תביעת עובדת אשר עבדה תקופה קצרה לזכויות בגין שכר עבודה

תביעת עובדת, אשר עבדה תקופה קצרה לזכויות בגין שכר עבודה, חלף הפרשה לפנסיה, פיצוי בגין הודעה מוקדמת למעביד קודם ופיצוי בגין הודעה מוקדמת לפיטורים. 2. דיון הוכחות התקיים בתיק ביום 26/11/13 ובו נשמעו התובעת מחד, והנתבע 2 מאידך. הצדדים סיכמו בפנינו בעל פה. תמצית העובדות כפי שעלתה מחומר הראיות וטענות הצדדים 3. בין התובעת לנתבעת 1 (להלן - הנתבעת) נחתם ביום 20/1/11 חוזה עבודה שצורף כנספח א' לכתב התביעה (להלן - חוזה העבודה). בהתאם לחוזה העבודה החלה התובעת לעבוד בנתבעת כיועצת משפטית במשרה חלקית - 4 ימים בשבוע מיום ב' ועד יום ה' , 8 שעות ביום, כנגד שכר עבודה בסך 9,000 ₪ נטו, הכולל נסיעות. 4. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה את דוחות הנוכחות של התובעת במקום העבודה ואין בין הצדדים מחלוקת ביחס לדוחות אלו. התובעת אמנם טענה בעדותה בפנינו (אם כי לא בתצהירה) כי היו ימים בהם לא החתימה כרטיס נוכחות, אך לא פירטה שעות נוכחות, שמעבר לרשום בדוחות הנוכחות וממילא לא הוכיחה שעות אלו, ועל כן אין לנו אלא להסתמך על דוחות הנוכחות כמשקפים את עבודתה בפועל של התובעת. 5. עוד צורפו לכתב ההגנה שלושה תלושי שכר לחודשים ינואר עד מרץ 2011. מתלושים אלו עולה שהתובעת קיבלה במהלך עבודתה מפרעות בסך 4,600 ₪. נתון זה הולם אישורי תשלום עליהם חתמה התובעת ולפיהם קיבלה לידיה את התשלומים הבאים עבור שכר עבודה: 1,000 ₪ במזומן ביום 26/1/11; 1,500 ₪ במזומן ביום 9/2/11; 1,000 ₪ במזומן ביום 10/2/11; 1,000 ₪ בהמחאה ביום 16/2/11; 100 ₪ במזומן בתאריך לא ידוע. אישורי התשלום צורפו לכתב ההגנה והתובעת אישרה בפנינו את חתימתה כנגד קבלת תשלום (להלן - אישורי התשלום). 6. לטענת הנתבעת מעבר לסכומים אלו שולמו לתובעת עוד 2,100 ₪ בהעברה ישירה לחשבונה, אולם הנתבעת לא צירפה כל מסמך המעיד על כך, ולטענת הנתבע 2 בדיון בפנינו, לא הצליח לאתר ההוראה שנתן לביצוע התשלום. התובעת אישרה בעדותה בפנינו שאכן שולמו לה 2,100 ₪ שהופקדו לחשבונה בדרך של המחאות, ואולם לטענתה סכום זה חופף לתשלומים שקיבלה ואשר פורטו לעיל. 7. לטענת התובעת ביום 2/3/11 דרש ממנה הנתבע 2 למסור את מפתחות המשרד ובכך למעשה פיטר אותה ללא הודעה מוקדמת (סעיף 20 לתצהירה). לטענת הנתבעת בסמוך לאחר תחילת עבודת התובעת (לאחר כשלושה שבועות) התגלה לה כי לתובעת אין רישיון לעריכת דין מזה תקופה ממושכת ולכן היא לא יכלה לטפל בענייני הנתבעת כנדרש מתפקידה כיועצת משפטית. הנתבעת טוענת שבשלב מסוים התובעת החלה לצאת מוקדם, להעדר מהעבודה, ולא לקיים את חוזה העבודה כלשונו, אך לא הוכחש על ידי הנתבעת הנטען בסעיף 20 לתצהיר התובעת. דיון והכרעה א. שכר עבודה 8. בהתאם לדוחות הנוכחות עבדה התובעת בכל תקופת העבודה 125.5 שעות בלבד. אמנם הצדדים סיכמו על משכורת חודשית, אך זאת כנגד מסגרת עבודה מוסכמת, שלא מצאנו שהתקיימה בפועל. נציין, כי התובעת אמנם טוענת שהיתה בתקופת מחלה, אולם לא מצאנו כל עדות לכך בתלושי השכר או באישורי מחלה, ולא נסתרה טענת הנתבעת שלא הומצאו לה כל אישורי מחלה במהלך תקופת העבודה. מכיוון שמוסכם שהתובעת הייתה צריכה לעבוד 4 ימים בשבוע, 8 שעות ביום, אזי מסגרת עבודתה החודשית הינה 134.4 שעות (לפי 4.2 שבועות בחודש). לפיכך, ערך שעת עבודה הינו 67 ₪. על יסוד זה הייתה זכאית התובעת בכל תקופת עבודה לשכר בסך 125.5 x67 ₪ = 8,408.5 ₪. 9. על יסוד עדויות הצדדים והראיות שהוצגו בפנינו, אנו קובעים, כי בפועל קיבלה התובעת 5,700 ₪, לפי הפירוט הבא: 4,600 ₪ אשר התובעת אישרה בחתימתה את קבלתם בהתאם לאישורי התשלום וכן 1,100 ₪ נוספים, שהתובעת אישרה בחקירתה הנגדית שהופקדו לחשבונה. ונסביר - התובעת אישרה שפרט לתשלומים שקיבלה במזומן הופקדו לחשבונה 2,100 ₪, כאשר לטענת התובעת סכום זה כלול בסכומים שהיא חתמה על קבלתם. ואולם, כפי שפירטנו לעיל, למעט אישור תשלום באמצעות המחאה על סך 1,000 ₪, כל יתר אישורי התשלום מעידים על תשלום במזומן. מכאן אנו מסיקים שהתובעת קיבלה לפחות עוד 1,100 ₪ בהמחאה מעבר לאישורי התשלום, וזאת על פי עדותה. אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת כי הופקדו לחשבונה של התובעת 2,100 ₪, מעבר לסכומים שפורטו לעיל וזאת מכיוון שלא הוצגה כל ראיה לכך. הנתבעת מסתמכת למעשה על עדות התובעת אך כפי שהבהרנו התובעת אישרה בעדותה קבלת 1,100 ₪ נוספים מעבר לאישורי התשלום. אף אין בידינו לקבל את טענת התובעת כי אין להסתמך על אישורי התשלום, שכן למעשה קיבלה רק 2,100 ₪ בכל התקופה, כאשר את תשלומי המזומן שקיבלה לידיה החזירה לנתבעת וקיבלה כנגדם המחאה. טענות התובעת בהקשר זה היו מבולבלות ולא סדירות ואין בידינו לקבל כי עורכת דין אשר חתמה בסה"כ על 5 אישורי תשלום, לא שמה לב לסכום הרשום בהם. אנו מעדיפים את הגרסה העולה מאישורי התשלום שהתובעת אישרה את חתימתה על גביהם, על פני עדותה המאוחרת של התובעת, שלא גובתה בכל ראיה. 10. על יסוד האמור לעיל, אנו קובעים, כי הנתבעת חייבת לשלם לתובעת שכר בסך 2,708.5 ₪ וזאת מעבר לשכר ששולם לה בפועל. 11. נציין, כי לא מצאנו לנכון להסתמך בשום דרך על תלושי השכר שצורפו לעיוננו, שכן לא ברור הקשר בינם לבין חוזה העבודה או דוחות הנוכחות וממילא שהצדדים לא הסתמכו עליהם בטיעוניהם. ב. פיצוי חלף הפרשות לפנסיה 12. עפ"י חוזה העבודה הוסכם בין הצדדים על הפרשת דמי גמולים בסך 5% משכרה של התובעת. אין מחלוקת שהתשלום לא בוצע בפועל ולא נפתחה לתובעת קרן פנסיה. בתצהירו טען הנתבע 2 שהתובעת אינה זכאית להפרשות דמי הגמולים מכיוון שלא עבדה שלושה חודשים, ואולם לא מצאנו לטענה זו כל בסיס בחוזה העבודה. אשר על כן, מכיוון שלא נפתחה בפועל קרן פנסיה לתובעת, ולא ניתן כיום לבצע את ההפרשות בפועל, אנו קובעים, כי על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין העדר הפרשות פנסיוניות בסך 5% X 8,408.5 ובסך הכל 420 ₪. ג. פיצוי בגין דמי הודעה מוקדמת ששילמה התובעת למקום העבודה הקודם 13. לטענת התובעת הנתבעת התחייבה לשלם לה פיצוי בגין דמי ההודעה המוקדמת ששילמה למקום העבודה הקודם לצורך עזיבתו ללא הודעה מוקדמת ותחילת עבודה בנתבעת. הנתבעת למעשה לא הכחישה את הטענה אלא שדרשה לראות מסמך המאשר את התשלום הנטען. אין חולק שמסמך כאמור לא הוצג, לא בפני הנתבעת בעבר ולא בפנינו בהליך הנוכחי. התובעת בעדותה טענה שקיים תלוש שכר המאשר תשלום זה אך לא הציגה אותו בפנינו. 14. אשר על כן, ומשלא הוצגה בפנינו כל ראיה בדבר עצם תשלום דמי הודעה מוקדמת למעסיקה הקודם של התובעת או בדבר סכום אותו רכיב, אין לנו אלא לדחות את התביעה ברכיב זה. ד. דמי הודעה מוקדמת מהנתבעת 15. כאמור בפתח דברינו, לטענת התובעת, היא נדרשה להשאיר את מפתחות המשרד ללא הודעה מוקדמת ובכך למעשה פוטרה. טענה זו לא הוכחשה על ידי הנתבעת, אלא שהנתבעת טענה להפרת חוזה העבודה על ידי התובעת, אשר הסתבר שאינה בעלת רישיון עו"ד ולכן אינה יכולה לפעול כנדרש מתפקידה. אין בידינו לקבל את טענות הנתבעת בהקשר זה, שכן מחוזה העבודה עולה בבירור שהנתבעת ידעה במועד קבלת התובעת לעבודה, שהיא חייבת בתשלום דמי חבר ללשכת עורכי הדין, ואף התחייבה במסגרת החוזה לשלם עבור התובעת את דמי החבר ללשכת עורכי הדין תוך שהוסכם שככל שיחסי הצדדים יפסקו בתוך 3 חודשים, תחזיר התובעת לנתבעת את הסכום ששולם. בתצהירו אישר הנתבע 2 שבראיון העבודה טענה התובעת שטרם שולמו דמי החבר עבור שנת 2011 והדבר היה ידוע לו בעת קבלתה לעבודה (סעיף 12). טענת הנתבע 2 בהמשך אותו סעיף מדוע לא שולמו דמי החבר אינה בהירה כלל ואולם ברי כי בפועל לא שילמה הנתבעת ללשכת עורכי הדין את הסכום של דמי החבר. בעדותו בפנינו טען הנתבע 2 לראשונה שגילה שהתובעת לא שילמה דמי חבר במשך מספר שנים, ועל כן היה צורך בהסדרת התשלום מעבר למה שהוסכם בחוזה. טענה זו לא הוכחה. מכל מקום, הנתבעת, אשר לא שילמה עבור התובעת את דמי החבר ללשכת עורכי הדין, אינה יכולה להלין אלא על עצמה בגין תוצאות מחדלה זה. 16. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בעניין זה, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את טענת התובעת שפוטרה מעבודתה. לא מצאנו בטענות הנתבעת הצדקה לראות בנסיבות העניין, כאילו התובעת הפרה את הסכם העבודה והתפטרה מרצונה, שכן ביודעה שהתובעת לא שילמה את דמי החבר ללשכה, היה עליה לטפל בהסדרת הנושא. מכל מקום, לא מצאנו כי הנתבעת נתנה בידי התובעת את האפשרות לתקן את הליקוי הנטען בטרם תפוטר בגינו. 17. בנסיבות אלו, אנו קובעים, כי התובעת זכאית לדמי הודעה מוקדמת. מכיוון שעבדה בפועל מיום 23/1/11 ועד ליום 2/3/11, כאשר חלק ניכר מהזמן לא עבדה בפועל בהתאם לדוח הנוכחות, אנו קובעים, כי התובעת זכאית לדמי הודעה מוקדמת בשיעור יום עבודה אחד בסך 536 ₪ נטו (9,000 ₪ לחלק ל- 16.8 ימים). 18. באשר לתביעה האישית כנגד הנתבע 2 - לא הובאה בפנינו כל ראיה כי הנתבע 2 הינו הבעלים של הנתבעת ולא נטענה כל טענה אשר יש בה כדי להצדיק הרמת מסך לו היה הנתבע 2 הבעלים של הנתבעת, ועל כן התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית בזאת. סוף דבר 19. על יסוד האמור לעיל תשלם הנתבעת 1 לתובעת את הסכומים הבאים, וזאת בתוך 30 יום מהיום: א. שכר עבודה בסך 2,708.5 ₪ נטו, נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 2/3/11 ועד למועד התשלום המלא בפועל. ב. פיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה בסך 420 ₪, נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 2/3/11 ועד למועד התשלום המלא בפועל. ג. דמי הודעה מוקדמת בסך 536 ₪ נטו, נושא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 2/3/11 ועד למועד התשלום המלא בפועל. 20. אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאותיה בגין ההליך בסך 500 ₪. כנגד הוצאות אלו יש לקזז את הוצאות התובעת שנפסקו לנתבעת ביום 30/10/13 בסך 350 ₪. ועל כן, לאחר הקיזוז, תשא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך 150 ₪ בלבד אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום. 21. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 15 יום מהיום. שכר עבודה