1. ד"ר X (להלן: ד"ר X) הועסקה ע"י קופת חולים מאוחדת (להלן: הקופה) כרופאת משפחה וכרופאת ילדים במעמד של רופאה עצמאית, החל משנת 1974 עד שנת 2007, סה"כ 33 שנים, אשר הסתיימו ביוזמת הקופה מאחר וד"ר X הגיעה לגיל פרישה. מטופליה של ד"ר X גדלו עמה, בגרו, נישאו, הביאו את ילדיהם אליה כפי שנהוג אצל רופאי משפחה ותיקים ומנוסים בקופות החולים. ד"ר X עבדה גם כשכירה בקופת החולים מכבי ולאומית, אך מאז 1995 עיקר הכנסתה בא מהקופה. בנסיבות אלו, עתרה ד"ר X להכיר בה כעובדת ולתשלום פיצויי פיטורים ודמי הבראה. הקופה דחתה זאת מאחר ולא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים. במסגרת הכרעתנו, נידרש לבחינות מערכת היחסים בין הצדדים, האם יחסי עובד מעביד או מזמין קבלן עצמאי, וכן נדון בנפקותה של הקביעה לצורך הסעדים אותם תובעת ד"ר X. 2. רקע עובדתי התובעת - ד"ר עדנה X, ילידת 1935 - למדה רפואה בגרמניה ועלתה לארץ בשנת 1971. הנתבעת - קופת חולים מאוחדת - פועלת מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד 1994 ומספקת שירותי רפואה ברחבי הארץ ובכלל זה במחוז הדרום. ד"ר X החלה לעבוד בקופה ב- 1974 כרופאת ילדים ומשפחה, במעמד של רופאה עצמאית במרפאה פרטית. בד בבד עבדה ד"ר X בקופות חולים מכבי ולאומית, במעמד של רופאה שכירה. 3. בשנת 1993 הגישה ד"ר X תביעה כנגד הקופה, לקבלת כספים עבור המטופלים שהופנו אליה. התביעה הוגשה בבית משפט המחוזי בבאר שבע, ועמדה על סך של 559,679 ש"ח (נספח ב' לתצהירו של מר מיכאל מאיר). הצדדים הגיעו להסדר ביום 18.5.94, אשר קיבל תוקף של פסק דין. בעקבות כך חתמו הצדדים ביום 12.6.94 על הסכם (להלן: ההסכם), בו התחייבה ד"ר X לתת שירותים רפואיים למבוטחי הקופה שירצו להיות בטיפול אצלה, וזאת במרפאתה הפרטית, בשעות ובימים שנקבעו בהסכם. עוד נקבע בהסכם כי מעמדה של ד"ר X הוא של נותן שירותים רפואיים עצמאי, והיא רשאית לעסוק בפרקטיקה פרטית וכן לתת שירותים למוסדות רפואיים אחרים. הוצאות אחזקת המרפאה יחולו על ד"ר X, והקופה תספק את כל הטפסים הדרושים וכן ציוד עזר. כן נקבע כי ההתקשרות תגיע לסיומה עם הגיעה של ד"ר X לגיל 65. התשלום יהיה תלת חודשי בסכום קבוע עבור כל מבוטח, וכן עבור פעילות מיוחדת וביקורי בית. ד"ר X התחייבה לדאוג לרופא ממלא מקום בעת היעדרותה, ואם לא תמצא, היה עליה להודיע לקופה ולהפנות את המבוטחים לקופה (ההסכם צורף כנספח א' לתצהיר מר מיכאל מאיר). 4. הקופה הודיעה לד"ר X ביום 29.11.06 כי תסיים את עבודתה ביום 30.6.07, בשל הגיעה לגיל פרישה (מכתבי הקופה לד"ר X צורפו כנספחים א', ג', ד' לתצהיר ד"ר X). לאחר סיום ההתקשרות, הגישה ד"ר X את תביעתה כנגד הקופה, להכיר בה כעובדת בכל הנוגע לזכויות הנובעות מתקופת עבודתה כ"רופאה עצמאית" בקופה וסיומה. 5. טענות הצדדים התובעת טענה כי בינה לבין הקופה התקיימו יחסי עובד מעביד. היא השתלבה בקופה וכי השירות אותו העניקה לקופה היה חלק מהפעילות הרגילה והשוטפת שלה, כחלק מהמערך הארגוני שלה ולא כגורם חיצוני. הקופה קבעה את התעריף לפיו שילמו המבוטחים לקופה עבור הביקורים ובהתאם שולם לד"ר X. ד"ר X הוצגה כרופאת הקופה בפני גורמים שלישיים, שמה פורסם בספר השירותים של הקופה, וכן היתה רשומה ברשימת רופאי הקופה וכן במוקד השירות של הקופה שהפנה מטופלים לד"ר X. היא לקחה חלק בהשתלמויות שהעבירה הקופה, הוזמנה לקחת חלק בהרמות כוסית וקיבלה מתנות בחגים. קשר זה נמשך למעלה מ-30 שנים, דבר המאפיין התקשרות אמיתית לטווח ארוך המאפיינת יחסי עובד מעביד. ד"ר X עבדה בשעות קבועות, בהן נתנה שירותים למטופלי הקופה ואת אופן הטיפול תיעדה בתיק נייר ולימים במערכת המחשב, אשר היתה פתוחה לקופה. היא העניקה שירותיה באופן אישי ולא העסיקה רופאים במקומה כאשר נעדרה מעבודתה. מי שדאג לה למחליף היו נציגי הקופה. היא היתה כפופה להוראות ונוהלי הקופה והיתה תלויה בקופה מבחינה כלכלית, שכן זה היה מקור הכנסתה העיקרי במשך כל השנים. הקופה קבעה לד"ר X את שיטת התשלום תמורת חשבוניות. הקופה קבעה את התעריפים על בסיס מו"מ עם ועד הרופאים, לו שילמה ד"ר X דמי חבר חודשיים. מכאן עולה כי ד"ר X לא שלטה ברווחיה ובהכנסותיה, שלא לדבר על היקף עבודתה בקופה. לד"ר X סופק ציוד רפואי אשר כלל מבחנות, כוסות לבדיקות שתן, ציוד מעבדה נוסף, ציוד משרדי כמחשב, נייר, מדפסת, והקופה אף השתתפה בתשלום הביטוח של ד"ר X. ד"ר X טוענת לחילופין, כי גם אם יקבע כי לא מתקיימים יחסי עובד מעביד בין הצדדים, עדיין היא זכאית לפיצויי פיטורים לפי התכלית הסוציאלית של חוק פיצויי פיטורים. 6. הקופה טענה כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, וזאת על בסיס יישום כל מבחני הפסיקה. ד"ר X חתמה על הסכם התקשרות בשנת 1993, בו נקבע מפורשות כי מעמדה הוא של רופאה עצמאית. לכך יש להוסיף כי בשנת 1993 הגישה ד"ר X תביעה נגד הקופה, על סך כחצי מיליון ש"ח. בתביעה ציינה ד"ר X כי היא בעלת עסק למתן שירותים לרופאת ילדים; התביעה הוגשה לבית משפט המחוזי ולא בית הדין לעבודה, מתוך שידעה כי הינה במעמד של נותנת שירותים ולא עובדת. ד"ר X היתה אחראית לתפעול ואחזקת המרפאה, ונשאה בכל ההוצאות הכרוכות במתן שירותים על ידה במרפאה. ציוד המרפאה נקנה על ידה. במרפאה נתנה ד"ר X שירותים ללקוחות של קופות מתחרות, וללקוחות להם נתנה שירותי רפואה משלימה. מבוטחי הקופה שביקשו להגיע אליה, תיאמו עמה במישרין את התורים וד"ר X היתה תלויה בהם אם החליטו להיות מטופלים על ידה, בעוד שלקופה לא היתה כל חובה להפנות אליה מבוטחים. ד"ר X הבינה היטב את מעמדה כרופאה עצמאית, שכן, בקופות האחרות שעבדה בהן במקביל, מעמדה היה של שכירה. טענות ד"ר X, לפיהן היא זכאית לפיצויי פיטורים גם אם מעמדה הוא של קבלן עצמאי, מהוות הרחבת חזית ויש לדחותן. לחילופין, טוענת הקופה, כי לד"ר X היה עסק עצמאי משלה, והיא לא הוכיחה את תלותה הכלכלית בקופה במהלך תקופת ההתקשרות, וכן לא הוכיחה כי העסק נסגר. עוד טוענת הקופה כי הסכם הפשרה שנערך בין הצדדים ב-1994 וקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, מהווה מעשה בית דין בנוגע לכל התביעות של ד"ר X עד ליום חתימת ההסכם. 7. הכרעה קביעת מעמדו של אדם כ"עובד" היא עניין של סטטוס, שאינו נקבע על-פי התיאור שניתן לו ע"י מי מהצדדים, אלא נגזר כמסקנה משפטית מנסיבות המקרה (ע"א 426/63 המוסד לביטוח לאומי נ' זינגר בע"מ, פ"ד יח(2) 269; דב"ע (ארצי) לה/3-36 נוימן - כץ, פד"ע ו' 333; דב"ע (ארצי) לא/3-27 עיריית נתניה - בירגר, פד"ע ג 177 (להלן: עניין בירגר). מכאן, כי גם אם אדם מסכים להגדרתו כקבלן עצמאי, מאשר זאת בהסכם ומנהל תיק עצמאי ברשויות המס תוך הנפקת חשבוניות מס למזמין השירות - אין בכך כדי לסתור את קיומם של יחסי עובד מעביד, כאשר אלה מתקיימים לפי אמות המידה המהותיות לבחינת קיומם של יחסי עובד מעביד (ע"ע (ארצי) 1162/01 סמי בן חמו - המכון לפריון העבודה והייצור, פד"ע ל"ח 433 (2002); ע"ע (ארצי) 176/09 ז'וז'ט מואב - תפנית וינדב ע"מ, 9.11.10). המבחן הנוהג לקביעת קיומם של יחסי עובד מעביד הוא "המבחן המעורב". בבסיס מבחן זה נמצא מבחן ההשתלבות על שני פניו: הפן החיובי והפן השלילי. בצידו של מבחן ההשתלבות נמצאים מבחני משנה כגון כפיפות, אופן הפיקוח על ביצוע העבודה, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, צורת תשלום השכר, אופן ניכוי מס הכנסה, תשלומים לביטוח לאומי ולמס ערך מוסף, ביצוע העבודה באופן אישי ועוד ((עניין בירגר); ע"ע (ארצי) 300267/98 טויטו - מ.ש.ב הנדסת קירור ומיזוג אוויר בע"מ, פד"ע ל"ז 354; בג"ץ 6194/97 נקש נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג(5) 433, 449; בג"ץ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4)628)). כאמור, למבחן ההשתלבות שני פנים - הפן האחד, הפן החיובי הקובע כי תנאי ל"השתלבות" במפעל הוא שקיים מפעל יצרני לשירותים שניתן להשתלב בו, שהפעולה המבוצעת ע"י פלוני נדרשת לפעילות הרגילה והשוטפת של המפעל, ושפלוני מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ולכן אינו "גורם חיצוני". הפן השני הוא הפן השלילי להשתלבותו של פלוני במפעל היינו, שפלוני "אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני (עניין בירגר; דב"ע (ארצי) לב/3-30 יוסף פרידמן נ' תלפרי בע"מ, פד"ע ד 232; בג"ץ 1163/98 שדות נ' שרות בתי הסוהר, פ"ד נה(4) 817, 831 (2001)). כמו כן, יש לייחס חשיבות למתכונת ההעסקה ולאופי העבודה ביחסים שבין העובד לחברה, ובכלל זה ליכולת ההשפעה של העובד על ההכנסות וההוצאות (ע"ע (ארצי) 337/06, 467/06 נחום פבר - עובד מנור 15.7.07). 8. סוגיית מעמדו של "רופא עצמאי" המטפל במרפאתו במבוטחי קופות חולים, בהתאם להסכם שכרת עמה, נדונה והוכרעה בפסק דינו של בית הדין בארצי בעניין טורבטי (ע"ע (ארצי) 1392/02 ד"ר טורבטי - שירות בריאות כללית, פד"ע מ' 49). באותה פרשה מדובר היה ברופא שהפעיל מרפאה פרטית, בה טיפל במבוטחי הקופה, על פי הסכם שנחתם בינו לבין הקופה. פסיקתו של בית הדין האזורי, לפיה לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, אושרה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. בדחותו את ערעור הרופא קבע הנשיא אדלר, כי הרופא אמנם ביצע עבודה שהיא "חלק מליבת עיסוקה של הקופה", אולם גופים דוגמת קופת חולים "רשאים לבצע את עיסוקם באמצעות קבלנים או גופים אחרים ואף יתכן, כבמקרה דנן, שמכלול יחסי הצדדים יצביעו על עבודה אישית". ביישום הפן החיובי של מבחן ההשתלבות "עלינו להגדיר 'מעגלים' של עיסוק. במקרה שבפנינו המעגל הפנימי של עיסוקה של הקופה הוא העסקת עובדים במרפאות ובבתי החולים שבבעלות הקופה, ואילו המעגל החיצוני של עיסוקה הינו זה של מסירת טיפול רפואי בחברי הקופה לרופאים עצמאיים". בנוגע לפן השלילי של מבחן ההשתלבות קבע הנשיא אדלר, כי הרופא ניהל "עסק עצמאי בבעלותו הפרטית. חברי הקופה לא היו מחויבים להימנות על מטופליו והקופה מצידה, לא התחייבה לשלם לו סכום מינימלי כלשהו". בנסיבות אותו מקרה מצא הנשיא אדלר, כי הרופא "היה אדון למעשיו. ביכולתו היה להגדיל את הכנסתו, ובפועל אף עשה כן". על כן, נדחה ערעורו של הרופא, תוך שנקבע כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין קופת חולים. 9. עניין דומה בא לפתחו של בית הדין הארצי במקרה של ד"ר שמואל פרידלנד. ד"ר פרידלנד שגם היה רופא עצמאי התחייב לבלעדיות במתן טיפול למבוטחי הקופה בלבד ולמי שאינם מבוטחים בקופות חולים אחרות. מהגבלה שכזו היה ד"ר טורבטי פטור. השופטת ארד, כתוארה אז, קבעה כי בכל הקשור לפן החיובי של מבחן ההשתלבות, כי "ההתקשרות החוזית בין ד"ר פרידלנד לקופה והתנהלותו לפיה, בדומה לאלה של ד"ר טורבטי ואחרים כמותם, התקיימו "במעגל החיצוני" של פעילות הקופה. הפעלת המרפאה ע"י ד"ר פרידלנד באה בגדר המעטפת שמציעה הקופה למבוטחיה, כהשלמה לגרעין הטיפול הניתן להם בסניפי הקופה ובבתי החולים. דרישת הבלעדיות הינה חלק אינטגרלי מן ההתקשרות החוזית בין הצדדים, כפי שהתקיימה הלכה ולמעשה, ומכלל הסיכויים והסיכונים שנטל ד"ר פרידלנד על עצמו בהפעלת מרפאה עצמאית, שלא במסגרת סניפי הקופה ובתי החולים שלה. אף הפן השלילי של מבחן ההשתלבות אינו מתקיים. ההתחייבות לבלעדיות אינה משנה מהעובדה שד"ר פרידלנד ניהל מרפאה עצמאית, שלט בהוצאותיו, וכפועל יוצא מכך היה אדון לעצמו בשיעור הכנסתו. ההתחייבות לבלעדיות יכול והגבילה את מקורות ההכנסה של ד"ר פרידלנד, אולם בכך בלבד אין להטות את מרכז הכובד ביחסיו עם הקופה אל עבר "המעגל הפנימי" של פעילות הקופה. יתר על כן, לא מן הנמנע הוא כי בסופו של יום יהיו רווחיו של רופא המטפל במבוטחי הקופה בלבד גבוהים מאלה של רופא המטפל במבוטחי כל הקופות ללא הגבלה. שכן, רווחיו של הרופא נובעים, בין היתר, מן המומחיות שקנה לו, מן המוניטין שיצא לו כמומחה בתחומו, מזמינותו המקצועית והאנושית, מן הביקוש לשירותיו ומניהול עסקיו בהפעלת המרפאה". "...לא הוכחה מניעה לכך שד"ר פרידלנד יקבל במרפאתו מטופלים פרטיים, שאינם חברי הקופה, ואשר נשאו בעצמם במימון הטיפול שקיבלו ממנו". "...ההתחייבות לבלעדיות אינה בהכרח סממן המכריע את הכף להכרה בקיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים להתקשרות. התחייבות כאמור מקובלת בענפים שונים, ועשויה להתקיים אף בהתקשרות עם קבלן עצמאי". על כן, גם בעניינו של ד"ר פרידלנד לא הוכרו יחסי עובד מעביד בינו לבין קופת חולים. נקבע כי ההתקשרות בין הקופה לבין ד"ר פרידלנד אינה שונה במהותה ובנסיבותיה מזו שבפרשת טורבטי, והלכה שנפסקה שם נכונה אף במקרה ההוא (ע"ע (ארצי) 615/05 ד"ר שמואל פרידלנד - שרותי בריאות כללית (3.8.06)). 10. נסיבות העסקתה של ד"ר X, מושא דיוננו, הולמות בעיקרון את אלו שבפרשות טורבטי ופרידלנד. אשר לפן החיובי של מבחן "ההשתלבות", לכאורה עבודתה של ד"ר X השתלבה בליבת פעילות הקופה, אשר אחת מהן היא מתן שירותי רפואת ילדים ומשפחה למבוטחיה. עם זאת, התקשרות החוזית בין ד"ר X לקופה, בדומה לטורבטי ופרידלנד, התקיימה במעגל החיצוני של פעילות הקופה. הקופה משלימה במעגל זה, הכולל את הרופאים העצמאיים, את הטיפול הניתן למבוטחים בסניפיה ובבתי החולים, באמצעות הפניית מבוטחים לרופאים עצמאיים. אין גם חולק כי הפן השלילי של מבחן ההשתלבות לא מתקיים. לד"ר X היתה מרפאה עצמאית, בה ניהלה את עסקה, שלטה בהוצאותיה ובהכנסותיה. ד"ר X קיבלה את מטופליה במרפאה במבנה אשר היה שייך לה. הוצאות הארנונה, המים והחשמל שולמו על ידה. החלק הארי של הוצאות המרפאה, לרבות ציוד משרדי, נרכש על ידה, התמורה שולמה לד"ר X בתחילה לפי מספר המבוטחים ולאחר מכן לפי מספר הביקורים, וזאת ללא התחייבות למכסה מסוימת. ד"ר X היתה רשומה כעצמאית ברשויות המס, והגישה להם דוחות כעצמאית. ד"ר X עבדה עם קופות אחרות, אמנם כשכירה, אך קיבלה באופן פרטי (עמ' 13, שורות 3-6). כל אלו סימני היכר לכך שלד"ר X היה עסק עצמאי. 11. קראנו בעיון את טענות ד"ר X, ולא נכחד כי יש בהן ממש. ד"ר X הצביעה על מספר מאפיינים שלכאורה מצדיקים הכרה בקיומם של יחסי עובד מעביד. ראשית, משך הקשר - 33 שנים - שיש בו לתמוך בטענות ד"ר X. על כך נשיב, כי משנקבע כי העסקת רופאים עצמאיים היא פרקטיקה מקובלת בקופות החולים, והיא לא נועדה לקפח, משקלו של מאפיין זה פוחת. ד"ר X טענה כי הקופה דאגה למחליף כאשר יצאה לחופשות, אולם יש לזכור כי בהסכם עם הקופה נקבע כי על ד"ר X לדאוג בעצמה למחליף ולשלם לו את התמורה, ורק אם לא תמצא, תדאג לה הקופה למחליף. ד"ר X טענה עוד, כי היתה כפופה לנוהלי הקופה והיתה תלויה בה, מאחר ועיקר הכנסותיה באו לה ממבוטחי הקופה. אין לנו ספק כי ד"ר X היתה כפופה לנוהלי הקופה, אבל ברור לנו כי היה לה אינטרס שיהיו לה כמה שיותר מטופלים וביקורים, שכן כך גם הגדילה את הכנסותיה. מצד אחד שמענו כי הקופה הפנתה לד"ר X מבוטחים, אך מהצד השני ראינו כי מבוטחים ביקשו להגיע אליה בשל ההיכרות והמוניטין הטוב שרכשה. על כן על אף שניתן לראות כי קיימים מאפיינים של יחסי עובד מעביד, כפי שהבהיר זאת היטב הנשיא אדלר בעניין טורבטי, יש לתת משקל להקשר התעשייתי, ואין מקום לזעזע ענף עיסוק שלם ע"י שינוי כללי ההתקשרות הנהוגים בו (סעיף 9 לפרשת טורבטי). 12. לאור האמור לעיל, לא מצאנו מקום, בנסיבות אלה, לסטות מההלכה שנקבעה בפרשת טורבטי ופרידלנד, ועל כן אנו קובעים כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים. יחד עם זאת, דיוננו לא מסתיים כאן, מאחר והתשתית העובדתית בתיק זה אינה שנויה במחלוקת, הסעדים הנתבעים ידועים, סבורים אנו כי ד"ר X זכאית לפיצויי פיטורים, על אף היותה קבלן עצמאי וזאת על רקע הנסיבות החריגות שנפרט להלן. כלומר, לדעתנו יש לראות בד"ר X כעובדת לצורך קבלת פיצויי פיטורים. 13. פיצויי פיטורים לקבלן עצמאי הלכה פסוקה היא כי זכויות של משפט העבודה, המגן והביטחון הסוציאלי מוענקות אף למי שאינו בא בגדר המבחנים המעידים על קיומם של יחסי עובד מעביד. כך בעניין סרוסי נקבע, כי נבחר ציבור זכאי לדמי אבטלה, בשים לב לתכלית ענף ביטוח אבטלה, שהוא לבטח אדם מפני הסיכון של אובדן ההשתכרות, תוך שמירת רמת חייו של המובטל, כדי שיוכל להתקיים בכבוד עד אשר ימצא עבודה חלופית (בג"ץ 4601/95 סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נ"ב (4) 817, 830). בעניין ציפורה בשן, אושר פסק דינו של בית הדין האזורי, שם נפסקו לעורכת פרסומים בשירות התעסוקה, שעבדה 19 שנים, פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, בשים לב לכך שפרנסתה היתה תלויה בשירות התעסוקה ובכך שלא היה לה עסק עצמאי (ע"ע(ארצי) 1141/02 שירות התעסוקה - ציפורה בשן (26.5.03)). 14. בעניין יוסף ועקנין, עמדה השופטת ארד, כתוארה אז, על העקרונות שעלו מדנג"ץ סרוסי: "הלכה פסוקה היא, וביטוי נרחב ומעמיק ניתן לה בפסק הדין בדנג"ץ סרוסי בפסיקה קודמת ומאוחרת לו, ובכתבי מלומדים, לפיה ייתכנו מקרים נדירים - במיוחד כשהמדובר בתבניות העסקה מיוחדות שאינן עונות על המבחנים המקובלים לקיומם של יחסי עובד מעביד - בהם ניתן יהיה לקבוע שנוצרו יחסי עבודה, למרות שלא נקשר חוזה עבודה בין הצדדים". זאת "כאשר נתבעות זכויות מתחום המשפט הסוציאלי או זכויות מתחום משפט העבודה המגן, על ידי המועסק מכוח ה'דין' או על ידי המועסק מכוח בחירה, או כשאין מתקיימים במועסק המבחנים לקביעת מעמדו של עובד, או משלא נקשר חוזה עבודה ולא הוכחו יחסי עבודה בין הצדדים - תיבחן הזכות הנתבעת על דרך הפרשנות התכליתית ויישומה של אותה זכות תיעשה במקרה הספציפי בהתחשב, בין היתר, בנסיבות העניין ובמסכת הוראות הדין החל על אותו מקרה". (ע"ע (ארצי) 1120/02 יוסף ועקנין - מועצה דתית אופקים, פד"ע ל"ט 751). בפרשת דוד שושן ציינה השופטת ארד: "כי ייתכנו מקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם יחולו, מתוקף הפרשנות התכליתית, זכויות מכוח חקיקת מגן, כגון: פיצויי פיטורים, גם על בעל דין שנמצא להיות קבלן עצמאי בעל עסק משלו. במקרה אלה הנטל על התובע - הקבלן העצמאי, להוכיח כי התקיימו נסיבות מיוחדות להקמת הזכאות מתוקף הפרשנות התכליתית. במסגרת זו יינתן משקל מכריע להוכחת קיומה של תלות כלכלית במהלך כל תקופת הקשר הממושכת של התובע עם החברה, נותן הזיכיון, או הספק, בתוך כך, ועל רקע בחינת המקרה הנדון לגופו בנסיבותיו, יהא על התובע להוכיח, כי עיקר הכנסתו כבעל עסק עצמאי נבע מקשריו העסקיים עם הספק; וכי סיום ההתקשרות העסקית, הוא הסיבה הממשית לכך שהעסק נסגר. זאת, בין בשל העדר הצדקה ותועלת עסקית להמשך קיומו, ובין בגין פשיטת רגל וכיוצ"ב, באופן שבעל העסק העצמאי נותר ללא מקור פרנסה, ומבלי שניתן מענה סביר לזכויות הנובעות מסיום עבודתו בעסק". (ע"ע (ארצי) 568/06 דוד שושן - קל שרותי נופש/תיירות בע"מ (3.1.08)). 15. במקרה שלפנינו, ד"ר X הוכיחה כי היתה תלויה כלכלית בקופה במשך 33 שנים וזאת בשים לב לכך כי עיקר הכנסתה כבעלת עסק עצמאי נבע מקשריה העסקיים עם הקופה. בדיון הציג ב"כ הקופה לד"ר X דו"ח מס הכנסה שהעבירה ד"ר X לקופה, בו ניתן לראות שהמחזור העסקי שלה בשנת 2006 היה כ-146,000ש"ח. ד"ר X בתשובה ענתה כי רוב הכסף הגיע מהקופה. תימוכין לכך מצאנו במסמכים שצורפו לתצהירו של מר ברנר מטעם הקופה - שם רוכזו התשלומים לתובעת לשנת 2006 והם עמדו על 120,411 ש"ח. 16. עיינו בתיק בית הדין ומצאנו כי ד"ר X צירפה במסגרת בקשתה לגילוי מסמכים, את כל המסמכים שהיו ברשותה ולדעתה היו רלוונטיים לתביעה ושהועברו לקופה. כך מצאנו שם את האישורים ממס הכנסה לשנים 2002 עד 2007 - על ההכנסות והמחזור העסקי. לתצהירה של ד"ר X צורפו החשבוניות לשנים 1996 עד 2007. הקופה צירפה לתצהירו של מר ברנר את סך התשלומים לד"ר X בשנים 2005, 2006 ו-2007. הנתונים המתקבלים מסה"כ המסמכים הם אלו: בשנת 2007 - ד"ר X עבדה חצי שנה בשירות הקופה. המחזור השנתי שלה עמד על 93,491 ש"ח והכנסותיה מהקופה למשך חצי שנה עמדו על 54,692 ש"ח. בשנת 2006- המחזור העסקי עמד על 148,056 ש"ח והכנסותיה של ד"ר X מהקופה עמדו על 120,411 ש"ח. בשנת 2005 - המחזור העסקי עמד על 131,122 ש"ח והכנסותיה של ד"ר X מהקופה עמדו על 130,930 ש"ח. בשנת 2004 - המחזור העסקי עמד על 160,794 ש"ח וסכום 9 חשבוניות לשנה זו עמד על 125,850 ש"ח. בשנת 2003- המחזור העסקי עמד על 161,748 ש"ח וסכום 12 חשבוניות לשנה זו עמד על 162,611 ש"ח. בשנת 2002 - המחזור העסקי עמד על 152,305 ש"ח וסכום 9 חשבוניות שנמצא עמד על 148,542 ש"ח. מכאן עולה כי עיקר הכנסתה של ד"ר X באה לה מהקופה ומבחינה זו ניתן לקבוע בוודאות כי היתה לה תלות כלכלית בקופה. הקופה יזמה באופן חד צדדי את סיום הקשר עם ד"ר X, עם הגיעה לגיל 62, ובעקבות כך ד"ר X עברה לעבוד ברפואה משלימה אך מעט מטופלים הגיעו אליה עד אשר נאלצה לסגור את המרפאה בשנת 2011 (עמ' 19). בשנים האחרונות מספר הביקורים במרפאת ד"ר X פחת והלך, והדבר התבטא בתמורה שפחתה. אין חולק כי לו ד"ר X היתה רופאה שכירה, שכרה בשנים האחרונות עם ותק של כ-30 שנות עבודה, לא היה פוחת, וודאי שהיה עולה על התמורה שקיבלה כעצמאית. 17. תכלית פיצויי הפיטורים היא לאפשר לעובד אשר מעבידו מפטרו, קיום בכבוד במשך פרק הזמן בו הוא חסר פרנסה. תכלית זו עומדת במלוא משקלה עת מדובר בהעסקה משך 33 שנים ברציפות; הוכח בפנינו כי עיקר הכנסותיה של ד"ר X באו לה מהקופה ועם סיום ההתקשרות ביוזמת הקופה נגדע מטה לחמה, ההכנסות פחתו עד אשר סגרה את המרפאה. על כן, ועל פי תכלית חוק פיצויי פיטורים, יש לראות בד"ר X עובדת לצורך קבלת פיצויי פיטורים. בנסיבות אלו, זכאית ד"ר X לפיצויי פיטורים בהתאם לסכום שתבעה, ולא נסתר ע"י הקופה. לא ראינו מקום להידרש לתביעה לתשלום דמי הבראה, משלא עמדה במסגרת הטענות החלופיות של ד"ר X בסיכומיה בסעיף 22. 18. אין בידינו לקבל את טענת הקופה, לפיה פסק הדין שניתן בתביעת התובעת בשנת 1994, מהווה מעשה בית דין ביחס לזכויות שהועלו עד מועד חתימת הסכם הפשרה, מקום בו הזכות לפיצויי פיטורים מתגבשת רק בסיום יחסי העבודה. על כן, משזכות זו לא עמדה לד"ר X בעת חתימת הסדר הפשרה, היא זכאית לתבוע אותם בשנת 2012. 19. סוף דבר התביעה להכיר בקיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים - נדחית. הקופה תשלם לד"ר X פיצויי פיטורים בסך של 330,000 ש"ח, אשר יישאו ריבית ובצמדה כחוק מיום 1.7.07 ועד התשלום בפועל. עוד תשלם הקופה לד"ר X הוצאות משפט, בשים לב לסכום הפסוק המשוערך, בסך של 50,000 ש"ח, אשר יישאו ריבית ובצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. רפואהקופת חוליםעצמאים