הגישה תביעה לתשלום גמלה לשמירת הריון עד למועד הלידה. התביעה נדחתה בהחלטת המוסד מיום 29.6.2011 לאחר שרופא המוסד הגיע לכלל מסקנה כי הפסקת העבודה של התובעת לא נדרשה בהתאם לסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי). 3. במסגרת ההליכים המקדמיים שהתקיימו בפני סגן הנשיאה, השופט אייל אברהמי, הגיעו הצדדים לידי הסכמה ולפיה יש למנות מומחה רפואי שיחווה דעתו בדבר הצורך בשמירת הריון בעניינה של התובעת. זאת על יסוד עובדות מוסכמות. כן ביקשו הצדדים כי ההליך יתנהל בפני דן יחיד. בהחלטה מיום 7.6.2012 מונתה ד"ר שפרה זהר כמומחית, יועצת רפואית מטעם בית הדין (להלן: המומחית). 4. העובדות שהונחו בפני המומחית הן אלה: [א] התובעת הגישה לנתבע תביעה לקבלת גמלה לשמירת הריון בהתאם למסמך רפואי מיום 14.11.2010 שנתקבל מאת ד"ר ברונו רוזן, הרופא המטפל (להלן: ד"ר רוזן), והמורה על שמירת הריון מיום 15.11.2010 ועד למועד הלידה. [ב] תביעת התובעת נדחתה לנוכח טענת הנתבע לפיה לא התקיימו בתובעת התנאים המזכים בקבלת הגמלה בחוק. 5. המומחית התבקשה להשיב לשאלה הבאה: האם מצבה הרפואי של התובעת הצדיק שמירת הריון במובן זה שהתובעת נאלצה להיעדר מעבודתה בשל מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את התובעת או את עוברה, בתקופה שמיום 15.11.2010 ועד הלידה, או בחלק ממנה? 6. בחוות דעתה מיום 6.8.2012 תיארה המומחית את הממצאים העולים מתיקה הרפואי של התובעת ולפיהם ההוראה על שמירת ההריון ניתנה לתובעת מיום 15.11.2010, כשגיל ההריון היה 26 שבועות וחמישה ימים, עד למועד הלידה, שהתרחשה במזל טוב ביום 17.2.2011. המומחית פירטה את ממצאי בדיקות מעקב ההריון המצוינות בתיקה הרפואי של התובעת. בדיקת המעקב האחרונה נערכה ביום 13.2.2011, כשגיל ההריון היה 40 שבועות ויום אחד. בפרק שכותרתו מסקנות ודיון כתבה המומחית כך: "מדובר באשה בת 24 שבעברה מות עובר תוך רחמי בשבוע 23. ההריון הסתיים על ידי הפלה/לידה יזומה בשיטת BOERO...היה סיכון מעט מעל הרגיל להפלה מאוחרת או ללידה מוקדמת בהריון המדובר. ב-14.11.2010 בשבוע הריון 26.6, כשהרופא ד"ר רוזן מצא שעדיין יש התכווצויות ואורך צוואר בין 25 מ"מ ל-32 מ"מ (עדיין בגבול התקין), היה מוצדק לתת שמירת הריון מחשש דחוק ללידה מוקדמת; אך כאשר דבורה נראתה על ידו ב-26.12.2010, בשבוע 33.1 להריון, הצירים כבר לא היו, לא צוין שיש צירים או לחצים, ועל כן הייתה צריכה לחזור לעבודתה, כי בשלב זה לא היה משום סיכון חיים לא לאם ולא לעובר. בהמשך מעקבי ההריון בוצעו ניטורים שבכולם מצוין שהניטור ריאקטיבי ללא צירים". לפיכך תשובת המומחית לשאלת בית הדין הייתה "שמירת ההריון מוצדקת מה-14.11.2010 ועד ה-26.12.2010. בהמשך לא היה צורך בשמירת הריון". 7. בעקבות חוות הדעת ביקשה התובעת להביא לעיון המומחית מסמך רפואי נוסף מאת הרופא אשר עקב אחר ההריון שלה, ד"ר רוזן, ולבקש את התייחסותה לאמור בו. במסמך רפואי זה מסביר ד"ר רוזן כי בביקורי התובעת אצלו בימים 26.12.2010 ו - 23.1.2011 עדיין היו לתובעת צירים, אף שהדבר לא צוין בתיקה הרפואי. המוסד מצדו הסכים לבקשה וביקש להוסיף שאלות הבהרה מטעמו. בהחלטתי מיום 18.3.2013 נעתרתי לבקשות הצדדים להפנות להתייחסות המומחית את המסמך הנוסף מאת ד"ר רוזן וכן להפניית שאלות הבהרה. 8. בהתאם הופנו למומחית ביום 19.3.2013 שאלות ההבהרה שלהלן. תשובות המומחית לשאלות התקבלו בבית הדין ביום 16.5.2013 והן מצוינות בסמוך לכל שאלה. [א] מצורף להחלטה זו מסמך מאת ד"ר רוזן ברונו מיום 18.11.2012. האם יש באמור במסמך זה כדי לשנות מחוות דעתך לעניין זכאות התובעת לשמירת הריון גם לאחר שבוע 33? ככל שהתשובה שלילית אנא נמקי מדוע. תשובת המומחית לשאלה: "קראתי את המסמך שנכתב על ידי ד"ר רוזן ברונו, רופא הנשים המטפל של גוטליב דבורה מה-18.11.2012, ואין במסמך זה כדי לשנות את קביעתי...שהאישור לשמירת הריון יהיה מה-15.11.2010, שבוע הריון 26.5, ועד ה-26.12.2010, שבוע הריון 33.1 ולא מעבר לכך". [ב] האם נכון שאישה הסובלת צירים בשבוע 33 נדרשת למעקב צמוד עם מוניטור, בדיקות US לאורך צוואר הרחם, ביקורי מעקב של לפחות פעם בשבוע וטיפולים על פי הצורך? תשובת המומחית לשאלה: "אישה הסובלת מצירים בשבוע 33 אכן נדרשת למעקב צמוד של מוניטור (שבודק דופק לב עוברי ופעילות רחמית, כלומר, צירים) ואולטרה סאונד למדידת אורך צוואר הרחם, אך במקרה של דבורה לא נמצא בכתובים שאכן בוצע מוניטור או אולטרה סאונד וגם לא מצוינות תלונות מצד המטופלת שהיא סובלת מצירים. גם לא נעשתה בדיקה ידנית לווידוא מחיקה או פתיחה של צוואר הרחם, סמנים המופיעים כשיש צירים. כלומר, הרופא המטפל לא מצא לנכון לבצע בדיקות אלה כי לא היו תלונות מצד המטופלת שיחשידו שמדובר במצב של לידה מוקדמת מאיימת. מעקב ההריון של דבורה היה כשל אישה הרה רגילה שלא בסיכון ללידה מוקדמת". [ג] מה ההשלכה של העדר עדויות למעקבים בתדירות הנ"ל ובדיקות כאמור לעיל בתיקה הרפואי של התובעת על חוות דעתך? "העדר עדויות למעקב הריון בתדירות רצויה, והבדיקות הרלוונטיות לסכנה ללידה מוקדמת שלא בוצעו, אכן מוכיחים שבמהלך ההריון לא היו תלונות לגבי צירים ולא היה חשד ללידה מוקדמת. כמובן שלא הייתה סכנת חיים לא לאם ולא לעוברה בתנאים הללו. לכן חוות דעתי לגבי משך שמירת ההריון נשארת כפי שהייתה". 9. בהחלטה מיום 23.5.2013 התבקשה המומחית להבהיר ולנמק את תשובתה לשאלת ההבהרה הראשונה. בחוות דעתה המשלימה שהתקבלה בבית הדין ביום 29.7.2013 כתבה המומחית כך: "בהבהרה הקודמת שכתבתי...ציינתי שמעבר לשבוע הריון 33 לא היה שום צורך בשמירת ההריון לגב' גוטליב. במסמך שנכתב על ידי ד"ר ברונו ב-18.11.2012 אין משום לשנות את דעתי (כך במקור - ר.ב.ה). אין אפשרות לקבוע שהיו צירים ללא ביצוע מוניטור למדידת הצירים וללא בדיקה של אורך צוואר הרחם, מדידה שנותנת ביטוי לפעילות הרחמית (צוואר רחם שארכו מעל ל-25 מ"מ מעיד על כך שאין לידה פעילה). תלונות של מטופלת על לחצים או כאבים לא מעיד בהכרח על קיום צירים. על מנת לוודא שאלה קיימים יש צורך במוניטור. ההפלה המאוחרת היזומה שחוותה המטופלת בהריונה הראשון מעלה רק במעט מאד את האפשרות ללידה מוקדמת, כפי שכבר ציינתי בחוות דעתי הקודמת. עצם העובדה שגוטליב דבורה ילדה בשבוע שלמעלה מ-40 להריונה, מצב שנחשב ל-post term ... מוכיחה גם היא שלא היה צורך בשמירת ההריון ולא היה סיכון חיים לא לאם ולא לעובר". 10. לנוכח האמור בחוות דעת המומחית אישר הנתבע את תביעתה של התובעת לגמלת שמירת הריון לתקופה שמיום 15.11.2010 ועד יום 26.12.2010. המחלוקת שנותרה אפוא בין הצדדים נוגעת לזכאות התובעת לגמלת שמירת הריון לתקופה שמיום 27.12.2010 ועד למועד הלידה, ביום 17.2.2011 (להלן: התקופה שבמחלוקת). בסוגיה אחרונה זו סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב. טענות הצדדים 11. לטענת התובעת יש לקבל את תביעתה לגמלת שמירת הריון בעד התקופה שבמחלוקת. זאת בהתבסס על המסמך שהמציאה מאת ד"ר רוזן, המאשר כי היא סבלה מצירים גם בתקופה שלאחר שבוע 33 להריון, באופן שהצדיק את שמירת ההריון גם בתקופה זו. לטענת התובעת מחוות דעת המומחית וכן מתשובותיה לשאלות ההבהרה עולה כי לשיטתה אילו סבלה התובעת מצירים גם לאחר שבוע 33 להריון ראוי היה לבצע מעקב הריון קפדני יותר. אלא שלטענת התובעת הסטנדרטים המקצועיים של הרופא המטפל אינם עומדים לביקורת בהליך זה, ואין רלוונטיות לכך שהמומחית מצדה הייתה מבצעת את מעקב ההריון טוב יותר. התובעת אף מתרעמת על קביעת המומחית שלפיה עצם העובדה שהתובעת ילדה לאחר השבוע ה-40 להריון מוכיחה שלא היה צורך בשמירת ההריון. לטענתה קביעת המומחית היא בבחינת 'חכמה שלאחר מעשה' שלא הוכחה ואף יכולה להעיד על היפוכו של דבר. היינו, שדווקא העובדה שהתובעת שהתה בשמירת הריון היא שהובילה לסיומו של ההריון בשלום. לטענת התובעת מחוות הדעת עולה כי גם המומחית סבורה כי צירים לאחר שבוע 33 להריון מחייבים שמירת הריון, ולכן משהוכיחה כי היא אכן סבלה מצירים לאחר שבוע 33 יש לאשר את תביעתה לתקופה שבמחלוקת. 12. המוסד מצידו סובר כי בכל הנוגע לתקופה שבמחלוקת דין התביעה להדחות. לטענתו שאלת סבירות המלצת הרופא המטפל של התובעת כלל אינה עומדת לדיון, כפי שמבקשת התובעת להציג את הדברים. השאלה שבמחלוקת היא אם מצבה הרפואי של התובעת סיכן אותה או את עוברה בתקופה שבעדה מבוקשת הגמלה. שאלה זו נבדקה על ידי המומחית שהשיבה על כך בשלילה לאחר שלא מצאה הצדקה לכך בתיק הרפואי של התובעת. לטענת המוסד אין לסטות מחוות דעת המומחית כל עוד היא אינה מבוססת על הנחה משפטית שגויה. דיון והכרעה 13. לאחר עיון בכלל החומר שהונח לפניי ושקילת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה דחייה וטעמיי לכך הרי הם מפורטים מטה. 14. תנאי הזכאות לגמלת שמירת הריון קבועים בסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי. בחלק הרלוונטי לענייננו קובע סעיף 58 כך: "'שמירת הריון' - היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה: (1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב; (2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה". אציין כבר עתה כי עניין לנו בחלופה הראשונה המנויה בסעיף 58, היינו, לטענת התובעת היא נזקקה לשמירת הריון בשל מצב רפואי הנובע מההריון ואשר סיכן אותה או את עוברה בהתאם לאישור רפואי. התובעת המציאה למוסד אישור לשמירת הריון מאת הרופא המטפל, ד"ר רוזן, ולפיו היה על התובעת להימצא בשמירת הריון גם בתקופה שבמחלוקת. 15. בפסיקה נקבע כי יש ליתן משקל רב לאישור רפואי מטעם הרופא שמטפל באישה ההרה והמורה לה על שמירת הריון, שהוא בגדר חזקה שנתקיימו באישה תנאי החוק המצדיקים שמירת הריון (עב"ל (ארצי) 1087/04 המוסד לביטוח לאומי - יוקר (2.3.2005)). עם זאת, המדובר בחזקה הניתנת לסתירה ומכל מקום הסמכות לאשר את התביעה לגמלת שמירת הריון נתונה לפקיד התביעות שצריך לבחון את התביעה הן מן ההיבט העובדתי, הן מן ההיבט הרפואי, הן מן ההיבט החוקי (עב"ל (ארצי) 1158/01 המוסד לביטוח לאומי - הק (14.1.2004). להלן: עניין הק). בשל כך הבהיר בית הדין בעניין הק כי: "גם אם המבוטחת נעדרת מעבודתה עקב הסתמכותה על אישור שמירת ההריון שניתן לה, עליה להיות מודעת לכך, כי על פקיד התביעות לבדוק את הצידוק הרפואי להיותה בשמירת ההריון ושאפשר שתביעתה תדחה חרף הסתמכותה על האישור הרפואי שבידה. מסקנה זו מחויבת המציאות לבל תקבע זכות לגמלת שמירת הריון, בניגוד לדין, בהעדר צידוק לשמירת ההריון". בענייננו ועל אף שהתובעת הציגה למוסד אישור רפואי לשמירת הריון, מצא פקיד התביעות לדחות את תביעתה, תחילה במלואה, ובהמשך באופן חלקי, לנוכח עמדתו כי לא היה צידוק רפואי לאשר לתובעת שמירת הריון. התובעת חולקת על עמדה זו. מטבע הדברים הטענה בדבר הצורך הרפואי בשמירת הריון הנה טענה שברפואה. 16. כידוע, בבתי הדין נוהגת הפרקטיקה של מינוי מומחים, יועצים רפואיים מטעם בית הדין, שמחווים דעתם בשאלות רפואיות. בהתאם להלכה, המומחה הרפואי מטעם בית הדין הוא בבחינת 'אורים ותומים' בכל הקשור בשאלות שברפואה ולכן ככלל, לא יסטה בית הדין מחוות דעתו (ראו למשל: עב"ל (ארצי) 1035/04 ביקל - המוסד לביטוח לאומי (6.5.2005)). סטייה מחוות הדעת הרפואית אפשרית מקום בו "קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן" (ראו: עב"ל (ארצי) 36253-10-11 המוסד לביטוח לאומי - קסטיאל (12.12.2012) וההפניות שם. להלן: עניין קסטיאל). בהתאם מונתה בעניינה של התובעת מומחית שחיוותה את דעתה לעניין הצורך של התובעת בשמירת הריון. כאמור, לדעת המומחית המבוססת על התיק הרפואי של התובעת, בכל התקופה שבמחלוקת, היינו החל מיום 27.12.2010 ועד הלידה לא היה עוד צורך בשמירת הריון והתובעת יכלה לשוב לעבודתה. 17. התובעת מצדה חולקת על מסקנת המומחית, אולם כפי שיפורט להלן היא לא השכילה להצביע על פגם עובדתי או משפטי המצדיק סטייה מחוות הדעת. 18. המומחית עמדה על כך שבביקור התובעת אצל הרופא המטפל ביום 14.11.2010 היא סבלה מהתכווצויות ברחם ומקיצור צוואר הרחם ולכן במועד זה היה מוצדק, לשיטת המומחית, להורות לתובעת על שמירת הריון מ"חשש דחוק ללידה מוקדמת". אולם במעקב ההריון שנערך לתובעת החל מיום 26.12.2010 כבר לא נמצא תיעוד לקיומם של צירים או התכווצויות או קיצור צוואר רחם באופן שהצדיק את המשך שהייתה בשמירת הריון. 19. כמבואר לעיל, לנוכח קביעת המומחית המציאה התובעת אישור רפואי מאת ד"ר רוזן מיום 18.11.2012 שזו לשונו: "דבורה קיבלה ממני שמירת הריון מ-15.11.2012 (צ"ל 2010 - ר.ב.ה) עד הלידה. בביקור של 26.12.2010 הייתה בשבוע 33 והמשיכו הצירים כמו כן ב-23.1.2011 ולכן ולא צוין בתיק אבל הצירים אכן היו". בעזרת האישור הנזכר, בו מאשר ד"ר רוזן כי ציריה של התובעת נמשכו גם כשפגש אותה ביום 26.12.2010 וביום 23.1.2011 ביקשה התובעת להפריך את קביעתה של המומחית ולפיה התובעת לא סבלה מצירים לאחר שבוע 33 להריון. אלא שהאישור האמור לא שינה את עמדתה של המומחית שהחזיקה בדעה כי אף אם התובעת טענה לקיומם של צירים גם לאחר שבוע 33 להריון, טענות שלא מצאו ביטוין בתיעוד הרפואי מיום 26.12.2010 ואילך, הרי ש"תלונות של מטופלת על לחצים או כאבים לא מעיד בהכרח על קיום צירים". לשיטת המומחית "אין אפשרות לקבוע שהיו צירים ללא ביצוע מוניטור למדידת הצירים וללא בדיקה של אורך צוואר הרחם, מדידה שנותנת ביטוי לפעילות הרחמית". במקרה של התובעת התיעוד רפואי מעיד על כך שלא בוצעו לה מוניטור, אולטרה-סאונד או בדיקה ידנית לווידוא מחיקה או פתיחה של צוואר הרחם באופן שיאשש את תלונותיה וייתן אינדיקציה בזמן אמת על הצורך בהמשך שמירת ההריון. יתרה מכך, כשכבר נעשו בדיקות מסוג זה, לקראת סוף ההריון צוין שהניטור ריאקטיבי ללא צירים (מעקבי הריון מיום 9.2.2011, מיום 11.2.2011 ומיום 13.2.2011). כללו של דבר, לשיטת המומחית בתקופה שמיום 15.11.2010 ועד יום 26.12.2010 התקיימו בתובעת התנאים המזכים בשמירת הריון, אולם מעבר לתקופה זו וחרף האמור באישורים הרפואיים של ד"ר רוזן לא התקיימו בה התנאים המזכים בשמירת הריון. כפי שפורט בהרחבה עמדת המומחית מעוגנת היטב בתיעוד הרפואי שהומצא ולא מצאתי טעם עובדתי או משפטי לסטות ממסקנתה הרפואית. 20. התובעת מצדה נאחזה באישור הרפואי של ד"ר רוזן מיום 18.11.2012 וניסתה לטעון כי המומחית חולקת, למעשה, על טיב הטיפול הרפואי שהתובעת קיבלה מד"ר רוזן. ולא היא. המומחית לא קבעה כי הטיפול שהתובעת קיבלה לא היה נאות או מתאים בנסיבות העניין, אלא קביעתה הייתה כי התיעוד הרפואי של מעקב ההריון של התובעת משקף מעקב אחר הריון רגיל שלא מתקיימים בו תנאי החוק המזכים בגמלת שמירת הריון. כך בתיעוד הרפואי בביקור מיום 26.12.2010 לא צוין כי התובעת עודנה מתלוננת על צירים. מאידך נכתב כי התובעת אינה מעוניינת בביצוע בדיקת אולטרה-סאונד תוך ציון העובדה כי היא חסידת חב"ד. בפעם הבאה שהתובעת נבדקה על ידי ד"ר רוזן, ביום 23.1.2011, בוצע אולטרה-סאונד, אך לא צוין דבר לעניין קיומם של צירים או לעניין אורך צוואר הרחם. בביקורים מתאריכים 7.2.2011, 9.2.2011, 11.2.2011 ו-13.2.2011 התיעוד הרפואי מצביע על כך שבוצע ניטור ריאקטיבי תקין ולא נמצאו צירים. תיעוד זה אכן מתיישב היטב עם מסקנת המומחית שמיום 26.12.2010 אין אינדיקציה ברשומות הרפואיות לכך שהתובעת סבלה ממצב רפואי שסיכן אותה או את עוברה. לכן איני מוצאת לנכון לסטות מקביעת המומחית לעניין הצורך של התובעת בשמירת הריון מעבר ליום 26.12.2010. 21. מעבר לדרוש אוסיף בהתייחס לאישור הרפואי של ד"ר רוזן מיום 18.11.2012, כי דעתי היא שיש לייחס לו משקל מוגבל בלבד. זאת כאשר מביאים בחשבון את העובדה שהוא ניתן לבקשת התובעת במהלך ההליך, לנוכח קביעת המומחית בדבר היעדר אינדיקציות לשמירת הריון בתיעוד הרפואי, וכן את העובדה שאישור רפואי זה נכתב כשנתיים לאחר שניתנה ההוראה על שמירת ההריון מבלי שמצוין בו על מה מבוססת הקביעה שהתובעת המשיכה לסבול מצירים גם לאחר שבוע 33 להריון, או מבלי ליתן הסבר שיניח את הדעת לכך שהדבר לא תועד ברשומות הרפואיות. בהתחשב באלו יש להעדיף את התיעוד הרפואי מזמן אמת המדבר בעד עצמו. 22. טרם סיום אבקש להתייחס לטרוניית התובעת על כך שקביעת המומחית היא בבחינת 'חכמה שלאחר מעשה' הפוגמת בחוות הדעת. ההתייחסות תהא הן במישור העקרוני, הן במישור הפרטי. במישור העקרוני יש לומר כי טבעם של ההליכים מסוג זה המתנהלים בבית הדין שהם נבחנים בדיעבד ולא בזמן אמת. אף על פי כן נמצאה הפרקטיקה של מינוי מומחים, יועצים רפואיים מטעם בית הדין כפרקטיקה ההולמת ביותר התדיינויות אלו. עיקר תפקידו של המומחה הוא להשיב לשאלות בית הדין, על יסוד החומר המונח לפניו, בהתאם לספרות המקצועית ולפי מיטב ניסיונו בתחום, תוך שחזקה עליו כי ידע להפעיל את שיקול הדעת ולבחון את הדברים במידת האפשר כפי שהיו בזמן אמת. לעתים מסקנת המומחה מטעם בית הדין אינה עולה בקנה אחד עם מסקנת הרופא המטפל. אלא שבמצב דברים שכזה כשלעצמו אין כדי לפגוע בטיב חוות הדעת ובתוקף שיש ליתן לה. במישור הפרטני ובהתייחס לחוות הדעת של המומחית בעניינה של התובעת הרי שדעתי היא כי מדובר בחוות דעת מפורטת ומנומקת המעוגנת היטב בממצאים העולים מתיקה הרפואי של התובעת. המשפט המופיע בסיפא לחוות הדעת ולפיו "עצם העובדה שגוטליב דבורה ילדה בשבוע שלמעלה מ-40 להריונה... מוכיחה גם היא שלא היה צורך בשמירת ההריון" לא היה הבסיס לקביעת המומחית, אלא אך צוין כחיזוק נוסף למסקנתה. רוצה לומר, אף אם נתעלם ממשפט זה שיש בו כדי להסיק מסקנה בדיעבד חוות הדעת עודנה עומדת בפני עצמה ומעוגנת היטב בממצאים הרפואיים. לפיכך ועם כל ההבנה למצבה של התובעת אשר הפסיקה את עבודתה בהסתמך על האישור הרפואי שקיבלה, אין מנוס מדחיית התביעה לנוכח חוות דעת המומחית מטעם בית הדין ולפיה מצבה של התובעת לא הקנה זכאות לגמלת שמירת הריון. 23. סוף דבר - התביעה נדחית ביחס לתקופה שמיום 27.12.2010 ועד מועד הלידה ביום 17.2.2011. כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. 24. זכות ערעור: לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין לצדדים. הריוןלידהגמלה לשמירת הריוןשמירת הריון