מעמדם של התובע ושל אשתו בישראל היה מעמד של תיירים. לאחר מכן, שונה המעמד למעמד של תושב ארעי, והם קיבלו אשרה מסוג א/5. 2. התובע, שהוא יליד שנת 1943, החל לקבל מהנתבע, עם הגיעו לגיל 67 (בשנת 2010) גמלת זקנה מיוחדת. הנתבע שילם לתובע את הקצבה אלא שבתחילת שנת 2011, הודיע הנתבע לתובע כי החל מיום 1/1/11 - מופסק התשלום, וזאת - מאחר שלטענת הנתבע - התובע אינו תושב ישראל. התברר כי משרד הפנים שלל את תושבותם של התובע ושל אשתו, החל מיום 31/10/10. התובע ואשתו פנו למשרד הפנים לשם השבת מעמדם למעמד של תושב ארעי. משרד הפנים השתהה רבות במתן מענה לתובע ולאשתו, ובסופו של דבר, החזיר אותם למעמד של תושב ארעי, אך זאת - רק החל מיום 14/11/11. לפיכך, חידש הנתבע את תשלום הגמלה לתובע, החל מחודש נובמבר 2011. 3. בתובענה שבפנינו עלינו להכריע בשאלה אם התובע זכאי לגמלת זקנה מיוחדת בתקופה שבה נשללה זכאותו על ידי הנתבע, בעקבות עמדתו של משרד הפנים; כלומר - בתקופה שמחודש ינואר ועד חודש אוקטובר 2011. 4. מאחר שהנתבע טען שהוא נהג על פי קביעותיו של משרד הפנים בענין תושבותו של התובע, ומאחר שלתובע היו טענות כנגד קביעותיו של משרד הפנים, ביקש התובע לצרף את מדינת ישראל - משרד הפנים כנתבעת נוספת בתובענה. המדינה, באמצעות פרקליטות המחוז, קיבלה הזדמנות להגיב על הבקשה. המדינה הביעה את עמדתה בענין התושבות, אך משום מה - הביעה התנגדות לצרופה כנתבעת נוספת. משכך, הוחלט שלא לצרף את המדינה כנתבעת נוספת בתובענה, תוך שהוברר שהדבר יביא לכך שעמדתה של המדינה - לא תישמע בתובענה זו. 5. התובענה נקבעה לישיבת הוכחות, אלא שבטרם הישיבה, הודיעו ב"כ הצדדים, בהודעה משותפת, כי הם מבקשים להעביר את התובענה למתן פסק דין לאחר שיוגשו סיכומים בכתב. אכן, גם אנו סבורים שלא היה צורך בשמיעת עדויות, מאחר שהעובדות הרלוונטיות לתובענה, אינן שנויות במחלוקת. המחלוקות הן בתחום המשפטי בלבד. אלה העובדות 6. התובע, יליד יום 17/8/43, נשוי לגב' טטיאנה שמיר (ילידת שנת 1950). התובע ואשתו נכנסו לישראל ביום 3/4/98, ביחד עם שלושת ילדיהם. בני המשפחה נכנסו לישראל כתיירים. שניים מילדי בני הזוג, היו באותה עת - קטינים (האחד, יליד שנת 1989, והשני - יליד שנת 1993). כפי הנראה, הבן המבוגר יותר, היה כבר בגיר באותה עת, אך לא נמסרו לנו פרטים בקשר אליו. 7. התובע ובני משפחתו הקרובים נשארו בישראל גם לאחר שפג תוקף אשרת התייר שלהם. 8. ביום 26/6/05 קיבלה ממשלת ישראל החלטה (החלטה מס' 3807 של הממשלה ה-30), בדבר הסדרת תושבותם של ילדים ששוהים בישראל באופן בלתי חוקי. החלטה זו איפשרה מתן מעמד של תושב ארעי להוריהם של ילדים שנולדו בישראל. לפיכך, ההחלטה האמורה לא חלה על התובע ועל אשתו, שילדיהם נולדו מחוץ לישראל. 9. כשנה לאחר מכן, ביום 18/6/06, קיבלה ממשלת ישראל החלטה בדבר תיקון ההחלטה הקודמת (ההחלטה המתקנת היא החלטה מס' 156 של הממשלה ה-31). בהחלטה המתקנת נקבעה האפשרות להענקת מעמד של תושב להוריהם של ילדים שנכנסו לישראל בטרם מלאו להם 14 שנים. 10. התנאים האמורים בהחלטת הממשלה מיום 18/6/06, התקיימו בשני ילדיהם הצעירים של התובע ושל אשתו (לא רק התנאי בדבר גיל הכניסה לישראל, אלא מלוא התנאים שנקבעו בהחלטת הממשלה האמורה). התובע ואשתו פנו למשרד הפנים בבקשה להכיר בהם כתושבי ישראל על סמך ההחלטה האמורה. משרד הפנים נעתר לבקשה והעניק לתובע ולאשתו מעמד של תושב ארעי (אשרה מסוג א/5). (הצדדים חלוקים ביניהם אם המעמד הוענק משנת 2006 או רק משנת 2008, אך מחלוקת זו אינה טעונה הכרעה על ידינו). 11. תוקף האשרה שהוענקה לתובע ולאשתו היה זמני ומשרד הפנים חידש אותו מעת לעת. בשנים הראשונות של תוקף אשרת התושבות הארעית של התובע ושל אשתו (עד שנת 2011), גם כאשר ההחלטה בדבר חידוש האשרה התקבלה לאחר שכבר פג תוקף הזמניות של האשרה הקודמת, הרי שמשהתקבלה ההחלטה בדבר חידוש האשרה - חודש תוקף האשרה באופן רטרואקטיווי, החל ממועד תום התוקף הקודם. כך למשל, האשרה שהוחלט עליה ביום 7/8/08, היתה בתוקף עד יום 7/8/09. התובע ואשתו ביקשו את חידוש התוקף. ההחלטה שקיבלה את בקשתם התקבלה רק ביום 18/10/09, ואז הוחלט להאריך את תוקף האשרה עד יום 31/10/10. למרות זאת, תוקף ההחלטה מיום 18/10/09 בדבר הארכת האשרה, לא היה רק מיום 18/10/09, אלא היה כבר ממועד תום התוקף הקודם, כך שהיה תוקף רצוף של האשרה עד יום 31/10/10 (בלא הפסקה בתקופה שמיום 8/8/09 עד יום 17/10/09). 12. ביום 3/8/10, בסמוך למועד הגעת התובע לגיל 67, הגיש התובע לנתבע בקשה לקבלת גמלת זקנה מיוחדת, וזאת - כהטבה על פי ההסכם בדבר מתן גמלאות מיוחדות של זקנה ושאירים, שנחתם בין הנתבע לבין מדינת ישראל, מכח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (לחוק זה ייקרא להלן: "החוק" ולהסכם בדבר מתן גמלאות מיוחדות ייקרא להלן: "ההסכם"). אין חולק כי התובע ענה על תנאי הזכאות לגמלה מיוחדת על פי ההסכם, כל עוד הוא היה בגדר "תושב ישראל" (לרבות תושבות ארעית, לפי אשרה א/5 כפי שהיתה לו). 13. הנתבע קיבל את בקשת התובע, והחל לשלם לו גמלה מיוחדת בהתאם להוראות ההסכם. 14. כזכור, תוקף אשרת התושבות הארעית של התובע, הוארך ביום 18/10/09 עד יום 31/10/10. ביום 16/9/10, שלח הנתבע לתובע מכתב שבו הודיע לו כי אם תוך 45 ימים מאותו יום, לא יוארך תוקף האשרה - יופסק תשלום הגמלה המיוחדת. 15. התובע ואשתו אכן פנו למשרד הפנים, בבקשה להארכה נוספת של תוקף האשרה. 16. בינתיים, התברר למשרד הפנים כי שני ילדיהם הצעירים של התובע ושל אשתו, יצאו מישראל (לטענת התובע - הם יצאו ללימודים בארה"ב). ייתכן שבשל כך וייתכן שבשל סיבות אחרות, התמהמה משרד הפנים בטיפול בבקשתם של התובע ושל אשתו להארכת תוקף האשרה. (נעיר כי הבן המבוגר יותר של בני הזוג - נותר בישראל). 17. נוכח התמהמהות משרד הפנים בטיפול בבקשת התובע ואשתו בענין הארכת תוקף התושבות, לא הוארך תוקף האשרה בשנת 2010 לאחר יום 31/10/10, וביום 2/1/11, הודיע הנתבע לתובע כי החל מחודש ינואר 2011, יופסק תשלום הגמלה המיוחדת, בשל כך שהתובע אינו תושב ישראל. 18. התובע ואשתו פנו אל האגודה לזכויות האזרח, בבקשה לסייע להם בזירוז קבלת ההחלטה על ידי משרד הפנים. האגודה לזכויות האזרח פנתה בבקשה אל משרד הפנים, במכתב מיום 29/12/10, ונענתה כי "הנושא בבדיקה". במכתב נוסף, מיום 10/1/11, ביקשה האגודה לזכויות האזרח לדעת מה הגורם לעיכוב במתן ההחלטה בעניינם של התובע ושל אשתו. מכתב זה - כלל לא נענה על ידי משרד הפנים. לאחר מכן, נשלחו שני מכתבים נוספים מאת האגודה לזכויות האזרח אל משרד הפנים בעניינם של התובע ושל אשתו; מכתב מיום 6/3/11 ומכתב מיום 8/5/11. שני מכתבים אלה נענו שוב בתשובה הסתמית על כך ש"הנושא בבדיקה". 19. ביום 23/6/11 שלח התובע מכתב נוסף, מטעמו, אל משרד הפנים, וביקש שוב שתינתן כבר החלטה בבקשתו ובבקשת אשתו להמשך תוקף אשרת התושבות שלהם. כך, בין השאר, נאמר במכתבו של התובע: "משפחתנו מתגוררת בישראל שלוש-עשרה שנים, כל זמן מגורותינו הגשנו בקשות לכל המשרדים, כדי שיתנו לנו תעודת זהות ושנוכל לגור באיזה שהי דרך אפשרית בישראל. לפני כשנתיים משפחתינו קבלה תעודות זהות. לילדים נתנו (תושבי קבע), לי ולאשתי (תושבות זמנית). כל שנה אנחנו צריכים לחשם. בשנה שעברה, על מנת להאריך את התעודות עלינו היה לחכות תקופה של שלושה חודשים. אחרי התקופה הזו קבלנו הארכה. בשנה הזו התקופה של הארכה מתמשכת שמונה חודשית וכעת לא נודע לנו זמן לקבלת ת"ז חדשים. אני עם אשתי כבר בפנסיה אבל לא מקבלים אותה. ביטוח לאומי וקופת החולים נסגרו לנו. אשתי עברה ניתוח קשה וכעת היא צריכה סיוע קרוב לידה בהליכה ובכל הדברים האחרים כי היא עדיין מאד חלשה. בעייתינו הכספית היא גדולה ... מצבינו קשה מאוד ומצב הבריאות רע. מבקשים מכם לפתור את הבעיה בהקדם האפשרי ובזה לסייע לנו. הבן האמצעי והצעיר לומדים בארה"ב מכיוון שפה לא קבלו אפשרות למידה. הבכור מתגורר בישראל בתל אביב.". גם מכתב תחינה זה - לא נענה על ידי משרד הפנים. 20. התובע שב לנסות לקבל סיוע מאת האגודה לזכויות האזרח. ביום 14/8/11, שלחו עו"ד טל חסין וגב' מירב בן-זאב מהאגודה לזכויות האזרח מכתב נוסף אל משרד הפנים. במכתבם, הוזכרו הפניות הקודמות שנעשו מטעם האגודה לזכויות האזרח בעניינם של התובע ושל אשתו, וכן נאמר כך: " הנדון: עיכוב בלתי סביר בחידוש מעמדם של בני הזוג ניקולאי וטטיאנה שמיר מזה שמונה חודשים אנו מנסים, לשווא, לקבל ... מענה לנושא שבכותרת... להזכירך, בקצרה, בני הזוג ... קיבלו מעמד תושב ארעי בשגת 2006 מכוח החלטת ממשלה 156. מעמד זה מתחדש מדי שנח, אולם בכל פעם שמגיעה העת לחידושו נתקלים השניים במסכת טרטורים ועיכובים בלתי סבירה, עליה עמדנו בהרחבה בפניותיגו הקודמות. גב' ומר שמיר הם אנשים מבוגרים וידועי חולי, שידעו חיים למודי תלאות. כל אימת שמשרד הפנים מתמהמה בחידוש אשרתם נעצר תשלום קצבאות הביטוח הלאומי שלהם, המהוות מרכיב חשוב בהכנסתם. מרכיב זה גנרע מהם מאז פגה אשרתם באוקטובר 2010, ולא חודשה ללא כל נימוק. ... שיהוי של עשרה חודשים בחידוש מעמד אשר אינו שנוי במחלוקת, ושל שמונה חודשים במענה ענייני אלינו, הוא התעמרות בירוקרטית, אנטי-תזה להליך תקין, לוקה בחוסר סבירות קיצוני ואינו עומד בעקרונות המשפט המנהלי.". 21. גם על מכתב זה מיום 14/8/11, לא הגיב משרד הפנים במשך מספר חודשים, עד אשר ביום 1/11/11, הודיע משרד הפנים כי עניינם של התובע ושל אשתו נבדק מחדש, וכי "לאחר בחינה נוספת של הבקשה הוחלט להאריך רשיון הישיבה שברשותם (א/5) לשנה נוספת". 22. למרות שלפי המכתב מיום 1/11/11 כבר "הוחלט" להאריך את אשרת התושבות הארעית לשנה נוספת, הרי שמשום מה, משרד הפנים עדכן ברישומיו את חידוש האשרה, רק ביום 14/11/11. במועד זה הוארך התוקף עד נובמבר 2012. 23. משהוחלט כך על ידי משרד הפנים, החליט הנתבע לחדש את תשלום הגמלה המיוחדת לתובע, וזאת - החל מיום 1/11/11. 24. התוצאה היא, כאמור לעיל, שהתובע לא קיבל את הגמלה המיוחדת בעבור התקופה שמיום 1/1/11 ועד יום 31/10/11, וזאת בשל כך שבאותה עת הוא לא נראה על ידי משרד הפנים כתושב ישראל, אף שלא היה כל שינוי מעשי בתושבותו של התובע. הוא נשאר בישראל כפי שהיה לפני שפג תוקף האשרה שלו (ביום 31/10/10) וכפי שהיה לאחר שחודש תוקף האשרה שלו (בנובמבר 2011). מרכז החיים של של התובע ושל אשתו היה במשך כל אותה תקופה - בישראל. גורל התביעה 25. באי כחם של הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם יש לבחון את עניינו של התובע על פי ההסכם מיום 25/11/80 או שמא נכון לבחון את הענין על פי ההסכם מיום 4/12/88 (שלטענת ב"כ התובע - החליף את ההסכם מיום 25/11/80) ? כתוצאה ממחלוקת זו, יש גם מחלוקת בשאלה אם נכון לבחון את עניינו של התובע על פי הוראת סעיף 2א לחוק או שמא - נוכח הוראת ההסכם יש אין מקום לבחינת שאלת התושבות על פי סעיף 2א לחוק. לדעתנו, אין כלל צורך להיכנס לשאלות המשפטיות שב"כ הצדדים חלוקים לגביהן כאמור בסיכומיהם, וזאת - מאחר שכפי שכבר הערנו לעיל, אין חולק כי התובע היה זכאי לגמלה מיוחדת לפי ההסכם, כל עוד הוא היה בגדר "תושב" (לרבות תושב ארעי לפי אשרה מסוג א/5). השאלה החשובה בתובענה זו, היא השאלה אם נכון לראות את התובע כ"תושב" (תושב ארעי בעל אשרה מסוג א/5) בתקופה שמיום 1/1/11 ועד יום 31/10/11, כפי שהתובע היה הן לפני כן והן לאחר מכן. בשאלה זו נדון להלן. 26. בטרם נפנה לעסוק בשאלת התושבות עצמה, נעיר כי הסמכות לקבוע את שאלת התושבות, היא של משרד הפנים (למעשה, של שר הפנים). עתירות כנגד החלטותיו בענייני תושבות, יש להפנות אל בית המשפט המנהלי או אל בית המשפט הגבוה לצדק. בית הדין לעבודה אינו מוסמך לקבוע קביעה, שיש בה כדי לחייב את משרד הפנים, בשאלה אם פלוני הוא בגדר "תושב" ישראל או אם לאו. אולם, אין בכך כדי לגרוע מבית הדין לעבודה את הסמכות להכריע בשאלת זכאותו של פלוני לגמלה מאת הנתבע, כשזכאות זו נובעת משאלת התושבות. במקרה כזה, קביעת התושבות היא קביעה בשאלה נגררת. אין היא מחייבת את משרד הפנים ואין בה משום קביעת סטטוס כלפי כולי עלמא, אלא יש בה משום הכרעה בשאלה נגררת, הכרעה שנדרשת לצרכי הקביעה אם פלוני זכאי לגמלה מאת הנתבע או אם לאו. סמכות בית הדין לעבודה בענין זה, נובעת מהוראת סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (אשר חל גם בבית הדין לעבודה, מכח הוראת סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. בסעיף 76 האמור, שכותרתו: "סמכות נגררת", נקבע כך: "הובא ענין כדין לפני בית משפט והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור הענין, רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו ענין אף אם הענין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או של בית דין אחר.". בהתאם לאותה "סמכות נגררת" מוסמך בית הדין לעבודה, למשל, להכריע בשאלה של "אבהות" במקרה שהכרעה זו נדרשת לשם קביעת זכאותו של ילד לקבל קצבת תלויים או קצבת שאירים. קביעתו של בית הדין לעבודה, תהיה מחייבת ביחסים שבין המבוטח לבין המוסד לביטוח לאומי, והיא לא תהיה בגדר קביעת סטטוס בענין "אבהות". כשהסעד המבוקש בפנינו הוא סעד שבסמכותנו (חיובו של הנתבע בתשלום הגמלה המיוחדת לפי ההסכם), וכאשר לשם הכרעה באותו סעד, יש צורך בקביעה בענין תושבותו של התובע, הרי שחובה עלינו להחליט בענין תושבותו של התובע, החלטה שתהיה מחייבת ביחסים שבין התובע לבין הנתבע. כך למשל, נקבע על ידי בית המשפט העליון בע"א 89/63 סלומינסקי נ' מזור בע"מ (פ"ד יז 1471): "כל עוד מוסמך בית המשפט להעניק לתובע את הסעד שבעתירתו, מוסמך - ועל כן חייב - הוא לברר את כל השאלות המתעוררות תוך כדי בירור תובענתו ולהכריע בהן, במידה והכרעה כאמור היא תנאי בלעדיו אין להענקת הסעד המבוקש.". הדברים צוטטו בהסכמה על ידי בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע נב/0-73, נב/0-80 ערמוש - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 435. לפיכך, כאמור, עלינו להחליט בשאלה אם נכון לראות את התובע כמי שהיה "תושב" (תושבות ארעית, לפי אשרה א/5) גם בתקופה שבה הפסיק משרד הפנים לראותו כתושב. 27. בענין עמדתו של משרד הפנים, נזכיר כי מדינת ישראל היתה זו שהתנגדה לצרופה כנתבעת נוספת בתובענה זו. על כן, אנו רואים את עצמנו חופשיים להחליט בענין זה, אף שמשרד הפנים אינו צד לתובענה. 28. לדעתנו, החלטת משרד הפנים על כך שהתובע היה תושב ארעי (עם אשרה מסוג א/5) בתקופה שמשנת 2006 (או 2008) ועד יום 31/10/10 ולאחר מכן לא היה בגדר תושב כזה עד יום 14/11/11 ולאחר מכן שב בחזרה להיות תושב כזה, כאשר בכל אותה עת לא היה כל שינוי בתושבותו האמיתית של התובע ושל אשתו וכאשר בכל אותה תקופה מרכז חיי התובע ואשתו היה בישראל - אינה סבירה ואינה יכולה להישאר על כנה. אם העובדה שילדיו של התובע יצאו מישראל אמורה להפסיק את זכאותו להיות "תושב ארעי", אין כל סיבה סבירה לכך שמיום 14/11/11 התובע הוכר מחדש כ"תושב ארעי". אם התובע היה תושב ארעי, כביכול מחדש, החל מיום 14/11/11, אין כל סיבה סבירה שבגינה היתה הפסקה באותה תושבות. כשם שבשנה הקודמת, התושבות שהוחלט עליה ביום 18/10/09 חלה גם רטרואקטיווית החל מהמועד שבו פג תוקף האשרה הקודמת (9/7/09), כך נכון לראות את תושבותו של התובע גם בעת קבלת ההחלטה ביום 14/11/11, על כך שהתובע עדיין בגדר "תושב". העובדה שמשרד הפנים התמהמה זמן רב במתן החלטתו (למרות התחינות שהופנו אליו), אינה יכולה, לכשעצמה, להצדיק את ה"הפסקה", כביכול, בתושבותם של התובע ושל אשתו. 29. משלא חל כל שינוי במצב התושבות בין יום 31/10/10 לבין יום 14/11/11, אין הגיון בקביעה שביום 1/11/10 התושבות, כביכול, נפסקה, וכי היא "חודשה" דווקא ביום 14/11/11. ה"חידוש" האמור - כלל אינו "חידוש" אלא הוא המשך התוקף של התושבות שהיתה לפני כן. 30. ראוי לציין שעמדתנו שהובעה בסעיף 29 לעיל, נלמדת גם ממכתבו של משרד הפנים עצמו, מיום 1/11/11. כזכור, במכתב זה, הודיע משרד הפנים (כבר ביום 1/11/11) כי "הוחלט" (בעבר) "להאריך" את האשרה של התובע ושל אשתו. מכאן ניתן ללמוד לפחות את שני העניינים הבאים: א. אין כל "קדושה" בתאריך 14/11/11. ההחלטה התקבלה עוד בטרם מכתבו של הנתבע מיום 1/11/11. המועד של 14/11/11 הוא כנראה המועד שבו הוזן הנתון האמור למחשב של משרד הפנים. ב. לא הוחלט "לחדש" את האשרה, אלא הוחלט "להאריך" את האשרה. כלומר, האשרה שהיתה תקפה קודם לכן (עד יום 31/10/10) - הוארכה. 31. עמדתו של הנתבע, מביאה לכך שהכשלים הבירוקרטיים של משרד הפנים (שאנשי האגודה לזכויות האזרח הלינו עליהם במכתבם מיום 14/8/11 שצוטט בחלקו לעיל), לא יגרמו רק לעיכוב בלתי סביר בקבלת ההחלטה, אלא יגרמו, כביכול, גם לשלילת הזכויות הנובעות מההחלטה, בתקופה שקדמה לקבלתה. אין אנו סבורים שנכון להביא לכך. התמהמהותו של משרד הפנים בקבלת החלטתו, ייתכן שהיתה מוצדקת וייתכן שלא, אך העובדה שקבלת ההחלטה ארכה זמן, אינה צריכה למנוע מהתובע את הזכויות שהיו מגיעות לו אילו ההחלטה היתה מתקבלת תוך פרק זמן קצר יותר (כפי שהיה בשנים הקודמות). 32. אשר על כן, דעתנו היא שאין לראות את ה"הפסקה" בתושבותו של התובע, כאילו היא היתה אכן בגדר "הפסקה" אלא נכון לתת משקל רב יותר לאמור במכתבו של משרד הפנים מיום 1/11/11 על כך שתוקף האשרה של התובע "הוארך". בכך - תוכל התוצאה להתיישב עם ההגיון, ולא יימצא כי עצם ההשתהות בקבלת ההחלטה על ידי משרד הפנים תפגע בזכויות מהותיות של התובע. לסיכום 33. בשל המוסבר לעיל, אנו קובעים כי - בכל הנוגע ליחסים שבין התובע לבין הנתבע - מעמדו של התובע, גם בתקופה שמיום 1/11/10 ועד יום 13/11/11, היה מעמד של "תושב ארעי" בעל אשרה מסוג א/5, כשם שהיה בתקופה שלפני כן וכשם שהיה בתקופה שלאחר מכן. לא היתה כל סיבה סבירה ל"הפסקה", כביכול, בתושבות, מאחר שלא השתנה דבר מה בתקופת ה"הפסקה" ביחס לתקופה שקדמה בתכוף לה וביחס לתקופה שבאה בתכוף לאחריה. 34. על כן, אנו מקבלים את התביעה ומחייבים את הנתבע לנהוג עם התובע כמי שהיה "תושב ארעי" בעל אשרה מסוג א/5, גם בתקופה שמיום 1/1/11 ועד יום 31/10/11. משכך, על הנתבע לשלם לתובע גמלה מיוחדת בהתאם להסכם, גם בעבור תקופה זו. 35. מאחר שהתובע היה מיוצג על ידי עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי, אין אנו מחייבים את הנתבע בהוצאות משפט. 36. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. אשרה (ויזה)משרד הפניםרשיון ישיבת ארעי / תושב ארעיתייר