לאחר השימוע הגישה העובדת בקשה כי תפוטר מתפקידה וכן בקשה שלא לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת (נספח ה' לכתב ההגנה). בתאריך 13.9.11 הוצא לתובעת מכתב על סיום העסקתה החל מ- 12.9.11 (נספח ו' לכתב ההגנה). 4. טענות התובעת התובעת טענה כי במרץ 2010 נדרשה ע"י המלון לחתום על מסמך, לפיו היא מאשרת שינוי בשכרה. לא הובהר לה כי שכרה השעתי ייפגע, ולא ניתנה לה האפשרות להיוועץ. התובעת לא הבחינה כי חל שינוי בשכרה למעט העובדה שמשכורותיה עלו, ולכן לא היו לה טענות על גובה התשלום בזמן העבודה. לקראת הגשת התביעה, ב"כ התובעת הפנה את שימת ליבה לכך ששכרה השעתי שונה והדבר נעשה שלא בהסכמתה. על כן התובעת עתרה לתשלום הפרשי שכר והנלוות. 5. התובעת טענה כי עם מינויה של גב' אוחיון לתפקיד מנהלת המשק במלון, היא הביאה לסיום עבודתה. לפני כן, התובעת היתה מכינה את סידורי העבודה של עובדי מחלקת המשק, אך לאחר כמה שבועות מהגיעה של גב' אוחיון, היא ביטלה את סידור העבודה והכינה אותו רק ליום אחד. כך העניקה גב' אוחיון למקורביה ימים ושעות ולא אחת החסירה והפחיתה ימים מאחרים. הסידור היומי גרם לחוסר ודאות והתובעת התלוננה על כך, אך גב' אוחיון לא שעתה לה. בחודש אוגוסט 2011 גב' אוחיון אמרה בנוכחות עובדים אחרים, כי שכרה של התובעת גבוה מידי והיא לא עושה כלום. באירוע אחר היא נכנסה לחדרה, מצאה שם קלסרים ובהם חישוב הפרמיות שהתובעת הכינה. גב' אוחיון פיזרה את המסמכים בקלסרים ואמרה שלא מגיע לעובדים פרמיות. 6. בתאריך 8.9.11 בסביבות השעה 9:00, גב' אוחיון צעקה על התובעת ללא כל סיבה, ודרשה ממנה להסתלק מהמלון. עוד אמרה לה כי תעבור במחלקת כוח אדם, שם היה מוכן עבורה מכתב זימון לשימוע. בשימוע נאמר לתובעת כי לא דאגה להכנת ציפיות ערב לפני; התובעת אמרה כי אינה יכולה לסמוך על גב' אוחיון. היא ביקשה שלא לעבוד איתה. בסיום השיחה, מנהלת כוח אדם במלון ביקשה מהתובעת כי תכתוב שהיא מבקשת לפטרה. התובעת עשתה כן, למרות שלא רצתה לעשות זאת. 7. התובעת טענה כי כאשר קיבלה לידה את פרוטוקול השימוע, היא גילתה שאינו משקף את שנאמר. התובעת ביקשה שלא לעבוד עם גב' אוחיון ולשם כך ביקשה בינתיים לצאת לחופשה. יחד עם המכתב, בו הוכתב לה כי היא מבקשת להתפטר, היא חתמה על מכתב שגם הוא הוכתב לה ובו ביקשה לוותר על ההודעה המוקדמת. 8. התובעת טענה כי הפסקת עבודתה נעשתה בניגוד לאמור בהסכם הקיבוצי בענף המלונאות, ללא שנמסרה הודעה לוועד העובדים או ההסתדרות; בנסיבות אלו טענה התובעת, כי פיטוריה נעשו שלא כדין, לוו בצעקות ובעלבונות בפני עובדים אחרים, בהליך שימוע פסול, וללא שנבחנה כל אפשרות למצוא לתובעת תפקיד חלופי. 9. טענות המלון המלון טען כי התובעת בחרה שלא להסתדר עם מנהל המשק, גב' אוחיון, היא התעלמה מהוראותיה, וכן לא הזמינה כנדרש ציפיות לכריות מיטה, ובכך הביאה למחסור בציפיות שגרם לעיכוב במסירת החדרים לאורחים. התובעת החתימה מפקחי קומה על מסמך בו אישרו כי ביצעו טיפול בג'קוזי כשבפועל הדבר לא נעשה. המלון טען עוד כי בשל אי חלוקת סידור עבודה בזמן, נאלצו אנשי ההנהלה הבכירה במלון לסייע בניקיון החדרים כדי למסרם לאורחים. על הרקע הזה, נשקלה אפשרות סיום עבודתה של התובעת. בשימוע הצהירה התובעת כי היא מסרבת לעבוד תחת הממונה עליה, גב' אוחיון. התובעת ביקשה כי המלון יפטר אותה על מנת שתוכל לקבל פיצויי פיטורים, ובשל כך העלתה זאת על הכתב. 10. בנסיבות אלו, לא נפל פגם באי הדיווח להסתדרות אודות פיטורי התובעת, מאחר וההסכם הקיבוצי לא קובע חובת היוועצות, בעת קבלת ההחלטה על פיטורי עובד. מה עוד שההסתדרות לא מצאה לנכון להתערב בהחלטת המלון ועל כן, אין בכך כדי לזכות התובעת בסעד. התובעת סירבה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, במיוחד כאשר בפועל מדובר בהתפטרות, והמלון בא לקראת התובעת ולא דרש ממנה פיצוי על אי מתן ההודעה המוקדמת. התובעת קיבלה את מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לה ע"י שחרור כל הכספים שהצטברו בפוליסות ביטוח המנהלים. המלון טען עוד כי התובעת אינה זכאית להפרשי שכר, הפרשות לפנסיה ולקרן השתלמות, כאשר הסכימה וחתמה על שינוי בתנאי העסקתה ולא הלינה על כך משך כל תקופת עבודתה לאחר מכן. קל וחומר כאשר התובעת הודתה בחקירתה הנגדית כי השינוי בשכרה היטיב עמה. 11. הכרעה הסעדים בכתב התביעה מתייחסים בעיקרם לשינוי שנעשה בתנאי שכרה של התובעת במהלך עבודתה, ובעקבות כך התובעת עתרה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, הפרשי גמל והפרשים לקרן השתלמות. הסעדים האחרים מתייחסים לנסיבות סיום עבודתה של התובעת ובגינם עתרה התובעת לתשלום פיצוי על פיטורים שלא כדין, הפרשי פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. 12. שינוי בתנאי העסקת התובעת התובעת טענה בתצהירה כי בחודש נובמבר 2008, שונה בסיס שכרה משעתי לגלובלי. לפי ההסכם עליו חתמה, התובעת החלה לקבל סך של 6,500 ש"ח בתוספת תשלום עבור שעות נוספות גלובליות בסך 500 ש"ח, ותשלום עבור שעות שבת וחג - 500 ש"ח (ההסכם צורף כנספח ג' לתצהיר התובעת). כשנתיים לאחר מכן, התובעת נדרשה לחתום על מסמך לפיו היא מאשרת את שינוי שכרה לשעתי. שכר היסוד היה 5,138 ש"ח, ואילו התוספת בגין עבודה בשעות נוספות תשולם בהתאם להיקף העבודה (נספח י"א לתצהיר גב' אסראף). התובעת טענה כי קודם לחתימה על המסמך, לא קדמה כל שיחה, ולא נאמר לה כי תוכל להתייעץ; כל שנאמר לה כי מדובר בדרישות החוק והדבר לא יפגע בשכרה. התובעת ציינה בתצהירה כי שכרה לא נפגע, אך כשהגישה את התביעה, עורך דינה הפנה אותה לכך ששכרה השעתי הופחת מ-37.30 ש"ח ל-31.37 ש"ח. 13. גב' אסראף מסרה בתצהירה כי שכר התובעת שונה לאחר שניהלה שיחה עמה. גב' אסראף המליצה לתובעת להתייעץ עם עו"ד או לפנות למועצת הפועלים. התובעת אישרה כי הבינה את תוכן המסמך וחתמה עליו יומיים לאחר מכן. 14. הכלל הוא כי שינוי חד צדדי שנעשה ע"י מעסיק בתנאי העסקתו של עובד יכול שיביא לסיום הקשר החוזי בין הצדדים, אם העובד יודיע כי אינו מסכים לכך ואז יהיה זכאי לפיצויי פיטורים כדין מפוטר. יחד עם זאת, כאשר העובד ממשיך לעבוד ולא מביע את מחאתו על השינוי בתנאי ההעסקה, תחשב התנהגותו כתחליף להסכמה. במקרה כזה, לא תתקבל תביעתו של העובד לקבלת הפרשי השכר כאשר תוגש בסיום יחסי העבודה, כי משעה שהעובד לא פנה לבית הדין למימוש זכויותיו אלא כעבור תקופת זמן, יש לראותו כמי שוויתר על זכויותיו על דרך ההתנהגות, וזאת אף אם פנה למעסיקו ועמד על זכויותיו באותה תקופה. השאלה היא, האם העובד התעכב פרק זמן סביר בהגשת תביעתו לאחר שפנה אל מעסיקו ונדחה על ידו, אם לאו. בדב"ע נד/ 3/86 יוחנן גולן נ' אי.אל.די (פד"ע כ"ז, עמ' 270), נקבע כי "הכלל הוא, כי עיכוב של מספר חודשים בין הפרה יסודית של חוזה (ההורדה בשכר) לבין הגשת תביעה אינו מנתק את הקשר שביניהם, משום שטרם נקיטה צעד כזה יש לצפות מהעובד לבדוק את זכויותיו ולשוחח עם הממונים עליו. על כן, עיכוב סביר בהגשת התביעה אינו מהווה ויתור של העובד על זכויותיו או כריתת חוזה עבודה חדש. עם זאת, עיכוב ארוך ובלתי סביר מצביע על השלמת העובד עם תנאי השכר החדשים". יוער, כי בפסק דין זה מדובר היה על עיכוב בן שמונה חודשים בלבד, בין פיטוריו של העובד לבין הגשת תביעתו לבית הדין. ברוח דומה נפסק גם בע"ע (ארצי) 1397/02 קורקוס נ' שנאב (ניתן ביום 1.6.2004): "שאלה היא אם תנייה זו בוטלה בתנייה חדשה בהסכמה. המערערת וחברותיה שבתו כאשר המשיבה החליטה להפחית את שכר ימי ששי. אלא שנציגי ההסתדרות שכנעו אותן להפסיק את השביתה. שלוש שנים המשיכה המשיבה לעבוד לאחר הפחתת השכר. מנימוק זה, ומנימוק זה בלבד, אין מקום בעיני להתערב בתוצאה אליה הגיע השופטת וימן באשר לתשלום הפרשי שכר. אכן השופטת וימן ציינה כי העובדות לא התפטרו ולא הגישו תביעה לבית הדין בגין את התשלום. המערערת וחברותיה מחו אמנם על כך אך ביעוץ הארגון שלהם הן השלימו עם ההפחתה ופעלו על פיה במשך כשלוש שנים. הערעור באשר להשלמת שכר נדחה". 15. במקרה שלפנינו, התובעת השתהתה משך שנתיים עד אשר הגישה תביעתה, כאשר לפני כן לא סברה כלל כי שכרה נפגע. ההיפך הוא הנכון. התובעת קיבלה שכר נטו גבוה יותר בכ-2,000 ש"ח מזה שקיבלה לפני כן, כאשר שכרה היה גלובלי. מכאן ברור כי גם אם שכרה השעתי של התובעת הופחת, הרי שבפועל התובעת לא יצאה כלל נפסדת. לכך יש להוסיף, כי התובעת חתמה על מסמך בו נתנה את הסכמתה להפחתת השכר. לא מצאנו כל פגם באופן בו התובעת חתמה על המסמך וזאת גם לנוכח עדותה של גב' אסראף אשר הבהירה לתובעת את משמעות המסמך, והאמור בתצהירה בנקודה זו לא נסתר בחקירתה הנגדית. 16. על כן, מששתיקתה של התובעת משך השנים, כמו גם חתימתה על המסמך המהווה הסכמה לשינוי בשכר - עומדים לה לרועץ - נדחית בזאת התביעה להפרשי שכר, הפרשי פיצויי פיטורים, הפרשים לגמל, והפרשים לקרן השתלמות. 17. נסיבות סיום עבודתה של התובעת הרקע לסיום עבודתה של התובעת במלון נעוץ ביחסי העבודה העכורים שהיו בינה לבין הממונה עליה, גב' אוחיון. שיאה של ההתנהלות בין השתיים היה מחסור בציפיות לכריות, שגב' אוחיון ביקשה לפני כן מהתובעת כי תזמין כמות מספקת, ולאחר שהדבר לא בוצע ע"י התובעת, נגרם איחור בהכנת החדרים ומסירתם לאורחים. התובעת סיפרה בעדותה כי לא ידעה שהוזמנה לשימוע בגלל הציפיות, אבל מודה שביום שהיה האירוע של הציפיות, קיבלה את ההזמנה לשימוע (עמ' 9 שורות 1-5). 18. בפרוטוקול השימוע - כאשר התובעת נשאלה אם היא יודעת מדוע הוזמנה לשימוע, היא ענתה בחיוב ובהמשך סיפרה שגב' אוחיון צחקה עליה, התנהגה אליה לא יפה ואמרה לה ללכת הביתה. גב' אוחיון הסבירה כי לא צעקה על התובעת, אך שאלה אותה מדוע לא היו ציפיות מוכנות, לאחר שדיברה איתה יום קודם על כך. התובעת נשאלה מדוע לא היו ציפיות מוכנות והיא ענתה: "זה לא הסתדר". היא המשיכה ואמרה שלא רצתה להודיע על כך לאוחיון בערב כי לא רצתה להפריע לה (העתק פרוטוקול השימוע צורף כנספח ג' לתצהיר גב' אסראף). לתובעת היו השגות על תמליל השימוע, אך בנקודה זו, לא נראה כי קיימת מחלוקת בין הצדדים. 19. חשוב להדגיש, כי פניהן של גב' אסראף וגב' אוחיון לא היו מופנות לפיטורי התובעת. דברים אלו אושרו בחקירתה הנגדית של התובעת: "ש. מירנה ורמה אומרות שבשימוע הן בכלל לא רצו לפטר אותך, הן היו צריכות עובדות בתקופה הזו כי זו היתה תקופה מאוד לחוצה, בסוף השימוע אמרו לך תחזרי, ואת אמרת לא, האם זה נכון? ת. כן. ש. האם זה נכון שלאחר ששלחת את מכתב ההתפטרות שלך, לא רק שאת לא רצית להמשיך לעבוד אלא גם לא הסכמת לעבוד בתקופת ההודעה המקודמת. ת. לא רציתי להישאר לעבוד מתחת לניהול של רמה. ש. אז את לא רצית את רמה בתור מנהלת? ת. אני רק התחלתי לעבוד עם רמה, זה לא שלא רציתי אותה כמנהלת, פשוט תוך חודשיים שרק התחלנו לעבוד יחד לא שמעתי צפיות, לא היו בנינו שיחות כמו מנהל וסגן מה הצפיות שלי ושלה, מה הידע שלי ושלה. בגלל זה חודשיים האלה הרגשתי מיותרת. ש. את כל עוד רמה היא המנהלת את לא מוכנה לעבוד ת. נכון". (עמ' 9 שורות 20-32 לפרוטוקול). "ש. את יודעת מה זה הודעה מוקדמת? ת. לא. ש. אומרים לך נניח שאת מסיימת לעבוד בעוד חודש, ואת אמרת אני לא רוצה לעבוד עד סוף החודש אני רוצה ללכת עכשיו. ת. אני לא אמרתי אני לא רוצה, אמרתי אני לא מוכנה". (עמ' 10 שורות 1-5 לפרוטוקול). "ש.האם הבנת שיש לך אפשרות להישאר עוד חודש במלון, האם היית מוכנה לעבוד עוד חודש תחת רמה? ת. לא". (עמ' 10 שורות 26-28). אף בתצהירה מודה התובעת כי לא הוחלט על פיטוריה. "30 (ב) - בתום השימוע החליטה מירנה, מנהלת משאבי אנוש, כי אחזור לעבודתי ובלבד שיוסכם שאם אוזמן שוב לשימוע אפוטר ללא פיצויים וללא זכויות. מירנה רשמה בכתב ידה פרוטוקול שלא נמסר לי העתק ממנו. חשוב להדגיש ב"פרוטוקול" שצורף לכה"ג אין דברי אלה רשומים. 31 - שאלתי מה אני צריכה לעשות עכשיו, לחזור לעבוד שוב עם רמה? אמרתי שאני לא יכולה לסמוך על רמה המנהלת שלי כי לא יכולתי להעיר לה על העבודה. הצעתי בשימוע למירנה כי אצא לחופשה השנתית לפי ימי החופשה שצברתי, מירנה סירבה. אמרתי להם מה האופציות שיש לי רק פיטורים? והם רשמו שכאילו אמרתי "אז תפטרו אותי". אני לא אמרתי את המילים האלה, שאלתי מה האפשרויות שעומדות בפניי. כל שביקשתי הוא לשנות תפקיד ולא לעבוד יחד עם רמה. מירנה ביקשה ממני לכתוב מכתב בו אני מבקשת כי המלון יפטר אותי מתפקידי. כתבתי המכתב לפי הנחייתה". (סעיף 30 ב' + 31 לתצהיר התובעת). 20. מהאמור ניתן לקבוע, כי התובעת היתה נחושה בדעתה שלא לעבוד תחת ניהולה של גב' אוחיון. התובעת טענה כי ביקשה תפקיד אחר, אך בחקירתה הנגדית אישרה שלא ציינה שהיא רוצה שינוי, שכן חלק מהדברים שרצתה לומר לא אמרה (עמ' 11 שורות 23-25). היא הודתה שהיא ביקשה לצאת לחופשה, אך גב' אסראף הודיעה לה כי לא תוכל לצאת לחופשה ארוכה אלא ליומיים (עמ' 12 שורות 18-19). במהלך חקירתה הנגדית של גב' אסראף, שאלנו אותה אם ניתן היה לשקול עבודה אחרת לתובעת, בהתחשב בכך שמדובר במספר בתי מלון הנמצאים באילת. גב' אסראף השיבה לכך בשלילה. יחד עם זאת, בבואנו להכריע, סברנו שגם אם הדבר לא נשקל במהלך השימוע, איך בכך כדי לפגוע בהליך השימוע. התובעת היתה זו שהציבה עובדה מוגמרת בפני המעסיק. היא לא יכלה לעבוד עם הממונה עליה. במהלך השימוע והדיון בפנינו, נמצאו לכאורה פגמים בהתנהלות התובעת, ובמיוחד תקרית הציפיות. לעומת זאת, לא מצאנו פגם בהתנהלות הממונה. מכאן, שספק בענייננו אם היה מקום לשקול תפקיד אחר לתובעת, כאשר הודיעה כי אינה מוכנה לעבוד עם גב' אוחיון, גם לא בתקופת ההודעה המוקדמת. עובד חייב ציות לממונים עליו, ואין הוא יכול לקבוע את זהות הממונה עליו. העובדה כי התובעת פסלה את האפשרות של עבודה עם גב' אוחיון, מטילה ספק על האפשרות של המשך העסקתה. על כן, אין באי שקילת מקומות עבודה אחרים, כדי לפגוע בהליך השימוע. 21. הצדדים היו חלוקים מי היה זה שהביא לסיום יחסי העבודה, האם התובעת בבקשתה לפטר אותה, או המלון בהתאם להודעת הפיטורים. לאחר שמיעת הצדדים, אנו מוצאים כי מדובר היה בסיום עבודה בהסכמה, הן מתוך זה שהתובעת הודיעה כי אינה מסכימה לעבוד עוד עם גב' אוחיון, והן בשל יחסי העבודה העכורים שהתגלעו בין התובעת ובין גב' אוחיון. משום כך, אין משקל ממשי למכתב בו ביקשה התובעת לפטר אותה. כך או אחרת, היא היתה זכאית לפיצויי פיטורים אך לא להודעה מוקדמת, משלא הסכימה לעבוד תחת הניהול של גב' אוחיון. 22. איננו סבורים כי גם אם גב' אוחיון צעקה על התובעת לא היה בכך כדי להפוך את הליך סיום העבודה לכזה המצדיק מתן פיצוי מיוחד. באותו אופן לא מצאנו כי בנסיבות שקבענו כי מדובר בפיטורים בהסכמה, היה צורך להודיע להסתדרות, זאת במיוחד כאשר ההסתדרות נכנסה לתמונה, לא היה זה בעניין עצם הפיטורים אלא בעניין אי תשלום פיצויי הפיטורים. על כן, משלא נפל פגם בהליך סיום עבודתה של התובעת, אין היא זכאית לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין. 23. חישוב פיצויי הפיטורים התובעת עבדה מיום 19.2.06 עד 12.9.11. סה"כ כ-5 שנים ו-7 חודשים. כעולה מטופס 161, שכרה הקובע של התובעת היה 5,538 ש"ח. 67 X 5,538 31,171.75 = 12 בפועל קיבלה התובעת מחברת הביטוח סך של 30,300 ש"ח, כלומר, התובעת זכאית להפרש בסך 871.75 ש"ח. כמו כן, התובעת קיבלה את פיצויי הפיטורים רק ב- 22.3.12. הנתבעת טענה כי מילאה את הטפסים ומסרה אותם לחברת הביטוח. תאריך מילוי טופס 161 הוא 30.11.11 (נספח ח' + ט' לתצהיר גב' אסראף). מכתב הפנייה לחברת הביטוח נושא תאריך 14.11.11, כלומר המלון השתהה כחודשיים וחצי בהכנת המסמכים והעברתם לחברת הביטוח. לכך לא ניתן הסבר ע"י המלון. בנסיבות אלו, התובעת זכאית לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים, הן על האיחור בהעברת הטפסים, והן בכל הפער בחישוב הפיצויים ששולמו. אנו מעמידים את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים על 5,000 ש"ח. 24. סוף דבר המלון ישלם לתובעת את הסכומים הבאים: הפרשי פיצויי פיטורים בסך 872 ש"ח. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 5,000 ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל. מאחר ומרבית התביעה שעמדה על סך של 135,642 ש"ח, נדחתה, תישא התובעת בהוצאות המשפט של המלון בסך של 6,000 ש"ח אשר יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל. שימוע