל עצם החזה לאחר תאונה (21.2.09 ); כאבי ראש, חולשה, חום, הקאות, התייבשות ( 4.9.10). לאחר התאונה התלונן במרפאת קופ"ח על חולשה וכאבי ראש ומאוחר יותר על כאבים בגב וברגליים(14.8.11, 21.8.11, 1.9.11, 4.9.1121.10.11, 23.10.11). בדיקה נוירולוגית היתה תקינה. יש לציין שבביקוריו במרפאה היה רושם שעבר שתי "תאונות"; רק ב- 3.10.11 ציין הרופא דר' עלי זועבי שלא מדובר בתאונת דרכים ושהנבדק מבקש "אישור מחלה לאישור תאונת עבודה" (סוף ציטוט). ב- 26.8.12 נבדק בחדר המיון בב"יח "העמק" בעפולה בגלל תלונות על חולשה, התעלפות (כנראה ללא איבוד הכרה) ואח"כ גם כאב ראש. ב- 21.9.08 אושפז במחלקה פנימית בב"יח סורוקה בגלל תיאור של התעלפות ללא איבוד הכרה וכן כאבים בחזה ובראש. הוא עזב מרצונו את ב"יח באותו יום. האבחנה היתה כמו ב- 8.8.11 - "התעלפות"/"טרום התעלפות" והפעם התופעה לא היתה כנראה קשורה לעבודה מאומצת בחום. כלומר, גם לפני 8.8.11 וגם אחרי 8.8.11 היו מצבים דומים עם התעלפות או טרום- התעלפות. ג-ד. לא היה "אירוע חריג" שגרם להתעלפות. היה מצב של תנאים קשים מתמשכים ומספר ימים של חולשה וחוסר תיאבון עם מאמץ בחום שהביאו להתעלפות (או טרום התעלפות). לפיכך לא ניתן לקבוע שהיה "אירוע חריג" שגרם להתעלפות. כן ניתן לקבוע שהיו נסיבות סביבתיות ואישיות בעבודה ומחוץ לעבודה שגרמו להופעת התעלפות אצל אדם שהתייבש ושנוטה התעלפות. אבל, כאמור, לא מדובר בתאונת עבודה במובן המקובל,. 8. ביום 25/8/13 הגיש התובע "בקשה והודעה מטעם התובע" במסגרתה ביקש כי ביה"ד יבהיר למומחה כי עבודתו של התובע במועד הרלוונטי לתביעה היתה בגדר עבודה חריגה. הנתבע נדרש להגיב לבקשה, וביום 30/9/13 הודיע כי הוא מתנגד לבקשה וכי: "הנתבע בקביעת העובדות המוסכמות ומתוך שקלול כל הראיות שבתיק נמנע מהקביעה שמדובר ב"אירוע חריג". ביום 30/9/13 ניתנה ההחלטה הבאה: "סעיף ב' לרשימת העובדות המסוכמות שהועברו לעיונו של המומחה, הבהיר, בצורה בהירה, את המצב העובדתי שהיה, ביום בו ארע האירוע, העומד בבסיס התביעה. לפיכך ובשים לב לטעם שמצאתי בהתנגדות הנתבע, אין מקום "להבהיר" כי התנהלותו של התובע ביום האירוע, היתה בבחינת "אירוע חריג". סוף דבר - בקשת התובע מיום 25/8/13 נדחית והוא יוכל להגיש, בתוך 14 יום מהיום בקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה, שאם לא יעשה כן תימחק תביעתו, בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה. למעקב ביום 16/10/13". 9. בזיקה להחלטה הנ"ל והואיל ועד היום לא הגיש התובע כל בקשה או הודעה, הריני מורה על דחיית בקשתו וזאת לנוכח קביעותיו של המומחה. 10. מאחר שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. 11. זכות ערעור, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. הכרה בתאונת עבודהדמי פגיעהתאונת עבודהביטוח לאומי