תביעה לתשלום שכר עבודה עבור חמישה ימי עבודה וכן פיצויי הלנה ופיצוי בגין עוגמת נפש 2. התיק נקבע לדיון בפני כב' הרשמת חסון. עקב העדרותה, נשמע הדיון בפניי. הצדדים נתנו הסכמתם לשמיעת הדיון על ידי מותב דן יחיד. הדברים מתועדים בפרוטוקול. 3. מחומר הראיות עולה כי התובע הועסק כנהג אישי של הנתבע, במשך חמישה ימי עבודה בחודש דצמבר 2011, עד שעזב את העבודה בשל אי התאמה. 4. התובע לא קיבל שכר עבודה עבור עבודתו. 5. על פי עדות התובע, סוכם על שכר בסך 7,000 ₪ לחודש ובפועל עבד שעות רבות ליום כך שהוא זכאי בנוסף, לתשלום עבוד שעות נוספות. 6. בכתב ההגנה טען הנתבע טענות רבות ובכללן כי התובע הועסק על ידי חברה בע"מ ולא על ידו אישית, כי סוכם עם התובע על שכר גלובלי עבור כל שעות העבודה ולכן אינו זכאי לשעות נוספות. עוד טען כי ביקש לשלם לתובע את השכר וניהל איתו משא ומתן בענין זה אך לא הגיעו לעמק השווה שכן התובע דרש דרישות מופרזות. 7. עדותו של התובע היתה אמינה. התובע העיד שעבד בכל יום מהשעה 07:00, בכל יום מספר שעות שונה כמפורט בכתב התביעה שהגיש. התובע העיד שביקש מהנתבע מספר רב של פעמים שישלם לו את השכר וכי הנתבע דחה אותו בלך ושוב ובפועל - לא שילם. עוד העיד התובע כי לא נאמר לו דבר על חברה בע"מ, לא נמסר לו מסמך כלשהו, לא חתם על מסמך כלשהו. 8. הנתבע אישר בעדותו את כל טענות התובע. הנתבע אישר שהתובע עבד "משמונה עד שמונה", בצמוד אליו. אמנם טען שהיו במהלך היום מספר שעות שהתובע לא עבד אלא המתין לנתבע עד שיסיים את פגישותיו, אלא שאישר שהתובע התבקש להמתין לו ולא היה פנוי לשוב לביתו או לעבוד בעבודה אחרת. הנתבע אישר שסוכם על שכר בסך 7000 ש"ח. הנתבע אישר שלא שילם את שכרו של התובע ואף לא את הסכום שבו הוא מודה - 1,346 ₪, כמפורט בכתב ההגנה. הנתבע אישר שלא שילם את השכר אף לאחר שקיבל את כתב התביעה, בחודש פברואר 2013 או בחודש מרץ 2013 ואף לאחר שקיבל יעוץ משפטי. באשר לזהות המעסיק, הנתבע אישר שלא החתים את התובע על מסמך כלשהו, טופס 101 או הסכם עבודה. הנתבע אישר שהתובע נשכר לעבוד איתו באופן אישי ולא עם חברה בע"מ. לדבריו: "אני לא זוכר אם הצעתי שהמשכורת יוצאת מחברה כי הוא הנהג האישי שלי והוא לא עובד בחברה". 9. סיכום האמור לעיל מעלה כי התובע הוכיח זכאות לשכר עבודה עבור חמישה ימי עבודה בסך 1,667 כפי שתבע בכתב התביעה. 10. הנתבע טען בכתב ההגנה כי מדובר בסכום שונה 1,346 ₪. לטענתו, התובע נשכר לעבודה של 6 ימים בשבוע ולכן שכרו עבור 5 ימים נמוך יותר. התובע לא נשאל על כך בחקירתו. בהעדר הסכם עבודה, מוטל הנטל על הנתבע להוכיח העסקה של ששה ימים בשבוע. 11. התובע הוכיח זכאות לתשלום עבור שעות נוספות. בידוע שלא ניתן לסכם עם עובד על "שכר גלובלי" עבור 12 שעות עבודה ליום, אלא יש לשלם לעובד תשלום עבור כל שעה ושעה שעבד מעבר לשעות עבודה רגילות. העובדה שבמהלך יום עבודה התובע היה פנוי למשך שעות ספורות, אינה מאיינת את זכותו לשכר, לאור העובדה שהיה זמין לעבודה והמתין לנתבע ולא יכול היה להיות פנוי לעיסוקיו או לעבודה אחרת כלשהי. 12. טענת הנתבע למשרת אמון נדחית אף היא. התובע שימש כנהג. אין מדובר במשרת אמון כזו שהוראות חוק עבודה ומנוחה לא חלות עליה. מכאן שהתובע הוכיח זכאות לתשלום עבור שעות נוספות, כמפורט בכתב התביעה. 13. עוד התובע הוכיח את זהות המעסיק, כי מדובר בנתבע ולא בחברה זו או אחרת שבבעלותו. ראשית, התובע לא הוחתם על הסכם עבודה עם חברה ולמעשה לא חתם על הסכם עבודה או על טופס 101. שנית, הנתבע לא הוכיח שמי שהעסיק את התובע היא חברה כלשהי. למעט אמירה כללית בענין זה בכתב ההגנה, לא הובאו תימוכין להעסקה באמצעות חברה. שלישית, וזה העיקר, הנתבע אישר בעדותו שהתובע נשכר לעבוד איתו אישית ולא עם חברה. 14. כל האמור לעיל מעלה כי התובע הוכיח את תביעתו לשכר עבודה ולשעות נוספות כפי שתבע בכתב התביעה. 15. פיצויי הלנה נותר כעת לדון בתביעת התובע לפיצויי הלנה. הזכות לפיצויי הלנה מעוגנת בחוק הגנת השכר. על פי הוראות החוק, לבית הדין לעבודה יש שיקול דעת האם להפחית את פיצויי ההלנה או לבטלם, זאת בהתקיים נסיבות המצדיקות זאת. 16. לאחר ששמעתי את עדות הנתבע, מצאתי כי לא הוכחה ולו אחת מהעילות המצדיקות הפחתת פיצויי ההלנה, בכל הנוגע לסכום שבו מודה הנתבע - 1,346 ₪. הנתבע מאשר שהתובע זכאי לשכר. הנתבע מאשר שהתובע פנה אליו בדרישה לתשלום השכר אך זה לא שולם. הנתבע קיבל את כתב התביעה לידיו ביום 27.2.13 אך לא התייצב לדיון (אישור המסירה החתום נסרק לתיק). הנתבע ידע על התביעה לפחות מאז חודש פברואר 2013 ואף היה מיוצג על ידי עו"ד ועל אף האמור, לא שילם את השכר. ככל שלטענתו לא ידע לאיזה כתובת לשלוח את השכר, הרי שלכל הפחות מאז חודש פברואר 2013 ידע גם ידע מהי כתובתו של התובע ולא היתה מניעה לשלוח אליו לפחות אתה סכום שאינו שנוי במחלוקת. 17. בנוגע לשעור פיצויי ההלנה לגבי הסכום שאינו שנוי במחלוקת - 1,346 ש"ח, בשים לב לפרק הזמן הארוך של הלנת השכר ולעובדה שלכל הפחות מאז חודש מרץ 2013 הנתבע קיבל יעוץ משפטי ועל אף זאת לא שילם את השכר, אני מעמידה את פיצויי ההלנה על סך 3,000 ₪, בנוסף על סכום הקרן. סכום זה, המתווסף על קרן החוב, מהווה פיצוי ראוי לתובע אשר המתין לשכר העבודה במשך תקופה ארוכה ביותר ונאלץ להגיש את התביעה ולהתייצב לדיונים. 18. בנוגע ליתרת השכר הנתבע על ידי התובע וכן בנושא השעות הנוספות, הרי שלאור טענות ההגנה שהעלה הנתבע, מתקיימות נסיבות המצדיקות ביטול פיצויי ההלנה וחיוב הנתבע בתשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד. 19. עוגמת נפש זהו המקרה הנדיר שבו יש לחייב את הנתבע, בנוסף לקרן החוב ופיצויי הלנה, גם בפיצוי עבור עוגמת הנפש שנגרמה לתובע אשר לא קיבל שכר עבוד עבודה שביצע, במשך שנה ותשעה חודשים, עד שנאלץ להגיש תביעה לבית הדין לעבודה ואף לאחריה לא שולם השכר. התביעה ברכיב זה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 1,000 ₪, כנתבע בכתב התביעה. 20. סוף דבר תביעת התובע מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע : א. שכר עבודה בסך 1,346 ₪ בצרוף פיצויי הלנה בסך 3,000 ₪. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ב. שכר עבודה בסך 321 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/1/12 ועד לתשלום בפועל. ג. שעות נוספות בסך 981 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/1/12 ועד לתשלום בפועל. ד. פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 1,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. 21. בנוסף ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. פיצוייםעוגמת נפש / נזק לא ממוניהלנת שכרשכר עבודה