1.בפנינו תביעה להכיר בפגיעתו של התובע כ"פגיעה בעבודה" על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק"). 2.התביעה נדחתה על ידי הנתבע בהחלטתו מיום 8.9.11, בטענה כי לא הוכחה התרחשות אירוע תאונתי ביום 16.6.11, תוך כדי ועקב עבודתו של התובע. 3.נגד החלטת הנתבע הגיש התובע התביעה שבפנינו. בכתב התביעה טוען התובע, כי ביום 16.6.11 נפגע במהלך עבודתו, כאשר הרים עם חברו לעבודה ציר ברזל, פעולה אותה נהג לעשות במהלך היום מספר פעמים. אליבא דתובע, במהלך ההרמה חש כאב חד באזור הגב והמפשעה השמאלית ולא היה מסוגל לזוז מפאת הכאב. 4. הנתבע בכתב הגנתו, חזר על האמור במכתב הדחייה וציין, כי הגרסה לאירוע כפי שתוארה בכתב התביעה, אינה מתיישבת עם גרסאות שנרשמו בטופס התביעה ובהצהרתו של התובע לפקיד התביעות. עוד ציין הנתבע, כי החומר הרפואי, אינו תומך בגרסתו של התובע, שכן ברשומות הרפואיות של התובע בתכוף לאירוע, אין כלל אזכור בדבר פגיעה בעבודה. זאת ועוד, הנתבע טען כי התובע סבל מהפגימות הנ"ל עוד טרם האירוע הנטען. 5. התובע הגיש תביעתו למוסד לביטוח לאומי בתאריך 26.7.11, בהתייחס לפגיעה הנטענת טען כדלקמן - "בזמן ייצור גלילים מקרטון ביצע העובד תנוע חדה והרגיש כאבים במפשעה צד שמאל. לדברי העובד עבד שנים רבות בתעשיית מתכת שם הרים משקלים גדולים". 6. להלן נפרט את הרישומים הרפואיים החל מיום 13.6.11. ביום 13.6.11 בביקור במרפאה אצל ד"ר שגל ג'ולייט בפרק סיבת הפנייה נכתב: "מזה כמה ימים כאבים בגב תחתון, קרינה לבטן קדמי ומפשעה משמאל." ביום 16.6.11 בביקור במרפאה אצל ד"ר קאושנסקי, בפרק סיבת הפנייה נכתב: "כאבים חזקים במיפסעה מצד שמאל". בפרק ממצאי הבדיקה נרשם: "מצב כללי טוב. יש לו נפיחות קלה פלוס, רגישות במיפשעה מצד שמאל". ביום 17.6.11 בביקור במרפאה אצל ד"ר שגל ג'ולייט בפרק סיבת הפנייה נכתב: "ביקור חוזר מתאריך: 13.06.11. מזה כמה ימים כאבים בגב תחתון, קרינה לבטן קדמי ומפשעה משמאל". ביום 18.6.11 התקבל התובע בחדר המיון של בית החולים "ברזילי" באשקלון, באנמזה נרשם: "מתלונן על כאבים במפשעה שמאל ללא סיפור של חבלה". בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 14.7.11 נרשם כי בזמן ייצור גלילות מקרטון בוצעה תנועה חדה. 7. עיננו הרואות, לראשונה יש אזכור ברישומים רפואיים לאירוע מיום 16.6.11 רק בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה אשר הוצאה ביום 14.7.11. כאשר לפני כן אין כל אזכור במסמכים הרפואיים שהוצאו בסמוך לאירוע הנטען, לתאונת העבודה. המסמכים הרפואיים של התובע מלמדים כי סבל עוד ביום 13.6.11 מכאבים בגב התחתון ובמפשעה מצד שמאל. חזקה כי המסמך הרפואי מיום 13.6.11 מלמד על בעיה קודמת בגב התחתון ובמפשעה, והחמרתה עוד בטרם האירוע. 8. זאת ועוד, במסגרת פנייתו של התובע למרפאה במועד קרות האירוע הנטען (16.6.11) , אין כל זכר לאירוע תאונתי. בביקור נוסף במרפאה מיום 17.6.11 משייכת הרופאה את תלונות התובע לביקור חוזר מתאריך 13.6.11 ולא למועד האירוע הנטען מיום 16.6.11. 9. עיון במכתב השחרור, חדר המיון בית החולים "ברזילי", מיום 18.6.11 , מלמד כי נרשם בו בהאי לישנא: "ללא סיפור של חבלה", ואף במסגרת פנייה זו לא סיפר התובע על אירוע בעבודה שהתרחש ביום 16.6.11. 10. התובע העיד בפנינו, ולא היה לו הסבר המניח את הדעת אודות האמור ברישומים הרפואיים; מצאנו להציג את תשובות התובע כהוויתן: " ש. אני מפנה אותך לנ/3 רישום רפואי מה-13/6/11, אתה הולך לרופא ואומר כאבים במפסעה וכאבי גב, מה יש לך להגיד על זה, זה היה לפני האירוע בעבודה? ת. זה לא נכון, הייתי בבי"ח ברזילי, בזמן הזה היתה שביתה ולא אישפוז אותי. ש. לשאלת בית הדין - אתה טוען כי ב-16/6/11 היתה התאונה, ב-13/6/11 יש רישום אצל הרופא בה אתה מתלונן על כאבים בגב תחתון והקרנה על המפשעה? ת. היה לי כאב בגב אבל אני יכולתי לעבוד. ומכאב הגב היתה השפעה על הרגל ולא יכולתי לעבוד קראתי לבן והוא לקח אותי לבית החולים. ש. לשאלת בית הדין - התלונות מ-16/6/11 ומ-13/6/11 הן תלונות זהות? ת. נכון. אני הייתי יכול להיות יותר מוקדם אצל הרופא ולקחת תרופות. אני לקחתי תרופות ועבדתי שם שנה, אבל הייתי במצב שיכולתי לעבוד. אחרי זה כשלא יכולתי כבר להתכופף וכאבי הגב עברו לרגל, וכבר לא יכולתי לעבוד ולעמוד בכלל. ש. אני מפנה אותך לביקור מ-16/6/11 אתה בא באותו יום של קרות האירוע, אתה לא מתאר שקרה משהו בעבודה. איך אתה מסביר את זה? ת. הרופא ראה אותי אני באתי לרופא עם בגדי עבודה. ש. זה שהגעת עם בגדי עבודה זה לא אומר שקרה אירוע בעבודה? ת. אני אפילו לא עבדתי עד סיום העבודה, ב-16:30 מסיימים ואני עזבתי ב-16:00. ש. אני מפנה אותך לביקור מה-16/6/11 והרופא רושם שזה המשך מהביקור של ה-13/6/11 איך אתה מסביר את זה? ת. היו לי כאבים בגב אך לא היה כל כך התקף. ש. לשאלת בית הדין - למה כאשר הרופא רואה את הביקור מה-17/6/11 כהמשך לאירועים שהיו קודם ת. אני אסביר. כשאני נסעתי לבית החולים היתה שביתה ולא אישפזו אותי ושאת הטיפול ימשיך רופא המשפחה". (ראה: פרוטוקול עמ' 2 שורות 12 עד עמ' 3 שורה 11). 11. כבר נפסק, כי יש מקום לתת משקל מיוחד לאנמנזה, המשקפת את דברי החולה בעת שאושפז בבית חולים, וזאת מתוך הנחה, כי: "חולה המאושפז בבית החולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון ... ההזדקקות לרישומי בית החולים באה מתוך הידיעה, פרי הנסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדויקים". בעב"ל 295/06 קאסם מוחמד כעבייה - המוסד לביטוח לאומי, בפסק דינה של כב' השופטת וירט-ליבנה, צוין לעניין משקל האנמנזה כי קיימת התייחסות להעדר דיווח על חבלה בחדר המיון וברישומי רופא המשפחה בסמוך לאירוע, להבדיל מרישומים מאוחרים ומתעודות שניתנו לאחר מכן. בית הדין הארצי חזר ושנה אודות ההלכה בדבר המשקל שיש לייחס לאמור במסמכים הרפואיים מהמועד הסמוך לפגיעה: "על פי ההלכה הפסוקה, בבוא בית הדין לקבוע עובדתית אם התרחשה תאונה במהלך העבודה או אם לאו, עליו לייחס משקל רב להתבטאויותיו של התובע בסמוך לאחר האירוע הנטען, מועד שניתן להניח, כי האיש מסיח לפי תומו. בית הדין יעדיפה, בדרך כלל, על פני התבטאויות מאוחרות יותר של תובע בעת הגשת התביעה לבית הדין". (עב"ל 248/98 מקסים פרץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג' (29), 24). 12. בענייננו, קיימת לא רק אנמנזה שותקת אצל רופאים שטיפלו בתובע החל מיום 16.6.11, אלא כאמור יש תיאורים של התובע על כאבים באותם המקומות (גב ומפשעה), עוד לפני האירוע הנטען, כעולה מהמסמך הרפואי מיום 13.6.11. כאמור, התובע לא פירט במועד האירוע הנטען (16.6.11) דבר וחצי דבר אודות תאונה שארעה לו בעבודה. כמו כן, מספר ימים לאחר מכן, בהגיעו לחדר המיון בבית החולים "ברזילי" שלל אירוע תאונתי ("ללא סיפור של חבלה"). 13. בהצהרתו בפני מחלקת דמי פגיעה (נ/5), טען התובע שלא היה אירוע ספציפי ביום 16.6.11 וציין כי הוא סובל מכאבי גב שמקרינים לרגל ולמפשעה. לאחר ששמענו את עדותה של פקידת התביעות - הגב' אתי חדד, לא מצאנו כל דופי בדרך בה גבתה את ההצהרה הנ"ל מהתובע (ראה: עדותה של הגב' חדד עמ' 7-8 לפרוטוקול מיום 10.6.13). 14. מעבר לכך שהרישומים הרפואיים אינם תומכים בגרסת התובע, גם העדויות ששמענו לא מחזקות את עדותו. אף אחד מהעדים שהעידו מטעם התובע לא ידעו כי שלושה ימים קודם האירוע הנטען הוא סבל מכאבים חזקים בגב ובמפשעה ואף פנה למרפאה בגין כך (ראה: עדות מר מיכאלוב, עמ' 5 שורה 4 וכן עדות מר איפרימוב עמ' 6, שורה 4). נמצאו גם סתירות בגרסת מר מיכאלוב כאשר מחד טען בתצהירו כי האירוע הנטען ארע בשל הרמת ציר ברזל (סעיף 4 לתצהיר מיכאלוב), ומאידך במסגרת עדותו בפנינו סיפר כי האירוע התרחש בזמן הרמת גלילים חדשים (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 9-10). 15. סיכומו של דבר, עיון ברישומים הרפואיים לא מסייע בידי התובע, שכן התלונות שהובאו בפני הרופאים, לא מאזכרות כלל את התרחשות האירוע הנטען בעבודה. בנסיבות המתוארות, בהן לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי בעבודה, כאשר קיימים מסמכים רפואיים המלמדים כי התובע סבל מהפגיעה לה הוא טוען עוד קודם למועד האירוע הנטען, בהעדר התייחסות לרקע התאונה על ידי התובע בפני הרופאים אשר טיפלו בו במרפאת קופת החולים ובבית החולים "ברזילי" ולאור הצהרת התובע כמפורט בנ/5 , אין בידינו לקבל את התביעה. 16. אשר על כן, התביעה נדחית. 17. משמדובר בתביעה על פי חוק סוציאלי, אין צו להוצאות. הרמת משקלברזלתאונת עבודה