תביעה ייצוגית: ניכויים אסורים מהשכר בניגוד להוראות צו ההרחבה בענף השמירה, וניכוי דמי פיקדון שלא כדין והשבתם בערך נומינלי. 2. ההליכים בתיק א. ביום 27.03.2012 הוגשה תובענה על ידי המבקש כנגד מעסיקתו היא המשיבה. ב. ביום 14.06.2012 הוגשה על ידי המבקש בקשה לאישור התובענה האישית כתובענה ייצוגית. ג. ביום 30.09.2012 הוגש, לאחר קבלת אישור בית הדין, כתב תובענה מתוקן. עילות התובענה בכתב התובענה המתוקן הן: קיזוז שלא כדין של עלות קורס מאבטחי מוסדות חינוך בסך 4,764 ₪ (עלות הקורס, שכר ששולם עבור ימי ההשתתפות בקורס, ועלות השתתפות במטווח), הפרשי הצמדה וריבית בגין השבת פיקדון שניתן על ידי העובד בערכו הנומינלי, דמי מחלה, החזר הוצאות נסיעה, הלנת שכר בגין קיזוז תשלומים אסורים, פדיון חופשה שנתית, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורין שלא כדין, פיצוי בגין העסקת התובע בניגוד להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 תשלום עבור שעות נוספות ופיצוי בגין אי מתן תלושי שכר. הסעד הנתבע הוא בסך 32,313 ₪. ד. ביום 25.11.2012 הוגשה בקשה מתוקנת לאישור תובענה ייצוגית בסך 3,785,080 ₪. עילות התובענה הייצוגית חופפות חלקית את עילות התובענה האישית ופורטו בה שתי עילות: האחת, קיזוז משכר העבודה שלא כדין ובניגוד לצו ההרחבה החל על הצדדים והאחרת פיצוי בגין הפרשי הצמדה וריבית בגין השבת סכום פיקדון בערכו הנומינלי. בתובענה זו הועמד הסעד האישי על סך 4,771.6 ₪. ה. ביום 06.12.2012 הוגש כתב תובענה ייצוגית. ו. ביום 27.11.2013 התקיים בפנינו דיון בבקשה לרבות שמיעת ראיות. ז. לאחר שמיעת העדויות הוגשה על ידי המבקש בקשה להוספת ראיות משלימות, לטענתו התגלו לו ראיות המלמדות כי המשיבה אינה נושאת בעלות ההכשרה אלא לקוחותיה הם המשלמים עבור ההכשרה. כלומר לטענת המבקש המשיבה גובה מעובדיה החזר הוצאה שלא היא הוציאה. ח. הצדדים טענו בפנינו לעניין הוספת ראיות בדיון ביום 05.03.2014 במועד זה ניתנה החלטתנו על פיה רשאים שני הצדדים להגיש ראיות משלימות והצדדים הגישו המסמכים. ט. לאחר כל זאת הוגשו סיכומי הצדדים. 3. עדים וראיות העידו בפנינו, המבקש בעצמו ומטעם המשיבה הצהירה והעידה גב' רונית פינקלשטיין מנהלת החברה ובעלת מניות בה. 4. העובדות הרלוונטיות להכרעה כפי שהן עולות מן התצהירים העדויות והראיות א. המשיבה היא חברה פרטית העוסקת במתן שירותי שמירה ואבטחה שונים, מעת לעת זוכה המשיבה במכרזי "החברה למשק וכלכלה" לאבטחת מוסדות חינוך. ב. המבקש עבד במשיבה החל ביום 28.09.2011 תחילה כשומר ואח"כ באבטחת מוסדות חינוך. ג. על מנת לאבטח מוסדות חינוך נדרשים מאבטחים לעבור קורס מאבטחי מוסדות חינוך (להלן: "הקורס") וזאת על פי דרישת המשטרה והחברה למשק וכלכלה. ד. הקורס (שלב א') נמשך 6 ימים (ע' 14 ש' 28-29). עובד המשתתף בקורס מקבל שכר עבור הימים בהם הוא משתתף בקורס. בסוף הקורס מקבל המשתתף תעודת "מאבטח מוסדות חינוך" תעודה זו יכולה לשמש אותו אצל מעסיקים אחרים. ה. התעודה מקנה למאבטח הסמכה קבועה אותה יש לרענן בהשתלמויות עיתיות. כלומר בקורס מאבטחי מוסדות חינוך במלואו יש להשתתף רק פעם אחת ולאחר מכן משתתפים בריענון תקופתי קצר. (סע' 26.2-26.3 לתצהיר גב' פינקלשטיין). ו. לא ניתן להשתתף בקורס מאבטחי מוסדות ציבור באופן עצמאי אלא רק באמצעות החברות המעסיקות (ע' 14 ש' 6-8). ז. חברות השמירה נוהגות להעניק בונוסים לעובדים הנקלטים לעבודה אצלן כשהם כבר מוסמכים כמאבטחי מוסדות ציבור (סע' 26.8 לתצהיר גב' פינקלשטיין, נספחים ו' ז' לתשובה). ח. בין הצדדים נחתם הסכם עבודה ביום 26.09.2011 בחוזה העבודה נקבע בין השאר: "4. ההסכם הינו לתקופה בלתי קצובה, עם זאת העובד מתחייב שלא להתפטר/לגרום לפיטוריו ב-10 החודשים הראשונים לעבודתו/ לביצוע הכשרותיו, המאוחר מבין השניים. היה ועשה זאת יחזיר ו/או ישלם העובד לקבלן, בנוסף לכל סכום האמור להסכם זה מבלי לגרוע מעל סעד העומד לקבלן עפ"י דין, את עלות הכשרתו, עלות הציוד שניתן לו כאמור בנספח שמצורף לחוזה זה בתוספת הוצאות קליטתו ופיצוי מוסכם בסך 200 ₪. העובד מהיר בזאת כי הוא מייפה את הקבלן לנכות את חובותיו על פי הנאמר בחוזה זה בלבד מכל יתרה העומדת לזכותו באותה עת בקבלן." (נספח א' לתשובה לבקשה) בסעיף 7ג לנספח א' לחוזה העבודה נקבע כי החברה (המשיבה) תכשיר את העובד (המבקש) לתפקיד באמצעות קורס והשתלמויות. התשלום יבוצע על ידי החברה והוא יהווה הלוואה לעובד. 7. כמתחייב מן הדין ועל פי נוהלי המשטרה: א. העובד יהיה חייב לעבור קורס הדרכה על חשבונו לפני תחילת עבודתו כאמור בחוזה המסגרת. (ההדגשה שלי, א.א.). ב. העובד יהיה חייב לעבור גם השתלמויות כאמור בסעיף האמור ההשתלמויות תהיה [כך במקור א.א] על חשבון העובד. ג. העובד מצהיר ומאשר, כי הינו מודע לעובדה שהחברה מכשירה את העובד לתפקידו בחברה באמצעות קורס והשתלמות שיערכו על חשבון החברה כהלוואה לעובד, עלות ההכשרה מוערכת בסכום המוסכם על הצדדים בסך 4,600 ₪ ועלות ההשתלמות מוערכת בסכום של 630 ₪... " (נספח א' לתשובה לבקשה) ט. יחסי הצדדים מוסדרים גם באמצעות צו הרחבה. ביום 21.06.2009 הרחיב שר התמ"ת בהתאם לסמכותו שעל פי חוק ההסכמים הקיבוציים, תשי"ז-1957 את תחולת הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי שמספרו 7041/2008 בין הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, האגף לאיגוד מקצועי והחיל את הוראות התוספת על כל העובדים והמעבידים בענף השמירה והאבטחה בישראל. (לעיל ולהלן: "צו ההרחבה") הוראת סעיף 18 לצו ההרחבה הענפי קובעת: 18.1 השתתפות העובד במטווח ו/או בהשתלמות מקצועית ו/או בריענון ירי תהיה על חשבון המעסיק בלבד. 18.2 המעסיק יישא בעלות המלאה של המטווח, הציוד בעבור המטווח וכל הכרוך בו ו/או השתלמות ו/או ריענון ולא תנוכה השתתפות כלשהי של העובד. ... ... 18.5 השתתפות העובד במטווח ו/או בהשתלמות מקצועית ו/או בריענון ירי תחשב כשעות עבודה לכל דבר ועניין וישולם לעובד שכר מלא בהתאם להוראות צו זה, בתוספת התוספות המפורטות בצו ובכלל זה הוצאות נסיעה. י. המבקש השתתף במטווח ביום 27.09.2011 לשם קבלת רישיון נשק. יא. המבקש השתתף בקורס אבטחת מוסדות חינוך במתקני מ.ר הולנדר בע"מ שנפתח ביום 23.10.2011 ונמשך שישה ימים, בסופו הוסמך כמאבטח מוסדות חינוך. למבקש שולם שכר עבור השתתפותו בקורס. יב. יחסי העבודה הסתיימו ביום 29.02.2012 הצדדים חלוקים אם בפיטורין או התפטרות. בסה"כ עבד המבקש במשיבה חמישה חודשים מהם ארבעה חודשים לאחר סיום הקורס. יג. לאחר סיום יחסי העבודה המשיבה קיזזה משכרו האחרון של המבקש סך של 4,764 ₪ הסכום מורכב משלושה רכיבים: 3,480 ₪ עלות הקורס, סך 1,084 ₪ שכרו של המבקש עבור הימים בהם השתתף בקורס וסך 200 ₪ עבור השתתפותו במטווח (סעיף 13 סיכומי המשיבה). יד. המשיבה ניכתה משכרו של המבקש סך 279 ₪ כפיקדון עבור ציוד וביגוד אותם סיפקה לו. ב"גמר חשבון" הושב למבקש הסכום בערכו הנומינלי. יצוין כי חלק מן העובדים בוחרים למסור צ'ק ערבות ולא לנכות את הפיקדון משכרם וכן כי לטענת המשיבה, שלא נסתרה, המשיבה הפסיקה לגבות את הפיקדון לאחר שהחל ההליך בפנינו. עיקרי טענות הצדדים 5. טענות המבקש: המשיבה קיזזה שלא כדין את עלות ההשתתפות בקורסים ובמטווחים מכל עובד שעזב לפני שהשלים עשרה חודשי עבודה בין אם פוטר ובין אם התפטר וזאת בניגוד להוראות צו ההרחבה. משכרם של עובדי המשיבה מקוזז פיקדון כנגד ציוד וביגוד שהיא מוסרת להם לצורכי העבודה, פיקדון זה מוחזר בערכו הנומינלי ללא הצמדה. 6. טענות המשיבה: המשיבה אינה מכחישה כי היא נוהגת לקזז משכרם של עובדים את עלות השתתפותם בקורס מאבטחי מוסדות חינוך. טענתה היא שאין מדובר בהשתלמות אלא בהכשרה. צו ההרחבה אוסר ניכוי השתלמות אך אינו אוסר ניכוי השתתפות בהכשרה. לטענת המשיבה יש להבחין בין עלות הכשרה שצו ההרחבה אינו אוסר לקזז אותה משכרו של עובד לבין עלות השתלמויות ריענון ומטווח אותן אסור לקזז על פי צו ההרחבה (סע' 59-66 לתגובה). לעניין אישור התובענה כייצוגית טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה בשל טעמים רבים. המבקש לא פנה אליה ולא מסר הודעה על הכוונה להגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית, באת כוח המבקש היא אחותו והודעה על כך לא נמסרה לבית הדין (למשיבה נמסר הדבר בשיחת טלפון). בסיכומי המבקש ישנה הרחבת חזית - תביעה על פי סעיף 30 לצו ההרחבה הופיעה לראשונה בסיכומי המבקש (סעיפים 40-50 לסיכומי המשיבה) כמו כן נטען לראשונה בסיכומים כי הסכום שקוזז משכרו של המבקש גבוה מהסכום ששולם על ידי הנתבעת (סעיפים 52-57 לסיכומי המשיבה). גם לגופו של עניין יש לדחות את התובענה שכן מדובר בניכוי מותר על פי דין , הניכוי הוא בגין השתתפות בהכשרה ולא בגין השתתפות בהשתלמויות. דיון והכרעה 7. התובענה הייצוגית היא כלי דיוני משפטי ייחודי במסגרתו "תובע אחד (או מספר תובעים) תובע בשם קבוצה של יחידים בגין פגיעה (בעלת אופי דומה) שכל אחד מבני הקבוצה נפגע מהפרת חובה בעלת אופי זהה כלפיו" רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(ח) 776 (1996). 8. בתובענה הייצוגית מתאפשר צירופן של תביעות אישיות של תובעים רבים (בחלקם לא ידועים) לתובענה אחת קולקטיבית וניהולה על ידי תובע מייצג והיא נותנת מענה לשני אינטרסים. אינטרס של היחיד שהפגיעה בו קטנה ואינה מצדיקה ניהול הליך על ידו בש"א(ת"א) 4960/01 זידאן הנדסה בע"מ נ' התאחדות הקבלנים והבונים בישראל, ניתן 25.05.2002. אינטרס ציבורי "להביא לאכיפת הדין כמו גם להרתעה מפני הפרתו, תוך יעילות, חיסכון במשאבים ואחידות" ע"ע 6540-10-10 יבגני גולוב - אלטרנטיבה שירותי אבטחה בע"מ ניתן 12.01.2012 . 9. בבקשה לאישור תובענה כייצוגית נדרש בית הדין לבחון ולהשיב על מספר שאלות א. האם התביעה כלולה בתוספת השנייה לחוק (סעיף 3(א) לחוק " לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית ... ב. האם עומדת למבקש עילת תביעה אישית כנגד המשיבה. על פי סעיף 4(א) לחוק רשאי להגיש תובענה ייצוגית "אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם - בשם אותה קבוצה" . ג. האם מתקיימים התנאים הנקובים בסעיף 8 לחוק? 8(א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית אם מצא שהתקיימו כל אלה: (1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה. (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת הנסיבות העניין. (3) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת: הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בעניין זה. (א) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב" ד. בנוסף יש לבחון גם האם הבקשה הוגשה על פי הכללים שנקבעו בחקיקה ובפסיקה, בין השאר, האם נפרשו כל עילות התובענה בבקשה לאישורה כייצוגית כפי הוראות תקנה 2(א)(5) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010. מן הכלל אל הפרט האם עילת התביעה נמצאת בתוספת השנייה לחוק? 10. סעיף 10 לתוספת השנייה קובע כי ניתן לאשר תובענה ייצוגית כאשר התביעה הינה "בעילה אשר לבית דין אזורי הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 24(א)(1) או (3) לחוק בית הדין העבודה, התשכ"ט -1969 ובלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי פיטורין הלנת קצבה, פיצוי הלנת שכר או פיצוי הלנת פיצויי פיטורים..." סעיף 24(א)1 הרלוונטי לעניננו קובע כי לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון "בתובענה בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה... " 11. התביעה לפנינו עוסקת בניכויים מן השכר אשר לטענת המבקש נעשו בניגוד להוראת סעיף 18 לצו ההרחבה. תביעות בגין הפרה של צו הרחבה הן בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. גם הסעד השני בתובענה - תשלום ריבית והצמדה עבור כספי הפיקדון שעובד מפקיד אצל המעסיק הם בסמכותו הייחודית של בית הדין שכן עילתן היא ביחסי עבודה. האם התובע הוא "אדם שיש לו עילה"? 12. אין מחלוקת כי משכרו של המבקש נוכה סך 4,764 ₪ המשיבה אף אישרה כי ניכתה משכרו של המבקש את עלות הקורס, את השכר ששולם לו עבור ימי השתתפותו בקורס, ובנוסף גם 200 ₪ עבור השתתפותו במטווח. כמו כן לא שולמו למבקש הצמדה וריבית עבור הפיקדון שנמסר למשיבה על ידו. המבקש תבע ברכיב זה סך של 7.6 ₪ (69,160 עבור הקבוצה כולה). על פניו, ומבלי לקבוע מסמרות בשלב זה נראה כי לכאורה המבקש הוא "אדם שיש לו עילה". יודגש כי בתביעה האישית נתבעו סעדים שאינם מופיעים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית ויש להכריע בהם לגופם. האם המבקש עמד בנטל להוכיח כי מתקיימים תנאי סעיף 8 לחוק? 13 קיומה של קבוצה - על מנת שתביעה תתברר בהליך של תובענה הייצוגית על המבקש להראות "קיומן של שאלות מהותיות של עובדה או משפטי המשותפת לכל החברים ב"קבוצת בני אדם". בענייננו לאור הראיות שנשמעו בפנינו ייאמר על ידינו בתחילת הכרעתנו זו כי מצאנו שהמבקש לא הרים את הנטל המונח על כתפיו להוכיח קיומה של קבוצה כאמור, והכל כפי שנפרט להלן. בעדותו בפנינו לא ידע המבקש להצביע על עובד עובדים אחרים אשר משכרם נוכו הרכיבים הנטענים. המבקש לא ידע לציין בכמה עובדים מדובר אף לא בקירוב ואם בכלל וכן לא ידע לומר בשל מה נוכו סכומים משכרם ככל שנוכו. ש: יש לך קשר עם מי מהעובדים האחרים במשיבה? ת: לא ש: יש לך נוסחים של הסכמים עם עובדים אחרים? ת: לא. ש: תלושי שכר של עובדים אחרים? ת: למעט מה שצרפתי , לא. ש:ולפני שהגשת את התביעה, לא בתקופת העבודה, דיברת עם עובדים נוספים? ת: כן. לא שאלתי שמות. לשאלתך, אם אני ייעול להעריך עם כמה עובדים דיברתי אני משיב שדיברתי עם כמה בודדים. הם סיפרו לי על עובדים אחרים (עמ' 4 ש' 8-16) ש: אתה יודע כמה עובדים יש במשיבה? ת: ממה שרשום באתר, בערך 1,300. ש: האם אתה יודע כמה מתוכם מאבטחים? ת: לא יודע. (ע' 8 ש' 5-8) 14. זאת ועוד, מעדות המבקש עולה כי אינו יכול להצביע על קבוצת עובדים שמשכרם נוכו רכיבים שלא כדין. המבקש לא ידע האם כל עובדי המשיבה נדרשים להשתתף בקורס מאבטחים או רק חלקם. המבקש לא ראה תלושי שכר של עובדים אחרים ונראה כי גם לא שוחח עם אחרים. אין הוא יודע להצביע על גובהם של הניכויים שלטענתו נוכו משכרם של עובדים שהפסיקו לעבוד בטרם חלפו עשרה חודשים. 15. נציגת המשיבה, גב' פינקלשטיין אישרה שהמשיבה אכן מנכה משכרם של עובדים מסוימים את עלות השתתפותם בקורס. לטענתה מדובר בחיוב יחסי: "ככל שהעובד עבד פחות זמן מהרגע שהוא עבר את הקורס, ככה הוא ישלם יותר עבור החזר ההלוואה.." (ע' 13 ש' 3). עוד העידה גב' פינקלשטיין כי מופעל שיקול דעת לפני שמתקבלת החלטה לדרוש מן העובד החזר עבור השתתפותו בקורס (ע' 11 ש' 19-29 וכן סעיפים 40 ו 42.3 לתצהירה) וכי אין מדובר בקיזוז אוטומטי. לדבריה "דוחו"ת מתוכנת השכר שמראים אלו עובדים החזירו כסף עבור הכשרה שביצעו ועזבו ויש עובדים שהחברה החזירה להם את הכסף חזרה, ואז העובדים יצוינו במינוס". לתשובה לבקשה אף צורפו דוחות המעידים על קיזוזים שונים לעובדים שונים (ששמותיהם הושחרו) (נספח יג). ש: כמה עובדים בערך מבחינה מספרית ניכיתם להם שכר או עלות הכשרה בתקופה הרלוונטית לתובענה? ת: זה בודדים (ע' 15 ש' 21-23) גם מקריאת תצהירה של גב' פינקלשטיין עולה כי מדובר בסוגים שונים של עובדים הממלאים סוגים שונים של משימות ומשתתפים בסוגים שונים של הכשרות. (סע' 38-39 לתצהיר). המשיבה אף כופרת בנכונות חישוביו של המבקש, טענתו כי 20% מעובדיה עוזבים לאחר עשרה חודשים או פחות, לעניין עלות ההכשרות, לעניין גובה הניכוי הנטען ועוד. 16. באשר לרכיב השבת הפיקדון ללא ריבית והצמדה, המבקש לא הוכיח קיומה של קבוצה וחישוביו מבוססים רובם ככולם על הנחות לא מבוססות. כך לדוגמא ההנחה שכל העובדים משלמים פיקדון, הוכח כי לא כך היא (חלק מן העובדים מוסרים צ'ק ביטחון). גם ההנחה בדבר גובה הפיקדון אינה מבוססת, זולת הפיקדון ששילם המבקש. חישובי הריבית פורטו באופן חלקי בלבד בנספח ללא הסבר. המבקש מניח גם הנחות לגבי מועדי קיזוז הפיקדון מן השכר, לגבי תקופת העבודה הממוצעת ועוד הנחות רבות (סע' 63 לבקשה), הנחות אלה אינן מעוגנות בראיות כלשהן. יתרה מזאת בחקירתה הנגדית של גב' פינקלשטיין לא נשאלה ולו שאלה אחת בעניין הפיקדון כך שיש לקבל את גרסתה העובדתית של המשיבה לעניין זה. 17. סיכומו של דבר, המבקש לא הצביע על קיומה של קבוצה שהמאפיינים של חבריה דומים ומתאימים לבירור העניין כתובענה ייצוגית. השונות העובדתית גדולה ומחייבת בירור לגבי כל עובד ועובד, לפיכך הבקשה אינה עומדת בדרישות סעיף 8(א)(1) לחוק. כמו כן, אין מדובר בסכומים קטנים עבור כל תובע ותובע ההופכים את בירור התובענה האישית ללא כדאית. ככל שטענות המבקש נכונות הרי שלכל עובד נוכו כמה אלפי שקלים משכרו, סכום המצדיק ניהול הליך אישי כנגד המעסיקה. ודוק' ההליכים בבית הדין לעבודה הם הליכים נגישים למדי וניתן לנהל אותם אף ללא ייצוג. 18. על כן, לאור הוראות סעיף 8 לחוק, הקובעים כי על המבקש לעמוד בכל התנאים במצטבר, די בקביעתנו זו על מנת לדחות את הבקשה לאשר תובענה ייצוגית. 19. למעלה מן הצורך, לא נצא ידי חובתנו אם נתעלם מטענות המבקש לשאלות עובדתיות ומשפטיות הנוגעות לקבוצת עובדים במשיבה. בחוזי העבודה שנוסחו על ידי המשיבה ועליהם חותמים העובדים, מופיע סעיף המתיר לה לנכות ניכויים משכרם של עובדים אשר עוזבים אחרי 10 חודשי עבודה או פחות, בשים לב לסעיפים 4 ו-7 להסכם כי מדובר בניכוי עלות הקורס אשר מהווה הלוואה של החברה לעובד וזו תסולק רק אם יעבוד את מינימום התקופה הקבועה בהסכם. על כן לכאורה השאלה - האם רשאית המשיבה לנכות משכרם של העובדים שאינם עומדים בתנאי ההסכם את עלות הקורס, היא שאלה משפטית הנוגעת ל'קבוצת עובדים אשר סיימו עבודתם טרם 10 חודשי העסקה במשיבה. גם בקבוצה זו יש שונות בין עובדים שסיימו 10 חודשים לבין עובדים שסיימו כפי התובע רק 4 חודשי עבודה וכן בנסיבות סיום העסקה. 20. זאת ועוד, לא נסתרה מעיננו פסיקת בית הדין האזורי בירושלים, מותב בראשות כבוד השופט גולדברג דמ"ש 57859-10-10 דניאל לנדאו נגד בן ביטחון (1989) בע"מ מיום 10.03.2013 בו נקבע כי על פי צו ההרחבה שחל על יחסי הצדדים חל איסור לקזז את עלות הקורס משכרו של התובע שם. יחד עם זאת, אין בהלכה זו כדי לקבוע מסמרות האם בנסיבות תביעה זו ניתן יהיה להגיע למסקנה שונה מקביעת פס"ד לנדאו ובנוסף אין התובענה מתאימה לבירור כייצוגית בשל השונות העובדתית הגדולה בין עובדי המשיבה. גם אם מדובר בשאלה משפטית משותפת הרי שאין מדובר בשאלה עובדתית משותפת לכל חברי הקבוצה, ונפרט: 21. קיימת מחלוקת משפטית בין הצדדים בשאלת פרשנות המושג "השתלמות" המופיע בצו ההרחבה. האם קורס מאבטחי מוסדות חינוך הוא הכשרה כטענת המשיבה או השתלמות כטענת המבקש. ופועל יוצא מכך האם צו ההרחבה אוסר קיזוז עלות הקורס משכרו של העובד. בנוסף עולה השאלה האם האמור בהסכם באשר לעלות ההכשרה וההסכמה כי מדובר בהלוואה מותנית, אין בה כדי להתיר הניכוי בנסיבות שנקבעו, שכן מדובר בהחזר הלוואה. 22. באשר להחזר עלות הקורס, מן העדויות והראיות (נספח יג' לתשובה) לפנינו עולה כי המשיבה אינה מנכה ניכוי אחיד מכל עובד ועובד העוזב בטרם השלים עשרה חודשי עבודה, אלא הניכוי נעשה לאחר הפעלת שיקול דעת. גובה הניכוי מושפע מנסיבות עזיבת העובד, הניכוי מושפע ממשך הזמן שהעובד עבד בנתבעת בטרם עזב, עובדים שעזבו וחזרו מקבלים חזרה חלק מהניכוי שנוכה. (ע' 12 ש' 16-19) 23. מן האמור לעיל עולה כי יש לבחון לגבי כל עובד ועובד את הנסיבות בהן נוכה הניכוי משכרו, את טיב הניכוי, ואת גובה הניכוי. כלומר השאלות העובדתיות בנוגע לכל עובד ועובד הן שונות ודורשות בירור - (האם פוטר או התפטר, איזה ניכוי נוכה משכרו והאם מדובר בהלוואה והאם הניכוי מותר או אסור, מה גובה הניכוי שנוכה וכיו"ב). שאלות עובדתיות אלו מחייבות בירור מעמיק של כל מקרה ומקרה ותובענה ייצוגית אינה הדרך הנכונה לברר אותן. 24. העילה השנייה - החזר דמי הפיקדון בערכם הנומינלי המשיבה אפשרה לעובדים לבחור באחת משתי דרכים, ניכוי הפיקדון מן השכר או הפקדת צ'ק ביטחון לטובת המשיבה (תצהיר גב' פינקלשטיין סע' 43). המבקש בחר בניכוי מן השכר, אולם עובדים אחרים מבכרים הפקדת צ'ק ביטחון. כך בנתבעת שתי קבוצות עובדים ולא אחת כטענת המבקש והשאלה רלוונטית רק לחלק מן העובדים. גם באשר לעובדים שהפיקדון קוזז משכרם יש לבחון מה גובה הפיקדון, האם השיבו את הציוד, אחרי כמה זמן הוחזר להם הפיקדון. - גם כאן מדובר בבירור עובדתי ובשונות בין עובדים. יצויין שנמסר על ידי המשיבה בתשובתה לבקשה כי מזה שנה (החל מ 04/2012) אין היא מנכה דמי פיקדון משכרם של עובדיה כלל (סע' 36.2.3 לתשובה לבקשה, שלא נסתרה). 25. בשולי הדברים נציין כי המבקש העלה בשלב מאוחר של ההליך, לאחר גילוי ראיות חדשות, טענה על פיה הנתבעת אינה נושאת בעלות ההכשרה אלא לקוחותיה הם הנושאים בעלות הקורס. החלטתנו לא להידרש להכריע בשאלה זו במסגרת ההחלטה שכן אין היא מעלה או מורידה לעניין אישור התובענה לאור קביעתנו דלעיל כי לא קיימת "קבוצה". סיכומו של דבר 26. מצאנו לנכון לציין כי לאור הראיות והעדויות עולה ספק אם הניכויים שנוכו משכרם של המאבטחים, הם כולם ניכויים מותרים. יחד עם זאת אין הצדקה לברר התובענה כתובענה ייצוגית בשל שונות עובדתית של ממש בנוגע לכל עובד ועובד במשיבה. השאלות האם בוצע ניכוי ומה שיעורו, באילו נסיבות, האם בהתאמה להוראות צו ההרחבה ולחוק הגנת השכר, דורשות כולן בירור עובדתי. התשובות להן יהיו שונות עבור כל עובד שמשכרו נוכו סכומים אסורים לכאורה. יתרה מזאת מדובר בסכומים משמעותיים בסך אלפי שקלים שנוכו, ככל שנוכו, משכר העובדים שעזבו בטרם חלפו עשרה חודשים ובניגוד להתחייבותם בהסכם. סכומים אלו מצדיקים הגשת תובענה אישית ואינם מהווים "פגיעה קטנה שאינה מצדיקה ניהול הליך" על ידי העובד שנפגע. לכל עובד שמשכרו נוכו רכיבים עומדת הזכות לתבוע תביעה אישית בבית הדין לעבודה, ותביעתו תתברר לעומקה. על כן אנו קובעים כי דין הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית להידחות. הוצאות. 29. דחיית בקשה לאישור תובענה כייצוגית תוביל על פי רוב להטלת הוצאות על המבקש. בעניננו ההליך נוהל באופן שהכביד הכבדה של ממש על המשיבה, החל בתיקונים של כתבי הטענות, דרך איתור הראיות בשלב מאוחר של ההליך, הצנעת העובדה שבאת כוח המבקש היא אחותו וכלה בהרחבת החזית בסיכומי המבקש. לכך נוספה העובדה כי כתבי הטענות כוללים עשרות רבות של סעיפים המנוסחים בסירבול ותוך חזרות רבות המקשות על ברירת המוץ מן התבן, כל אלו מצדיקים השתת הוצאות כבדות על המבקש. מן העבר השני, המבקש אכן העלה שאלות משפטיות רחבות היקף הנוגעות למשיבה ולחוזה העבודה עליו היא מחתימה את כלל העובדים בה. חוזה זה כולל סעיפים אשר לכאורה סותרים את הוראות צו ההרחבה, ולפחות לגבי ניכוי השתתפות במטווח האסורה על פי צו ההרחבה המשיבה אישרה בסיכומיה כי גבתה בפועל החזר עבור השתתפות במטווח (סעיף 13 לסיכומי המשיבה). נימוקים אלו מצדיקים הפחתת ההוצאות. לאור זאת מצאנו כי יש להשית על המבקש הוצאות משפט המאזנות בין הדברים בגובה 15,000 ₪, אשר ישולמו בסיומו של ההליך. כמו כן על מנת לקדם את תביעתו האישית של התובע, אני קובעת כי התובע יגיש תצהירי עדות משלימים לתצהיר שהוגש על ידו בתובענה הייצוגית עד ליום 30.1.15, והנתבעת תגיש תצהיר עדות ראשית משלימים עד ליום 30.2.15. ענף השמירהצו הרחבהתביעה ייצוגיתצווים