תביעת התובע להכיר בפגיעה שארעה לו בפרק ירך שמאל כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן:"החוק"). המל"ל דחה את תביעת התובע להכיר באירוע כפגיעה בעבודה במכתבו מיום 8.2.2011. מכאן, התביעה שלפנינו. בהחלטה מיום 3.6.2013 - הוחלט כי התיק יישמע בדן יחיד. לאחר שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים לעניין התשתית העובדתית, אנו קובעים כדלקמן: העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:- התובע הינו תושב אום אל פאחם, יליד שנת 1956. התובע עובד בעירית אום אל פאחם, כאשר משנת 1979 ועד היום הוא משמש כמנהל אגף תברואה בעירייה. לגרסת התובע, כפי שהיא עולה מפרוטוקול חקירתו על ידי חוקר המל"ל מיום 28.8.2011 - ביום 23.5.2011 - לאחר שהוא סיים ישיבה ממושכת עם ראש העירייה הוא צעד לכיוון המזכירה שלו על מנת לברר נושאים שונים "ואז החלקתי בתוך התא שלה ונפלתי על צד שמאל ולא יכולתי לקום בכוחות עצמי". כאשר נשאל התובע על ידי חוקר המל"ל מה גרם לו להחליק הוא ענה "שום דבר, החלקתי ברצפה, הרצפה לא הייתה רטובה ולא היה שום דבר". התובע אף נשאל האם חש בסחרחורות לפני הנפילה וענה "לא, מה פתאום, להיפך, שהגעתי לבית חולים הכל היה תקין כולל לחץ דם". כן נשאל התובע על ידי חוקר המל"ל, מדוע בשיחת טלפון שהוא ניהל עם פקידה מביטוח לאומי הוא מסר לה כי הוא הרגיש סחרחורות ונפל ועכשיו (בחקירה) הוא מוסר אחרת, והוא ענה "אני מאשר שדיברתי בטלפון עם אחת בשם כוכבה, אני התכוונתי שלא עמדתי סחרחורות אך פשוט פתאום נפלתי לאחר שהחלקתי" (כתב היד של הפרוטוקול אינו ברור לגמרי - א.ש.ב). התובע נשאל האם נפל תוך כדי הליכה או עמידה והוא ענה "בעמידה ולא בהליכה". על כן נשאל כיצד החליק והוא ענה "אני לא הבנתי טוב, אני בדיוק נכנסתי למשרד, אני הלכתי ופתאום החלקתי ונפלתי ואז אמר שזה קרה בהליכה". התובע אף שלל בחקירתו אצל חוקר המל"ל כי הוא מסר לכוכבה גרסה אחרת. יצוין, כי גם העדה לאירוע הנפילה, מזכירתו של התובע, הגב' רנא ג'בארין נחקרה על ידי חוקר המל"ל. בהתאם לגרסתה - התובע בא למשרדה כדי להגיד לה משהו ופתאום נפל במשרד. כאשר נשאלה ממה הוא נפל היא ענתה "אני לא יודעת, אולי החליק, או נתקעו לו הרגליים, אין לי מושג". הגב' ג'בארין הוסיפה כי לא היו מים על הרצפה וכן העידה כי התובע לא מסר לה בבוקר שיש לו סחרחורות וכי הוא הרגיש בסדר. לגרסת התובע בכתב התביעה שהוא הגיש לבית הדין ביום 26.3.2012 - ביום 23.5.2011 תוך כדי עבודתו הוא החליק ונפל על הרצפה במשרד בו הוא עובד. התובע שלל בכתב תביעתו כי הפגיעה נגרמה כתוצאה מסחרחורת שסבל ממנה לפני התאונה. בתצהירו חזר התובע על גרסתו כי תוך כדי עבודתו ביום 23.5.2011, סמוך לשעה 12:30 הוא החליק ונפל על הרצפה ואף הוגש תצהיר דומה של הגב' ג'בארין. ביום 3.6.2013 התקיים דיון הוכחות בתיק. במסגרת דיון ההוכחות נשאל התובע לגבי שינוי הגרסה אצל החוקר, כאשר בהתחלה הוא אמר שהוא נפל ממצב של עמידה ולאחר מכן תיקן שהוא נפל בעת שהלך והתובע ענה כי הוא לא הבין את השאלה בפעם הראשונה, כי "היו שם המון אנשים והיה רעש". כאשר נשאל התובע מדוע היה רעש, שכן ההודעה נגבתה במשרד החוקר ולא בקבלת קהל הוא העיד "החקירה הייתה בחדרו של החוקר. לא היו עוד אנשים בחדר, אינני זוכר אם הדלת הייתה פתוחה או סגורה. אני לא הבנתי את השאלה שלו". התובע נשאל בהתייחס לשיחתו עם כוכבה מסניף המל"ל והוא ענה כי הוא לא אמר לה שהוא חש בסחרחורת ואף אין אינדיקציה לסחרחורת בתיקו הרפואי. התובע נשאל עוד האם היה גורם חיצוני שגרם לנפילתו וענה שלא. כן הופנה התובע לכך שבטופס בל 250 בפנייתו לפיזיותרפיה נכתב כי הוא נפל לאחר ישיבה ממושכת, ולא כי נפל בעת הליכה. תשובת התובעת היתה שהוא לא נדרש לפרט בדיוק איך נפל. כאשר נשאל מדוע מצא לנכון לציין שזה קרה אחרי ישיבה ממושכת הוא ענה שעד רגע הנפילה - זה היה הדבר העיקרי שהוא עשה בעבודה. מחקירתו של התובע עלה עוד כי מאז לידתו הוא סובל מחולשה ברגל שמאל ואף מצליעה, אך לגרסתו - ענין זה מעולם לא הגביל אותו. במסגרת דיון ההוכחות נחקרה גם מזכירת התובע, הגב' רנא ג'בארין אשר העידה כדלקמן:- "ש. נכון שהתובע באותו יום של המקרה נפל בזמן שההוא עמד במשרדך? ת. נכון. ש. נכון שאת ישבת ליד שולחנך כפי שאת יושבת עכשיו, והוא עמד ליד השולחן שלך... ת. הוא בא אלי. ש. נכון שהוא עמד ליד שולחנך רצה למסור לך מסמכים להדפסה ואז נפל. ת. אני הייתי עסוקה במשהו, במחשב. הוא בא למשרדי, להגיד לי משהו. הוא הלך ובאמצע ההליכה הוא החליק. ש. גם התובע אמר שהוא היה בצד השולחן שלך, איך זה היה בהליכה? ת. (מדגימה - אדם הולך לכיוון השולחן וכשמגיע לצד השולחן - מחליק). ש. כלומר הנפילה שלו הייתה כשהוא כבר הגיע לשולחן שלך. היה ליד השולחן שלך. ת. זה היה כשהוא עוד הלך. באמצע ההליכה הוא נפל. הוא החליק ליד השולחן". בדיון העידה העדה מטעם המל"ל, עובדת המל"ל, הגב' זאוי כוכבה אשר הקריאה את אשר היא רשמה בעת ששוחחה עם התובע טלפונית. "שוחחתי עמו בשנית לבירור נסיבות התאונה ולפי דבריו - לאחר ישיבה ממושכת עם ראש העיר, 4 שעות, בסיומה פנה למזכירה למסירת החומר להדפסה, בעת שעמד לידה חש כמו סחרחורת ונפל. פונה לקופת חולים ומשם הוזמן אמבולנס שפינה אותו לבית החולים. מדגיש, כי הנפילה לא ארעה תוך כדי הליכה". העדה נשאלה לגבי כך שהתובע מכחיש שהוא אמר לה דברים אלו, וענתה:- "אין לי שום אינטרס, בסה"כ הייתה לי כוונה לקדם את העניין של התביעה, או לאישור או לדחייה. מכיוון שלא היו פרטים ובסיכום האשפוז, נדמה לי (מעיינת) - הנה מצאתי. מה שהפריע לי זה שבהפניה לטיפול פיזיותרפיה נרשם "נפל לאחר שלדבריו ישב ישיבה ממושכת". המידע הזה עם מה שמסר לי טלפונית קצת לא הסתדר לי ואמרתי, בשביל השקט הנפשי שלי, שאוציא את התיק לחקירה כדי לשמוע מה עמדתו. לאור זאת ביקשתי מהחוקר שיחקור את התובע". עיקר טענות התובע בסיכומיו לפני התאונה התובע לא סבל ולא התלונן על סחרחורות ואין בתיקו הרפואי כל התייחסות לסחרחורות. גרסת התובע היא אמינה ועקבית. תשובות העדה מטעם התובע חיזקו את גרסתו והיא אף הדגימה כיצד נפל התובע. התובע הסביר מדוע נרשם בהפנייתו לפיזיותרפיה כי הפגיעה הייתה עקב ישיבה ממושכת ולא תוך כדי הליכה. במסמכים הרפואיים שקדמו להפניה לפיזיותרפיה היה רשום שהוא החליק תוך כדי הליכה. עוד ביום הנפילה ב-23.5.2011, ולפני שהתייעץ עם גורם כלשהו, בעת הקבלה לבית החולים עפולה אמר התובע כי הוא החליק ונחבל. יש להעדיף גרסה זו מיום האירוע על הגרסה שנרשמה מאוחר יותר בהפניה לפיזיותרפיה שכן עדות ראשונה ספונטנית תחת לחץ והלם הינה עדיפה על עדות מאוחרת יותר. התובע לא הלין על כך שהוא סובל מחולשה ברגל שמאל ויש בכך לחזק את מהימנותו. עדת הנתבע אינה רלוונטית שכן היא לא הייתה עדה לאירוע ולא ניתן לדעת מה היא שאלה את התובע ומה הייתה תשובתו. מדובר בעדות יזומה, מבולבלת, לא הגיונית ומתודרכת. כל פעולתה של גב' כוכבה בתביעת התובע היא מוזרה ובניגוד לנהוג בביטוח לאומי, שכן אין זה נהוג להתקשר טלפונית למבוטחים שישלימו הפרטים החסרים אלא הנהוג הוא לשלוח מכתב דרישת פרטים חסרים. מהתרשומת שהביאה גב' כוכבה נראה כי היא חתמה על התרשומת ביום 10.7.2011 ולא ביום 26.9.2011 ולכן לא ניתן לדעת מתי נעשו ההוספות שנראו בתרשומת ונראה שהם לא נכתבו בזמן אמת אלא מדובר בהוספה מאוחרת יותר. כמו כן - הסיבה שגב' כוכבה דחתה את תביעת התובע ביום 8.12.2011 אינה הגיונית ותמוה מדוע לא הביאה את העדכונים מהמחשב. מזכירתו של התובע היא עדה ראייה שראתה במו עיניה את אשר אירע ולא עדות שמיעה מאחורי טלפון כמו זו של גב' כוכבה ולכן יש להעדיף את עדותה. עיקר טענות הנתבע בסיכומיו בשיחת טלפון בין התובע לפקידת התביעות הוא מסר שלאחר ישיבה ממושכת עם ראש העיר הוא חש סחרחורת ואז נפל. התובע אישר את דבר הישיבה ואת דבר השיחה הטלפונית עם גב' כוכבה. יתרה מכך - גם לשאלת החוקר לגבי הנפילה ענה התובע באופן ספונטני כי הוא נפל בעודו עומד ולא בעת הליכה, כאשר ההסבר שנתן לשינוי גרסתו אינו מניח את הדעת, במיוחד תשובתו לעניין הרעש שהיה בעת מתן העדות, עדות שהתבררה כלא נכונה. התובע אישר בעדותו שלא היה דבר חיצוני שגרם לנפילה כאשר מכרטיסו הרפואי עולה, שהוא סובל מאז לידתו מחולשה וצליעה ברגל שמאל. בתחילת חקירתה הנגדית העידה עדת התובע, כי התובע נפל בעת שעמד במשרד וכי לא היה גורם חיצוני שגרם לנפילתו. מחקירת הצדדים עלה, כי התובע והעדה לא שוחחו באותו היום ולכן העדה לא יכולה להעיד שהתובע חש בטוב באותו יום. גב' כוכבה התקשרה לתובע כדי לקדם את התיק ויש לתת אמון לעדותה. נפילה הדיופטית שאינה תוצאה של גורם או מכשלה חיצוניים אינה תאונת עבודה. (סעיף 20-21 לסיכומי הנתבע). דיון והכרעה בתיק זה התייחסו הצדדים רבות לשאלה האם התובע נפל בעודו עומד (כגרסת הנתבע) או שמא נפל בעת שהלך לכיוון שולחן המזכירה (כגרסת התובע) וכן לשאלה - מה היה הגורם לנפילה והאם מדובר בנפילה שנגרמה כתוצאה מהחולשה והצליעה שהתובע סובל ממנה. נציין כי לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי גם אם נפל התובע בעודו הולך ולא בעודו עומד, לא היה גורם כלשהו בדרך שגרם לנפילת התובע הרי ולא ברור מדוע נפל. כדי להכיר באירוע כ"תאונת עבודה" לפי סעיף 79 לחוק, ראשית על התובע, המבוטח, מוטל הנטל להוכיח קיומה של "תאונה" ונזק הנגרם בעקבותיה. הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי "תאונה פירושה אירוע פתאומי שלא נגרם בכוונה, שלא ראו מראש ולא צפו לו ואשר גרם נזק". בנוסף, סעיף 83 רישא לחוק קובע את חזקת הסיבתיות לפיה "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך". נקבע בפסיקה, כי לצורך הפעלת החזקה שבחוק לא די בכך שאדם נופל בעת עבודתו על מנת שהנפילה תחשב כתאונה בעבודה ועליו להצביע על גורם חיצוני אשר גרם לנפילתו. כך למשל בענין ליאורה כץ נפסק כדלקמן: "סביר מאוד להניח כי לו אונתה הנפילה מסיבה הנעוצה בעבודת המערערת, ניתן היה להבחין בה, וכבר מן העובדה שלא אובחן הגורם לנפילה, עולה ראיה מספקת שנפילת המערערת לא ארעה בגלל גורם הנעוץ בעבודתה. בכך יצא המשיב ידי חובת הראיה להפרכת החזקה הכלולה בסעיף 39 רישה לחוק הביטוח הלאומי". במקרה דנן, לא רק שהתובע לא הצביע על הגורם לנפילתו, הרי שעדותו גם בפני חוקר המל"ל וגם בפנינו לא היתה אמינה. בעת עדותו אצל חוקר המל"ל העיד התובע תחילה כי נפל בעת שעמד ורק לאחר שנשאל שוב באותו ענין שינה גרסתו, כי נפל בעת הליכה. בדיון אצלנו, כאשר נשאל התובע לענין הסתירה בעדותו בפני חוקר המל"ל, העיד התובע כי הוא לא שמע את שאלת החוקר בגלל הרעש שהיה, ואולם התברר כי לא היה כל רעש שכן התובע נחקר בחדרו של החוקר. נציין, כי לא נעלם מענינו שבעת הגעתו למרכז הרפואי העמק התובע הסביר כי "החליק" ולא כי "נפל". עם זאת, בהפניה מאותו יום לטיפול פיזיותרפיה (ת/1) נרשם, כי "נפל לאחר שלדבריו ישב ישיבה ממושכת". לאור הרשום בהפניה לפיזיותרפיה, לאור הסתירות בעדותו הן בפנינו והן בפני חוקר המל"ל ולאור העובדה שלא יכול להצביע על הגורם אשר גרם לנפילתו - הרי שדין תביעתו להידחות. בהקשר זה נציין, כי אין בעדות מזכירתו של התובע לסייע לו מאחר וגם היא לא ידעה להצביע על הגורם לנפילה. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. הכרה בתאונת עבודהירך