חתימה על מסמך "עקרונות להסכם" המסדיר חלוקת רווחים לגבי פרויקטים

נחתם בין הצדדים מסמך "עקרונות להסכם", המסדיר את חלוקת הרווחים ביניהם לגבי אותם הפרויקטים (להלן - ההסכם). זמן קצר לאחר חתימת ההסכם, נתגלעה מחלוקת בין הצדדים לגבי הפרויקט. המשיב טען כי ההסכם אינו חל על הפרויקט האמור, שכן הוא שייך לו באופן אישי, והחל לעבוד עליו כשנה לפני שהציע למערער להצטרף אליו. ביום 26.3.2009 התעורר ויכוח חריף בין הצדדים במשרד המערער, במהלכו הזמין המשיב את המשטרה. הוויכוח נסב על כך שהמשיב הכניס למחשב המשמש אותו במשרד המערער דיסק נייד (DISK ON KEY)והמערער נטל אותו מידיו לאחר שהמשיב סירב למחוק ממנו חומר שהועתק, על פי הנטען, מהמחשב, הנוגע לפרויקט. המשיב הקליט את הויכוח, והגיש תמליל שלו לבית הדין. ביום 29.3.2009 נתן המערער למשיב מכתב פיטורים, בו הודיע לו כי הוא מפוטר לאלתר. המשיב פוטר מבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. המשיב הגיש לבית הדין האזורי תביעה נגד המערער, ובה נתבעו פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, תשלום עבור עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה, השלמת תשלום דמי הבראה, פדיון חופשה והשבת ניכוי שלא כדין בגין ימי מחלה. כמו כן תבע המשיב תשלום פיצויי הלנה ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. המערער טען כי יש לאשר צו לקזז מכל סכום שייפסק לטובת המשיב דמי חופשה שנוצלו ביתר. יוער כי בתחילה נכלל גם רכיב תביעה המתייחס לתשלום בגין הפרויקט, אולם לבסוף הועבר הנושא להכרעה בבוררות. העתק מפסק הבוררות, שאושר ע"י בית המשפט המחוזי, אף הוגש לבית הדין האזורי. בית הדין האזורי קבע כי שכרו הממוצע של המשיב ב-12 חודשי עבודתו האחרונים עמד על סך 19,647 ש"ח. כמו כן אין חולק כי המערער לא הפריש עבור המשיב הפרשות לפנסיה כנדרש, החל מחודש ינואר 2008. פסק הדין האזורי בית הדין האזורי קבע בפסק דינו, כי הוכח שהמשיב ביצע עבירת משמעת, אשר הצדיקה את פיטוריו לאלתר, וכן שלילת דמי ההודעה המוקדמת. עם זאת, קבע בית הדין כי לא היה מקום לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים באופן מוחלט. זאת לאחר ששקל את כלל נסיבות העניין, ואת השיקולים הבאים בפרט: התנגדות המשיב לפעול על פי הוראותיו של המערער; העסקת אדריכל שכיר על ידי המשיב, באופן פרטי, ממשרדו של המערער וללא רשותו; הויכוח שהתגלע בין הצדדים ביום 26.3.2009, בו עלה חשש שדברים פנימיים יועברו למחשב המשיב; ונסיבות מקלות של המשיב הן בפן האישי והן בפן המקצועי. לפיכך מצא בית הדין האזורי כי יש מקום להפחית את שיעור פיצויי הפיטורים ל- 80% מהסכום. בית הדין קבע, כי אין מקום לפסיקת פיצויי הלנה, שכן בנסיבות העניין שוכנע כי היו חילוקי דעות בין הצדדים ביחס לעצם החיוב בתשלום פיצויי הפיטורים, ומשכך חייב את המערער לשלם את פיצויי הפיטורים המופחתים למשיב בצירוף הפרשי ריבית והצמדה בלבד, ממועד הפיטורים. כמו כן, נוכח קביעתו כי אכן עבר המשיב עבירת משמעת, וכי בנסיבות שנוצרו לא ניתן היה לצפות מן המערער כי ימשיך להעסיקו, דחה בית הדין את התביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין. אשר לרכיב השעות הנוספות קבע בית הדין קמא, כי המשיב לא הציג אף לא ראשית ראיה לכך שעבד שעות נוספות, ומשכך אין מקום להעביר את נטל הראיה אל המעביד. בית הדין קבע כי אין חולק כי גם רישומי השעות שנעשו על ידי המערער נרשמו על סמך הרישום שנמסר לו מפי המשיב, וכן כי לא נוכה משכרו של המשיב כאשר החסיר שעות. בית הדין התרשם כי המערער נתן אמון במשיב, ונתן לו חופש פעולה ביחס לשעות עבודתו, וכן כי לא הוכחה טענת המשיב כי השלים כל שעה שהחסיר. משכך דחה בית הדין את התביעה ברכיב זה. אשר להשבת הניכוי שניכה המערער משכר האחרון של המשיב בגין דמי מחלה, בית הדין קמא התרשם, כי לא סוכם בין הצדדים מנגנון כלשהו של התחשבנות לגבי ימי מחלה שלא נוכו בזמן אמת, ומשכך קבע כי אין מקום לניכוי הסכום כולו בבת אחת, כפי שנוכה משכרו האחרון של המשיב, וכי על המערער לשלם למשיב את שנוכה משכרו ברכיב זה. אשר לפדיון החופשה קבע בית הדין, כי חישובי המשיב לעניין זה אינם ברורים לו. לפיכך, ולאור הראיות שעמדו לפניו בעניין זה, הגיע בית הדין האזורי לכלל מסקנה, כי המשיב ניצל את מלוא ימי החופשה שעמדו לרשותו. בית הדין העיר, כי לכל אורך ההליך נמנע המשיב מהצגת תלושי שכרו, באופן שיש בו כדי להשליך על מסקנותיו לגבי רכיב זה ורכיבים אחרים שנתבעו. מנגד קבע בית הדין, כי אין מקום לקיזוז דמי חופשה שנוצלו ביתר, נוכח העובדה שבתלושי השכר שהוצגו על ידי המערער, לא צוין מאזן ימי החופשה שנותרו לאחר ניצולם בכל חודש, ונוכח אי הבהירות בין הצדדים ביחס לשאלה אילו ימים נחשבים כימי חופשה ואילו כניצול ימי חג. כמו כן, קיבל בית הדין את תביעת המשיב לתשלום הפרש דמי הבראה ופיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה, וקבע, כי המערער איננו רשאי לקזז מהסכומים שנפסקו לזכות המשיב דמי חופשה שנוצלו ביתר, נוכח חוסר הבהירות בחישובי הצדדים לעניין זה, כאמור. נוכח תוצאת פסק דינו, הטיל בית הדין האזורי על המערער תשלום הוצאות בסך 3,500 ש"ח. הערעור ערעורו של המערער סב על קביעות בית הדין האזורי ביחס לרכיבים שהתקבלו, ובפרט ביחס לקביעה כי עליו לשלם למשיב פיצויי פיטורים, שכן לדידו מעשיו של המשיב היוו עבירת משמעת חמורה. המערער הפנה לעניין זה לפסק הבוררות, אשר בו הוטל חיוב כספי על המשיב בגין מעשיו, חיוב שטרם שולם למערער. עוד טען המערער כי לא היה מקום לראותו כמי שהסכים שלא לנכות משכרו של המשיב בגין מחלה, שכן הדבר מהווה למעשה כפל תשלום, וכן כי היה מקום לאפשר לו לקזז מהתשלומים בהם חויב לטובת המשיב דמי חופשה ששולמו ביתר. כמו כן טען כי לא היה מקום לחייבו בהוצאות. ערעורו של המשיב סב על קביעות בית הדין האזורי ביחס לרכיבי תביעתו שנדחו. לגבי הפחתת פיצויי הפיטורים ושלילת דמי ההודעה המוקדמת טען המשיב כי הנסיבות המתוארות בפסק הדין האזורי מלמדות לכל היותר על התערערות יחסי העבודה בין הצדדים, ואין בהם כדי עבירת משמעת. עוד טען כי עצם הפיטורים מהווים עונש מספיק לדידו. עוד טען המשיב כי היה על בית הדין לפסוק לטובתו פדיון ימי חופשה שלא נוצלו, וגמול עבור עבודה בשעות נוספות, לכל הפחות בהתאם לרישומיו של המערער שהוגשו לבית הדין. ביום 20.3.2012 הגיש המערער לבית הדין בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין האזורי. בהחלטת בית הדין מיום 19.4.2012 התקבלה הבקשה בכל הנוגע לרכיב פיצויי הפיטורים בלבד, ובית הדין הורה למערער להפקיד את הסכום הפסוק עבור רכיב זה בקופת בית הדין. בישיבת קדם הערעור שהתקיימה בתיק זה הוצעה לצדדים הצעה לפיה כל צד יחזור בו מערעורו. הצדדים לא הסכימו להצעת בית הדין, ומשכך נקבע כי התיק יידון על דרך של סיכומים בכתב. הצדדים חזרו בסיכומיהם, בעיקרו של דבר, על טענותיהם בערעורים, וכן הציגו את גרסאותיהם השונות להשתלשלות העניינים עובר לויכוח, אשר הובילו לפיטורי המשיב. דיון והכרעה לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו לכלל מסקנה, כי דינם של שני הערעורים להידחות. זאת, בעיקרו של דבר, מטעמיו של בית הדין האזורי בפסק דינו, אשר מצאנו אותו מאוזן היטב במסקנותיו ובתוצאתו. עם זאת, לא נצא ידי חובת הנמקת הדין טרם שנוסיף מספר דברים. ראשית יש לציין, כי ערעורי שני הצדדים מכוונים כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי בפסק דינו, אשר ניתנו לאחר ששקל את הראיות והעדויות שלפניו. כך, אשר לדחיית תביעתו של המשיב לשעות נוספות ולפדיון חופשה, ומנגד בדחיית בקשתו של המערער לקזז מהסכומים שייפסקו ניצול עודף של ימי חופשה, וכן בקביעותיו של בית הדין קמא ביחס לרכיבים האחרים שנתבעו. במיוחד אמורים הדברים ביחס לנושא העיקרי של שני הערעורים שלפנינו, והוא חומרת המעשים שהובילו לפיטורי המשיב על אתר, והשלכת חומרתם על גובה פיצויי הפיטורים ושלילת דמי ההודעה המוקדמת. במקרה זה, לאחר שבחן בית הדין האזורי את חומר הראיות והעדויות שהוצגו לפניו אשר להתנהגות המשיב עובר לפיטוריו, הגיע בית הדין קמא לכלל מסקנה כי המשיב אכן ביצע עבירת משמעת, אשר הצדיקה את פיטוריו לאלתר, אך מנגד לא השתכנע כי מדובר היה בעבירת משמעת חמורה אשר הצדיקה שלילת פיצויי הפיטורים במלואם. לפיכך, ולאחר ששקל את מכלול הנסיבות לחומרה ולקולה, הגיע בית הדין קמא לכלל מסקנה, כי בנסיבות העניין האיזון הראוי בין הצדדים יהיה, כאמור, לפסוק לטובת המשיב פיצויי פיטורים בשיעור של 80% מהסכום המלא, ושלילת דמי ההודעה המוקדמת. יוזכר, כי הלכה היא שערכאת הערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים שמצאה הערכאה הדיונית, ואף לא בממצאים שנסמכו על התרשמותה של הערכאה הדיונית מחומר הראיות שעמד לפניה, וממהימנות העדים. לא מצאנו בטענות הצדדים, מזה ומזה, ביחס לכלל רכיבי הערעורים, וביחס לשיעור פיצויי הפיטורים שנפסקו בפרט, הצדקה להתערבותנו בשיקול דעתו של בית הדין קמא. ויוער, כי עניין הגמול בגין הפרויקט, אשר הועבר לבוררות, אינו מעניינו של בית הדין בהליך זה. אשר לשיעור ההוצאות שנפסקו, כלל הוא שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית בעניין הוצאות משפט, אלא במקרים חריגים בלבד. אכן, בית הדין קמא קיבל חלק מתביעתו של המשיב, ודחה את חלקה. עם זאת, בנסיבות העניין, הסכום שנפסק על ידי בית הדין אינו גבוה במידה המצדיקה את התערבותנו. סוף דבר - שני הערעורים נדחים. נוכח תוצאת הדברים, לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות בגין הליך הערעור. הסכום שהופקד בקופת בית הדין בגין רכיב פיצויי הפיטורים יחולט לטובת המשיב. למען הסר ספק, על המערער להשלים, תוך 30 יום מהיום, הפרשי ריבית והצמדה בגין רכיב זה, ככל שקיים הפרש בין הסכום המחולט לסכום פיצויי הפיטורים המגיעים על פי פסק דינו של בית הדין קמא. חוזהמסמכיםדיני חברותחלוקת רווחים