מאחר שביוני 2010 יצא מהארץ פעם שנייה בשנת 2010 הוא אינו זכאי לגמלת הבטחת הכנסה עבור חודש יוני 2010. השופטת לאה גליקסמן: ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין ונציגי הציבור מר אריה גור ומר ישראל סולומון; בל 25323-03-11), אשר דחה את תביעתו של המערער לתשלום גמלת הבטחת הכנסה עבור חודש יוני 2010. בהתאם למוסכם על הצדדים, הטענות שנרשמו בפרוטוקול במסגרת דיון קדם ערעור הן כסיכומים בכתב, ופסק הדין ניתן על יסוד הטענות שנרשמו בפרוטוקול וכלל החומר שבתיק. הרקע לערעור וההליך בבית הדין האזורי: המערער קיבל קצבת הבטחת הכנסה עד חודש מאי 2010. המוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) קבע בהחלטתו כי המערער אינו זכאי לקצבת הבטחת הכנסה עבור חודש יוני 2010, וזאת עקב שהותו בחו"ל. המוסד הגיש דו"חות מופעי ביקורת גבולות, מהם עולה כי המערער שהה בחו"ל, בטאבה, במהלך שישה ימים, מיום 7.6.10 עד יום 12.6.10, כמפורט להלן: יציאה ראשונה - ביום 7.6.10 בשעה 13:35, וחזרה באותו יום בשעה 22:43; יציאה שנייה - ביום 8.6.10 בשעה 00:03, וחזרה באותו יום בשעה 23:42; יציאה שלישית - ביום 9.6.10 בשעה 00:02, וחזרה באותו יום בשעה 23:44; יציאה רביעית - ביום 10.6.10 בשעה לא ידועה, וחזרה באותו יום בשעה 23:25; יציאה חמישית - ביום 11.6.10 בשעה לא ידועה, וחזרה באותו יום בשעה 23:37; יציאה שישית - ביום 12.6.10 בשעה 00:01 וחזרה באותו יום בשעה 15:55. המערער טען במהלך הדיון בבית הדין האזורי כי בחודש יוני 2010 הוא ירד לגבול טאבה, הקים אוהל ונמצא שם. לפני יציאתו לטאבה הודיע על כך למוסד, ונאמר לו שנסיעה לטאבה לא נחשבת נסיעה לחו"ל; לפני יציאתו לטאבה המערער קרא את פסק הדין בעניין פולד [עב"ל 470/06 ז'נט פולד - המוסד לביטוח לאומי (23.7.07); להלן - עניין פולד], הסתמך עליו והתנהל לפיו, ולכן הוא זכאי לגמלת הבטחת הכנסה. אילו היה יודע שישללו לו את הגמלה לחודש יוני 2010 לא היה יוצא לטאבה; המערער טען גם כי עת יצא לטאבה בעבר הוא הודיע למוסד מראש כי הוא יוצא לטאבה, וגמלת הבטחת ההכנסה לא נשללה ממנו. כך למשל ביום 6.11.08 יצא לטאבה וביום 21.12.08 הוזמן למוסד להגיש הצהרה שיצא לטאבה, והמוסד לא שלל לו את הקצבה לאותה השנה; בהודעת המערער מיום 25.1.2012, טען כי הוא לא ישן בטאבה, אלא היה בשעות הלילה במועדונים ובקזינו. המוסד טען בבית הדין האזורי כי בחודש יוני 2010 יצא המערער מהארץ מספר נסיעות ברצף, יום אחר יום, ולכן הן נחשבות כיציאה אחת. מכיוון שהיציאה מהארץ ביום 7.6.2010 היא הנסיעה השנייה בשנת 2010, המערער אינו זכאי לקצבת הבטחת הכנסה עבור חודש יוני 2010, בהתאם לסעיף 14א(ב)(1) לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"ב - 1982; במקרה הנדון לא חלה ההלכה שנקבעה בעניין פולד, וזאת לאור הצטברות הימים בהם יצא המערער לחו"ל ולאור העובדה שיצא בלילה וישן שנת לילה בחו"ל; המערער לא נהג לפי הלכת פולד, מאחר שהוא יצא מהארץ מספר פעמים באותו חודש בלילה וחזר למחרת; המוסד הפנה לפסק דין בל (ב"ש) 3210/09 גבלי סיגלית - המוסד לביטוח לאומי, וטען כי גם במקרה זה דחה בית הדין את טענת התובעת לזכאותה לקצבת הבטחת הכנסה, ודחה את טענתה כי הסתמכה על פסק הדין בעניין פולד והתנהלה לפיו. בית הדין האזורי דחה את התביעה בקובעו כי המערער שהה בחו"ל שתי תקופות. בתקופה הראשונה שהה המערער בחו"ל מיום 7.6.2010 עד יום 9.6.2010, ובמהלכה ביקר בישראל במשך כ- 40 דקות בלבד; בתקופה השנייה שהה המערער בחו"ל מיום 10.6.2010 עד יום 12.6.2010, כאשר במהלכה ביקר בישראל מספר שעות בלבד; המערער שהה יממות שלמות בחו"ל, ושהייתו בישראל בכל אחת מהיממות הייתה לפרק זמן קצר ביותר. כלומר, המערער הגיע לישראל סמוך לשעת חצות ומיד לאחר חצות שב בחזרה לטאבה; חוק הבטחת הכנסה לא נועד להעניק אמצעי מחיה מינימליים לשוהים מחוץ לגבולה של מדינת ישראל, כפי שנפסק בעניין פולד; המערער ניסה לעקוף את החוק, על ידי כך שהיה חוזר לשטח ישראל סמוך לחצות לכמה דקות, ומיד חוזר לחו"ל על מנת שלא יראו זאת כ"יציאה" מישראל. אולם, בפועל שהה המערער במשך שבוע בחו"ל, ככל הנראה, למעט יום אחד; המחוקק לא התכוון לאפשר לעקוף את החוק באופן שאדם אשר שהה במרבית שעות היום מחוץ לישראל, יחזור לארץ רק דקות סמוך לפני חצות, וייצא את הארץ מספר דקות לאחר חצות, ייחשב כמי ששהה בישראל. לכן, יש לראות את המערער כמי ששהה בחו"ל במשך התקופה בה שהה בטאבה; לעניין טענת המערער כי לא "לן" בחו"ל - כפי שנקבע בעניין פולד, אין זה הגיוני, שאדם ששהה בחו"ל מספר ימים, ומתוכם רק שעות ספורות היה בארץ, לא "לן" או ישן שנת לילה כל אותו פרק זמן. מהדו"חות שצירף המוסד עולה כי בחודש יוני 2010 המערער שהה שתי יממות שלמות בטאבה. כך שסביר כי במהלך אותן יממות הוא גם "ישן שנת לילה" בטאבה; לאור האמור לעיל, ומאחר שלפני שהמערער יצא את ישראל ביום 9.6.2010 הוא יצא את ישראל פעם נוספת ביום 7.6.2010, בהתאם לסעיף 14א(ב)(1) לחוק הבטחת הכנסה המערער אינו זכאי לגימלה; גם אם בעבר שילם המוסד למערער גמלת הבטחת הכנסה עת יצא לחו"ל בנסיבות דומות, אין בכך כדי להקים למוסד חובה להמשיך לשלם לו את גמלת הבטחת הכנסה; באשר לטענות המערער כי הוטעה על ידי המוסד, שהפנה אותו לפסק הדין בעניין פולד, עליו הסתמך, הרי שהמערער לא הוכיח טענה זו. המערער לא זכר את שם הפקיד שהפנה אותו לפסק הדין, ולא הביא כל אסמכתא לכך, ובכל מקרה מסירת מידע מוטעה אינה מקנה זכות. טענות הצדדים בערעור: המערער טען כי שגה בית הדין האזורי בקובעו כי המערער ניסה לעקוף את החוק ופעל בניגוד לתכליתו. להיפך, המערער פעל בהתאם לחוק ולפסיקה, ופגיעה בקצבתו עומדת בניגוד לחוק ולתכליתו; בחודש אפריל 2009 וברוח פסק הדין בעניין פולד פרסם המוסד הוראות עדכון לחוזר שנושאו "יציאה לחו"ל". לפי הוראות חוזר העדכון, יציאה וכניסה באותו יום מגבולות הארץ דרך מעברים יבשתיים אינה נחשבת ליציאה לחו"ל ולכן אינה שוללת זכאות לקצבת הבטחת הכנסה; טרם יציאתו לטאבה המערער בירר עם המוסד האם יציאתו תשלול זכאותו לקצבת הבטחת הכנסה. המוסד הודיע למערער כי הוא רשאי לצאת לטאבה וקצבתו לא תישלל ממנו כל עוד הוא יוצא ונכנס לארץ באותו היום. המוסד לא הגביל את מספר הימים שהמערער זכאי לצאת את הארץ ולשוב באותו היום, ולא הגביל את מספר השעות שהמערער רשאי לשהות בטאבה בכל יום. המערער מילא אחר הנחיות המוסד וחזר בכל יום מיום 7.6.2010 עד יום 12.6.2010; לפי החוק והפסיקה המערער רשאי לצאת מהארץ ולחזור באותו היום מבלי שתפגע זכותו לקצבת הבטחת הכנסה; יש להחיל את ההלכה בעניין פולד, בו דובר על נסיבות דומות למקרה הנדון; בית הדין האזורי צמצם את הלכת פולד בצורה הפוגעת באנשים הזכאים לקצבה; כשלוש פעמים בעבר המערער כבר יצא לטאבה בנסיבות זהות לנסיבות המקרה הנדון, והמוסד לא שלל את זכאותו לקצבת הבטחת הכנסה; המערער הסתמך על הפסיקה, הנחיות המוסד ועל ניסיון העבר שלו. המוסד טען כי המערער יצא בבוקר מישראל, שהה בטאבה עד שעות הלילה המאוחרות, חזר לישראל למשך כעשרים דקות, חזר לטאבה פעם נוספת וחוזר חלילה. יש להניח שהמערער לא היה ער ברצף שישה ימים אלא הוא לן בטאבה. לכן, גם לפי פסק דין פולד המערער יצא את ישראל; בית הדין האזורי בחן את תכלית החקיקה וקבע שהמקרה של המערער אינו עומד בתכלית זו; המערער יצא את ישראל, להמר בטאבה לתקופה של שישה ימים ולפי סעיף 14א לחוק הבטחת הכנסה זכאותו להבטחת הכנסה נשללה כדין. מדובר בניצול ציני של הפסיקה, ועל בית הדין לחזור לתכלית של הפסיקה; לא נבדקו מקרים קודמים בעניינו של המערער, אך גם אם בעבר אירעו למערער מקרים זהים וגמלתו לא נשללה, הרי שאי שלילת הגמלה נבעה מטעות. דיון והכרעה: לאחר בחינת כל החומר שבתיק וטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, כמפורט להלן. סעיף 14א(ב) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 קובע: לא תשולם לזכאי שיצא את ישראל גמלה בעד החודש הקלנדרי שבו יצא (להלן — חודש היציאה) ובעד החודש הקלנדרי שבו חזר לישראל (להלן — חודש השיבה), אם הוא אחד מאלה: (1) לפני שיצא את ישראל כאמור, הוא יצא את ישראל פעם נוספת באותה שנה קלנדרית; (2) הוא לא היה זכאי לגמלה בעד החודש הקלנדרי שקדם לחודש היציאה". בעניין פולד נפסק כי - על פי הוראת סעיף 14א לחוק "לא תשולם גמלה ליוצא את ישראל". על פי אותה הוראה, לא משנה היעד שמחוץ לישראל, יוקר המחייה שם, וגם אופן המעבר לאותו יעד שמחוץ לישראל אינו משנה. אשר על כן, גם יציאה למדינות שכנות כמו קפריסין, ירדן ומצרים כולל טאבה - היא בגדר יציאה את הארץ. ... משכך הם הדברים גם יציאתה לטאבה ראויה להיחשב ליציאה את ישראל מבחינת החוק. ...... שאלה אחרת היא - מבוטח היוצא את הארץ ושב אליה בו ביום, האם הוא ראוי להיחשב כמי "שיצא את ישראל" לעניין הוראת סעיף 14א לחוק. באשר לכך נראה לנו בהתחשב בכל האמור, כי רק היוצא את ישראל ולן מחוצה לה, ולו לילה אחד - ראוי להיחשב כמי שיצא את הארץ. בלינה בחו"ל יש משום מעשה של ניתוק הזיקה לארץ, באופן המצדיק החלת סעיף 14א(ב)(2) על היוצא לחו"ל פעמיים באותה שנה קלנדרית. מן הכלל אל הפרט: כפי העולה מדו"חות מופעי הגבולות, למעשה המערער שהה בטאבה ברציפות מיום 7.6.2012 עד יום 12.6.2012. אמנם, המערער דאג לשוב לארץ לפרקי זמן קצרים, כאשר שב לארץ זמן קצר לפני חצות ויצא שוב לטאבה זמן קצר לאחר חצות. כעולה אף מדברי המערער, לאמיתו של דבר המערער לא שב לארץ, לא שהה בה ולא לן בה, אלא פעל כאמור כדי שיוכל לטעון כי שב לארץ בכל יום. אמנם, בהודעה מיום 25.1.2012 לבית הדין האזורי טען המערער, בין היתר, כי הוא לא לן בטאבה אלא בשעות הלילה הוא היה במועדונים ובקזינו. אולם, מהגיונם של דברים מתחייב כי המערער לן במהלך התקופה, ומאחר ששהה בישראל פרק זמן קצר ביותר נראה כי הוא לן בטאבה, בין בשעות הלילה ובין בשעות היום, ולא הוכח אחרת. בחינת כל יום בנפרד והכרה בו כאילו המערער לא יצא את ישראל מאחר שמדי יום המערער נכנס אל גבולות הארץ בסמוך לחצות ושהה בה פרק זמן קצר אינה משקפת את המציאות. אין מדובר במקרה חד פעמי או ביום אחד שניתן להבדילו מיתר הימים, אלא מדובר ברצף של ימים שבכל אחד מהם עיקר שהותו של המערער היה מחוץ לישראל, והמערער אף לן בהם מחוץ לישראל. לאור כל האמור, יש לראות את המערער כמי שיצא את ישראל וחל עליו סעיף 14א(ב)(1) לחוק, ולא חלה במקרה הנדון הלכת פולד. כאמור, סעיף 14א(ב)(1) לחוק הבטחת הכנסה קובע כי לא תשולם גמלה למבוטח בעד החודש הקלנדרי שבו יצא ונכנס לישראל, אם באותה שנה קלנדרית הוא כבר יצא קודם לכן את הארץ פעם נוספת. ממכתב המוסד למערער בו נדחתה התביעה לתשלום גימלת הבטחת הכנסה לחודש יוני 2010, מכתב ההגנה ומדברי בא כוח המוסד במעמד הדיון בבית הדין האזורי, עולה כי המוסד טען כי יש לראות את רצף יציאותיו של המערער לטאבה החל מיום 7.6.2010 כיציאה אחת לחוץ לארץ, ויציאה זו היא יציאה שנייה מחוץ לארץ בשנת 2010, ולכן יש לראות בה יציאה נוספת לאותה שנה קלנדרית ששוללת את גמלת הבטחת הכנסה עבור חודש יוני 2010. עם זאת, המוסד לא ציין תאריך מדויק שהמערער יצא את הארץ באותה שנה. בית הדין האזורי לא התייחס לעניין זה, לנוכח קביעתו כי היציאה לטאבה בחודש יוני 2010 מהווה שתי יציאות לחו"ל. מסקנה זו של בית הדין האזורי אינה מקובלת עלינו, ולדעתנו יש לראות את תקופת השהות בטאבה כיציאה אחת לחו"ל. אולם, מעיון בצילום הדרכון של המערער עולה כי המערער יצא את ישראל לחו"ל בשנת 2010 לפני חודש יוני 2010, שכן המערער שהה בחו"ל מיום 9.2.2010 עד יום 17.3.2010. לכן, יש לראות את היציאה לטאבה בחודש יוני 2010 כיציאה אחת נוספת באותה שנה קלנדרית, ומשום כך המערער אינו זכאי לגמלה בעד חודש יוני 2010, בהתאם לסעיף 14א(ב)(1) לחוק הבטחת הכנסה. באשר לטענה כי טרם יציאתו לטאבה המערער בירר עם המוסד האם יציאתו תשלול זכאותו לקצבת הבטחת הכנסה, והמערער הסתמך על תשובת המוסד כי לפי פסק דין פולד הוא רשאי לצאת וקצבתו לא תישלל ממנו כל עוד הוא יוצא ונכנס למדינה באותו היום: בית הדין האזורי קבע כי טענה זו לא הוכחה, ואין מקום להתערב בקביעתו העובדתית. באשר לטענה כי המערער הסתמך על כך שבפעמים קודמות בהם יצא לטאבה בנסיבות זהות ולא נשללה ממנו הגימלה: גם אם כטענת המערער, שלא הוכחה, מדובר בנסיבות זהות לחלוטין, פעולת המוסד בעבר אינה מקנה למערער זכויות מעבר למגיע לו על פי החוק. בטרם סיום נציין כי המערער צמצם את ערעורו לטענה כי אין לראותו כמי ששהה בחו"ל בהתאם לסעיף 14א לחוק הבטחת הכנסה, וזאת בהסתמך על ההלכה שנפסקה בעניין פולד, ולא העלה כל טענה בעניין עצם שלילת הזכאות להבטחת הכנסה ממי שיצא לחו"ל פעמיים באותה שנה קלנדרית. סוף דבר: הערעור נדחה, מאחר שביוני 2010 המערער יצא את הארץ פעם שנייה בשנת 2010 הוא אינו זכאי לגמלת הבטחת הכנסה עבור חודש יוני 2010. אין צו להוצאות. הבטחת הכנסה