טענת הפליה של מזכירה עקב טיפולי פוריות רקע ועיקר המחלוקות בין הצדדים התובעת עבדה אצל הנתבעת מזכירה החל מיום 20.8.2009 ועד ליום 15.2.2011. התובעת התפטרה מעבודתה בהודעה מראש שמסרה במכתב מיום 16.1.2011. אשר צורף (ללא מספור) לכתב התביעה (להלן - מכתב ההתפטרות). כשבעה חודשים קודם לכן - ביום 21.6.2010 כתבה התובעת למנהל הנתבעת, מר X (להלן - מר X) מכתב בו מודיעה כי היא מתחילה טיפולי פוריות (נספח א' לכתב התביעה, להלן - מכתב ההודעה). מתוך העדויות עולה כי בסופו של דבר מסרה התובעת למר X את מכתב ההודעה ביום 23.6.2010. למחרת היום ארע אירוע שבו מר X סבר כי פעולה שביצעה התובעת בקשר עם קבלת כספים במזומן עם לקוח אינה ראויה, ובעקבות כך פרץ מר X בצרחות על התובעת אשר כללו שימוש במילים כמו "מטומטמת ומפגרת" (להלן - השיחה). אשר ליתר הדברים שנאמרו בשיחה - ובכלל זה האם דרש מר X מהתובעת במהלכה, להתפטר - חלוקים הצדדים. כמו כן חלוקים הם באשר לשאלה האם בעקבות השיחה התנצל מר X בפני התובעת אם לאו. עם זאת אין מחלוקת כי ביום 24.6.2010 כתבה התובעת למר X מכתב (להלן - המכתב מ-24/6) בו מבהירה כי לא יוכל לפטרה בשל טיפולי הפוריות אותם עוברת, כי אין בכוונתה להתפטר, ומסכמת את המכתב במלים "אני מגיע לעבודה וממשיכה לעבוד כרגיל כאילו השיחה בננו לא התקימה" (השגיאות במקור). לטענת מר X מלים אלה משקפות את סיכומה של שיחת ההתנצלות שלו בפני התובעת. בתביעתה טוענת התובעת כי לאחר שהודיעה על טיפולי הפוריות פגעה הנתבעת בכבודה, והיא הופלתה לרעה בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח- 1988 (להלן - חוק שוויון הזדמנויות). לפיכך היא עותרת לפיצוי בגין כך, (בכתב התביעה נטען לפיצוי מכח חוק עבודת נשים ואולם לא ניתן כל פירוט לענין זה ובפועל נזנחה הטענה בדיון ובסיכומים- לפיכך לא תידון). כמו כן , טוענת התובעת כי לאור התנהגות הנתבעת כלפיה מאז ועקב הודעתה על טיפולי הפוריות, לא ניתן היה לדרוש ממנה להמשיך בעבודתה אצל הנתבעת ומשכך היא זכאית לפיצויי פיטורין עקב התפטרותה. הנתבעת מכחישה טענות אלה מכל וכל. עוד לדבריה, התובעת עושה בחוק עבודת נשים ובהוראותיו המגנות קרדום לחפור בו בלא עילה אמיתית ובאופן ציני. הנתבעת הוסיפה כי התובעת לא יידעה אותה באשר לתכנית הטיפולים שלה והודיעה על היעדרויותיה בקשר לטיפולים רק ברגע האחרון. התובעת הוסיפה וטענה כי במהלך תקופת העבודה ניצלה ימי מחלה בשל טיפולי ההפריה שעברה ולטענתה לא קיבלה מלוא דמי מחלה כפי שזכאית. כן טוענת שלא קיבלה את מלוא ימי החופשה להם זכאית ובכלל זה, כי הנתבעת הייתה מפחיתה מימי החופשה שלה את שעות איחוריה (כולל לצרכי טיפולי ההפריה). הנתבעת טוענת מנגד שהתובעת ניצלה ימי מחלה וחופשה יותר מאשר זכאית להם, ובאשר לימי החופש, ביצעה,לפיכך , קיזוז משכרה האחרון. לתובעת היו טענות באשר לאי תשלום הפרשות לפנסיה כנדרש ואולם לטענת הנתבעת היא שילמה הדרוש ומכל מקום השלימה את החסר עוד בחודש 9/2012 . לאחר שבמשך חודשים נמנעה התובעת מלאשר מפורשות כי דרישותיה לענין זה מולאו, רק במועד ההוכחות הודיעה כי כך הוא וטענה רק לזכאות להפרשי הצמדה ורבית. דיון והכרעה התביעה לפיצויי פיטורין כאמור, לטענת הנתבעת זכאותה לפיצויי פיטורין נובעת מנסיבות הנופלות בגדר סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורין התשכ"ג-1963. איננו מקבלים טענה זו ולהלן טעמינו: אין חולק כי טיפול הפוריות האחרון שעברה התובעת במהלך עבודתה אצל הנתבעת היה בסוף חודש נובמבר 2010. (לטענתה לראשונה בעדותה- את תוצאות הטיפול האם צלח אם לאו, רואים מאוחר יותר ואולם מבחינת הצורך הרפואי להעדר עקב הטיפולים- אין מחלוקת כי הסתיים כאמור) עם זאת התובעת לא התפטרה במהלך טיפולי הפוריות שנמשכו כחמשה חודשים, ואף לא מייד בסיומם אלא המתינה כחודש וחצי עד להודעה על התפטרות. אם כן, על פני הדברים אין כל קשר סיבתי בין התנהלותה של הנתבעת בתקופת הטיפולים, לבין הפיטורין. התרשמנו כי התובעת מודעת היטב לזכויותיה. הדבר עולה מפורשות הן מניסוח שלושת המכתבים שכתבה שצויינו מעלה, הכוללים פירוט מדוקדק של זכויות. לא זו אף זו, התובעת הבהירה בעדותה כי טרחה לוודא בכל עת מהן זכויותיה. (ר' עדותה עמ' 12 ש' 13-20). התובעת ציינה אמנם כי את המידע אספה באינטרנט ואולם אנו מטילים ספק במהימנות טענתה זו, לפחות בכל הנוגע לשלב ההתפטרות וזאת נוכח הציון בשולי מכתב ההתפטרות כי העתקיו נשלחים לאגף ליעוץ משפטי-הסתדרות העובדים, למחלקה המשפטית במשרד התמ"ת ולשי"ל- זכויות עובדים. הסברה של התובעת לעניין ציונם של אותם גורמים אינו הגיוני ואינו אמין בעינינו. יוער כי גם ב"כ התובעת בסיכומיו הדגיש כי התובעת מודעת לזכויותיה. על אף כל זאת ועל אף מה שנכתב בסיפת המכתב מה 24/6, ואף שברי כי התובעת יודעת היטב להעלות על הכתב טענותיה, הרי שלבד ממכתב זה, לא הועלתה כל טענה על הכתב באשר להתנהלות הנתבעת כלפיה או באשר לפגיעה בזכויותיה עקב התנהלות כזו וזאת במשך כל התקופה עד להתפטרות. לטעמנו הדבר מלמד על כך שאכן לא נפלו פגמים משמעותיים, אם בכלל, בהתנהלות הנתבעת, אשר הפכו את מקום העבודה לכזה שבו לא ניתן לצפות כי תמשיך בעבודתה, וזאת בניגוד לטענותיה בתביעתה ובתצהירה. מעבר לכך, על פי הפסיקה, כדי שעובד יהא זכאי לפיצויים מכח הוראות סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורין,עליו להתריע בפני המעסיק על אותם תנאי עבודה אשר לדידו אינם מאפשרים המשך עבודתו שם, וליתן למעסיק אפשרות לשפרם (ע"ע 1271/00 אמ"י מתו"ם - חיים אברהם, ניתן ביום 10/02/2004). העובדה כי התובעת לא עשתה כן, שומטת את הקרקע שתחת תביעתה, אף אם אכן היה פגם בהתנהלות הנתבעת . לכל אלה יוספו הטעמים הבאים: במכתב ההתפטרות אשר עומד על קוצו של יוד לגבי כל טענה שיש לתובעת, לא נזכרת ולו ברמז, כל דרישה לפיצויי פיטורין ואף לא כל טענה באשר להתנהלות אשר כביכול נאלצה התובעת לסבול אצל הנתבעת ואשר הביאה אותה להחלטה על התפטרות. מה שכתבה התובעת ומה שבחרה שלא לכתוב, מדבר בעד עצמו. התובעת אישרה בחקירתה כי מיד בסמוך לסיום עבודתה אצל הנתבעת החלה לעבוד במקום עבודה חלופי, אשר בו, כך אישרה, שולמה לה משכורת גבוהה יותר. אם כן, המוטיבציה של התובעת לעזיבת מקום העבודה הייתה שונה מזו אשר תארה. יצוין בהקשר זה כי לא נתנו אמון בדברי התובעת בחקירתה הנגדית לפיהם את מקום העבודה החדש מצאה רק לאחר שהודיעה לנתבעת על התפטרותה במכתב ההתפטרות. התרשמנו כי התובעת פעלה לכל אורך הדרך תוך שיקול דעת ותכנון מראש (ובכך ידון להלן), ולכן בלתי סביר כי החליטה להתפטר ללא שיש לה מקום עבודה חלופי; העובדה כי התובעת ביקשה - כבר במכתב ההתפטרות עצמו (ותוך נכונות לוותר על השכר הכרוך בתקופה זו) - לקצר את תקופת ההודעה המוקדמת (בקשה שלא אושרה) ולמעשה לוותר עליה לחלוטין, מצביעה על כך שכבר אז ידעה היכן מתעתדת לעבוד. גם האופן שבו בחרה התובעת להשיב לשאלה שנשאלה בנדון בתחילה - תשובה משפטית המדברת על כך ש"מטרת" ההודעה המוקדמת היא לאפשר חיפוש עבודה חלופית, מצביעה על כך שהתובעת נסמכת על טיעונים משפטיים במטרה להסתיר בהם את העובדות. מעבר לכל אלה, לא התרשמנו, כפי שיובהר להלן, כי בפועל הייתה כלפי התובעת מעבר לאותה שיחה, התנהלות אשר יש בה בכדי להצדיק התפטרות בדין מפוטר בגדר סעיף 11 לחוק. התרשמותנו היא כי התובעת תכננה היטב את צעדיה, ולמעשה התאימה את ההחלטה להתפטר שבה הייתה מעוניינת ככל הנראה עוד קודם לטיפול הפוריות, לצורך לעבור את אותם טיפולים וזאת מתוך הנחה כי לא תוכל להתחיל בטיפולים כאלה אצל מעסיק חדש- ולא להפך. לענין זה ר' עדותה בח"נ (עמ' 12 ש' 36 - עמ' 13 ש' 11): "ש. הבדיקה הייתה שלא נכנסת להיריון. ולא התחלת בטיפולים נוספים. ת. כן. הפסקתי את הטיפולים בגלל המקרה שהחלטתי להתפטר אני הפסקתי את הטיפולים כי קראתי בחוק שאם אני לא מפסיקה את הטיפולים אני בבעיה אני מחוייבת למעסיק הבא להודיע אחרי 4 חודשים של עבודה אצלו שאני עושה את הטיפולים. אם הייתי נכנסת להיריון או ממשיכה בטיפולים לא היו מקבלים אותי לעבודה כי אני חשבתי להודיע. ש. מתי חידשת את הטיפולים. ת. אחרי שהתחלתי אצל המעסיק החדש. נוכח כל אלה, תביעת התובעת לפיצויי פיטורין נדחית. התביעה לפיצוי מכח חוק שוויון הזדמנויות למעשה טוענת התובעת טענות בשני מישורים: האחד נוגע להתנהלות הנתבעת כלפי עובדיה בכלל, והאחר - באשר להתנהלות כלפיה בפרט. נתייחס לשני מישורים אלה אף כי ברור שכל טענה הנוגעת להתנהלות כלפי כל העובדים, מיניה וביה שומטת את הקרקע מתחת לטענת אפליה ולפיצוי מכח חוק שוויון הזדמנויות. התנהלות הנתבעת כלפי עובדיה התובעת טוענת כי הנתבעת לא התייחסה לעובדיה כראוי בכך ש"למשל אסור היה להדליק מזגן אפילו בשיא הקור". לטענת התובעת סבלו מכך היא והפקידה הנוספת. ואולם, התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי הפקידה הנוספת, הגב' כהן, נתבקשה על ידה לבוא ולהעיד בתיק, אך סרבה (ר' עמ' 14 ש' 13-16). משאותה פקידה אינה עוד עובדת הנתבעת (למעשה כבר משנת 2010), הרי שהימנעות מהעדתה עומדת לרועץ לתובעת ומפחיתה את האמון שיש ליתן בגרסתה. הנתבעת מנגד העידה את מר שלמה כהן, מנהל החשבונות שלה, אשר טען בתצהירו ההפך בכל הנוגע לחימום בשעות העבודה. העד לא נחקר על תצהירו בעניין זה ולפיכך אנו מקבלים עדותו בנקודה זו. עוד טוענת התובעת כי אף שהיא והפקידה הנוספת עבדו במקביל, לא היו תנאים נוחים לעבודה זו - והיו מחשב וטלפון אחד במקום. אף אם אמת הדבר, הרי שנוכח טענת הנתבעת המקובלת עלינו שברוב תקופת עבודת התובעת, נעדרה העובדת הנוספת, וכן העובדה שבעל העניין בהצבת עמדות טלפון ומחשב נוספות היא הנתבעת ולאו דווקא עובדיה, איננו רואים בטעם זה משום טעם לטענה כלשהי כלפי הנתבעת הרלבנטית לעילות התביעה דנן. מכל מקום כאמור, התנהלות זו כלפי 2 עובדות הנתבעת, סותרת טענת אפליה כלפי התובעת. התנהלות הנתבעת כלפי התובעת עצמה אין מחלוקת בין הצדדים כי תנאי העבודה של התובעת ובכלל זה גם שכרה ויתר זכויותיה, לא שונו עקב הודעתה על טיפולי פוריות. יובהר כי ככל שנערך חישוב לא נכון של ימי חופשה/מחלה על ידי הנתבעת בגין היעדרויות התובעת (נושא שידון בהמשך), הרי שהתובעת לא השכילה להראות כי הדבר נעשה בקשר להיעדרויותיה בשל הטיפולים דווקא . הדבר ידון להלן בסוגיית זכאותה של התובעת להפרשי דמי מחלה וחופשה ואולם יצויין כבר עתה כי טענותיה של התובעת ביחס להפחתות השכר שבוצעו בשל היעדרויותיה לסוגיהן נטענו בכלליות ואין התאמה ביניהן לתאריכי הטיפולים שעברה כפי שעולים מתוך המסמכים שצרפה (לתצהיר גילוי המסמכים), ואף אין התאמה מלאה בינם לבין הפירוט שהציגה הנתבעת באשר לחיסורים. כך למשל, ניתן לראות מתוך הפירוט שמסרה הנתבעת, כי מדיניותה להפחית מצבירת החופשה גם חיסורים של חלקי ימי עבודה, נהגה עוד טרם מכתב ההודעה (למעשה כבר מסוף שנת 2009 ישנה התחשבנות מסוג זה). אשר לאירוע השיחה- אנו יוצאים מנקודת הנחה הבלתי שנויה במחלוקת כי אכן התנהלה השיחה, כי נאמרו בה דברים לא נעימים, ואף, בניגוד לטענתו של מר X, כי אמר לתובעת שהוא דורש כי תתפטר. לעניין זה אנו מקבלים גרסת התובעת הן כיוון שמצאה צורך לציין זאת במכתבה מה24/6 שנכתב בזמן אמת, ומר X לא סתר זאת אז, אף כי אישר כי קיבל המכתב בשעתו (עמ' 15 ש' 11-12), והן נוכח ההודאה בסיכומי הנתבעת כי הודעתה של התובעת בדבר כוונתה להיכנס לטיפולי פוריות, לא הייתה לשביעות רצונו (ר' עמ' 25 ש' 1-2: "יכול להיות שמנהל הנתבעת לא קיבל ברוח הכי טובה את טיפולי הפוריות..."). השיחה ארעה על רקע פגם מקצועי אשר נפל, אליבא דמר סבירנסקי, בהתנהלותה של התובעת ביחס לטיפול בקבלת כספים מהלקוח. (התובעת הסבירה בחקירתה כי לא נפל פגם מקצועי אלא שמר X היה מתוסכל משגיאה עסקית שעשה הוא עצמו והיא "נתקעה" באמצע (ר' עמ' 14 ש' 7)). אף אם נקבל עמדת התובעת, ברי כי היה רקע הקשור בענייני העבודה לאותה שיחה. עם זאת השתכנענו כי הנופך הנוסף והחמור שקיבלה השיחה נבע מחוסר שביעות רצונו של מר X מכך שהתובעת עתידה להעדר בשל טיפולי ההפריה עליהם הודיעה לו יום אחד קודם לכן. האם ניתן לראות באירוע זה משום אפליה בתנאי העבודה? התשובה לכך מורכבת. אכן כחלק מתנאי העבודה בגדר חוק שוויון הזדמנויות יש לראות היחס שלו זוכה העובד מצד מעבידו. ואכן, העובדה, כפי שקבענוה מעלה, שחלק מן הטעמים בגינם התייחס מר X בשיחה אל הנתבעת כפי שהתייחס, היה ההודעה שקיבל יום קודם לכן בדבר כוונתה להיכנס לטיפולי פוריות. אם כן, ניתן לקבוע כי הדברים שנאמרו בשיחה הינם בגדר הפליה האסורה על פי סעיף 2(א)(2) לחוק שוויון ההזדמנויות. (השוו לעניין זה פסיקת בתי הדין בסוגיית נטל ההוכחה הנדרש לפי סעיף 9(א)(2) לחוק האמור, בנוגע לפיטורי עובדת בהריון, הקובעת כי אם שיקול ההריון היה חלק ממרכיבי השיקולים בפיטורין, הוא מכתים את החלטת הפיטורין כולה (ר' למשל סע 46879-08-11 לינוי שמח נ' נגריית ישראל לוי בע"מ, , 04/11/2013: "לפי ההלכה הפסוקה, די בכך שהחלטת הפיטורים הייתה קשורה בחלקה לעובדת הריונה של העובדת - על מנת שהפיטורים ייחשבו כמנוגדים לסעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות. עצם ההתחשבות בשיקול המפלה, גם אם היו שיקולים נוספים שהינם לגיטימיים, "מכתימה" את ההחלטה כולה (ע"ע 627/06 אורלי מורי - מ.ד.פ. ילו בע"מ ואח', ניתן ביום 16.3.08; ע"ע 363/07 שרונה ארביב - פואמיקס בע"מ, מיום 26.5.10)"). ואולם שוכנענו כי בניגוד לטענות התובעת, מר X כן התנצל על אותו אירוע חד פעמי, ולא בכדי כתבה התובעת את הסיפא שכתבה למכתבה מה-24/6. כמו כן שוכנענו כי לאחר אותו אירוע, לא אירעו אירועים אחרים אשר בהם זכתה התובעת ליחס מפלה כתוצאה מטיפולי הפוריות שעברה. נציין לעניין זה כי התובעת לא הצביעה על אף אירוע ספציפי אחר של יחס לא ראוי. התעניינותו האישית של מר X במצבה של התובעת, אף אם יש שיסברו כי הייתה מרובה מדי, אין בה משום הפליה. להפך, שוכנענו, כפי שציינה התובעת עצמה כי מר X אמר לה, שהדבר נעשה מתוך יחס אנושי אישי. יצויין, שוכנענו כי אכן נטתה התובעת מאד לשמור על פרטיותה בעניין זה. דבר זה הינו מובן כשלעצמו. עם זאת את השמירה על פרטיותה יש לראות בצוותא חדא עם העובדה שהתובעת הודיעה על היעדרויותיה רק בתכוף מאד עובר להתממשותן (ר' עדות מר X בעמ' 16 ש' 3-10 שלא נסתרה). סעיף 7(ג)(4) לחוק עבודת נשים מקנה לעובדת הזכות להעדר מן העבודה "בתקופה שבה היא עוברת טיפולי פוריות... אם אישר הרופא המטפל בכתב כי הטיפול מחייב זאת ובמידה שאישר, ובלבד שהודיעה על כך למעבידה מראש; דין העדרות לפי פסקה זו כדין העדרות מפאת מחלה".החוק לא הגדיר מהו טווח ההודעה מראש, ואולם נקל לראות שהודעה מהיום להיום או מסוף יום אחד ביחס ליום העבודה הראשון שלמחרתו, אינה בגדר הודעה מספקת וסבירה מראש, לכל הפחות מבחינת המעביד אשר אמור להיערך לכך. התובעת לא חלקה על כי נתנה התראות קצרות טווח שכאלה והדבר אף עולה מן ההתראה שמסרה במכתב מיום 24/6. התובעת גם לא הצביעה בפנינו בעדותה על הטעם לכך שאחרה להודיע על היעדרויותיה (אף שהדבר נטען אף בכתב ההגנה) וכן לא להבהיר האם המועדים המאוחרים בהם מסרה הודעותיה בדבר היעדרויות צפויות היו תואמים את האפשרויות הרפואיות שעמדו לרשותה. משכך, מקובלת עלינו טענתו של מר X, כי היה עליו לשאת את ההתראות הפתאומיות על הנזקים הכרוכים בהן, ואף אם העיר הוא על כך לתובעת, הרי שאין לתלות בו אשם בשל כך. יתכן שהתעניינותו היתרה של מר X נבעה דווקא מתוך הרצון לדעת היכן עומדים הדברים מבחינת היערכותו שלו (על כך העיד גם בח.נ. עמ' 16 ש' 26-31). עוד אירוע שמציינת התובעת הוא החזרת עוברים לרחמה - התובעת אינה מציינת מועד לעניין זה, וככל שניתן להבין, אירוע זה יתכן וארע חודשים לפני ההתפטרות. לטענת התובעת בתצהירה, נדרשה להתייצב לעבודה ביום בו הוחזרו העוברים לרחמה, אף שהודיעה מראש כי הדבר אסור עליה מבחינה רפואית (ר' סע' 25 בתצהירה). מר X העיד בעניין זה כי "לא דרשתי אני יכול לבקש. לא ידעתי בכלל מה נשוא הטיפולים מהם ההוראות ואיך מתנהלים. לא היה לי שום מושג איזה טיפולים היא עוברת מה ואיך" (עמ' 18 ש' 7-8). עדותו זו מהימנה עלינו ומתיישבת עם כך שהתובעת עצמה נמנעה מלמסור פרטים על אופי הטיפולים שעברה. דומה , כפי שיובהר להלן , כי הטעם בגינו בחרה התובעת לחזור לעבודה גם בימים בהם הותר לה באישור רפואי שלא לעבוד, היה ניצול מלוא זכאותה לימי מחלה בתשלום ולא כל כפיה מצד מר X. מעבר לסוגיית ההיעדרויות בשל הטיפולים, לא מצאנו כל טענה למעט אמירות כלליות כגון התנהגות "מתחת לכל ביקורת" וכיו"ב . העולה מן המקובץ, כי מעבר לאירוע השיחה, לא שוכנענו כי היו אירועים אחרים אשר מצביעים על אפליה. בנסיבות העניין, לאחר שהבאנו בחשבון את הצורך להרתיע מעסיקים מפני התנהגות פוגענית אל עובדת העוברת טיפולי פוריות בשל כך בלבד - מחד גיסא, ומאידך גיסא את העובדה כי אירוע השיחה היה על רקע ויכוח מקצועי, את התנצלותו של מר X, ואת העובדה כי לא שוכנענו שמאז אותו אירוע ועד להתפטרות התובעת היו אירועים דומים או אחרים אשר יש בהם כדי להצביע על אפליית התובעת בתנאי עבודתה, אנו קובעים כי פיצוי ראוי בגין אירוע חד פעמי זה הינו בסך 1,500 ₪. הפרשי דמי מחלה התובעת טוענת כי היא זכאית להפרש בגין דמי מחלה. בין היתר טוענת כי הייתה זכאית לתשלום דמי מחלה גם כאשר בשל טיפולי הפוריות נעדרה יום אחד בלבד. לטענתה, זוהי פרשנות מתחייבת של חוק דמי מחלה, תשל"ו-1976, שכן אחרת משמעות הדבר שהעובדה שנעדרה לימים בודדים הינה בעוכריה ולו הייתה נעדרת ברצף, הייתה זכאית לאותם ימים, וזאת בעוד שאופי ההיעדרויות המתחייבות מטיפולי פוריות הוא כמתואר- ימים בודדים. לא מצאנו בסיס בחוק דמי מחלה לאישוש טענה זו ואיננו סבורים כי על בית הדין להרחיב את פרשנות סעיף 7ג4 לחוק עבודת נשים ואת חוק דמי מחלה מעבר לנדרש בעניין זה. עובדים חולים הנעדרים על בסיס ימים בשבוע (חולים המקבלים טיפולי דיאליזה, כימותרפיה וכיו"ב) אף הם, להבדיל, נופלים בקטגוריה זו, והמחוקק לא מצא לשנות את הוראות חוק דמי מחלה ולקבוע בקשר אליהם כי הזכאות לדמי מחלה מתחילה כאשר מדובר בצורך תכוף להעדר יום בודד בכל פעם, תקום כבר מן היום הראשון למחלה. יושם אל לב כי לאחרונה ממש - (ביום 9.12.13, וטרם נכנס לתקפו) תוקן חוק דמי מחלה (העדרות בשל מחלת ילד) (תיקון מס' 10 ) תשע"ד -2013 באופן שאפשר במקרים מסוימים של מחלת ילד- לצרף חלקי ימי מחלה, ואף קובע זכאות לתשלום דמי מחלה למן היום הראשון, אם כך, ברי כי מודעות לאפשרות זו קיימת אך המחוקק לא בחר להחילה גם במקרים כגון דא. עוד טוענת התובעת כי על כל פנים, כאשר נעדרה מעבודתה רק בחלק מתקופת הימים הרצופה שאושרה לה באישור המחלה, ודאי אין מקום שתפסיד מכך, ויש לראות רצף בהיעדרויות בתוך תקופת אותו אישור מחלה, גם אם בין יום היעדרות למשנהו התייצבה לעבודה ובכך סייעה לנתבעת. יצויין כי טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומי ב"כ התובעת. הנתבעת טענה כי התייצבותה של התובעת לעבודה נעשתה ללא כפיה אלא מרצונה- בשל כך שידעה שניצלה את יתרת ימי המחלה- בנסיבות אלה אין להקנות לה זכויות בשל הפיצול שבחרה לעצמה. כן טוענת כנגד הרחבת החזית בעניין זה (ר' עמ' 11 לפרוטוקול). די בכך שטענה זו הועלתה לראשונה בסיכומי התובעת בכדי לדחותה. עם זאת למעלה מן הצורך יאמר כי אישורי המחלה היחידים - אשר אינם לימי היעדרות בודדים אלא לתקופת היעדרות- כפי שצרפה התובעת (בתצהיר גילוי המסמכים)- נוצלו במלואם. האישורים הם: 1) בתאריכים 4.7.10-5.7.10 - מופיעה היעדרות בכל הימים בטבלה של הנתבעת. 2) מיום 7.7.10 -14.7.10 (או 12.7.10)- מופיעה היעדרות על ימים 7-8.7.10 ועל ימים 11-12.7.10, כאשר ימים 9-10.7.10 הם ימי שישי ושבת. יצויין כי בגין הימים האחרונים לתקופת מחלה זו שולמו לתובעת דמי מחלה ולא נערכה "ספירה מחדש" עקב ימי סוף השבוע שחלו באמצע התקופה. משכך , המדובר בטענה אקדמית אשר אינה נוגעת לתביעה דנן, ואין כל מקום כי בית הדין יזקק לה. הפרשי חופשה שנתית בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה כמה ימי חופשה עמדו לזכותה של התובעת, כאשר הנתבעת טענה כי החישוב צריך להביא בחשבון את חלקיות משרתה של התובעת. בסופו של דבר , במהלך הסיכומים הודתה התובעת כי בתקופת עבודתה נצברה לה זכאות ל- 15 ימי חופשה, כפי שטענה הנתבעת (עמ' 26 ש' 12). לטענת התובעת ניצלה מתוכם רק 13 ימים בעוד לטענת הנתבעת נצלה את מלוא הימים ואף בעודף. הטעם לפער שבין הצדדים הינו, בין היתר, טענתה של התובעת, אשר אושרה בפועל על ידי הנתבעת, כי הנתבעת זקפה על חשבון ימי חופשה גם זמני איחורים בימי עבודה אליהם הגיעה. לראשונה בסיכומים טען ב"כ הנתבעת, בהגינותו, כי לא ידועה לו אפשרות חוקית לעשות כן, עם זאת טען, כי בשל האיחורים יכולה הייתה הנתבעת לנכות מן השכר שקיבלה התובעת וכיון שלא עשתה כן, הרי שיש לקזז התשלומים ששולמו בגין שעות האיחורים, ועל כן בפועל תוצאת התחשיב שווה לקיזוז ימי חופשה. ב"כ התובעת טען כי טענת קיזוז לא נטענה בכתב ההגנה ולפיכך אין לקבלה, ולכן על הנתבעת לשלם לתובעת פדיון חופשה. אנו סבורים כי בנסיבות המקרה הנוכחי הנתבעת איננה חייבת בתשלום פדיון חופשה, ונבאר: אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת הייתה זכאית ל- 15 ימי חופשה בתשלום עבור כל תקופת עבודתה. עיון בטבלה שצרפה הנתבעת, ואשר התובעת לא חלקה על הנתונים המופיעים בה, עולה כי בתקופת העבודה ניצלה התובעת 15 ימי חופשה מלאים בשכר, מלבד הימים שנוכו לה כימי חופשה בשל צירוף האיחורים. באשר ליתר ימי החופשה שכביכול קוזזו על ידי הנתבעת בתלוש השכר האחרון, משלא הייתה זכאית הנתבעת לימים אלו כימי חופשה, הרי שהקיזוז נעשה כדין. אין צורך להידרש לשאלה אם ככלל יש מקום לקיזוז ימי חופשה בשל איחורים או חיסורים חלקיים אם לאו, שהרי התובעת כלל לא הייתה זכאית מלכתחילה לצבירת ימים אלו שנוכו כ'ימי חופשה', כך שלמעשה מדובר בקיזוז שכר ששולם בעודף עקב אותן העדרויות חלקיות. לפיכך התביעה בראש פרק זה , נדחית. סוף דבר עיקר תביעת התובעת נדחית. הנתבעת תשלום לתובעת סך של 1,500 ₪ כאמור בסעיף 22 לעיל. בנסיבות העניין, ועל אף התוצאות האמורות לא מצאנו לנכון לחייב מי מן הצדדים בהוצאות הצד האחר. הריוןהפליה / אפליהטיפולי פוריות (דיני עבודה)טיפולי פוריות