סעיף 301(א) לחוק העונשין קובע: "לענין סעיף 300, יראו ממית אדם כמי שהמית בכוונה תחילה אם החליט להמיתו, והמיתו בדם קר, בלי שקדמה התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות שבהן יכול לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו, ולאחר שהכין עצמו להמית אותו או שהכין מכשיר שבו המית אותו". שלושה יסודות נדרשים להוכחת העבירה שעניינה רצח בכוונה תחילה; החלטה להמית, הכנה והיעדר קינטור. בהתקיימם - מתגבשת העבירה. 2. רצח בכוונה תחילה - יסודות העבירה 2.1 ההחלטה להמית ההחלטה להמית - היא היסוד הנפשי המבטא את ה"כוונה" שעיקרה - צפיית ההתרחשות והתוצאה הקטלנית שבסופה, תוך רצון להתגשמותה. כאשר ניתן לצפות את התוצאה הנובעת מהתנהגותו של אדם, הן באופן אובייקטיבי והן באופן סובייקטיבי - ניתן להסיק לגביו, כי התכוון לה בהיותה תוצאה טבעית הנובעת מהתנהגותו (ראה ע"פ 1354/03 - חוג'ה דקר נ' מדינת ישראל פ"ד נח (2) 83, עמ' 94- 95 (להלן: "פס"ד חוג'ה" וע"פ 2316/98 יריב סוויסה נ' מדינת ישראל, תק-על 2001 (3), 1303). 2.2 ההכנה יסוד ההכנה, שבסעיף 301 לחוק העונשין, הוא יסוד פיזי טהור, ולשם קיומו, על התביעה להוכיח, כי למעשה ההמתה קדמה הכנה, בין הכנה פיזית ובין הכנת אמצעי המיועד לביצוע מעשה ההמתה. ההחלטה להמית ומעשה ההכנה יכול ויהיו שלובים זו בזה באופן שהביטוי להם ייעשה בו זמנית ובמשולב. במקרה כזה, השניים יתמזגו יחדיו במעשה ההמתה, עד אשר לא ניתן להבחין במעבר משלב אחד לשני. (ראה ע"פ 759/97 אלכסנדר אליאבייב נ' מדינת ישראל, פד"י נה(3) 459, בעמ' 467, 469 - 470 להלן: "פס"ד אליאבייב"). מצב כזה מתרחש, לא אחת, בעבירות המתה באמצעות חניקה בידיים, בהן שלושת יסודות העבירה - ההחלטה להמית, ההכנה ומעשה ההמתה - שלובים זה בזה. מעשה החניקה - משלב בחובו את ההכנה, הבאה לביטוי במעשה הפיזי, של לפיתת צווארו של הקרבן, אשר במהותו - זהה לשליפת כלי קטלני, חם או קר. (ראה ע"פ 663/78, 655 אלכסנדר שמידמן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד"י לד(1), 63 בעמ' 72 -73). 2.3 העדר קינטור להוכחת הכוונה העומדת ביסוד עבירת הרצח, על התביעה להוכיח העדר קנטור, קרי, כי מעשה ההמתה לא היה פרי של אובדן שליטה עצמית עקב התגרות. ההלכה הפסוקה קבעה, כי העדר קנטור נבחן על-ידי שני יסודות מצטברים: היסוד הסובייקטיבי והיסוד האובייקטיבי. היסוד הסובייקטיבי - בוחן התנהגותו של אדם ספציפי, על רקע נסיבותיו האישיות, באם ההתגרות הנטענת, גרמה לו לאיבוד שליטה עצמית, באופן שאיבד את יכולתו לחשוב ולהבין את ההשלכות הנובעות ממעשהו, ובדרך זו, ביצע את המעשה האסור. היסוד האובייקטיבי בוחן את התנהגותו של האדם הספציפי אל מול האדם מן הישוב - האם אף הוא היה נוהג כפי שנהג האדם הספציפי במקרה הנתון (ראה פס"ד חוג'ה וכן פס"ד אליאבייב בעמ' 471-472). 2.4 חזקת הכוונה "חזקת הכוונה" נולדה, על רקע העדרם של כלים, באמצעותם ניתן לבחון צפונות ליבו של האדם ולעמוד על הכוונה המתגבשת בלבו, לביצוע מעשה ההמתה. הכוונה נלמדת מהנסיבות האובייקטיביות המלוות את מעשה ההמתה, אשר יש בהן כדי ללמד על הלך רוחו של המבצע, ככלי ראייתי. "חזקת הכוונה" - היא חזקה שבעובדה, בגדרה ניתן להניח שהמבצע התכוון לתוצאות הצומחות באופן טבעי ובהסתברות גבוהה ממעשהו. זוהי הנחה עובדתית- ראייתית, הנלמדת מניסיון החיים והשכל הישר ואשר נועדה להוכיח קיומה של החלטה סובייקטיבית - שעניינה הכוונה להמית (ראה פס"ד חוג'ה וכן ע"פ 299/81 טטרואשוילי נ' מדינת ישראל, פד"י לו (1) 141, בעמ' 149.) הנחה זו, בדבר כוונת העושה להביא למות הקורבן, ניתנת לסתירה, ברם אם לא הופרכה בראיות סותרות - היא מתגבשת לכלל כוונה מוכחת. 2.5 גרימת מוות בחניקה ההלכה הפסוקה הניחה את "חזקת הכוונה" ביחס לפעולת החניקה, לפיה, חזקה על אדם החוסם את דרכי הנשימה של אחר, כי ידוע לו שפעולה זו עלולה לקטול את חייו של האחר. לפיכך, על המבצע פעולת חניקה, רובץ הנטל להציג ראיות להפרכת החזקה. (תפ"ח (ירושלים) 5032/02 מ"י נ. אמג'ד חמדאן תק-מח 2004 (3) 6354 בעמ' 6378). הנחת המוצא העומדת ביסוד "חזקת הכוונה", ככל שזו מתייחסת לגרימת מוות באמצעות חנק, נסמכת על ניסיון החיים ולפיו, המבצע פעולת חניקה, חייב להשקיע כוח רב בחסימת דרכי הנשימה של קורבנו, על דרך לפיתת צווארו בחזקה ולאורך זמן. הכוח והזמן הנדרשים לביצוע פעולת החנק, המובילה למותו של אדם, מקימים את החזקה המשפטית, לפיה גמלה בלב המבצע ההחלטה לגרום למות קורבנו, אלא אם הוכח אחרת. לעניין זה, ראה פס"ד חוג'ה: "לפיתת המערער את צווארו של המנוח וחניקתו עד שנפחה רוחו, שולבה בהחלטתו להמית את המנוח, וטיבו של המעשה באמצעות חניקה בידיים מעיד גם על קיומה של הכנה כנדרש לצורך קיומה של כוונה תחילה. יצירת התשניק בעקבות לחץ מתמשך על צוואר המנוח באמצעות הידיים כורכת עמה גם מעשה הכנה להמתה בדומה לנטילת כלי משחית, אלא שכאן מהוות כפות הידיים תחליף לכלי הזה. מעשהו של המערער משלב, איפוא, את יסוד ההכנה ביסוד ההתנהגותי של מעשה ההמתה עצמו מעצם ביצועה של פעולה מתמשכת בעלת עצמה גדולה שמאפייניה אלה שקולים כמעשה הכנה. במובן זה, עיתוייה של ההכנה, המהווה פעולה פיזית טהורה, מהווה חלק ממערכת פעולות הקטילה עצמן והוא משקף במהותו תהליך פנימי של הכנה עצמית מבחינה "שכלית, רגשית ותכליתית" לקראת מימוש המזימה הקטלנית (ראה בפרשת אליאבייב האמורה לעיל, בעמ' 470). ומכאן, יוצא אפוא כי יסודות ההכנה וההחלטה להמית, במקרה דנן, מתקיימים." משפט פלילירצחרצח בכוונה תחילה