ניסה להרים ולייצב את הסולם כדי שיוכל לטפס לגג לבדוק ולתקן, ואז הסולם נפל עליו, והוא נפל יחד עם הסולם; הוא נפגע בעיקר בגבו והפסיק את התיקון; כיון שהוא גבר חזק ויציב, האמין שבתוך כמה ימים הכאב יחלוף; לאחר שבוע בערך, כשנוכח כי הכאב אינו עובר, הלך לרופא בכפר - ד"ר נאג'י - אשר "לא כל כך התייחס" לדבריו איך זה קרה ונתן לו טיפול, ואמר שבתוך מספר ימים זה יעבור; הכאבים התגברו, ואין לו ספק שכל בעיותיו בגב וכן בעיות רפואיות אחרות נובעות מנפילה זו, וקודם לכן לא היה לו שום אירוע של מכה בגב. המערער זימן לעדות בבית הדין האזורי שני עדים נוספים מלבדו: מר סולטניק יהודה, מנהל מפעל האלומיניום שפעל בנכס החברה של המערער. מר סולטניק העיד בתצהירו כי זכור לו שבחודש פברואר 2009 הייתה בעיה של רטיבות במושכר, והוא התקשר למערער, שהבטיח לבוא לתקן; לאחר מספר ימים פגש את המערער, והמערער סיפר לו כי בא לתקן את הנזילה, אולם כשהתחיל לטפס על הסולם כדי לעלות על הגג הוא נפל ונפגע, ולכן לא תיקן את הנזילה; לאחר תקופת מה בוצע התיקון על ידי פועל שהובא על ידי המערער. מר מאיר טבת, המשמש כמנהל תפעול של מפעל האלומיניום. מר טבת העיד כי בחודש פברואר 2009 התקשר על פי הוראות מר סולטניק למערער שהבטיח לבוא לתקן את הנזילה; התיקון בפועל לא בוצע על ידי המערער, והוברר לו כי בזמן שהמערער ניסה לתקן הוא נפל מסולם ושלח מישהו אחר. בית הדין האזורי דחה את התביעה, וקבע כי לא עלה בידי המערער לשכנע כי נפגע במהלך עבודתו, וזאת מנימוקים אלה: על פי עדותם של מר סולטניק ומר טבת הודיע להם המערער כי יבוא לתקן את הנזילה בגג המושכר אך בסופו של דבר לא הגיע והתקשר להודיע כי נפל מסולם ונחבל. יחד עם זאת, לא הובאה עדות ישירה לנפילתו של המערער, ומר סולטניק ומר טבת לא ידעו לציין את המועד בו התקשר המערער, והעידו כי המערער לא ציין בפניהם את המועד המדויק בו נפגע. המערער לא ידע לנקוב במועד מדויק מתי נפגע, והעריך כי מדובר ביום ו', 20.2.2009. ברישומים הרפואיים ממועד סמוך לאירוע הנטען אין כל התייחסות לפגיעה כלשהי אלא רק תלונה בלבד על כאבי גב המקרינים לרגליים. ניתן לצפות, כי אדם שנפגע בתאונה יציין זאת וימסור את מלוא הפרטים הרלוונטיים כדי לקבל טיפול מתאים. הרושם המתקבל מהמסמכים הרפואיים הוא שמדובר בכאבי גב מהם סבל המערער ללא קשר לפגיעה כלשהי. טענות הצדדים בערעור: ב"כ המערער טען כי פסק הדין אינו תואם את הראיות שהובאו לפניו, ואין בו התייחסות למהימנות העדים שהעידו לפני בית הדין. בהקשר זה נטען כי בעוד שבפסק הדין נקבע כי המערער התקשר לעדים והודיע כי נפל מסולם ונחבל, הרי העדים העידו כי הם אלה שהתקשרו למערער. כמו כן, העידו העדים על פרק הזמן הקצר שחלף בין ההודעה על חדירת הרטיבות לבין המועד בו התקשרו למערער והתברר להם כי נחבל. ב"כ המערער הדגיש כי שני העדים הם עדים ניטרליים, ואין להם מניע שלא לומר אמת או מניע לומר דברים לטובת המערער; אין לקבל את הגישה שלפיה אם אין תיעוד רפואי דין התביעה להידחות; לנוכח העובדה שבמקרה הנדון היו שלוש עדויות בפני בית הדין, לא היה מקום לתת משקל מכריע לתוכנם של המסמכים הרפואיים; המסמכים הרפואיים ממועד סמוך לאירוע מעידים כי המערער התלונן על כאבי גב, והמערער העיד כי סיפר לרופא על הנפילה אולם הוא לא רשם זאת; אין לייחס משמעות גם למסמך בו נאמר שהמערער "שולל חבלה", כיון שהמערער אינו מבין מה משמעות הביטוי "שולל", ויתכן שסבר ש"חבלה" הכוונה היא שמישהו חבל בו. ב"כ המוסד לביטוח לאומי טען כי יש לדחות את הערעור, הסב על קביעה עובדתית של בית הדין האזורי, למרות שההנמקה בפסק הדין לקונית; נטל ההוכחה מוטל על המערער והוא לא הרימו; המערער לא הצביע על אירוע ספציפי פתאומי מוגדר בזמן ובמקום כדרישות הפסיקה; העדים מטעם המערער לא היו עדים לאירוע עצמו אלא רק שמעו עליו מפי המערער ולא יכלו לציין את מועד התרחשות האירוע; בהתאם לפסיקה, יש משקל רב לאנמנזה הרפואית ממועד סמוך לאירוע, ובמקרה הנדון במסמכים רפואיים בסמוך לאירוע הנטען לא צוין כי המערער נפל בעבודתו, והתיעוד הרפואי הראשון בנוגע לתאונה הוא מיום 31.12.2009, למעלה מעשרה חודשים לאחר המועד בו לפי הנטען התרחש האירוע; חזקה כי הרופא המטפל רושם את המידע שנמסר לו, ולכן היעדר רישום מעיד כי המערער לא התלונן על נפילה; המערער לא זימן את הרופא להעיד בעניין הרישום; על פי הרישומים הרפואיים, גם לפני מועד האירוע הנטען סבל המערער מכאבי גב. הכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ערעורו של המערער סב בעיקרו של דבר על קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, כי המערער לא הוכיח את הרחשותו של האירוע התאונתי הנטען. כידוע, הכלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה הבלתי אמצעית מן העדויות והראיות שהיו בפניה, אלא במקרים חריגים [ע"ע 299/03 חנן גרין - מילאון בע"מ, מיום 25.12.2005, בפסקה 4ח' וההפניות שם; ע"ע 424/06 מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי, מיום 2.8.2007, בפסקה 4, דברי השופטת ארד (כתוארה אז) וההפניות שם]. במקרה הנדון, לא מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי. לטענת המערער, בית הדין האזורי לא קבע ממצא בנוגע למהימנות העדים והמערער. בעניין זה נקבע בפסיקה כי "אין בית הדין קמא צריך לומר במפורש כי הוא מייחס חוסר מהימנות" לתובע (או לעדים מטעמו) ו"די בכך שהוא מבהיר על פי מה הוא מסתמך בקביעתו העובדתית לענין שאלת קרות האירוע ...." [עב"ל 63/10 חיים מזרחי - המוסד לביטוח לאומי (17.1.2012)]. במקרה הנדון, בית הדין הסביר כי אינו מקבל את גרסת המערער ועדיו לעניין התרחשות האירוע בשל העובדה שלא הובאה ראיה ישירה, בשל העובדה שהמערער והעדים מטעמו לא יכלו לנקוב במועד המדויק של האירוע, ובשל העובדה שהאירוע התאונתי לא נזכר בתיעוד הרפואי במשך תקופה ממושכת לאחר מכן. מכאן, שבית הדין האזורי הבהיר את קביעתו, גם אם לא קבע ממצא מפורש בעניין מהימנות המערער או העדים מטעמו. בהתייחס לטענת המערער כי בית הדין האזורי קבע ממצאים עובדתיים שאינם מתיישבים עם העדויות: אכן, שני העדים העידו כי הם התקשרו אל המערער. יחד עם זאת מר סולטניק גם העיד כי "המערער חזר אלי .." (ע' 3, ש' 20), כך שמשתמע שגם המערער התקשר אליו. זאת ועוד. בתצהירו העיד מר סולטניק כי התקשר פעם אחת למערער (ולא מספר פעמים כנטען בעדותו( וכן העיד כי פגש את המערער ובפגישה המערער סיפר לו על הנפילה מהסולם. לעומת זאת, בעדותו בבית הדין העיד כי המערער סיפר לו על הנפילה בשיחת הטלפון ביניהם (ע' 3, ש' 27 - 28). עוד יש לציין כי בעוד שמר טבת העיד בתצהירו על שיחת טלפון אחת בינו לבין המערער, בה הבטיח לבוא לתקן את הנזילה, וכי "הוברר לו" שהמערער נפל מסולם בעת שניסה לתקן ושלח מישהו אחר, בעדותו העיד על שלוש שיחות טלפון וכי המערער סיפר לו בשיחת טלפון על הנפילה (ע' 4, ש' 20). קביעתו של בית הדין האזורי כי העדים מטעם המערער לא יכלו לציין מועד מדויק בו התקשרו לתובע או לנקוב במועד בו המערער נפגע מתיישבת עם עדותם, שכן כל אשר זכרו הוא שהדבר היה בחודש פברואר 2009 (מר סולטניק) או ב"פברואר, ינואר, משהו כזה" (מר טבת, ע' 4, ש' 15). המערער מלין על כך שבית הדין ייחס משקל רב לעובדה שלא נאמר במסמכים הרפואיים כי התובע נפל מסולם, וטען כי משמעות פסיקתו של בית הדין האזורי היא כי תנאי סף לקבלת תביעה בנוגע לפגיעה בעבודה הוא תיעוד רפואי. אין בידינו לקבל את טענתו. כידוע, הלכה פסוקה היא כי "בהוכחת אירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה שהיא פרי ניסיון שרישומים אלה מהימנים ומדויקים שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון...." [עב"ל (ארצי) 176/99 דניאל גרץ - המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.7.2002]. כמו כן, בית הדין מעניק חשיבות רבה לאמור באנמנזה הרפואית שכן לרוב זו הגרסה הראשונה של הטוען לפגיעה בעבודה. ראו גם: עב"ל (ארצי) 680/07 אנעאמה עבדאללה - המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.12.2008; עב"ל (ארצי) 295/06 קאסם מוחמד כעביה - המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.5.2007. עם זאת, ובניגוד לנטען על ידי המערער, בהתאם לפסיקה מסמכים רפואיים ממועד הסמוך למועד הנטען בו התרחש האירוע התאונתי אינם חזות הכול ואינם יוצרים חזקה חלוטה כי האמור בהם מהווה את הגרסה הנכונה. בית הדין יכול להגיע למסקנה שונה על יסוד מכלול הראיות בפניו, לרבות רישומים ממסמכים רפואיים ממועדים מאוחרים יותר, הודעות שנמסרו לחוקר המוסד לביטוח לאומי, ועדותם של המבוטח ועדיו [ראו: עניין אנעאמה]. לאור האמור, אין לראות במסמכים רפואיים "ראיות נסיבתיות" או ראיות שמשקלן נמוך מראיות אחרות, כגון עדותו של המבוטח ועדיו. המסמכים הרפואיים הם ראיה בעלת משקל משמעותי במארג הראיות והעדויות, שעליו מבסס בית הדין את הכרעתו אם התרחש אירוע תאונתי אם לאו. ומן הכלל אל הפרט: בהתחשב בסוג הפגיעה שהמערער טוען לה - נפילה מסולם בה נחבל בגבו - העובדה שהמערער לא ציין בכל פניותיו לרופא בעניין כאבי הגב מהם סבל עובדה זו תמוהה ביותר, ומערערת את מהימנות גרסתו. בניגוד לנטען על ידי המערער כי לא סבל מבעיות גב עובר לתאונה הנטענת, הרי שעל פי המסמכים הרפואיים בחודש אפריל 2006 עבר בדיקה של מיפוי עצמות וכבר אז אובחנו אצלו שינויים ניווניים בעמוד השדרה. יתר על כן. כפי שאישר ב"כ המערער במסמך רפואי מבית חולים איכילוב אף נכתב כי המערער "שולל חבלה". אין בידינו לקבל את הטענה הספקולטיבית כי המערער לא יודע מה משמעות המילה "חבלה". נציין, כי המערער לא העיד בקשר למסמך זה והרישום בו. לאור האמור, צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי המסמכים הרפואיים אינם תומכים בגרסתו של המערער בדבר התרחשות אירוע תאונתי בחודש פברואר 2009. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, בנסיבות המקרה הנדון לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, המעוגנת בעדויות ובראיות שהיו לפניו, כי המערער לא הוכיח התרחשות אירוע תאונתי של נפילה מסולם בחודש פברואר 2009. אין צו להוצאות. נפילה