ב. רכיבי התביעה הינם: פיצוי בגין נזק לא ממוני לפי חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח -1988 (להלן:"החוק") ע"ס 50,000 ₪; הוצאות נסיעה בסך 540 ₪ ושכר מולן בסך של 1,242 ₪ (רכיב זה המתייחס לתקופת ההעסקה הראשונה כמפורט להלן). 2. ואלה העובדות הרלוונטיות לעניינו, בתמצית: א. התובעת עבדה אצל הנתבעת בשתי תקופות העסקה כמפורט להלן: החל מיום 1/10/09 ועד ליום 26/09/10 . העסקה זו הופסקה בשל נסיעתה של התובעת לחו"ל (להלן:"תקופת העסקה ראשונה"). החל מיום 25/12/11 ועד ליום 19/1/12 (להלן:" תקופת העסקה השניה"). יצויין כי נסיבות הפסקת העבודה בתקופה השנייה - הינן במחלוקת בין הצדדים. ב. התובעת הועסקה כמוכרת באחת מחנויות הנתבעת, אותה ניהלה הגב' שרית אייזנברג. ג. התובעת הועסקה ע"י הנתבעת בתקופת ההעסקה השניה, בין היתר, ב"תיווכה" של הגב' קטיה, אשר הועסקה אף היא אצל הנתבעת ונותרה עם התובעת בקשרי ידידות כלשהם לאחר שהן עבדו יחד בתקופת ההעסקה הראשונה גם בזמן שהותה של התובעת בחו"ל. ד. התובעת הודיעה לגב' שרית על היותה בהריון סמוך למועד הפסקת עבודתה (בתקופת ההעסקה השניה). ה. הגב' שרית הודיעה לתובעת שינוי משרתה ממוכרת ל"מתגברת"- שינוי שיש בו הפחתת שעות וימי עבודה. 3. טיעוני התובעת , בתמצית: בסעיף 16 לכתב התביעה טוענת התובעת כי פוטרה בניגוד לסעיף 2 לחוק. בסיכומיה טוענת התובעת כי הנתבעת שינתה את תנאי עבודתה של התובעת לרעה, כאשר החליטה במעמד צד אחד, לשנות את תפקידה ממוכרת למתגברת, זאת תוך הפלייתה לרעה בשל הריונה, כפי שיופרט להלן. שינוי זה אינו נובע מקיצוצים אצל הנתבעת (שלא הוכחו כלל ע"י הנתבעת) - אלא בשל הריונה של התובעת. מסקנה זו מתבקשת, בין היתר, לאור העובדה שהתובעת ביקרה בחנות לאחר שעזבה וגילתה מוכרת חדשה במקומה . שינוי זה נעשה בסמוך להודעת התובעת על דבר הריונה. לפיכך, זכאית היא לפיצוי בסך 50,000 ₪ בהתאם לסעיף 2 לחוק. זאת, כיוון שאין כל נפקות לתקופת העסקתה של התובעת אלא די בכך שהתובעת הופלתה לרעה בשל הריונה. ג. בנוסף, זכאית התובעת להחזר הוצאות הנסיעה של התובעת מתל-אביב לירושלים וזאת בהתאם לסיכום שהיה עם הגב' שרית, עובר להעסקת התובעת בתקופה השניה. הגב' שרית היתה מעוניינת בהעסקת התובעת ולכן אף הסכימה להשתתף בהוצאות אלו. ד. כמו כן, זכאית התובעת להחזר בגין ניכוי שכר שלא כדין, שבוצע בשכרה בתקופת ההעסקה הראשונה מבלי שהתובעת נתנה לכך את הסכמתה. 4. טיעוני הנתבעת, בתמצית: הנתבעת כלל לא פיטרה את התובעת ואף לא הפלתה אותה בתנאי עבודה. כל מה שנעשה הוא הודעה על כוונת הנתבעת לשנות את תנאי עבודה עבודתה באופן זמני (דהיינו הרעת תנאים זמנית). כיוון שמיד נעלמה התובעת ונטשה את העבודה עם קבלת ההודעה - הרי שהשינוי טרם נכנס לתוקף ועל כן אין התובעת זכאית לכל פיצוי בגין הרעה שלא יצאה לפועל. מכל מקום, העובדה כי התובעת הינה בהריון אינה משנה דבר והנתבעת מעסיקה עובדות בהריון ברשת חנויותיה. השינוי בתנאי העסקתה של התובעת שתוכנן - נבע מהצורך של הנתבעת לקצץ בהוצאות וכיוון שהתובעת היתה בעלת הוותק הנמוך ביותר ולאחר שהתברר כי התובעת לא שינתה את התנהגותה לטובה, גם בתקופת ההעסקה השנייה, ולא הפנימה מהם נהלי משמעת תקינים - היא נבחרה כעובדת אשר התקן שלה יבוטל במסגרת הקיצוצים. כתחליף לעבודתה כמוכרת הוצע לתובעת תקן עבודה אחר ("מתגברת" במקום "מוכרת"). באשר להחזר הוצאות - לתובעת לא הובטח תשלום הוצאות אחר מלבד הוצאות נסיעה כחוק , אשר שולמו לתובעת כעולה מעיון בתלושי שכרה. 5. העדים: מטעם התובעת העידו: התובעת בעצמה והגב' יקטרינה סקודין-שטרנברג (המכונה "קטיה") , שעבדה בתקופה הרלוונטית לתביעה זו אצל הנתבעת. מטעם הנתבעת העידו: מר נועם זלוף , ששימש בתקופה הרלוונטית , כמנהל אזור אצל הנתבעת. והגב' שרית אייזנברג, ששימשה באותה עת, כמנהלת החנות בה הועסקה התובעת. 6. דיון והכרעה: א. תביעתה של התובעת בתיק זה נסמכת על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: "החוק") הקובע כדלקמן: 2. (א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה: (1) קבלה לעבודה; (2) תנאי עבודה; (3) קידום בעבודה; (4) הכשרה או השתלמות מקצועית; (5) פיטורים או פיצויי פיטורים; (6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה. ב. כן קובע סעיף 9 לחוק כי בתביעות מעין אלו, חובת ההוכחה להוכיח כי פעל שלא בניגוד לסעיף 2 הנ"ל, מוטל על כתפי המעביד: (א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 - (1) לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים - אם קבע המעביד לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים; (2) לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו. ג. מהעדויות שהובאו בפנינו נותר הרושם של "חוסר בהירות" באשר לנסיבות הפסקת עבודתה של התובעת (הן בהתייחס לגרסת התובעת והן לגרסת הנתבעת). זאת במיוחד לאור העובדה שהעדה מטעם התובעת לא יכולה הייתה לשפוך אור על נסיבות אלו, כיוון שבאותו מועד כבר לא עבדה אצל הנתבעת ( ראה עמ' 12 שורות 1-4). ד. בנסיבות אלו הנתבעת לא עמדה בחובת ההוכחה על כך שלא פעלה בניגוד לסעיף 2 לחוק . לאור זאת - הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את חלק מהתביעה, אם כי בפסיקת סכומים שונים ונמוכים מאשר הסכומים שנתבעו. ה. התובעת הגישה את תביעתה בטענה כי פיטוריה של התובעת נוגדים את הוראות החוק וכי הופלתה לרעה בתנאי עבודתה והכל בשל היותה בהריון (ראה סעיף 16 לכתב התביעה). בסיכומיה, דבקה התובעת אך בטענה כי הופלתה לרעה בתנאי עבודתה ("הרעת תנאי עבודתה"), תוך שהיא זונחת את טענת הפיטורים גרידא. ו. יחד עם זאת, אין חולק כי גם לגרסת הנתבעת, כפי שעולה גם מהתצהירים שהוגשו מטעמה וגם מסיכומיה - הנתבעת החליטה על שינוי משרתה ממוכרת ל"מתגברת" (ראה לדוגמא סעיף 20 לתצהירו של מר זלוף ושל הגב' שרית בסעיף 20 ). ז. אלא, שלטענת הנתבעת מדובר בשינוי זמני אשר נבע משיקולים של קיצוצים ובשל התנהגותה של התובעת. בנוסף, שינוי זה לא יצא לפועל כיוון שעם מתן ההודעה לתובעת - זנחה היא את העבודה ועל כן, אין לייחס לשינוי זה כל נפקות לעניין זכאות התובעת לפיצויים כלשהם בגינו. ח. אין בידנו לקבל עמדת הנתבעת כאמור. ראשית, כפי שעלה מהעדויות שהובאו בפנינו, הנתבעת הודיעה על כוונתה לשנות את תפקידה של התובעת, לאחר ששקלה היטב את הדברים ואף התייעצה עם הממונים ואין מדובר ב"הודעה שלא מדעת". ט. מצופה היה מהנתבעת, אשר גם לגישתה, מעסיקה עובדות רבות, בסניפיה השונים, שתתן את הדעת גם על היות התובעת בהריון. י. לעניין זה , אין כל חשיבות אם מדובר בשינוי זמני (בוודאי כאשר השינוי לא הוגדר בזמן ) או בשינוי שטרם יצא לפועל. די בכך שהודע לתובעת, הודעה שתוכננה מראש ולאחר התייעצויות עם הגורמים הרלוונטים - כדי לראות בהודעה זו כהודעה תקפה ולאחר שהיה ידוע לנתבעת על דבר הריונה של התובעת (ראה עדותה של הגב' שרית עמ' 20 שורה 12). יא. זאת ועוד. טענות הנתבעת באשר ל"התנהגותה" של התובעת, שלא לשביעות רצון הממונים ושאר העובדות - נטענו בעלמא ומבלי שהובאו כל ראיות לכך. כמו כן, טענות אלו כלל אינן מתיישבות עם השכל הישר של קבלתה לעבודה, בתקופת העסקה שניה,כאשר אילו מי מנציגי הנתבעת לא היו שבעי רצון מתפקודה - לא הייתה מתקבלת בפעם השנייה. ה"הסבר" לפיו, סברו כי היא "הפנימה" ו/או השתנתה לאחר נישואיה - אף הוא נטען בעלמא ולא גובה בראיה ו/או עדות כלשהיא. יב. יתרה מזאת, אם היה ממש בטענה שהעברתה לתפקיד אחר נובעת גם מחוסר שביעות רצון של נציגי הנתבעת והעובדים מ"התנהגותה" של התובעת - הרי שעל פניו,לא היו מציעים לה כלל לשמש בתפקיד אחר (כ"מתגברת") בשורות הנתבעת, אלא מודיעים לה חד משמעית על הפסקת עבודה! אין חולק כי הוצע לתובעת תפקיד אחר - ויש בכך כדי לאיין את טענת הנתבעת באשר לאי שביעות רצונה מהתנהגות הנתבעת. יג. שלישית, גם עצם ה"צורך" בשינוי משרתה ממוכרת ל"מתגברת" בשל קיצוצים - אף הוא לא הוכח. עיון בנספח ו' לתצהירו של מר זלוף, אינו מצביע , באופן חד משמעי על "קיצוצים" אצל הנתבעת (לכל היותר על הדרישה לעמוד בשעות העבודה שהוקצבו לפי תקציב הנתבעת) - ובוודאי שלא כאלו המצדיקים את השינוי הנדון. יד. מנגד, אין חולק, גם לפי גרסת הנתבעת, כי ההודעה בדבר שינוי תנאי העסקתה של התובעת - ניתנה לאחר שהתובעת הודיעה על דבר הריונה. טו. זאת ועוד. גם ההסבר הנוסף שניתן על ידי הנתבעת, באשר לעובדה שלאחר שהפסיקה התובעת לעבוד אצל הנתבעת - פורסמה מודעת "דרושים" לאיתור עובד/ת - אינו מניח את הדעת כלל וכלל. טז.לטענת הנתבעת, מדובר בפרסום של חיפוש באופן "כללי" של עובדים/ות - כיוון "שלא יודעים מה ילד יום" (ראה סעיף 25 לתצהירו של מר זלוף). הסבר זה אינו עולה בקנה אחד עם המציאות הנוהגת והוא כאמור נדחה על ידנו. יז. לאור כל האמור, אנו מעדיפים בנקודה זו את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת , גם אם העדפה זו מקורה בסמיכות הזמנים שבין הודעת התובעת על דבר הריונה לבין ההודעה על שינוי תפקידה וכן על ה"ספק" שהתעורר שמא הריונה היווה שיקול בהחלטת הנתבעת. ספק זה, עפ"י דין, יפעל לטובת התובעת. יח. יחד עם זאת, שקלנו גם את תקופת העסקתה הקצרה של התובעת ואת העובדה שנותרו ספקות באשר לנסיבות הפסקת עבודתה של התובעת - באופן שמצאנו כי יהא זה צודק לפסוק לתובעת סכומים נמוכים מאלו שתבעה, ובסה"כ, בנסיבות העניין - סך של 10,000 ₪ כפיצוי על הפלייתה, בהתאם לסעיף 2 לחוק. יט. באשר לשני רכיבי התביעה הנוספים -התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל על כתפיה. באשר להחזר הוצאות נסיעה - הנתבעת הציגה בפנינו את חוזה העסקתה של התובעת (ראה נספח א' לכתב התביעה) - ממנו לא עולה כל סיכום על החזר הוצאות נסיעה מיוחדות . מה גם, שגם לגישת התובעת עצמה, חישוב ההוצאות שבוצע על ידה, נעשה על ידי בעלה ובהתאם לקילמוטראג' בפועל : "ש. למה את מבקשת 30 ₪ לנסיעה ולא 20 ₪ לנסיעה? ת. לפי החישוב של רבע שעה נסיעה ברכב. ש. למה לא תבעת מוניות וביקשת לפי קילומטרג' של רכב? ת. מי שעשה את החישבו זה בעלי, הוא זה שנוהג והיה מסיע אותי, והמנהלת אמרה לי שעדיף שיהיה נסיעות ברכב פרטי ולא במוניות כי זה יוצא יותר זול. (עמ' 7 שורות 27-28). כ. כך גם באשר להחזר תשלום בגין ניכוי שלא כדין בגין תקופת ההעסקה הראשונה. התובעת לא הוכיחה מרכיב זה . מנגד, הציגה הנתבעת מסמך, המסביר את שינוי שיטת התשלום (ראה נספח ג' לתצהירו של מר זלוף), באופן המניח את הדעת ולפיכך, אנו דוחים את תביעתה של התובעת גם לעניין מרכיב זה. כא. גם העדה מטעם התובעת לא סייעה לתובעת בהוכחת שני הרכיבים הנוספים כאמור. היא העידה בפנינו, באופן מהימן, שהיא לא נכחה בראיון הקבלה לעבודה של התובעת (עמ' 11 שורות 20-23) וכי לטענתה היא שמעה את הדברים במסגרת שיחה שהתנהלה בין התובעת לבין הגב' שרית (עמ' 11 שורות 30-32). כב. לבסוף מצאנו לנכון להתייחס גם לטענת התובעת בקשר לסיכום שהיה, לטענתה, בדבר קידומה למנהלת חנות. טענה זו לא הוכחה כלל. גם מעדותה ומעדות העדה מטעמה, עולה כי שיחה בעניין זה לא התקיימה ישירות עם הגורמים המוסמכים (ראה גם עמ' 11 שורות 5-7) - וממילא לא הובטח לה כל הבטחה בנושא זה: "ש. שרית מוסמכת למנות מנהל סניף? ת. לא. ש. מי מוסמך? ת. מנהל אזור. ... ש. האם שרית אמרה יופי אני מחפשת מנהלת סניף והיא תהיה מנהלת סניף? ת. לא ש. לפני שהתובעת הגיעה לישראל בפעם השניה, האם שרית אמרה לך תגידי לתובעת שאנו מחפשים מנהל סניף והיא מיועדת להיות מנהל סניף? ת. לא, היא אמרה לי שאני אשאל את התובעת מתי היא חוזרת , כי שרית רוצה שהיא תחזור, ומהשיחות היה מובן לי שהיה מדובר על עתודה ניהולית? (ראה עדותה של הגב' קטיה, עמ' 10 שורות 20-31. הדגשות אינן במקור-י.ש.) כג. גם בשיחה שניהלה התובעת עם הגב' שרית לא הובטח לתובעת הבטחה ממשית בעניין תפקיד ניהולי (וממילא אין הדבר בסמכותה של הגב' שרית כאמור): "ת. דיברתי לגבי התפקיד הזה עם קטיה, עם שרית... ש. למה אין בתצהיר את השיחה עם נועם מנהל האזור שהיא מאד חשובה על רצונך להיות מנהלת? ת. כיוון שהשיחה היתה קצרה ושיחת טלפון ודיברנו על זה שנקבע פגישה לעניין הזה, ולא חשבתי שזה חשוב ורלבנטי, וציינתי רק את העניין שדור עם שרית וקטיה. ש. נועם אמר לך בשיחה הזאת מה הנוהל כדי להיות מנהלת חנות. ת.מי שהסבירה לי זאת שרית, השיחה עם נועם היתה קצרה ובטלפון." (ראה עדותה של התובעת, עמ' 8 שורות 21-26. הדגשות אינן במקור-י.ש.) ובעדותה של הגב' שרית: "ת. לא אמרתי לה שהיא תהיה מנהלת, אמרתי לה שיש אפשרות, זה שני דברים שונים. אמרתי לה שאם תוכיח את עצמה, שאם ההתנהגות שלה תשתנה, יש מה לדבר כי זו רשת גמישה ויש לאן להתקדם." (ראה עדותה של הגב' שרית, עמ'9 שורות 25-27. הדגשות אינן במקור-י.ש.) 7. סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי, כמפורט להלן: הנתבעת תשלם לתובעת סך של 10,000 ₪ פיצוי בגין הפרת סעיף 2 לחוק. התביעה בגין החזר הוצאות נסיעה - נדחית. התביעה בגין החזר ניכוי שלא כדין בתקופת העסקה הראשונה - נדחית. בהתחשב בעובדה כי התביעה התקבלה בסכום נמוך יחסית לסכום התביעה - יועמדו ההוצאות, אותן תשלם הנתבעת לתובעת, על סך של 1,500 ₪. התשלומים ישולמו תוך 30 יום. ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. הריוןהרעת תנאים בהריוןהפסקת עבודהחוק עבודת נשים