אירוע לב של עוזרת להלן עובדות המקרה כפי שהן עולות מחומר הראיות המהימן עלי: 1. התובעת, ילידת 1950. 2. התובעת עבדה כעוזרת בית בבתים אחדים הסמוכים לאזור מגוריה. 3. התובעת עבדה אצל הגב' כהן (להלן: "גברת כהן"), כעוזרת בית ארבעה ימים בשבוע, בימים ראשון, שלישי, חמישי ושישי, חמש שעות בכל פעם. 4. בתאריך 26/8/10 עבדה התובעת מהשעה 09:00 בבוקר בביתה של הגב' כהן, אשר ערכה באותו הערב מסיבה לעשרות נשים. 5. התובעת הכינה ובישלה למסיבה הנ"ל אוכל לאורחות וכשהגיעו האורחות היא שירתה אותן - הגישה אוכל, חיממה את האוכל, הסירה את הכלים מהשולחן וניקתה את המקום וכאשר האורחות קפצו לבריכת השחיה של הבית, התובעת לקחה את המגבות הרטובות, כיבסה אותן והכניסה אותן למייבש הכביסה. הגב' כהן שילמה לתובעת את שכרה בגין יום העבודה הנ"ל עבור כל שעות עבודתה, למרות שבבית הדין כינתה אותה כ"אחת האורחות במסיבה" וכי התובעת "נשארה לעזור מרצונה החופשי". 6. התובעת סיימה באותו הערב את עבודתה סמוך לחצות. 7. למחרת בבוקר, ה-27/8/10, שהיה יום שישי, התובעת הגיעה לעבודה, למרות היותה מותשת ועבדה כרגיל מ-08:30 עד 13:30. 8. התובעת חזרה לביתה ועשתה את ההכנות לקראת השבת, למרות הרגשת החולשה שהיתה לה. 9. ביום שבת, ה-28/8/10, התובעת לא עבדה והרגישה "טבעי". 10. ביום ראשון, ה-29/8/10, התובעת הגיעה לעבודה, עבדה מהשעה 09:00 עד השעה 15:30 וניקתה את כל שאריות המסיבה, בנוסף לעבודתה השגרתית. בשעה 15:30 חשה התובעת עייפות גדולה ופנתה לבנה של הגב' כהן וביקשה שיסיע אותה לביתה באור עקיבא כי היא התקשתה ללכת. כאשר הגיעה התובעת למרכז אור עקיבא וירדה מהרכב, היא התמוטטה וחשה כי פיה התעקם ופלג גופה השמאלי שותק. התובעת נלקחה לקופת חולים ומשם לבית החולים הילל יפה ואובחן כי לקתה באירוע מוחי. 11. התובעת מייחסת את האירוע המוחי בו לקתה ביום 29/8/10 לעבודה הקשה ביום 26/8/10 והמשך העבודה ביום 27/8/10 ו-29/8/10, כאשר המשיכה לעבוד בעבודה פיזית קשה, למרות שכבר חשה לא טוב בעת סיום עבודתה ביום 26/8/10. 12. הנתבע טוען לעומת זאת, כי מדובר בתהליך תחלואתי רגיל וזאת ללא קשר סיבתי לתנאי עבודתה אצל הגב' כהן בביתה, כמתואר לעיל. מינוי מומחה רפואי: 13. מטעם בית הדין מונה, כיועצת מומחית רפואית, פרופ' ויויאן דרורי אשר מסרה חוות דעת מומחית לבית הדין ביום 10.3.13 וענתה על שאלות הבהרה בתאריך 29.5.13. בחוות דעתה מיום 10/3/13 קבעה המומחית כדלקמן: "...לציין שלפי תיקה הרפואי כבר בשנת 2002 היו לה תלונות של סחרחורת וחוסר שיווי משקל, שטופלו על ידי MODAL, והיא המשיכה טיפול זה כנראה לאורך שנים רבות גם כתרופה בעלת השפעה הרגעתית. לטענת הגב' אסולין האירוע המוחי ביום 29.8.10 נגרם כתוצאה מעבודה מאומצת בתאריך 26.8.10. מסקנה מדובר באישה שהייתה בת 60 בעת האירוע, בעלת גורמי סכון רבים למחלת כלי דם (גיל, השמנת יתר, עשון, סכרת, יתר לחץ דם). לפי המסמכים כנראה שהאירוע התחלואתי שהתרחש אצל גב' אסולין ביום 29.8.10 היה אירוע מוחי קל, חולף, שלא השאיר שרידים כלשהם, הן בבדיקה הגופנית (ראה בדיקה של הנאורולוגית ד"ר שרקנטיוש מחודש אוקטובר 2010) הן בבדיקת CT מח. התלונות המאוחרות על הפרעת זכרון, רכוז, סחרחורת, חוסר שיווי משקל אינן קשורות לאירוע המוחי , אלא הינן בחלקן תלונות ישנות, קיימות אצל התובעת כבר שנים קודם לכן, כנראה על רקע מצב רוח ירוד. האירוע המוחי הופיע לאחר יום עבודה רגיל, שחל לאחר יום מנוחה, לכן לא מתקבל על הדעת לקשור אותו סיבתית לעבודה מאומצת 3 ימים לפני כן, בייחוד בנוכחות מחלות הרגע המוזכרות הגורמות לנטייה מוגברת להופעת אירוע מוחי. תשובותיי לשאלות כתב המינוי: א. מה היא המחלה אשר ממנה סבלה התובעת ביום 29.8.10? התובעת סבלה מאירוע מוחי קל חולף עם חלשה והפרעה בתחושה בפלג גוף שמאל. ב. האם לדעתך קיים קשר סיבתי בין האירועים בעבודה ביום 26.8.10 וכן המשך העבודה הפיזית הקשה בימים 27.8.10, 29.8.10 כפי שתואר לעיל, לבין האירוע המוחי שפקד את התובעת ביום 29.8.10 ומה חלקם של האירועים הללו בהופעת האירוע המוחי? לדעתי אין קשר בין העבודה המתוארת בתאריכים 26-29.8.10 והאירוע המוחי שחל אצל התובעת ב- 29.8.10. ג. בשים לב למצב בריאותה של התובעת האם נגזר היה שתלקה באירוע מוחי ביום 29.8.10 בין השאירעו האירועים הנ"ל בעבודה ובין אם לאו? לאור מחלות הרקע המצויינות לעיל קיים סיכוי סביר שהתובעת תלקה באירוע מוחי בזמן כלשהו ללא קשר עם עבודתה". 14. בתשובותיה לשאלות בית הדין מיום 29/5/13 ציינה המומחית כדלהלן: " א. קיימים מחשבונים שונים שפותחו לחישוב הסיכון לפתח אירוע מוחי. רוב המחשבונים מבוססים על בסיס נתונים ענק שנאסף במסגרת מחקר אפידמיולוגי נרחב מאד בארצות הברית שםFRAMINGHAM HEART STUDY שעקב אחרי אוכלוסיה במשך שנים רבות ומתאר סיכון לפתח מחלות לב, כלי דם ואחרות לאורך שנים ביחס למחלות רקע, הרגלי חיים, מקצועות ועוד. בחודש יוני 2010, זמן קצר לפני האירוע המוחי הנידון בתביעה זו, נמדדו לגב' אסולין BMI 31.6 לחץ דם 130/70 ו-150/80 בשתי הזדמנויות שונות (לכן השתמשתי בממוצע 140/75), וצוין שהיא חולת סכרת ויתר לחץ דם, מטופלת תרופתית. לא לקחתי בחשבון את העישון, שכנראה הופסק במועד לא ידוע לפני כן. על סמך נתונים אלה הסיכון המחושב של גב' אסולין לפתח אירוע מוחי במהלך 10 השנים החל מחודש יוני 2010 הוא 9% (צברה 12 מתוך 27 נקודות אפשריות), בהשוואה לסיכון של אישה ממוצעת בגילה שהוא 5-6% בחישובים שונים, כלומר, היא נמצאה זמן קצר לפני האירוע המוחי ברמת סיכון פי 1.5 לעומת אישה ממוצעת בגילה. שיטת חישוב אחרת של הסיכון לפתח אירוע מוחי בהתאם לגורמי סיכון אישיים היא שיטתQRISK2 שפותחה בבריטניה מתוך נתונים שנאספו מאלפי תושבים. לפי שטה זו הסיכון של גב' אסולין לפתח אירוע מוחי במהלך 10 שנים היה בחודש יוני 2010 15%, בהשוואה לאישה ממוצעת בגילה, בה הסיכון הוא 6.8%. ההבדל בין רמות הסיכון נובע מכך ש- QRISK2 לוקח בחשבון גם את גורם השמנת היתר, בניגוד למחשבונים שהוזכרו לעיל, וגב' אסולין סבלה באותה תקופה מהשמנת יתר משמעותית מאד. לכן, לפי שיטת חישוב סיכון זו, הסיכון של גב' אסולין לפתח אירוע מוחי במהלך 10 השנים הבאות היה בחודש יוני 2010 פי 2 גבוה לעומת הסיכון של אישה ממוצעת בגילה. אירוע מוחי יכול להתרחש גם ללא טריגר, בעיקר באוכלוסיות בסיכון. מצד שני לא כל בעלי גורמי סיכון יחוו אירועים מוחיים במהלך חייהם. אכן התלונות משנת 2002 ומשנת 2004 בעניין סחרחורות וחוסר שיווי משקל באו לאחר אירוע חבלתי אולם זה לא רלוונטי לתביעה זו. כנזכר לעיל, איני רואה קשר בין העבודה הקשה ביום 26.8.10 והאירוע המוחי 3 ימים לאחר מכן. פרק הזמן שבין האירוע החריג בעבודה והאירועי המוחי הוא ארוך מדי, והיום שלפני האירוע המוחי היה יום מנוחה. לא מצאתי בתיקה הרפואי את מועד הפסקת העישון. בכל מקרה, העישון הוא גורם סיכון קל יחסית במקרה זה, היות ומדובר בעישון קל, ולא נלקח בחשבון בחישוב הסיכון, כפי שפירטתי לעיל. אין נפקות לכך, שלמעשה את הטיפול במודל קיבלה התובעת לאחר נפילה בעבודה אשר הוכרה כתאונת עבודה. בדיקת זרימת הדם המתוארת במסמך היא דופלר של עורקי הצוואר, שהיא בדיקת סקר רוטינית להערכת זרימת הדם למח, בוודאי לא "בדיקה מקיפה". היא בוצעה זמן רב (6 שנים) לפני האירוע המוחי, לכן היא לא רלוונטית למצב כלי הדם בסמוך לאירוע. לציין שם לפעמים יתכן אירוע מוחי עם בדיקת דופלר עורקי צוואר תקינה, במידה והפגם נמצא בכלי הדם התוך מוחיים. ערכי לחץ הדם והסוכר של גב' אסולין היו מאוזנים תחת טיפול. בכל זאת, יתר לחץ דם וסכרת נחשבים כמחלות המעלות סיכון לאירוע מוחי, למרות האיזון הטוב, אם כי הסיכון עולה עוד יותר עם המחלות האלה אינן מאוזנות". 15. ב"כ התובעת מבקש לקבל את התביעה או לחילופין למנות מומחה רפואי אחר שיתן חוות דעת בתיק. לדבריו, הוא חולק על חוות הדעת, מאחר ולא יתכן שאדם עם סיכונים אישיים הטמונים בו הופך להיות אדם שאירוע מוחי לא יכול להיות לגביו תאונת עבודה, כי המבחן של תאונות עבודה הוא לא מבחן של סיכונים, אלא "צריך לקחת את האדם כמו שהוא". 16. ב"כ הנתבע לעומתו טוענת, כי כל תיק נבדק על פי נסיבותיו האישיות הספציפיות של אותו תובע, ולכן לא מדובר כאן במסקנה כללית אלא בתיק ספציפי המתייחס לתובעת הזו בלבד. 17. אין הצדקה משפטית למינוי מומחה רפואי חדש. חוות הדעת של פרופ' ויויאן דרורי - מומחית לנאורולוגיה, הינה ברורה וענתה על כל שאלות בית הדין כנדרש. המומחית מציינת, כי התובעת סבלה מגורמי סיכון כגון: סכרת, יתר לחץ דם, השמנת יתר ניכרת, עישון בעבר ולאחר האירוע גם נמצאה אצל התובעת רמת שומנים כבדה בדם. מחוות דעת המומחית עולה, כי התובעת סבלה מאירוע מוחי חולף עם חולשה והפרעה בתחושה בפלג גוף שמאל. לדעתה, לאור מחלות הרקע של התובעת היה קיים סיכוי סביר ביותר שהתובעת תלקה באירוע מוחי בזמן כלשהו וזאת ללא כל קשר לעבודתה. בנוסף, האירוע החריג בעבודתה של התובעת היה ביום 26/8/10, בעוד שהתובעת לקתה באירוע המוחי הקל ביום 29/8/10, לאחר יום מנוחה של שבת. לכן, פער הזמנים בין יום העבודה הקשה לבין מועד הופעת האירוע המוחי, מנתק את הקשר הסיבתי הרפואי בין האירוע המוחי לבין האירוע החריג בעובדתה של התובעת ביום 26/8/10. כן מציינת המומחית, כי יום ה-29/8/10 היה יום עבודה רגיל, ללא שום אירוע חריג וביום הזה לקתה התובעת, כאמור, באירוע מוחי קל חולף, אשר לא השאיר שרידים כלשהם, הן בבדיקה הגופנית והן בבדיקת ה-CT מוח שעברה התובעת. לדבריה, התלונות המאוחרות של התובעת על הפרעת זיכרון, ריכוז, סחרחורת, חוסר שיווי משקל - אינן קשורות לאירוע המוחי, אלא הינן בחלקן תלונות ישנות שעליהן התלוננה התובעת שנים אחדות קודם לכן, וכנראה קשורות למצב רוחה הירוד של התובעת. 18. לאור האמור לעיל אני קובעת כי ביום 29/8/10 לקתה התובעת באירוע מוחי קל, וזאת ללא קשר סיבתי רפואי ו/או משפטי לאירוע החריג בעבודתה ביום 26/8/10. על כן לא מדובר כאן בתאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, אלא בתהליך תחלואתי רגיל. 19. בנסיבות אלה התביעה נדחית בזאת. 20. אין צו להוצאות. התקף לב / אוטם שריר הלב