טוען כי "בעקבות חוסר הבנה", הופסקת עבודתו לאלתר ללא הודעה מוקדמת שכרו הממוצע עמד ע"ס 3,014 ₪ (שכר יום 188 ₪). במכתב הלוואי לתביעתו טען כי בחתימה על חוזה העבודה ציין כי באמצע השבוע הוא מתגורר בבאר שבע (סטודנט) ומיום ה' בצהריים עד יום א' בבוקר כולל, יכול לעבוד, כשבחופשות וחגים יוכל גם לעבוד באמצע השבוע. במאי 2011 שובץ למשמרת צהריים ביום ג' 10.5.11 (בנגוד למשמרות שהציג שבוע קודם). משפנה למנהל המשמרת בטרוניה הכיצד שובץ, נדרש למצא מחליף (ואף נתבקש לבקש את אביו להחליפו). שבוע אח"כ לא שובץ. לאחר שיחה עם מנהל המשמרת ונסיונות לאתר את מנהל המוקד, קיבל מהנתבעת מכתב בו נטען כי הפר את תנאי העסקתו וכשהגיע למשרדים לקבל העתק המשמרות - גורש בבושת פנים ("רגע שתועד במצלמת וידאו"). 2. בכתב הגנתה עתרה הנתבעת לדחיית התביעה שהינה קנטרנית ובחות"ל מובהק של התובע, מתוך נסיון להתעשר שלא כדין. התובע התקבל כעובד שעתי בשכר 22 ₪ למשמרות של 8 שעות ובהקף משרה של 67.5% (בשנה ראשונה 62% ובשניה 73%). התובע קיבל מלוא שכרו, אינו זכאי להודעה מוקדמת ודוקא היא זכאית לה (18 יום X 22 ₪ X 8 שע' = 3,168 ₪) ועתרה לקזוז. התובע הועסק מ- 5.10.09 ועד 6.5.11 (סה"כ 19 חודש). ולו היה זכאי לפ"פ עסקינן בסך 4,373 ₪. התובע לא היה סטודנט כשהתקבל לעבודה ולא ציין זאת בפני מנהלו. את כתובת מגוריו ציין כ"ראש העין" וכי גר הוא עם אביו. בהסכם הובהר כי מתחייב הוא לעבוד בכל משמרת בה ישובץ (סעיפים 1,4,5) ולו היה מתנֶה עבודתו בימים/משמרות מסוימים - לא היה מתקבל לעבודה. אחרי מספר חודשים ציין כי הוא מתחיל ללמוד וביקש התחשבות והובהר כי ככל שהדבר יתאפשר, תגלה התחשבות. כך ציין התובע כי בכל החגים והחופשות יעמוד לרשות הנתבעת. אלא, שהתובע הפר התחייבויותיו ועוד בסגנון חצוף ובוטה ואח"כ נעלם. כך שובץ ליום ג', יום חג, שיבוץ שנמסר עוד ביום ו' שלפניו. ביום ב', יום הזכרון וערב יום העצמאות - פנה ואמר שלא יוכל לעבוד בחג - ונענה כי שובץ ליום החג, עבודתו נדרשת, ולא יתכן שיום קודם למשמרת, משמרת חג, יודיע שאינו עובד. בפועל, לא התייצב לעבודה ומנהלו נדרש להתחנן לעובד אחר שיעבוד במקומו. בהתאם, שוחח עם התובע ודרש ממנו להגיע לשיחת בירור ביום שישי (ואף שובץ לשם כך לעבוד ביום ו', כדי שיוכל להגיע עם הרכב למשרדיה, אלא שהתחלף במשמרת). מנהל המשמרת המתין לו כשעה, התובע לא הודיע דבר ולא ניתן היה להשיגו וממילא, משלא הגיע לשיחת הבירור - לא שובץ לשבוע שלאחר מכן. כך, לא יצר קשר עם מנהל המשמרת (מר צורדקר) והמנהל (מר יעקב סלע) ואף לא השיב למכתבי הנתבעת ואף לא לאחר גמ"ח בתלוש 6.11. - כל אלה כהתפטרות הם ורק מקץ כשנה - "נזכר" להגיש תביעתו. 3. ביום 5.3.13 נשמעה בפנינו עדות התובע ומטעם הנתבעת נשמעה עדות מנהל המשמרת והמנהל. בתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם. 4. ולהכרעתנו - א. הפסקת עבודה על התובע, הטוען כי פוטר, הנטל להוכיח טענתו. יאמר כבר עתה כי התובע, שוכנענו שהינו אכן, עקשן (כפי שהוא מעיד על עצמו במכתב הלוואי לתביעה, מכתבו מ- 28.12.11, שצורף במלואו להגנה) אלא, שביה"ד נדרש לעדויות ולראיות להרמת נטל הוכחה. כך, חרף טענותיו לקיומן של ראיות כאלה או אחרות - לא מצא להציגן בפנינו, כטענתו - לא את עדות החבר ולא את הוידאו שצילם (אם ככל שיש בו רלוונטיות להוכחת הנטען - וכשספק אם כך, שהרי צולם כנטען, 4 חודשים לאחר הפסקת העבודה...). כאן המקום להזכיר כי מתביעתו עולה כי לא באמת טוען הוא כי פוטר, אלא כי זו ה"מסקנה" שלאחר "חוסר הבנה"... ולגופא - אין חולק כי עפ"י ההסכם התחייב התובע לעבוד בכל ימות השבוע, לפי משמרות שתקבע הנתבעת. אלא, שהתובע סבור כי "התחייב לעזור לחברה ככל שאוכל בימים שהייתי צריך הייתי עוזר". לצערנו, התרשמנו כי זו "תפיסתו" את מחוייבותו כעובד. בהתאם, אף הייתה תגובתו בשיחה עם מנהל המשמרת (כגרסתו-שלו במכתבו מדצמבר). בח.נ. אישר כי עבד באמצע השבוע אך רק בתקופה שאיננה סמסטר בלימודים (שאז גר בבית הוריו ולא בבאר שבע). כך, במכתבו מדצמבר אין כל אזכור לכך כי היתה לו בחינה ביום ה' באותו שבוע - כטענתו-"הסברו" בפנינו (לאי יכולתו לעבוד ביום העצמאות) - ולא בכדי הקשתה הנתבעת בהקשר זה. כך גם, לא בכדי הופנה לכך כי אם פוטר ע"י מנהל המשמרת, כטענתו במכתב - הכיצד עבד באותו שבוע ביום ה' - והתובע אינו משיב בהבט עליו נשאל (כביכול, פוטר בגין אי הגעתו בחג), אלא "ממַנף" הוא גרסתו לתשבוחת עצמית "שיכול היה להגיד ככה מתייחסים אליי אני לא עובד אני עבדתי והגעתי לעבודה". ומנגד, כשעומת עם גרסת הנתבעת כי זומן לבירור ביום שישי (והכחיש זאת) וכי נקבעה לו משמרת בוקר (במהלכה יגש לבירור) - הוא משיב: "תמיד היינו מתחלפים במשפחה...". דא עקא, לא שוכנענו כי לא זומן לשיחת בירור עם מקבל המשמרת ואין בפנינו הסבה מדוע התחלף דוקא במשמרת יום ו' אליה שובץ מראשיתה. משמע, ככל שנהג להתחלף במשמרת (בלא להודיע) - ברור המצב ביחס ליום העצמאות - התובע ניסה להתחלף עם אביו, אביו לא רצה/לא יכול היה והתובע סבור כי זו "בעיה" של מנהל המשמרת, או שהאחרון צריך למצא לה פתרון... - ולא היא. כך, אין בפנינו ראייה כי בימי אמצע השבוע בהם הוכח כי עבד, עסקינן (רק) בחופשה מהאוניברסיטה. כך, הנטל בהקשר זה עליו, ודאי נדרש הוא לשכנע כי הייתה "הסכמה" כי יעבוד רק בסופ"ש/בחג ובחופשות מלמודיו, גם באמצע השבוע - ונבהיר: המחלוקת בין הצדדים פרצה דוקא ביחס ליום החג! משמע, גם לפי "הלוכו" של התובע, גם עפ"י הנהוג לגביו - היה עליו לעבוד ביום העצמאות (ודאי אין יכול עובד, ודאי לא בתפקיד רגיש כאמור, להעדר "סתם כך" ממשמרת אליה שובץ). התובע אישר בפנינו כי אף פעם לא אמר לו מנהל המשמרת שהוא מפוטר. כך, הגם שהועסק כסייר והיה בתקופה מסוימת בשלילת רשיון - חרף זאת לא פוטר. ומנגד, הוכח כי במהלך התקופה עבד (גם אם לא רבות) גם באמצע השבוע (נ/1). ולוּ פוטר, אכן לא היה מועסק ביום ה' לאחר החג. והרי אף התובע במכתבו, מאשר שעבד המשמרות באותו שבוע, "מלבד באותה משמרת שלא יכולתי להגיע אליה" (כזכור, וללא כל הנמקה). כך, למכתב הנתבעת מ- 16.5.11 עונה התובע בדוא"ל מ- 22.5.11 המופנה למנהל המשמרת ובו מבקש הוא לנסות וליישב הסכסוך - ברי כי התובע קיבל איפוא את מכתב הנתבעת מ - 16.5 (שעליו הגיב) ומנגד, אישר כי קיבל המכתב מ- 24.5 (עמ.4 שו' 15). קרי: לא קיבל מכתב אלא מכתבי הנתבעת (בשונה מטענתו בתביעה). מעניין לציין כי דוא"ל זה נשלח כשנושאו "בקשה להעתק חוזה העסקה" (אותו שלח בהעתק למכותבים שונים ש"פשרם" לא הובהר). כך, תמוה כי חרף "הצטיידותו" באסמכתאות כאלה או אחרות - לא מצא לציין במכתבו כי מנסה הוא ליצור קשר, אלא שמנהליו בנתבעת אינם משיבים לו... כטענתו בפנינו. התרשמנו כי התובע לא ממש ניסה ליישר ההדורים, לכַפֵר על התנהלותו הלא ראויה, עת לא התייצב למשמרת ששובץ אליה (בין אם ביקש ובין אם לאו להשתבץ למשמרת זו), גם לא נהיר (ואף אינו טוען) מדוע לא הודיע כי אביו מחליפו ביום שישי שלאחר יום העצמאות - ודאי, כשלטענתו עבד באותו יום ה' (ולאחר הבחינה)! בל נשכח גם כי מכתב הנתבעת מ- 16.5 חִייב כי התובע יצור קשר מיידי עם מנהל המשמרת - והתובע ודאי ידע הדרך לכך (ולא רק בדוא"ל או בסלולרי...). לא שמענו ממנו כי ניסה להפגש עם מנהל המשמרת, למוצאו במשרדו, בעבודתו, ע"מ ליישר ההדורים...! עוד יותר תמוה הדבר שאביו לא ניסה ליצור קשר זה ע"מ "ליישר ההדורים". אין חולק כי פיטורין (או התפטרות) הם אקט עובדתי ברור. אין חולק כי התובע לא פוטר, אלא לא התייצב למשמרת אליה שובץ, הודיע כי לא יתייצב אליה וכי על הנתבעת "לפתור" הבעיה. אין חולק גם כי עסקינן במשמרת, ביום חג, כשאף לשיטת התובע עצמו אמור היה להיות משובץ למשמרת כזו! לא נוכל לראות מצב זה כ"התחשבות הדדית" - שהרי עולה כי גם בזמנים בהם, לשיטתו, אמור היה לעבוד - לא התייצב למשמרת. עוד נזכיר - לא הוּכחה איזשהי מניעה לעבודתו במשמרת זו ששובץ אליה (לכל היותר, כדבריו - "לא התאימה לו"). טענות התובע על נסיונו ליצור קשר עם מנהל המשמרת/המנהל - לא הוכחו כדבעי. ודאי לא הוכח כי יצר קשר מיידי עם מנהל המשמרת בטרם המשמרת, מדוע מצא "להשאיר" מציאת הפתרון "בחצרו" של מנהל המשמרת - ואף לא ממש אחריה... שהרי ביום עבודתו שאחרי החג - לא נבין מדוע לא פנה מיידית למנהלו וביקש לשוחח עמו, או למחרת, ורק בספטמבר - מצא להגיע למשרדים - אך לא מיידית (וגם אז לא כדי ליישר ההדורים...). שוב, אין להבין הכיצד "נעלם" - אלא, בצרכיו שלו, משמדובר בסיום שנ"ל, בבחינות - שאז, ככל הנראה, לא "התפנה" להגיע למעסיקו... נוסיף ונדגיש עוד כי אין בפנינו ולו בדל ראייה כי הסכימו הצדדים לעבודת התובע רק בימים ספציפיים (סופ"ש/חג/חופשות או בימים בהם "גר בבית" וכו') אף אם בפועל, כך ארע ולו במרבית התקופה - לא היה בכך כדי לשנות מקביעתנו בפרק זה, שהרי בפועל, התובע לא ביצע עבודתו, במועד שאמור היה לעבוד בו! עוד ראוי לציין כי התובע עבד ביום ה' והיה משובץ גם לשישי-שבת ועבד בהם (כאמור, התחלף עם אביו ביום ו'). אלא, שבעדותו הוברר כי הבחינה הייתה ביום ה' בבוקר, שעתיים - ודאי אין לתלות בה את הסיבה לאי עבודתו בחג. אין גם להבין התנהלותו, שהרי ביום ו' 12.5.11 (נ/2) עבד בכל זאת מ- 12:00! - ודאי לא נמנע ממנו ליישר ההדורים, לא ביום ה' ולא ביום ו'! ועוד - אין זכר לטענות בהקשר זה, לטענת ניתוקי השיחות - במכתבו מדצמבר (ולא התרשמנו כי "תמימות" עומדת בבסיס הדבר). ומנגד - לא נסתרה גרסת הנתבעת כי לא פוטר, כי לא הופיע לשיחה אליה זומן, ואף לא יצר קשר במירס, באותם ימים בשבוע בהם עבד, לאחר המשמרת הנדונה! התרשמנו כי התובע "חיפש" את דרכו לפתרון דרך ביהמ"ש - לקביעה משפטית ולא לפתרון ענייני, מיידי, בינו למעסיקו. לא נעלם מעינינו כי התובע שלח דוא"ל ב- 22.5.11 המופנה ל-2 המנהלים הנזכרים - אך ברור מתוכנו (אף אם נתקבל ע"י שניהם) - כי אין בו נסיון ליישר ההדורים, להמשיך בעבודה - אלא פניו להליך משפטי. נציין כי עולה לכאורה, ממכתב המנהל מ- 24.5.11 כי ספק אם הגיע אליו דוא"ל התובע - אלא שאין בפנינו, גם לא לגרסת התובע - התייחסות איזשהי למכתב זה. התובע, "נזכר" רק לבוא לנתבעת בספטמבר ע"מ לצלם... - אך אינו מבהיר, מדוע לא בא לנתבעת במאי, מיידית!! את "חוסר ההבנה" - לא מצא, משום מה, להבהיר באופן מיידי, מחוייב ובנמרצות! לאור כל אלה - שוכנענו כי התובע פוטר מעבודתו (התובע אף לא טוען בתביעתו כי פוטר) ע"י הנתבעת ומשכך, אין לנו אלא לדחות התביעה ברכיב זה. נזכיר כי לא הוכח ולא שוכנענו כי התובע ביקש שיבוץ לשבוע/יום שלאחריו - מה שתמוה אף הוא לאור התנהלותו. משלא שוכנענו כי פוטר - נדחית התביעה לתשלום פ"פ והודעה מוקדמת. ומנגד - לא שוכנענו כי הנתבעת עשתה מאמצים ממשיים להשיבו לעבודה, שמא לאור אופן התנהלותו בנסיבות אלה - לא מצאנו לזכותה בחלף הודעה. ב. שכר שבתות בפועל, ויתר התובע, אגב עדותו (עמ. 5-6 פרוטוקול בכתב יד) על רכיב זה. משכך, פטורים אנו מהכרעה בו. מצאנו לציין רק כי לכאורה עלה מעדותו כי בפועל קיבל תמורה כמתחייב לעבודתו בשבת. ג. משנדחתה התביעה ומשנדחתה עתירת הנתבעת - ישא כל צד בהוצאותיו. הודעה מוקדמת