בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף בשל היעדר כימות כתב התביעה מציין בכותרת לו כי מהות התביעה הינה "תביעה להכרה ביחסי עובד-מעביד ומתן פסק דין הצהרתי על קיום יחסי עבודה משנת 1983". בכתב התביעה טוען התובע (להלן - העובד) , כי הועסק כאימאם במסגד בישוב זלפה החל משנת 1983, אלא שעל-פי רישומי הנתבעת מצוין כי הוא מועסק רק החל מיום 1.8.1988. לפיכך עותר העובד כי בית הדין יצהיר כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד החל משנת 1983 וזאת לצורך חישוב ותק עבודתו של העובד. 2. בכתב הגנתה העלתה הנתבעת טענות בדבר היעדר כימות, בניגוד להוראות תקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1992 (להלן - תקנות סדרי הדין). הנתבעת טענה כי אין מקום להעניק סעד הצהרתי שעה השהעובד יכול לתבוע סעד כספי ממשי, כפי שניתן לעשות בנסיבות המקרה כאן. 3. בדיון המוקדם שהתקיים ביום 2.7.13 ובו נדון הקושי לדון בתביעה זו בהיעדר כימות, ביקש ב"כ התובע שהות על מנת להגיש עמדתו. בהודעה שהוגשה מטעם העובד ביום 20.8.13 נטען כי העובד עומד על תביעתו במתכונת בה הוגשה, כי אין המדובר בתביעה כספית אלא בתביעה הצהרתית בלבד, וכי אם עומדת לתובע זכאות כספית כלשהיא - יתבע אותה במסגרת תביעה מכומתת עתידית. 4. בתגובה להודעה זו הוגשה עמדת הנתבעת העומדת על הצורך בכימות התביעה, בהתאם להוראות תקנות סדרי הדין, משיקולי יעול של שמיעת ההליך כולו ללא פיצול בין ההליך ההצהרתי לזה הכספי, משיקולים של חיוב באגרה מתאימה, ולצורך מתן אפשרות נאותה לנתבעת להתגונן. 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את בקשת הנתבעת, וזאת מהשיקולים שיפורטו להלן. 6. ככלל, על תובע המבקש להגיש תובענה, לפרט את כל הרכיבים הכספיים המדויקים אותם הוא תובע, כמתחייב במפורש מהוראת תקנה 9 לתקנות סדרי הדין. תקנה זו מחייבת פירוט של "הסעד המבוקש לרבות פיצויי הלנה והפרשי רבית והצמדה והוצאות משפט" ופירוט של "שוויו של נושא התובענה, ככל שניתן לקבעו, לפי הענין". 7. אמנם, בתי הדין לעבודה מוסמכים ליתן סעד הצהרתי, אלא שסעד זה לא יינתן כדבר שבשגרה ובהתאם לשיקול דעתו של בית-הדין. בתי הדין לא ייעתרו על פי רוב למתן סעד הצהרתי בלבד, אם התובע יכול להשיג את מבוקשו בתובענה, שבה יתבע את מלוא הסעד הממשי. בעניין זה נפסק בע"ע 220/03 אילן ארגס - רשות הנמלים בישראל ( ניתן ביום 28.2.2006), כי: "נקודת המוצא בהקשר ליחס שבין סעד הצהרתי ובין סעד כספי היא, שככלל, לא יידרש בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל זה, לתביעה לסעד הצהרתי מקום בו יכול התובע לכמת תביעתו ולתבוע סעד כספי... ... השיטה הנקוטה בבתי המשפט ובבתי הדין לעבודה היא, ככלל שלא ליתן רשות לתבוע סעד הצהרתי מקום שהזכות הכספית התגבשה וניתן לתבעה במלואה. זאת חרף הקושי היחסי העשוי להתעורר או הטרחה המוסבת לעתים, בכימות התביעה, וכל עוד לא הוכח כי נבצר הכימות... ההיגיון העומד ביסוד ההלכה... הינה במגמה למנוע מצב בו יהפכו בתי המשפט אכסניה לבירור דיונים עקרים, שלא יביאו את המחלוקות בין הצדדים לידי סיום... במקרים רבים בהם לא נדרש התובע לכמת את תביעתו מתקשה הנתבע לעמוד על מהות התביעה לאשורה ולהכין את הגנתו. זאת ועוד, כל נתבע זכאי לכך שההליך נגדו יתנהל במסגרת דיונית התוחמת ומגדירה מראש את גבולות החיוב הכספי שהוא עלול להתחייב בו. ביטוי לנורמה יסודית זו בשיטתנו המשפטית נמצא גם בתקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991... העובדה שלתובע עומד סעד כספי ממשי אותו הוא יכול לתבוע, מהווה שיקול משמעותי כנגד מתן סעד הצהרתי. בכוחו של התובע המבקש סעד הצהרתי להתגבר על הכלל האמור רק במידה שיצליח להצביע על אינטרס לגיטימי אחר, כבד-משקל, המצדיק את הגשת התביעה לסעד הצהרתי בלבד...". 8. על הלכה זו חזר בית-הדין הארצי גם בע"ע (ארצי) 74/06 רשות השידור - משה אסולין (פס"ד מיום 20.9.2006, ), שם הוסיף את השיקול של תשלום אגרה כדין כשיקול מרכזי נוסף התומך בכימות התביעה. 9. בנסיבות המקרה כאן, החלת העקרונות שנקבעו בפסיקה המצוטטת לעיל מובילה למסקנה כי היה על התובע הגיש תביעה כספית, לכמתה ולשלם את האגרה המחויבת בהתאם. 10. המחלוקת בין הצדדים בתובענה כאן נוגעת לשאלה האם אכן מועסק העובד בשירות הנתבעת החל משנת 1983 כגרסתו, או שמא רק החל משנת 1988 כטענת הנתבעת. שינוי תקופת הותק יוליד זכויות כספיות, והאינטרס הכספי הוא שעומד ביסוד התביעה . בהודעת העובד מיום 20.8.13 אף צוין במפורש כי התובע ישקול להגיש תביעה כספית בעתיד בהתבסס על פסק-הדין ההצהרתי, לכשינתן. לפיכך, תביעה זו מצביעה על-פי נוסחה, על-פי הגיון הדברים וכפי שמסתבר מהודעת העובד מיום 20.8.13 כי לעובד קיים סעד כספי ממשי. לפיכך מדובר בתביעה שהיא כספית על-פי מהותה. קיומו של סעד כספי ממשי אותו יכול התובע לתבוע מהווה שיקול משמעותי כנגד מתן סעד הצהרתי. העובד לא טען כלל כי התביעה אינה ניתנת לכימות ולא הצביע על כל אינטרס אחר המונע את הכימות בנסיבות המקרה. 11. לצורך בירור התביעה נדרשת אמנם הכרעה בשאלה בדבר תקופת הותק והשאלה אם אכן בשנים 1983-1988 הועסק העובד על-ידי הנתבעת, אלא שתביעה זו אינה שונה בעניין זה מכל תביעה כספית אחרת הדורשת קביעה ראשונית בדבר עצם החבות, שרק לאחריה ישנה הכרעה גם בדבר הסכום שיש לפסוק לתובע. לפיכך יש לקבוע כי היה על העובד להגיש תביעה מכומתת המפרטת את הסעדים הכספיים להם הוא עותר. 12. בתי המשפט בכלל, ובתי הדין לעבודה בפרט, יעדיפו להכריע בהליך הבא בפניהם לגופו של עניין על-פני סילוקה של התביעה. לפיכך, אין מקום לנקוט בסעד של סילוק על הסף שהינו סעד מרחיק לכת, בנסיבות העניין כאן, שעה שניתן לתקן את המעוות על דרך של תיקון כתב התביעה. לפיכך, התובע יגיש כתב תביעה מתוקן מפורט ומכומת, תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו. בכתב התביעה המתוקן יפרט ויכמת התובע את כל תביעותיו והסעדים אותם הוא עותר לקבל מהנתבעת, בהתייחס לתקופת הותק הנטענת. בהתאם, על התובע לשלם אגרת בית משפט בהתאם לסכומים שיצוינו בכתב התביעה המתוקן. הנתבעת תגיש כתב הגנה מתוקן תוך 30 ימים ממועד שיומצא לידיה כתב התביעה המתוקן. העתקים מכתב התביעה וכתבי ההגנה יועברו במישרין בין ב"כ הצדדים. 13. באשר להוצאות הבקשה - הרי שבנושא זה יכריע בית הדין בסוף ההליך ובהתאם לתוצאותיו. 14. התיק יועבר לעיון כב' הרשמת דרורי ביום 17.11.13 , וזאת לצורך מעקב אחר הגשת כתב תביעה מתוקן. סילוק על הסף