האם תוספת השעות הנוספות היתה "פיקטיבית" ? 24. לטענת התובע, התשלום ששולם לו מידי חודש בחודשו החל ממשכורת חודש דצמבר 2009 ובסך של 1,400 ₪ (נטו), שהופיע בתלוש השכר בחודשיים הראשונים כ"פרמיה" ולאחר מכן כ"שעות נוספות" הינו רכיב "פיקטיבי" המהווה חלק משכר היסוד לכל דבר ועניין. לטענתו, רכיב השעות הנוספות שולם לו כתוספת שכר, לאחר פנייתו למר מאיר סעדון ז"ל בבקשה להעלאת שכר. לטענת הנתבעת, בסמוך לתחילת שנת 2010, התובע פנה למר מאיר סעדון ז"ל וביקש תוספת שכר עקב עבודה בשעות נוספות. מבדיקת טענות התובע, התברר למר דוד סעדון שהתובע אכן זכאי לגמול שעות נוספות לנוכח עבודתו בהיקף של 48 שעות שבועיות. הבדיקה העלתה שהתובע זכאי ל - 20 שעות נוספות חודשיות בשיעור של 125% ו - 4 שעות נוספות לפי שיעור של 150%. גמול השעות הנוספות לו היה זכאי התובע עמד על סך של כ - 800 ₪. לפיכך, מר דוד סעדון סיכם עם התובע שתשולם לו תוספת שעות נוספות גלובליות בשיעור מוגדל מזכאותו בפועל וזאת לצורך כיסוי חובות הנתבעת כלפיו בגין עבודתו בשעות נוספות בתקופה שקדמה למתן התוספת. 25. התקשינו לתת אמון בגרסת התובע וזאת לנוכח הגרסאות השונות שהתובע הציג בפנינו בנוגע למהותו של רכיב השכר המכונה בתלוש "שעות נוספות". בגרסה הראשונה, טען התובע כי התשלום מהווה תוספת שכר שהוענקה לו על ידי מר מאיר סעדון כשנתיים שלוש לפני פטירתו (ס' 5 לתצהירו) ואילו בחקירתו הנגדית טען התובע כי במהלך כל תקופת העבודה קיבל את התשלום במזומן "בשחור" וכשמר מאיר סעדון ז"ל היה חולה, הוא ביקש לדאוג לפנסיה של התובע ולכן הכניס את התשלום "בשחור" לתלוש המשכורת (עמ' 13 ש' 6-26 לפרוטוקול). 26. טענת התובע אינה הגיונית וזאת מאחר שבפועל לא בוצעו הפרשות לפנסיה מהתשלום. יתרה מזאת, ככל שהצדדים ביקשו לדאוג לפנסיה של התובע, אין כל הגיון בפיצול התשלום מרכיב המשכורת ולבטח שאין כל הגיון בסיווג התשלום כגמול שעות נוספות, רכיב שכר שאינו מהווה חלק מהשכר הקובע לפנסיה. 27. אין מחלוקת שהחל מחודש דצמבר 2009, התובע קיבל סך של 1,400 ₪, כאשר בחודשיים הראשוניים, התשלום הופיע בתלוש השכר כ"פרמיה" והחל מחודש פברואר 2010 הוא מופיע בתלוש כ"שעות נוספות". על פי הפסיקה, לא ניתן ללמוד מהכינוי שניתן לאותו רכיב והעובדה שהסכום הכלול בשכר מכונה כ"תוספת" בשם כזה או אחר, אינו קובע את מהותו של אותו סכום(ע"ע (ארצי) 300370/97 אברהם זבדי נ' איי.די.אי טכנולוגיות בע"מ, פד"ע לז 201). עוד נפסק כי נטל השכנוע כי תשלום מסוים המכונה "תוספת" מהווה חלק אינטגרלי משכר העבודה מוטל על העובד (דב"ע מא/3-78 אמנון ברזילי נ' אלבני ישראל פריט בע"מ, פד"ע יג 21; דב"ע מט/3-141 סלים בלבול נ' מפעלי מאיר בע"מ, פד"ע כא 439). 28. בהתאם לפסיקה, רכיב של תשלום גלובלי עבור ביצוע עבודה בשעות נוספות, אינו נחשב ל"פיקטיבי", כאשר הוא משולם, באופן אמיתי, בגין עבודה בשעות נוספות. המעביד רשאי להתחייב מראש לתשלום גמול שעות נוספות בעד מספר שעות נקוב, אם המוסכם לא יכלול גמול בעד שעות עבודה מעבר למותר לפי החוק, וזאת אף אם ידוע ומוסכם שלא תמיד ולא בכל חודש יעבוד העובד את מלוא מכסת השעות הנוספות שבעדן שולם(ראו למשל: דב"ע מד/ 3-34 דוד אלון נ' בנק ישראל, פד"ע טז 76; דב"ע נא/ 7-4 מדינת ישראל נ' יעקב זכאי ואח', פד"ע כד 193; ע"ע 76/99 מרדכי אופיר נ' מועצה מקומית נווה מונסון (ניתן ביום 6.6.2002)). 29. תשלום גלובלי עבור שעות נוספות חוסך לצדדים את הדיווח ואת ההתחשבנות מידי חודש בחודשו, כך שהעובד זכאי לתשלום הגלובלי, בין אם ביצע באותו חודש פחות מהשעות הנוספות שבגינן משתלם התשלום הגלובלי ובין אם ביצע באותו חודש מעבר לשעות הנוספות שבגינן משתלם התשלום. עם זאת, לאורך זמן, התשלום הגלובלי צריך לשקף בקירוב את השעות הנוספות המבוצעות על ידי העובד בפועל. 30. אין חולק שהתובע עבד 6 ימים בשבוע. מסגרת שעות עבודתו של התובע הייתה כדלקמן: בימים א'- ה' משעה 08:00 ועד לשעה 16:30. וביום ו' משעה 08:00 ועד השעה 13:30/14:00. (ס' 4 לתצהיר התובע, חקירתו הנגדית של התובע בעמ' 14 ש' 19-27 לפרוטוקול, ס' 9 לתצהירו של מר סעדון וחקירתו הנגדית של מר סעדון בעמ' 27 ש' 29-31 לפרוטוקול). נוסיף ונציין כי מסגרת שעות העבודה המתוארת לעיל עולה בקנה אחד עם שעת תחילת העבודה ושעת סיום העבודה בכרטיסי הנוכחות לשנת 2011 (ת/1). הצדדים חלוקים בשאלה האם התובע קיבל הפסקה במהלך יום העבודה. 31. לטענת התובע, בכל יום בסביבות השעה 12:00 הוא יצא ביחד עם שאר העובדים להפסקה בת 1/2 שעה- 3/4 שעה. לטענת הנתבעת, עקב לחץ העבודה, התובע נאלץ לקצר את משך זמן ההפסקה ובדרך כלל הוא לא יצא ממתחם המוסך. בחקירתו הנגדית העיד מר סעדון כי במהלך יום העבודה במוסך, אין הפסקה מובנית וכי בדרך כלל העבודה מתבצעת באופן שוטף, ללא הפסקה, כאשר העובדים אוכלים תוך כדי עבודה, או יוצאים להפסקה קצרה "כדי לשים משהו בפה ולהמשיך לעבוד ולא להסתובב ולחזור" (עמ' 28 ש' 1-16 לפרוטוקול). 32. אנו סבורים שעדותו של מר סעדון לעניין ההפסקות מתיישבת מקל וחומר עם עדותו של התובע לגבי אופן העבודה ביום ששי. לגרסת התובע, למרות שאין הרבה עבודה ביום ששי ולפיכך, העבודה הסתיימה כבר בשעה שתים עשרה בצהרים, מר סעדון דרש מהעובדים להישאר במוסך עד השעה אחת וחצי או שתיים בצהריים, כדי למנוע מצב שלקוח יכנס למוסך ולא יוכל לקבל שירות (עמ' 14 ש' 21-25 לפרוטוקול). כך גם, בכרטיסי הנוכחות אין התייחסות להפסקות ולא מצאנו החתמה של הכרטיס בגין יציאה להפסקה. 33. זאת ועוד, גם אם ניתנה לתובע הפסקה רצופה בת 1/2 שעה לפחות כטענת התובע, סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951, מאפשר לנכות את זמן ההפסקה מזמן העבודה, אך אין על כך חובה. מעביד יכול לקבוע במסגרת הסכם העבודה האישי זכויות העולות על אלה שבחוק. בהתאם להסכם העבודה שהונהג בפועל בין הצדדים במשך כל תקופת העבודה, שולם לתובע בגין כל זמן העבודה, מבלי לנכות זמן ההפסקה. לפיכך, יש לראות בכל השעות שבהן התובע נמצא בעבודה, כשעות עבודה לכל דבר ועניין. 34. בהתאם למתכונת העבודה של התובע, התובע זכאי ל - 1/2 שעה נוספת בימים א' - ה' לפי שיעור של 125% ול - 3 שעות נוספות ביום ו', כאשר עבור השעתיים הנוספות הראשונות התובע זכאי ל - 125% ועבור השעה השלישית, התובע זכאי לגמול בשיעור של 150%. נציין כי לא מצאנו ממש בטענת התובע בסיכומיו, לפיה שבוע העבודה בענף המוסכים עומד על 45 שעות שבועיות. אמנם בצו ההרחבה בענף המוסכים (שפורסם בי"פ 4364 התשנ"ו 24.12.1995) נקבע כי שבוע העבודה הינו בן 45 שעות ואולם צו ההרחבה הכללי על הסכם המסגרת מיום 9.1.1995 (שפורסם בי"פ 4865 התש"ס 21.6.2000) החיל את קיצור שבוע העבודה ל - 43 שעות על כלל המשק וזאת החל מיום 1.7.2000. הסייגים הקבועים בצו (עובדים שלגביהם נקבעו הוראות מיטיבות בהסכמים קיבוציים או עובדים עם מגבלות המועסקים במפעלים מוגנים) אינם מתקיימים במקרה שלפנינו. לפיכך, יש לראות משרה מלאה של התובע כמשרה בת 43 שעות שבועיות, החל מתחילת עבודתו בנתבעת. 35. מכאן, שהתובע זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות עבור 20 שעות נוספות בשיעור של 125% ו-4 שעות נוספות בשיעור של 150% ובסך של כ - 750 ₪ (נטו) לחודש. בפועל, התובע קיבל גמול שעות נוספות בסך של 1,400 ₪ (נטו). לטענת הנתבעת, ההפרש בין גמול השעות הנוספות לו זכאי התובע לבין הגמול ששולם לו בפועל, נובע מהסכמה לפיה ישולם גמול מוגדל כפיצוי על חובות העבר, דהיינו בגין שעות נוספות שביצע התובע בתקופת עבודתו שקדמה לתחילת התשלום. 36. איננו מקבלים את טענת הנתבעת. טענה זו לא עלתה כלל במסגרת כתב ההגנה במסגרתו נטען כי התוספת בסך של 1,400 ₪ שולמה בגין השעות הנוספות להן נדרש התובע במהלך תקופת עבודתו (ס' 12 לכתב ההגנה). כך גם, גרסת הנתבעת לפיה, הוחלט לשלם לתובע גמול שעות הנוספות בסכום הכפול מזה המגיע לו בפועל, בשל חובות העבר אינה מתיישבת עם שורת ההגיון. מר סעדון העיד כי הוא לא חשש מתביעה בגין השנים הקודמות וכי אף התובע לא דרש תשלום בגין העבר (עמ' 32 ש' 11-23 לפרוטוקול). יתר על כן, התשלום ששולם לתובע בגין חובות העבר לא הוגבל בזמן עד לפרעון החוב והתובע לא חתם על מסמך העדר תביעות בגין תשלום גמול שעות נוספות עבור השנים הקודמות. 37. זאת ועוד, מר סעדון העיד בחקירתו הנגדית כי כל העובדים בנתבעת, עובדים במתכונת עבודה זהה לזו של התובע ואולם לעובדים האחרים לא שולמו שעות נוספות, אלא שחלקם קיבלו העלאה בשכר בהתאם לסיכום בינם לבין מר סעדון (עמ' 32 ש' 24-30 לפרוטוקול). 38. לאור כל האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה שהתשלום ששולם לתובע כשעות נוספות ובסך של 1,400 ₪ נטו (1892 ₪ במונחי ברוטו) הינו תשלום משולב. חלק מהתשלום בסך של 750 ₪ נטו (1,014 ₪ במונחי ברוטו) מהווה תוספת שעות נוספות גלובליות והיתרה בסך של 650 ₪ נטו (878 ₪ במונחי ברוטו) מהווה חלק משכרו של התובע לכל דבר ועניין. שעות נוספותשאלות משפטיות