הכרה בפגיעה בגבו של התובע כ"פגיעה בעבודה" רקע עובדתי 1. התובע, גנן במקצועו, מועסק בבית הספר תיכון מקיף ערערה בנגב. 2. לטענת התובע, ביום 17.4.11, בעת שניסה לעקור מהאדמה גזע עץ בעזרת מכוש, נתפס גבו (להלן - "האירוע"). 3. מהרישום הרפואי עולה, כי התובע פנה לקבלת טיפול רפואי ביום 18.4.11. 4. ביום 28.8.11 הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה וביום 15.12.11 דחה הנתבע את התביעה בנימוק כי - "מעיון בפרטי תביעתך ומבירורים שנערכו, לא הוכח לדעתי, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך". כנגד החלטה זו מלין התובע בתביעתו זו.נ\ טענות הצדדים 5. לטענת התובע, יש להכיר באירוע כב"פגיעה בעבודה" שכן כתוצאה ממנה, הוא סובל מפריצת דיסק בחוליות 4L-5L. לטענת התובע, מיד לאחר האירוע פנה למנהל בית הספר, הודיע לו כי הוא סובל מכאבי גב וכי הוא עוזב את מקום העבודה על מנת לפנות לקבלת טיפול רפואי. התובע טוען כי פנה לקבלת טיפול רפואי באותו היום, אך משלא נכח רופא במקום, חזר הוא לקבל טיפול למחרת, ביום 18.4.11. 6. התובע נסמך בתביעתו על טופס ב.ל. 250 מיום 6.7.11 (נ/3), על מכתבו של מנהל בית הספר, מר ג'אסר אבו ערר, מיום 1.1.13 שצורף לתצהיר עדותו הראשית (ת/1) ועל צילום T.C שממנו עולה כי קיימת פגיעה בחוליות 4L-5L אשר אין לה אזכור ברישומים הרפואיים קודם לאירוע. לטענת התובע, לא הציג הנתבע כל ראיה שיש בה כדי לסתור את גרסתו כי האירוע ארע תוך כדי ועקב עבודת התובע. 7. לטענת הנתבע, לא הוכיח התובע ולו בראשית ראיה כי ביום 17.4.11 אירע אירוע בעבודה אשר גרם לכאבי הגב. לעמדתו, לא ניתן ללמוד מהמסמכים שעליהם מסתמך התובע קיומו של אירוע, קיימים שינויים בגרסת התובע באשר לפרטים הנוגעים לאירוע, והתובע נמנע מלהביא את המנהל על מנת שיעיד על האירוע, דבר שיש לזקוף לחובת התובע. עוד טוען הנתבע, כי עיון במסמכים הרפואיים מעלה כי התובע פנה לראשונה לקבלת טיפול רפואי לאחר מועד האירוע הנטען רק ביום 18.4.11 ועד ליום 20.6.11 אין כל אזכור ברישומים הרפואיים לקיומו של אירוע בעבודה. המצב המשפטי 8. הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מגדירות - "'תאונת עבודה' - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...". הלכה פסוקה היא, כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא. ברור הוא, כי באין חבלה, אין תאונת עבודה, וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה, וככל עובדה ממערכת המהווה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיח אותה. (ראו לעניין זה דב"ע נ"ג/153- 0 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי - המוסד פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם 0-96 המוסד - אמנון וייל פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד פד"ע ל"א 241). הכרעה 9. לא מצאנו כי התובע הרים את הנטל להוכיח את תביעתו - א. לטענת התובע, ביום 17.4.11 ביקש מהמנהל להשתחרר מהעבודה היות ואינו חש בטוב וזאת מבלי שסיפר לו דבר על האירוע. ממכתבו של המנהל מיום 1.1.13 (ת/1) עולה כי התובע הגיע לעבודה בשעות הבוקר ובסמוך לשעה 08:30-09:00 ביקש להשתחרר מהעבודה על מנת לפנות לקופת חולים מאחר וחש בכאבים בגבו. גם ממכתב זה, לא עולה כי התובע סיפר למנהל על האירוע. בעדותו בפנינו, משנשאל התובע מה סיפר למנהל, ציין תחילה "אמרתי שהרמתי את הגזע, נתפס לי הגב". ואולם בהמשך עדותו, משעומת עם הרישום במכתב ת/1, חזר בו מטענתו זו וציין "לא אמרתי למנהל שהרמתי גזע, אמרתי שהגב כואב". ב. מטופס ב.ל. 250 מיום 6.7.11 (נ/3) עולה כי ההפנייה ותיאור האירוע מבוססים אך ורק על טענות העובד, כי איש לא נכח באירוע והתובע לא סיפר עליו לאיש. ג. עיון ברישומים הרפואיים מעלה, כי אין כל רישום שלפיו פנה התובע לקבלת טיפול רפואי ביום 17.4.11 אלא פנה לראשונה רק ביום למחרת, ביום 18.4.11. עוד עולה מהרישומים הרפואיים כי בביקור זה ביקש התובע חופשת מחלה בשל כאבים ולא ציין דבר לעניין האירוע. ד. מהרישומים הרפואיים קודם למועד האירוע הנטען, עולה התמונה הבאה - כבר ביום 27.2.11 התלונן התובע על כאבי גב תחתון, ועל נוקשות וקושי בקימה בבוקר; ביום 9.3.11 נרשם כי התובע קיבל יום קודם לכן זריקה בשל כאבי הגב; ביום 27.3.11 בשל כאבי גב תחתון, בוצע צלום עמוד שידרה מותני שהדגים היצרות ושינויים במרווח הבין חולייתי 4L-3L; ביום 7.4.11 התלונן התובע על קושי לעבוד בשל כאבי גב המשתפרים בטיפול תרופתי. ואילו מהרישומים הרפואיים שלאחר האירוע הנטען, עולה כי ביום 18.4.11 פונה התובע ומבקש חופשת מחלה; ביום 24.4.11 מתלונן התובע על קושי לעבוד; ביום 23.5.11 פונה התובע שוב ומתלונן על כאבי גב תחתון; ביום 2.6.11 נרשם כי התובע מתקשה בעבודתו; פניות נוספות של התובע בימים 15.6.11, 5.7.11 חוזרות ומציינות כאבי גב תחתון. רק ביום 13.7.11 מציין התובע לראשונה כי כאבי הגב החלו לאחר שנתפס גבו בזמן עבודתו כגנן בבית הספר התיכון. 10. הלכה פסוקה היא - "כי יש משקל מיוחד לאנמנזה, שכן יש להניח כי חולה מאושפז בבית החולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון". וכן - "ההזקקות לרישומי בית החולים באה מתוך הידיעה, פרי הניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים".ב(דב"ע מ"ב/0-160 אבו ערב עלי - המוסד פד"ע ט"ו, 281; דב"ע מ"ט/0-23 המל"ל נ' הירשהורן, פד"ע כ 349). כעולה מהלכת הירשהורן, ואף כי יתכנו חריגים להלכה זו, הכלל הוא שלרישומים הרפואיים חשיבות רבה שכן יכולים הם להעיד על אירוע שהתרחש ללא נוכחות אחרים. משטען התובע לראשונה כי הכאבים מקורם באירוע שהתרחש בעבודה, רק ביום 13.7.11, כשלושה חודשים לאחר מועד האירוע הנטען, ולא הסביר מדוע הועלתה הטענה רק בשלב זה, פועל הדבר לחובתו. 11. גם בעדותו לא הסביר התובע מדוע לא סיפר למנהל, שממנו ביקש להשתחרר מהעבודה בסמוך לאחר קרות האירוע הנטען, על האירוע. 12. האמור מצטרף לעובדה, כי מהרישומים הרפואיים עולה כי עוד קודם למועד האירוע הנטען סבל התובע מכאבי גב. משנשאל התובע על ידי חוקר המוסד לגבי כאבי גב קודם לאירוע, ציין כי לא סבל מבעיות גב לפני האירוע, אלא רק ממחלת האסטמה או מחלת לב. משעומת עם הרישומים הרפואיים השיב, שאין אדם בגילו שלא סובל מבעיות גב אלא שהבעיות שמהן סבל קודם לכן, היו מינוריות. בעדותו בפנינו, השיב בענין זה כי הכאבים שמהם סבל בעבר לא היו חזקים ולא מנעו ממנו לעבוד, וכי לא סבל מפריצת דיסק. לא ניתן לקבל את גרסת התובע. מהרישומים הרפואיים עולה כי התובע סבל מכאבים בגב ומשינויים בחוליות אשר הקשו על עבודתו, עוד קודם לאירוע הנטען ועל פניו לא חל כל שינוי במצבו הרפואי בחודש אפריל 2011. 13. באשר לטענת התובע, כי קודם לאירוע סבל משינויים בחוליות 4L-3L ואילו לאחר מכן סבל מפריצות דיסק בחוליות 4L-5L, הרי שאין לקבלה. מבדיקת ה-T.C עולה כי התובע אובחן כסובל מפריצת דיסק בחוליות 4L-5L ואילו לא צוין דבר לעניין חוליות 4L-3L. בענין זה הצדק עם ב"כ הנתבע בטענתה כי יתכן בלבול בין החוליות וטעות באבחון שנעשה על פי הצילום הראשון, שהוא אמין פחות מבדיקת ה-T.C. 14. אמנם התובע בחר שלא להעיד את מנהל בית הספר ואולם לאור האמור במכתבו של המנהל, שאין בו כדי להצביע על קיומו של האירוע הנטען על ידי התובע, ספק אם עדותו הייתה יכולה לסייע בעד התובע. אחרית דבר 15. משלא מצאנו כי התובע הרים את הנטל להוכיח את קיומו של האירוע ומשאין הרישומים הרפואיים עולים בקנה אחד עם גרסת התובע, לא ניתן לקבל את גרסתו כי אכן אירע לו אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה. משכך, דין התביעה להדחות. 16. התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך של 1,000 ₪. זכות ערעור לשני הצדדים תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הכרה בתאונת עבודה