דמי פגיעה בגין תאונה שארעה בעת פיצוץ ברכבו במהלך נסיעה לפגישת עבודה 2. הנתבע דחה את תביעת התובע בנימוק שמעיון בפרטי התביעה ובחקירות שנערכו עולה, כי הפיצוץ במכונית בדרך לעבודה, אירע על רקע אישי ולא עקב סיכוני דרך או על רקע עבודת התובע כעובד בחברת מאיה טורס. לטענת הנתבע, לא ארעה לתובע תאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 ו-80 לחוק הביטוח לאומי, התשנ"ה-1995. לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודת התובע. הנתבע טוען כי הנסיבות שהובילו לפיצוץ ברכבו של התובע אירעו על רקע פלילי או אישי בלא קשר או זיקה לעבודתו של התובע או בלא תרומה של העבודה לפגיעה. הנתבע טוען גם כי הפיצוץ ברכבו של התובע לא נגרם אף עקב סיכוני הדרך אלא מסיכון התלוי באופן אישי בתובע ומשכך החלטת פקיד התביעות התקבלה כדין. 3. ב"כ הנתבע ביקשה להמתין עד לקבלת תשובה מהמשטרה אודות התקדמות החקירה. ביום 1.9.13 המשטרה הודיעה כי אינה יכולה להצביע על מבצע העבירה או על נסיבות בהם אירע המקרה, לאור זאת קבענו שב"כ הצדדים יגישו סיכומים בתיק. 4. העידו בפנינו, התובע, ומר גיל שרעבי, חוקר מטעם הנתבע. 5. בתצהירו הצהיר התובע כי עבד כשכיר, מנהל הסעות של חברת מאיה טורס ב"אינטל" קרית גת. במסגרת עבודתו כמנהל הסעות, ביצע את עבודתו במשרדי "אינטל" והיה כפוף בעבודתו למר שמוליק טורה, סדרן ראשי של מערך ההסעות מטעם מאיה טורס. לטענתו ביום 09.10.11, נקבעה פגישת עבודה בין השניים, בדרכו לפגישה נסע ברכב שניתן לו על ידי חברת ההסעות, ארע פיצוץ ברכב. 6. בהודעת התובע לחוקר הנתבע מיום 25.1.12 ציין התובע כי עבד במערך הסעות שניתן לחברת אינטל באמצעות מוניות וכן אמר שבאותה העת עבד כשכיר בחברת ההסעות ובאופן עצמאי כיועץ הסעות. בהודעה מסר שלא היו שעות עבודה מוגדרות, והוא התנייד באמצעות רכב ההסעות. 7. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי עבד כמנהל הסעות במאיה טורס ונתן ייעוץ והדרכות לבטיחות לנהגים לקראת החורף. התובע טען כי מתכונת עבודתו היתה: בבוקר נוסע לאינטל, בודק שכל ההסעות הגיעו, בודק אם יש תקלות ולאחר שסיים יוצא לקריית גת לתחנת מוניות כעבודה נוספת. הוא העיד שאינו מופיע בסידור עבודה של אותה תחנה ואינו מדפיס כרטיס נוכחות. כמו כן העיד כי הפגישה נקבעה עם מר טורה לשעה 10:00 או 11:00 בבוקר. (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 8.1.13), כשנשאל התובע איך זה מתיישב עם העובדה שהפיצוץ ברכב היה ב-12 בצהריים כפי שרשם בטופס התביעה, הסביר שאת הטופס כתב כאשר היה בבית החולים והפיצוץ לא אירע בשעה 12:00. 8. האם יש להכיר באירוע מיום 09.10.11 כאירוע תאונתי כמשמעותו בסעיף 79 ו-80(1) לחוק הביטוח לאומי, התשנ"ה-1995. 9. תאונת עבודה" נקבעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) כתאונה שאירעה "תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...". בסעיף 80 לחוק יצר המחוקק "חזקת תאונת עבודה" המגנה על המבוטח בהתרחש מגוון אירועים הקשורים בשהייתו של העובד בעבודה. על פי לשון הוראת סעיף 80(1) לחוק, רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם - "(1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו". המחוקק בחר להרחיב את הביטוח בענף נפגעי עבודה ולהחילו על המבוטח גם כאשר הוא בדרכו לעבודה, זאת באמצעות החזקה הקבועה בסעיף 80(1) לחוק. הוראות סעיף 81 (א) לחוק קובעות כי תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות 80 (1) אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטייה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו. 10. האם בעת שנסע התובע ברכב ההסעות בנסיעה שבה ארע הפיצוץ, הוא היה בדרכו לעבודה או אם לא? לטענת התובע- התובע יצא מביתו לפגישת עבודה עם מר שמוליק טורה, סדרן ראשי. מר טורה התקשר אליו בשעה 7:00 והקדים את הפגישה ל-10:00 בבוקר, התובע הוריד את בנו בקניון. לטענת ב"כ הנתבע- התובע לא היה בדרכו לפגישת עבודה, כי הפגיעה ברכבו ארעה בסביבות השעה 12:00 והפגישה הייתה אמורה להתקיים בשעה 10:00. 11. בתצהירו טען התובע כי עבד כשכיר בחברת מאיה טורס והיה כפוף לסדרן עבודה ראשי, מר שמוליק טורה. בתצהירו לא ציין כי עבד כיועץ הסעות, שבה עסק במהלך יום עבודתו. בחקירתו טען, כי עבד בשעות הבוקר במשרדי אינטל, ולאחר שסיים את תפקידו שם, נסע לתחנת מוניות בקריית גת, וחזר בשעות הערב למשרדי אינטל. בתצהירו לא מציין התובע את שעות הפגישה והאירוע הנטען. בעדותו בתחילה טען כי הפגישה נקבעה לשעה 10:00 ולאחר מכן כשנשאל מתי בבוקר, השיב "בבוקר ב-10 בבוקר הוא התקשר אלי ואני הייתי צריך לנסוע לאיזה מקום ואני לא זוכר והוא התקשר אלי בכדי שאני אגיע לאינטל לפגישה עם קצין הבטיחות של אינטל בשעה 10:00 או 11:00" (עמוד 5, שורות 20-22 לפרוטוקול מיום 08.01.13). בהודעה לחוקר הנתבע, הצהיר התובע כי " באותו היום קיבלתי טלפון משמוליק טורה סדרן של מאיה טורס, זה היה אחרי כיפור יום ראשון בשעה 9 קבענו פגישה באינטל במשרדו..."( הודעת התובע סומנה כ-נ/4 מיום25.01.12, עמוד 2, שורות 10-12) התובע שינה את גרסאותיו בעניין שעות הפגישה. תחילה טען כי הפגישה אמורה להתקיים עם מר טורה, לאחר מכן טען כי הפגישה אמורה להיות במשרדו של מר טורה עם קצין הבטיחות. לא הוצג יומן בעניין והתובע לא העיד את מר טורה. גרסאותיו של התובע אינן עקביות, אודות זמני הפגישה מיקומה ומועד הפיצוץ. "ש. בסעיף 5 אתה כותב הייתה לי פגישה בעבודה עם שמוליק במשרדי אינטל ביום 09/10/201 נסעתי לפגישה ברכב ואירע פיצוץ. מה זה בבוקר? ת. שמוליק התקשר אלי בבוקר בשבע בבוקר והקדימו את הפגישה לשעה 10:00. ש. מתי זה בבוקר? ת. בבוקר ב-10 בבוקר הוא התקשר אלי ואני הייתי צריך לנסוע לאיזה מקום ואני לא זוכר והוא התקשר אלי בכדי שאני אגיע לאינטל לפגישה עם קצין הבטיחות של אינטל בשעה 10:00 או 11:00. ש. דבר כזה רשום באיזה שהוא מקום? ת. לא. ש. אני מראה לך טופס תביעה שהגשת לביטוח לאומי. ת. זה לא אני זה מאיה טורס ש. רשום ששעת התאונה הייתה בשעה 12:00. ת. שעת הפגיעה הייתה ב-12:00. ש. אתה אמרת עכשיו שהפגישה הייתה קבועה בשעה 10:00. ת. אני אמרתי שאני לא זוכר. הפגיעה לא הייתה בשעה 12:00 תוציאי דו"ח של משטרה ותראי מתי הייתה הפגיעה ובאיזו שעה אני יצאתי ומתי היה הפיצוץ של האוטו מי שמילא את זה זה לא נכון. אני הגשתי את התביעה כשאני הייתי בבית החולים." ( עמוד 5, שורות 16-34 לפרוטוקול מיום 08.0.13) הפיצוץ ברכבו של התובע אירע בשעה 12:00. התובע העיד כי היה בדרך לפגישת עבודה שתוכננה לשעה 10:00 או 11:00. 12. התובע טוען שהנתבע לא יכול לחזור מהחלטת פקיד התביעות שקבע שהפיצוץ במכונית בדרך אל העובדה אירע על רקע אישי. כלומר התובע טוען שהנתבע לא יכול לחזור מהחלטת פקיד התביעות שהאירוע היה בדרך אל העבודה ועל כן יש לקבל את התביעה. ב"כ הנתבע טוענת שיש לבדוק את הזכאות של התובע על פי החוק וזכותו של הנתבע לא להיצמד לאמור במכתב הדחייה של פקיד התביעות. ב"כ הנתבע הפנתה להחלטה של השופטת לאה גליקסמן בבר"ע 19474-06-12 אלמוג - המוסד לביטוח לאומי, החלטה מיום 2.7.12. בסעיף 9 להחלטה קבעה השופטת גליקסמן:- "נוסיף, כי העובדה שבמכתב הדחייה לא פורט נימוק מסוים לדחיית התביעה, אינה מונעת מהמוסד לביטוח לאומי להעלות טענה זו בבית הדין. לעניין זה יפים דברי השופט פליטמן (כתוארו אז) בעניין עזבון המנוח יוחאי גדיש [עבל (ארצי) 473/03 עזבון המנוח יוחאי גדיש נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 9.5.05] : ...אין להסיק, שנחה דעתנו מן העובדה כי המוסד דוחה תביעה בנימוק מסויים, המופיע במכתב הדחייה, ולאחר מכן מעלה עילה אחרת לדחית התביעה, הקודמת במדרג בדיקת הזכאות, בדיון בבית הדין. וכבר פסק בית דין זה, כי "מוצאים אנו לנחוץ לחזור ולקבוע את הצורך במתן תשובה מנומקת, ממצה ומפורטת של פקיד התביעות לגבי תביעה של מבוטח או זכאי המוגשת למוסד. זכותו של כל מבוטח או זכאי לגמלה, היא לדעת את הנימוקים המדוייקים של דחיית התביעה... בהתאם לכך יוכל המבוטח או הזכאי לגימלה לכלכל צעדיו ולהחליט אם להגיש תובענה בקשר להחלטת פקיד תביעות" (דב"ע נד/251-0 יעקב זילבר - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ח 61 ). עם זאת פסקנו אף כי תוצאת אי איזכורו של טעם מטעמי הדחייה "אין בו בפני עצמו משום חסימה 'הרמטית' להעלות את הטענה לפני ערכאת הדין" (דב"ע נג/127-0 המוסד לביטוח לאומי - יעל קרני פד"ע כו 520). לזאת נוסיף, כי לו בכל פעם שפקיד התביעות לא היה מציין את כלל נימוקי הדחייה, היה בית הדין קובע כי רק בשל כך קמה זכאות לתובע, היינו חוטאים להלכה לפיה החוק בלבד הוא שמכתיב את מערכת הזכויות והחובות של הגורמים השונים במערך הביטחון הסוציאלי. " 13. כאמור זכאות תובע צריכה להיבדק על פי תנאי החוק, אין מקום להיצמד לקביעה של פקיד התביעות כאילו זו קביעה עובדתית ואין בליתה. יש לבחון את הנסיבות על פי הדין ועל פי הראיות שמוצגות בפני בית הדין. במקרה שלפנינו התובע לא הצליח לשכנע אותנו שהתאונה אירעה בדרכו אל העבודה. התובע טען לפגישה מתוכנת בשעה 10:00 או 11:00, בטופס התביעה נכתב שהפיצוץ היה בשעה 12:00 והתובע התקבל למיון בשעה 12:29. 14. משקבענו שבזמן הפיצוץ התובע לא היה בדרכו אל העבודה או ממנה אין צורך לדון במבחן "סיכוני הדרך". 15. אנו קובעים כי הפגיעה מיום 9.10.11 אינה פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 ו-80 לחוק הביטוח לאומי, התשנ"ה-1995. כאמור, התביעה נדחית. 16. אין צו להוצאות. 17. ניתן להגיש ערעור תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה. 18. פסק הדין ניתן בהרכב של שניים לאור החלטה מיום 8.1.13. דמי פגיעה